נמאס להתבחשש
New member
בטח כייף. מואי כייף.
כייף נורא להיות מתחת לזכוכית מגדלת 24 שעות. מאוד נחמד לחוות את גילאי 12-17 בלי טיפת פרטיות. כשכל רגע כל אחד יכול להכנס לך לחדר ולארון. מאוד כייף שכולם חייבים לקום באותה שעה, ללבוש את אותם בגדים, וללכת לאכול את אותו אוכל מאותה צלחת פלסטיק כחולה (חלבית, לארוחה הבשרית היו צלחות לבנות.) וללכת ביחד ללמוד ולחזור ביחד ולהכין שיעורים ביחד ולקרוא קריאת שמע ביחד וללכת לישון ביחד. ואין לאן לברוח מהביחד הזה. ככה בוקר צהרים ערב, 7 ימים בשבוע, חמש שנים. ממש אחדות עמישראל. פאאאק זה רע. חמודה רע מאוד. מתכון בטוח למשברי זהות ולאיבודה בעצם שבתוספת כל שטיפות המוח זה מה שקורה. ואולי זו המטרה. מוח שטני יכול להתלבש באלפי צורות, גם בצורות מורות חבר'המניות ומנהלים כסופי זקן. אבל לצאת לקניות, היה אסור ביחד. מותר רק שתיים שתיים ורק לחצי שעה, זה כמובן בתנאי שלא נרשמה לך שום הערה על עברות גדולות כמו לא להתעורר לארוחת הבוקר או לצאת מהחדר ללא גרביים. מהחדר, ראבק מהחדר!! וזו פנימיה סגורה. לא מדברת על יציאה מהבניין או לרדת קומה. מהחדר היה אסור לצאת בלי גרביים שיכסו על תועבת כף הרגל המוגלת. מה העניין הזה עם האיסורים המאוד לא הכרחיים האלה, ועוד יותר מה העניין להופכם לפשע חמור, לעבירה. פעם שאלתי את המורה האם העבירה של הלבנת פנים (פניי) באיזשהו מסדר השפלה פומבי שנועד לאתר את זו שגרבייה אינן מגיעים עד הברכיים. כך באמצע הרחבה או המסדרון המורה הייתה מבקשת להרים את החצאית ולבדוק את אורך הגרב. שאלתי אותה האם העבירה הזו לא פחות חמורה מהלבנת פנים. לא, היא לא הענישה אותי. אפילו חייכה וצבטה לי בלחי (דאמממט כבר הייתי גדולה בשביל הדברים האלה) הייתי חיינדלאכ'ית מיידי ועם ייחוס מייד בשביל להעיף אותי על זוטות שכאלה. אבל היא טענה שכמובן היא עושה את זה מכוח "הוכח תוכיח". ולמעשה בצניעות יש להקפיד לשמור על כל גדר וסייג . משל למה הדבר דומה. נכון שההסבר הכי טוב והכי מתקבל היה בלהמשיל משלים. -השיטה עובדת גם בתחום של שירות לקוחות ומכירות. וככל שהמשל אידיוטי ומופרך כך הסיכוי שבן השיחה יקבל אותו בהבנה- המשל הוא כומבן על חומה בצורה ומגוננת שברגע שנשמטת אבן הרי היא מעמידה את כל החומה בסכנת התמוטטות. ואני הרי וודאי לא רוצה למוטט את חומת העם היהודי, ובזכות נשים צדיקניות נגאלו האבות ובזכותן עתידין להגאל, אז בבקשה בשם ישועת העם היהודי ולתפארת הפסיכוזה החרדית אואיל נא להסיר את גרביי הפרוצות וביחד נזרוק אותן לפח ואתנאה לי בגרביים חומות מ70% דנייר ובא לציון גואל. הייתי בקטע של היציאות מהפנימיה, רק כדאי להבהיר לך גב' גורי6 (איפה כל חמשת הגורים?) כמה טוב ובריא וכייף לגדול ככה. אז כאמור אם לא נרשמו לחובתי עבירות, היה לי בכלל כסף ליציאה ולא הייתה לי שום תורנות, הייתי מקבלת אישור ליציאה לחצי שעה ופעם בשבוע. ורק שתיי בנות. יצאו כבר שתיים, היה עלי להמתין עד שישובו. את יודעת איך קוראים לזה? חוסר אמון!! וזה מה שהיה שם, חוסר אמון מטורף. הם פחדו שמי יודע מה נעשה שם בחוץ. (מי שישמע על עיר החטאים והפיתויים-צפת.). הם פחדו ולכן היה אסור לנו לנעול את החדרים, הם פחדו ולכן היה אסור לנו לשבת שתי בנות על אותה מיטה. הם פחדו כל כך עד שהיו (ולא אחת) שיחות של ניסיון למשת"פיות. ולמלשינות הובטחה תהילת עולם מצד ההנהלה שחיזקה אותן שהן עושות את הדבר הנכון. איזה לחצים היו מופעלים על מנת לגלות של מי הספר הלא צנוע, למי יש חבר ומה ההיא עשתה בכייף האחרון. כשכל האמצעים כשרים בלי שום התחשבות שהן החברות והמלשינות תמיד תתגלנה בסוף ותנודנה לנצח. הם פחדו ולכן אסרו עלינו פלאפונים ווקמנים ולנסוע בשבתות החופשיות לאיזשהו מקום שהוא לא הבית, אלא אם כן היה לכך אישור מפורש מההורים. שלא לדבר על לינה מחוץ לפנימיה. בטח שזה נשמע כייף וחוויתי. להיות חלק. לעולם לא להיות או לטפח את האינדוודואל. קודם כל כי יש תבנית מאוד מוגדרת ואם אנשים גדולים וחשובים ממני החליטו שזה הכי טוב אז מי אני מי אני לעזאזל שאחשוב אחרת. מה זה? זה לא מתאים לכל אחד? אנשים הם שונים? מה אני מקשקשת עוד הפעם עם קישקושי הפיסכולוגיה שלי? ה' ברא את העולם והוא מכיר את האדם הכי טוב וברא עבורו ספר חוקים. ואיזה מאושרת אני צריכה להיות שדווקא מכל הבריות ה' בחר בי להיות יהודיה והרבי בחר את נשמתי להיוולד חב"דניקית שזו הזכות הכי גדולה. וכדאי שאקבל על עצמי לקרוא עוד קצת ב"ספרים" ואולי איזו החלטה טובה של קרישמע מסידור שזו סגולה בדוקה נגד מחשבות הכפירה, שהתחילו אגב מאוד בקטן, וכמו שהצהרתי לא פעם לו היו מטופלות בצורה מבינה ותומכת או אולי טיפה אנושית, רוב הסיכויים שהורי היו משתעשעים ברגע זה עם ילדיי (חמישה כרגע עם אופצייה להתרחבות) בעוד אני ובעלי היקר היינו בדיוק בשבוע של החופשה שלנו, אולי בצפת. חרא זו תחושה חרא. העניין הוא שבדרך כלל תחושות שליליות וביקורתיות מגיעות בדיעבד, אבל שם. בכלא הפיזי והמחשבתי שהיה, כמעט כל השנה הסתובבתי עם תחושות רעות. החלום שלי היה להגיע לחדר שיהיה שלי. רק שלי שאוכל להדליק בו רדיו, לפשוט את הבגדים וללבוש פיז'מה. מכנסיים. בלי לתת דין וחשבון. ללכת לקניון, להסתובב סתם ברחוב, לשבת לאכול פיצה או במסעדה. בכיתה י"ב הפנימיה סערה וגעשה על כך שחמש בנות חגגו יומולדת לחברה אחרת בזמן חנוכה באיזשהיא מסעדה בקניון מלחה. לא, זה לא שלמסעדה לא היה הכשר מהודר, זה לא שהבנות התלבשו בצורה לא צנועה חלילה. זה עצם הרעיון, הן ישבו במסעדה!! לעיני באי הקניון הבנות "שלנו" ישבו ואכלו במסעדה. הן קיבלו השעייה לכמה ימים ואנחנו קיבלנו שיעור בפרופורציות.
כייף נורא להיות מתחת לזכוכית מגדלת 24 שעות. מאוד נחמד לחוות את גילאי 12-17 בלי טיפת פרטיות. כשכל רגע כל אחד יכול להכנס לך לחדר ולארון. מאוד כייף שכולם חייבים לקום באותה שעה, ללבוש את אותם בגדים, וללכת לאכול את אותו אוכל מאותה צלחת פלסטיק כחולה (חלבית, לארוחה הבשרית היו צלחות לבנות.) וללכת ביחד ללמוד ולחזור ביחד ולהכין שיעורים ביחד ולקרוא קריאת שמע ביחד וללכת לישון ביחד. ואין לאן לברוח מהביחד הזה. ככה בוקר צהרים ערב, 7 ימים בשבוע, חמש שנים. ממש אחדות עמישראל. פאאאק זה רע. חמודה רע מאוד. מתכון בטוח למשברי זהות ולאיבודה בעצם שבתוספת כל שטיפות המוח זה מה שקורה. ואולי זו המטרה. מוח שטני יכול להתלבש באלפי צורות, גם בצורות מורות חבר'המניות ומנהלים כסופי זקן. אבל לצאת לקניות, היה אסור ביחד. מותר רק שתיים שתיים ורק לחצי שעה, זה כמובן בתנאי שלא נרשמה לך שום הערה על עברות גדולות כמו לא להתעורר לארוחת הבוקר או לצאת מהחדר ללא גרביים. מהחדר, ראבק מהחדר!! וזו פנימיה סגורה. לא מדברת על יציאה מהבניין או לרדת קומה. מהחדר היה אסור לצאת בלי גרביים שיכסו על תועבת כף הרגל המוגלת. מה העניין הזה עם האיסורים המאוד לא הכרחיים האלה, ועוד יותר מה העניין להופכם לפשע חמור, לעבירה. פעם שאלתי את המורה האם העבירה של הלבנת פנים (פניי) באיזשהו מסדר השפלה פומבי שנועד לאתר את זו שגרבייה אינן מגיעים עד הברכיים. כך באמצע הרחבה או המסדרון המורה הייתה מבקשת להרים את החצאית ולבדוק את אורך הגרב. שאלתי אותה האם העבירה הזו לא פחות חמורה מהלבנת פנים. לא, היא לא הענישה אותי. אפילו חייכה וצבטה לי בלחי (דאמממט כבר הייתי גדולה בשביל הדברים האלה) הייתי חיינדלאכ'ית מיידי ועם ייחוס מייד בשביל להעיף אותי על זוטות שכאלה. אבל היא טענה שכמובן היא עושה את זה מכוח "הוכח תוכיח". ולמעשה בצניעות יש להקפיד לשמור על כל גדר וסייג . משל למה הדבר דומה. נכון שההסבר הכי טוב והכי מתקבל היה בלהמשיל משלים. -השיטה עובדת גם בתחום של שירות לקוחות ומכירות. וככל שהמשל אידיוטי ומופרך כך הסיכוי שבן השיחה יקבל אותו בהבנה- המשל הוא כומבן על חומה בצורה ומגוננת שברגע שנשמטת אבן הרי היא מעמידה את כל החומה בסכנת התמוטטות. ואני הרי וודאי לא רוצה למוטט את חומת העם היהודי, ובזכות נשים צדיקניות נגאלו האבות ובזכותן עתידין להגאל, אז בבקשה בשם ישועת העם היהודי ולתפארת הפסיכוזה החרדית אואיל נא להסיר את גרביי הפרוצות וביחד נזרוק אותן לפח ואתנאה לי בגרביים חומות מ70% דנייר ובא לציון גואל. הייתי בקטע של היציאות מהפנימיה, רק כדאי להבהיר לך גב' גורי6 (איפה כל חמשת הגורים?) כמה טוב ובריא וכייף לגדול ככה. אז כאמור אם לא נרשמו לחובתי עבירות, היה לי בכלל כסף ליציאה ולא הייתה לי שום תורנות, הייתי מקבלת אישור ליציאה לחצי שעה ופעם בשבוע. ורק שתיי בנות. יצאו כבר שתיים, היה עלי להמתין עד שישובו. את יודעת איך קוראים לזה? חוסר אמון!! וזה מה שהיה שם, חוסר אמון מטורף. הם פחדו שמי יודע מה נעשה שם בחוץ. (מי שישמע על עיר החטאים והפיתויים-צפת.). הם פחדו ולכן היה אסור לנו לנעול את החדרים, הם פחדו ולכן היה אסור לנו לשבת שתי בנות על אותה מיטה. הם פחדו כל כך עד שהיו (ולא אחת) שיחות של ניסיון למשת"פיות. ולמלשינות הובטחה תהילת עולם מצד ההנהלה שחיזקה אותן שהן עושות את הדבר הנכון. איזה לחצים היו מופעלים על מנת לגלות של מי הספר הלא צנוע, למי יש חבר ומה ההיא עשתה בכייף האחרון. כשכל האמצעים כשרים בלי שום התחשבות שהן החברות והמלשינות תמיד תתגלנה בסוף ותנודנה לנצח. הם פחדו ולכן אסרו עלינו פלאפונים ווקמנים ולנסוע בשבתות החופשיות לאיזשהו מקום שהוא לא הבית, אלא אם כן היה לכך אישור מפורש מההורים. שלא לדבר על לינה מחוץ לפנימיה. בטח שזה נשמע כייף וחוויתי. להיות חלק. לעולם לא להיות או לטפח את האינדוודואל. קודם כל כי יש תבנית מאוד מוגדרת ואם אנשים גדולים וחשובים ממני החליטו שזה הכי טוב אז מי אני מי אני לעזאזל שאחשוב אחרת. מה זה? זה לא מתאים לכל אחד? אנשים הם שונים? מה אני מקשקשת עוד הפעם עם קישקושי הפיסכולוגיה שלי? ה' ברא את העולם והוא מכיר את האדם הכי טוב וברא עבורו ספר חוקים. ואיזה מאושרת אני צריכה להיות שדווקא מכל הבריות ה' בחר בי להיות יהודיה והרבי בחר את נשמתי להיוולד חב"דניקית שזו הזכות הכי גדולה. וכדאי שאקבל על עצמי לקרוא עוד קצת ב"ספרים" ואולי איזו החלטה טובה של קרישמע מסידור שזו סגולה בדוקה נגד מחשבות הכפירה, שהתחילו אגב מאוד בקטן, וכמו שהצהרתי לא פעם לו היו מטופלות בצורה מבינה ותומכת או אולי טיפה אנושית, רוב הסיכויים שהורי היו משתעשעים ברגע זה עם ילדיי (חמישה כרגע עם אופצייה להתרחבות) בעוד אני ובעלי היקר היינו בדיוק בשבוע של החופשה שלנו, אולי בצפת. חרא זו תחושה חרא. העניין הוא שבדרך כלל תחושות שליליות וביקורתיות מגיעות בדיעבד, אבל שם. בכלא הפיזי והמחשבתי שהיה, כמעט כל השנה הסתובבתי עם תחושות רעות. החלום שלי היה להגיע לחדר שיהיה שלי. רק שלי שאוכל להדליק בו רדיו, לפשוט את הבגדים וללבוש פיז'מה. מכנסיים. בלי לתת דין וחשבון. ללכת לקניון, להסתובב סתם ברחוב, לשבת לאכול פיצה או במסעדה. בכיתה י"ב הפנימיה סערה וגעשה על כך שחמש בנות חגגו יומולדת לחברה אחרת בזמן חנוכה באיזשהיא מסעדה בקניון מלחה. לא, זה לא שלמסעדה לא היה הכשר מהודר, זה לא שהבנות התלבשו בצורה לא צנועה חלילה. זה עצם הרעיון, הן ישבו במסעדה!! לעיני באי הקניון הבנות "שלנו" ישבו ואכלו במסעדה. הן קיבלו השעייה לכמה ימים ואנחנו קיבלנו שיעור בפרופורציות.