סיפור ליום הכיפורים...
יומיים לפני יום כיפור... הוא התעורר משנתו לקראת הצהריים, כמנהגו בקודש בחודשים האחרונים. פרט למספר מקרים בודדים, הוא כבר אינו מסוגל להיזכר ביום שבו היתה לו סיבה ממש טובה לקום בבוקר כשאר האנשים. לאחר שהתרחץ, הלך למטבח, הכין לעצמו כוס קפה קר נטול סוכר והצית את הסיגריה הראשונה של היום. בשער העיתון עוד ידיעה על פיגוע ירי בשטחים. מה שעד לא מזמן היה גורם לו לדפדף במהרה לכתבה אודות הירי לבדוק אם חברו מהאיזור נפגע חס וחלילה, התחלף והפך לאפאטיות מוחלטת. הוא שאף מהסיגריה ופתח את מוסף הספורט. בסביבות הסיגריה השלישית הוא נתקל במדור הדרושים בעיתון. עיניו התרוצצו בין המודעות השונות, תרות אחר משהו שיצוד אותן. לאחר שסימן מספר אפשרויות הוא כיבה את הסיגריה וניגש לחדרו להביא את הדף שעליו קורות חייו על מנת לפקסס לכל אותם מעסיקים וחברות כוח אדם. הוא חזר למטבח והתיישב בכבדות על הכסא, עיניונעולות על הכותרת בראש הדף - "קורות חיים". איזו בדיחה. ארור אתה אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, עלק. על מה בדיוק חשבת שהגית את הביטוי הזה או את חלקו. האם מישהו באמת סבור שאפשר לסכם בדף אחד קורות חיים של אדם, לא כל שכן אם ברצונו לעשות רושם טוב על מישהו על מנת שיקבלו לעבודה מכניסה יותר מנקיון תאי שירותים בקניון הסמוך לביתך? הוא נטל סיגריה נוספת מהחפיסה והצית אותה, ובמקום לסגור את המצית שלו, הוא הסיט אותה לעבר הדף והתבונן בלהבה בעודה מאכלת את הנייר הדק.... יום לפני יום כיפור... היום הוא כבר אחד מאותם ימים שבהם הוא יקום בשעה סבירה כשאר האדם. למרות שנרדם רק מעט לפני עלות השחר, הוא השכים קום ויצא מביתו כבר בשעה שבע. יום ארוך של סידורים היה לפניו. סבו אושפז בערב שקדם, והוא היה צריך לערות עבורו ועבור סבתו קניות ושאר סידורים. לאחר שבילה את כל שעות הבוקר והצהריים המוקדמות בבנקים, עיריה, חנויות מכולת ועוד, נכנס למרכז קניות גדול וצעד לעבר האספרסו באר הקרוב. הוא הזמין פעמיים אספרסו כפול וחזק ללא סוכר והצית סיגריה. כאשר הגיע הקפה הוא לקח כוס אחת בידו ושתה אותה בלגימה אחת מהירה, הנוזל שורף את חיכו ואת לשונו. הוא שאף שאיפה ארוכה מהסיגריה, ובעודו לופת את ידית הספל השני, ראו עיניו מבעד העשן המשתרבב מפיו ואפו שלט של חנות סרטי וידיאו. לפתע הוא נזכר שלא הצטייד כהלכה בסרטים לקראת יום הסליחות. הוא לגם את הספל השני במהרה, כיבה את הסיגריה בחופזה והחל צועד לעבר פתח החנות.לאחר שנכנס לתוכה, החל לחפש אחר הטעם שבהשכרת סרטים לחג. הרי בכל מקרה הוריו יעקמו את אפם למראה הסרטים אותם בחר, יאמרו שאין ברצונם לראות אותם כלל וישבו אל מול הטלוויזיה, משאירים אותו עם ערימה של קלטות שאין ביכולתו לראות כלל משום שאין לו איפה. הפעם אני אצליח, הוא חשב לעצמו, וניגש מלא בטחון לעבר המדפים המרוקנים למחצה בנסיונו למצוא את הסרט המושלם. באותו ערב הוא הגיע הביתה, רק כדי לגלות שהוריו כלל לא בבית. הוא התישב מול הטלויזיה, פתח חפיסת שיגריות חדשה, לקח את השלט בידו והחל לעבור בין התחנות בחוסר עניין עד שנרדם על הספה... ערב יום כיפור... הוא התעורר במיטתו, חסר כל ידיעה כיצד הגיע אליה לבסוף. הוא ניגש למטבח וגילה את אביו פורק את הקניות לחג ואת אמו מבשלת. הוא ניגש לעבר הדלפק ולקח חתיכת ירק שאמו חתכה קודם לכן. למה אתה לוקח, אין לי מספיק. אמרה לו. הוא הרהר לעצמו- למה תמיד אין לה מספיק? אולי פעם אחת היא תחשוב צעד אחד קדימה ופשוט תכין יותר?!? הוא ניגש בחזרה לחדרו להביא את הסרטים שעמל כה קשות לבחור לפי טעמם של הוריו. לאחר בחינה קצרה של השלל, הוא לא היה מופתע כלל לגלות שכרגיל הוא היה רחוק מרחק שנות אור מלעשות משהו שסוף סוף יגרום נחת כלשהי להוריו. מילא זה, אבל כרגיל הוריו טרחו לציין באוזניו כמה הוא לא יוצלח ואיך הוא תמיד מצליח לאכזב אותם, כמנהגו בשנים האחרונות. הוא לא ממש הבין על מה כל הכעס. הרי הוא שילם על הסרטים מכספו, והוא באמת ניסה הפעם. מוחו החל לרוץ בנסיון להביןאותם את טענותיהם, אבל באופן לא ממש מפתיע כל מה שהוא קיבל מכך היה כאב ראש. הוא חזר לחדרו, נעל את הדלת, שם את הדיסק האהוב שלו במערכת, נשכב על המיטה והצית סיגריה... הדפיקות על דלתו שמו קץ אכזרי לחלום אותו חלם. אביו קרא לו לאכול מבעד לדלת. הוא ענה ואמר שהוא לא רעב ושהוא לא רוצה לצאת. לאחר דין ודברים קשים מבעד לדלת העץ הכבדה, הניח לו אביו במנוחה. הוא שמע את אמו צועקת מהמטבח ואומרת כמה הוא לא מתחשב ושלא עושים דבר כזה בחג... לפתע הוא החל נזכר בכל שטויות הנעורים שעשה שנים קודם לכן, כל מה שגרם למצב הנוכחי. מוחו החל להשוות בין מעשיו הרעים לטובים, חטאיו וכפרותיו. דמעות החלו חונקות את גרונו. הוא סובב את ראשו אל הכרית וייבב חרישית, גופו רועד קלות... הוא ראה את השמש שוקעת מבעד לתריסים בחלונו. לפתע קלטה עינו דף מבצבץ מתיקו. הוא קם מהמיטה ולקח את הדף בידו. קורות חיים. ראשו הסתחרר והוא ספק נפל ספק התיישב על מיטתו. מחשבותיו התרוצצו לכל עבר, כאוס מוחלט אשר התחולל בתוך מוחו. הוא התלבש ופתח את תיקו, רק כדי לגלות ערימה של דפים מצולמים עם קורות חייו מודפסים עליהם. הוא חפן את כל הערימה בידו ויצא מביתו, משאיר מאחוריו את הוריו הקוראים בשמו ללא מענה. הוא הגיע לבית הספר באיזור מגוריו והרים את עיניו מעלה. מעל בית הספר התרומם מגדל מים גבוה. הוא דילג מעל השער שהוביל למדרגות המגדל והחל מטפס, ידיו שומטות דף דף בעודו עולה. הוא הגיע לגג, נשם עמוקות והצית סיגריה. הוא התבונן למטה לעבר מגרש המשחקים. הכל נראה כה קטן וחסר משמעות. הוא הניף את ידיו באוויר, מעיף ניירות לכל עבר. הוא התבונן בגשם הניירות שמסביבו, היטה את גופו לאחור ונפל אחורה.......... הוא שכב לו על גג המגדל בתוך ים של ניירות. הוא הביט לעבר השמיים הכחולים שחורים, במעט הכוכבים שנצנצו להם בשמיים. הוא קם על רגליו, מתח את איבריו, הצית סיגריה והחל יורד לאיטו במדרגות המגדל.
יומיים לפני יום כיפור... הוא התעורר משנתו לקראת הצהריים, כמנהגו בקודש בחודשים האחרונים. פרט למספר מקרים בודדים, הוא כבר אינו מסוגל להיזכר ביום שבו היתה לו סיבה ממש טובה לקום בבוקר כשאר האנשים. לאחר שהתרחץ, הלך למטבח, הכין לעצמו כוס קפה קר נטול סוכר והצית את הסיגריה הראשונה של היום. בשער העיתון עוד ידיעה על פיגוע ירי בשטחים. מה שעד לא מזמן היה גורם לו לדפדף במהרה לכתבה אודות הירי לבדוק אם חברו מהאיזור נפגע חס וחלילה, התחלף והפך לאפאטיות מוחלטת. הוא שאף מהסיגריה ופתח את מוסף הספורט. בסביבות הסיגריה השלישית הוא נתקל במדור הדרושים בעיתון. עיניו התרוצצו בין המודעות השונות, תרות אחר משהו שיצוד אותן. לאחר שסימן מספר אפשרויות הוא כיבה את הסיגריה וניגש לחדרו להביא את הדף שעליו קורות חייו על מנת לפקסס לכל אותם מעסיקים וחברות כוח אדם. הוא חזר למטבח והתיישב בכבדות על הכסא, עיניונעולות על הכותרת בראש הדף - "קורות חיים". איזו בדיחה. ארור אתה אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, עלק. על מה בדיוק חשבת שהגית את הביטוי הזה או את חלקו. האם מישהו באמת סבור שאפשר לסכם בדף אחד קורות חיים של אדם, לא כל שכן אם ברצונו לעשות רושם טוב על מישהו על מנת שיקבלו לעבודה מכניסה יותר מנקיון תאי שירותים בקניון הסמוך לביתך? הוא נטל סיגריה נוספת מהחפיסה והצית אותה, ובמקום לסגור את המצית שלו, הוא הסיט אותה לעבר הדף והתבונן בלהבה בעודה מאכלת את הנייר הדק.... יום לפני יום כיפור... היום הוא כבר אחד מאותם ימים שבהם הוא יקום בשעה סבירה כשאר האדם. למרות שנרדם רק מעט לפני עלות השחר, הוא השכים קום ויצא מביתו כבר בשעה שבע. יום ארוך של סידורים היה לפניו. סבו אושפז בערב שקדם, והוא היה צריך לערות עבורו ועבור סבתו קניות ושאר סידורים. לאחר שבילה את כל שעות הבוקר והצהריים המוקדמות בבנקים, עיריה, חנויות מכולת ועוד, נכנס למרכז קניות גדול וצעד לעבר האספרסו באר הקרוב. הוא הזמין פעמיים אספרסו כפול וחזק ללא סוכר והצית סיגריה. כאשר הגיע הקפה הוא לקח כוס אחת בידו ושתה אותה בלגימה אחת מהירה, הנוזל שורף את חיכו ואת לשונו. הוא שאף שאיפה ארוכה מהסיגריה, ובעודו לופת את ידית הספל השני, ראו עיניו מבעד העשן המשתרבב מפיו ואפו שלט של חנות סרטי וידיאו. לפתע הוא נזכר שלא הצטייד כהלכה בסרטים לקראת יום הסליחות. הוא לגם את הספל השני במהרה, כיבה את הסיגריה בחופזה והחל צועד לעבר פתח החנות.לאחר שנכנס לתוכה, החל לחפש אחר הטעם שבהשכרת סרטים לחג. הרי בכל מקרה הוריו יעקמו את אפם למראה הסרטים אותם בחר, יאמרו שאין ברצונם לראות אותם כלל וישבו אל מול הטלוויזיה, משאירים אותו עם ערימה של קלטות שאין ביכולתו לראות כלל משום שאין לו איפה. הפעם אני אצליח, הוא חשב לעצמו, וניגש מלא בטחון לעבר המדפים המרוקנים למחצה בנסיונו למצוא את הסרט המושלם. באותו ערב הוא הגיע הביתה, רק כדי לגלות שהוריו כלל לא בבית. הוא התישב מול הטלויזיה, פתח חפיסת שיגריות חדשה, לקח את השלט בידו והחל לעבור בין התחנות בחוסר עניין עד שנרדם על הספה... ערב יום כיפור... הוא התעורר במיטתו, חסר כל ידיעה כיצד הגיע אליה לבסוף. הוא ניגש למטבח וגילה את אביו פורק את הקניות לחג ואת אמו מבשלת. הוא ניגש לעבר הדלפק ולקח חתיכת ירק שאמו חתכה קודם לכן. למה אתה לוקח, אין לי מספיק. אמרה לו. הוא הרהר לעצמו- למה תמיד אין לה מספיק? אולי פעם אחת היא תחשוב צעד אחד קדימה ופשוט תכין יותר?!? הוא ניגש בחזרה לחדרו להביא את הסרטים שעמל כה קשות לבחור לפי טעמם של הוריו. לאחר בחינה קצרה של השלל, הוא לא היה מופתע כלל לגלות שכרגיל הוא היה רחוק מרחק שנות אור מלעשות משהו שסוף סוף יגרום נחת כלשהי להוריו. מילא זה, אבל כרגיל הוריו טרחו לציין באוזניו כמה הוא לא יוצלח ואיך הוא תמיד מצליח לאכזב אותם, כמנהגו בשנים האחרונות. הוא לא ממש הבין על מה כל הכעס. הרי הוא שילם על הסרטים מכספו, והוא באמת ניסה הפעם. מוחו החל לרוץ בנסיון להביןאותם את טענותיהם, אבל באופן לא ממש מפתיע כל מה שהוא קיבל מכך היה כאב ראש. הוא חזר לחדרו, נעל את הדלת, שם את הדיסק האהוב שלו במערכת, נשכב על המיטה והצית סיגריה... הדפיקות על דלתו שמו קץ אכזרי לחלום אותו חלם. אביו קרא לו לאכול מבעד לדלת. הוא ענה ואמר שהוא לא רעב ושהוא לא רוצה לצאת. לאחר דין ודברים קשים מבעד לדלת העץ הכבדה, הניח לו אביו במנוחה. הוא שמע את אמו צועקת מהמטבח ואומרת כמה הוא לא מתחשב ושלא עושים דבר כזה בחג... לפתע הוא החל נזכר בכל שטויות הנעורים שעשה שנים קודם לכן, כל מה שגרם למצב הנוכחי. מוחו החל להשוות בין מעשיו הרעים לטובים, חטאיו וכפרותיו. דמעות החלו חונקות את גרונו. הוא סובב את ראשו אל הכרית וייבב חרישית, גופו רועד קלות... הוא ראה את השמש שוקעת מבעד לתריסים בחלונו. לפתע קלטה עינו דף מבצבץ מתיקו. הוא קם מהמיטה ולקח את הדף בידו. קורות חיים. ראשו הסתחרר והוא ספק נפל ספק התיישב על מיטתו. מחשבותיו התרוצצו לכל עבר, כאוס מוחלט אשר התחולל בתוך מוחו. הוא התלבש ופתח את תיקו, רק כדי לגלות ערימה של דפים מצולמים עם קורות חייו מודפסים עליהם. הוא חפן את כל הערימה בידו ויצא מביתו, משאיר מאחוריו את הוריו הקוראים בשמו ללא מענה. הוא הגיע לבית הספר באיזור מגוריו והרים את עיניו מעלה. מעל בית הספר התרומם מגדל מים גבוה. הוא דילג מעל השער שהוביל למדרגות המגדל והחל מטפס, ידיו שומטות דף דף בעודו עולה. הוא הגיע לגג, נשם עמוקות והצית סיגריה. הוא התבונן למטה לעבר מגרש המשחקים. הכל נראה כה קטן וחסר משמעות. הוא הניף את ידיו באוויר, מעיף ניירות לכל עבר. הוא התבונן בגשם הניירות שמסביבו, היטה את גופו לאחור ונפל אחורה.......... הוא שכב לו על גג המגדל בתוך ים של ניירות. הוא הביט לעבר השמיים הכחולים שחורים, במעט הכוכבים שנצנצו להם בשמיים. הוא קם על רגליו, מתח את איבריו, הצית סיגריה והחל יורד לאיטו במדרגות המגדל.
