סיפור לידה של פז
פז הצטרף לשורות הפגיה ב- 27/10/99 במשקל 700 גרם בשבוע 27. פז הגיע לעולם אחרי שנה של ניסיונות ואין סוף תלאות. נקלטתי עם חמישיה אחרי טעות מרה של פרופסור שטיפל בי. את הבשורה הטובה שאני בהריון קיבלתי בבית החולים מאושפזת בגלל גירוי יתר של השחלה כבר אז התחיל המסע הארוך. הייתי מאושרת משמחה אבל לא ידעתי לקראת מה אני הולכת. בשבוע 6 עשינו אולטראסאונד וגילו לי רביעיה היינו בשוק ראיתי שאלו אין לי מה לחפש אז עזבתי לרופא אחר שהציל לי את ההריון ד"ר יפו. משבוע 6 עד שבוע 14 הקאתי נון סטופ ואושפזתי בלי הפסקה הגעתי למצב של 45 קילו. בשבוע 12 עשיתי את הדילול הראשון שבו הורידו לי מחמישה לשלישיה בגלל שהתהליך היה מאוד קשה הוחלט לדחות את הדילול הנוסף לעוד שבועיים. היו לי שתי בנות ובן והוחלט שאת הבת הכי קל לדלל הדילול הזה היה קשה מבחינה נפשית וממש נשברתי. חזרתי לשמירה של כמה ימים ואחכ חזרתי לעבודה שסוף כל סוף אני אחרי הכל והתחיל להנות מהריון. אבל זה רק היה נדמה לי בשבוע 19 הגעתי לביקורת והרופא אמר לי שהצואר קצת התקצר ושאני יכנס לשמירה כך עשיתי וכעבור שבוע בבדיקה התגלתה תפיחה של 3 ס"מ חשכו עיני נפשי לא יותר צער. מיד הוא נתן לי שתי אפשרויות:1. להכנס למיטה עם רגליים למטה בלי לרדת בכלל. 2. לקשור את צואר הרחם ויש סיכוי 50% שיפול כל ההריון מיד. לקחנו את האופציה השניה ומיד אושפזתי באיכילוב בסיכון גבוה ועברתי את הקשירה. והצלחתי לסחוב עד שבוע 27 שבמהלך האשפוז הודיעו לנו שהקטנה מפרפרת בבטן ובמידה והיא תמות הם לא מנתחים על מנת לתת לתאום השני סיכוי לחיות. זה היה הקש ששבר את גב הגמל נכנסתי לדכאון עצום וקיוותי לנס. בעודי שוכבת במיטה ומידי פעם צירים חוברתי למוניטור שהראה כל 5 דקות ציר מיד קראו לרופא וזה נהיה חיוור את בלידה הוא צעק יש לך פתיחה של 5 אצבעות מיד העבירו אותי לחדר לידה ושם הכניסו אותי לניתוח חירום בהרדמה מלאה. כשהתעוררתי בעלי ליטף אותי ואמר מזל טוב יש לנו בן והוא נלחם על חייו אחותו נולדה 400 גרם ושרדה מספר דקות בלבד את פז העבירו לפגייה והוא שהה שם למעלה משלושה חודשים ונאבק בלי הפסקה על מנת לשרוד. כזה גיבור הוא יקר מפז שלי.
פז הצטרף לשורות הפגיה ב- 27/10/99 במשקל 700 גרם בשבוע 27. פז הגיע לעולם אחרי שנה של ניסיונות ואין סוף תלאות. נקלטתי עם חמישיה אחרי טעות מרה של פרופסור שטיפל בי. את הבשורה הטובה שאני בהריון קיבלתי בבית החולים מאושפזת בגלל גירוי יתר של השחלה כבר אז התחיל המסע הארוך. הייתי מאושרת משמחה אבל לא ידעתי לקראת מה אני הולכת. בשבוע 6 עשינו אולטראסאונד וגילו לי רביעיה היינו בשוק ראיתי שאלו אין לי מה לחפש אז עזבתי לרופא אחר שהציל לי את ההריון ד"ר יפו. משבוע 6 עד שבוע 14 הקאתי נון סטופ ואושפזתי בלי הפסקה הגעתי למצב של 45 קילו. בשבוע 12 עשיתי את הדילול הראשון שבו הורידו לי מחמישה לשלישיה בגלל שהתהליך היה מאוד קשה הוחלט לדחות את הדילול הנוסף לעוד שבועיים. היו לי שתי בנות ובן והוחלט שאת הבת הכי קל לדלל הדילול הזה היה קשה מבחינה נפשית וממש נשברתי. חזרתי לשמירה של כמה ימים ואחכ חזרתי לעבודה שסוף כל סוף אני אחרי הכל והתחיל להנות מהריון. אבל זה רק היה נדמה לי בשבוע 19 הגעתי לביקורת והרופא אמר לי שהצואר קצת התקצר ושאני יכנס לשמירה כך עשיתי וכעבור שבוע בבדיקה התגלתה תפיחה של 3 ס"מ חשכו עיני נפשי לא יותר צער. מיד הוא נתן לי שתי אפשרויות:1. להכנס למיטה עם רגליים למטה בלי לרדת בכלל. 2. לקשור את צואר הרחם ויש סיכוי 50% שיפול כל ההריון מיד. לקחנו את האופציה השניה ומיד אושפזתי באיכילוב בסיכון גבוה ועברתי את הקשירה. והצלחתי לסחוב עד שבוע 27 שבמהלך האשפוז הודיעו לנו שהקטנה מפרפרת בבטן ובמידה והיא תמות הם לא מנתחים על מנת לתת לתאום השני סיכוי לחיות. זה היה הקש ששבר את גב הגמל נכנסתי לדכאון עצום וקיוותי לנס. בעודי שוכבת במיטה ומידי פעם צירים חוברתי למוניטור שהראה כל 5 דקות ציר מיד קראו לרופא וזה נהיה חיוור את בלידה הוא צעק יש לך פתיחה של 5 אצבעות מיד העבירו אותי לחדר לידה ושם הכניסו אותי לניתוח חירום בהרדמה מלאה. כשהתעוררתי בעלי ליטף אותי ואמר מזל טוב יש לנו בן והוא נלחם על חייו אחותו נולדה 400 גרם ושרדה מספר דקות בלבד את פז העבירו לפגייה והוא שהה שם למעלה משלושה חודשים ונאבק בלי הפסקה על מנת לשרוד. כזה גיבור הוא יקר מפז שלי.