liligolden
New member
סיפור הלידה של נויה../images/Emo68.gif
היי, בנות, קודם כל מה שלומכן? איך מתקדמים ההריונות שלכן ומי מכן כבר ילדה? אני סופסוף חזרתי קצת לשיגרה...והפעם עם נסיכתי בת השבועיים-נויה. ילדתי ב-16/02/04 . הייתה לי לידה...חבל על הזמן...טראומה (בשבילי לפחות...)
הגעתי ב-15/02/04 בשעה 8:00 בבוקר לבית החולים עם ירידת מים, בלי צירים ובלי פתיחה. עשו לי מוניטור עוברי+בדיקת רופא. הרופא החליט לאשפז אותי במחלקה להריון בסיכון גבוה ואמר שאם לא אקבל לבד צירים עד 15:00 בצהריים, ייאלצו לתת לי זירוז פיטוצין... "איכסנו" אותי בחדר המתנה לצירים (זהו הכינוי לחדרי שבו שהיתי). משפחתי הגיעה לבקר אותי, הזמן חלף, שעה ועוד שעה והגיעה השעה 15:00 והנסיכה כנראה החליטה להישאר עוד קצת בבטן של אמא... הוכנסתי לחדר לידה רק ב-18:00 בערב! תארו לכן-לחכות 3 שעות עד שיתפנה חדר לידה! נכנסתי, החלפתי את הכותונת לכותונת לידה והתחלתי לקטר ולבכות שאני מפחדת מהלידה, מפחדת מזריקות. בעלי היה איתי בחדר והוא ספג את תלונותיי... האחות מריאנה הגיעה ודחפה לי "ברכות" אינפוזיה לוריד. אח"כ הגיע רופא ובדק אם יש פתיחה ולא הייתה... האחות החדירה לעירוי חומר מזרז צירים-חברנו הפיטוצין אבל...השעות חלפו והצירים לא מגיעים... בשעה 22:30 בערב, נכנסו רופא ומיילדת אחרת, איזבלה, וייעצו לי לקחת קוקטייל לזירוז נוסף ולשיכוך כאבים... לא הספקתי לענות ולפני ששמתי לב, היא דחפה לי לישבן זריקת פפורין (להרפיית צואר הרחם). בכיתי כמו שלא בכיתי בחיי מאף זריקה, אפילו רופא שיניים כבר לא נראה לי מפחיד אחרי הזריקה הזו...אמי החזיקה לי את היד וכל הזמן ניגבה אותי במגבונים לחים, הרגיעה אותי וצחקה איתי ... לבסוף, לקחתי את הקוקטייל, למרות שבהתחלה לא רציתי בגלל כל השמועות הרעות על הסם.... אחרי הקוקטייל, עד חצות וחצי, התחילו לי צירים שהולכים ומתחזקים...התפלאתי על עצמי שלא צייצתי אפילו, למרות שכאב, רק נשמתי כמו שהמיילדת הסבירה לי... אמא שלי ברגעים האלה ניחמה אותי ודיברה בטון אמהי:"כמה שאת גיבורה, אני כבר מזמן הייתי מעמידה את כל בית החולים על הרגליים". בחצות וחצי, בפתיחה של 5 ס"מ, קיבלתי אפידורל. בעלי בינתיים הלך לישון בבית כי גם ב-16/02/04 ב-8:00 בבוקר הוא היה צריך לגשת למבחן בסטטיסטיקה של המה"ט (המועצה הטכנולוגית). האפידורל איפשר לי לישון קצת אבל, אבל, בשעה 4:15 בבוקר הכל התחיל. אבי התקשר לבעלי והאיץ בו להגיע (הבית שלנו 5 דקות נסיעה מבית החולים) כי הלידה מתחילה... בשעה הזו התחילו לי כאלה צירים שחשבתי שעומד להיקרע לי הישבן! בעלי הגיע במהירות הבזק, כולו עייף וסחוט , מתרגש ואדיש בו בזמן... המיילדת אמרה שעכשיו מתחילה העבודה הקשה-שלב הלחיצות...כל פעם שיש לי ציר, אני צריכה ללחוץ...אני לא הבנתי איך אפשר ללחוץ כשיש צירים כאלה כואבים! אבל, כאשר הציר הראשון הגיע, כל כך כאב לי ולחצתי כל כך חזק שכמעט הוצאתי לבעלי את היד מהמקום... ועוד ציר מגיע ועוד אחד, ואני לוחצת ולוחצת ומרגישה את פניי מתנפחות ונעשות כחולות וצועקת שיעזרו לי כי אני לא יכולה יותר והמיילדת בשלה : עוד קצת! עוד קצת! חצי ראש בחוץ! ונכנס רופא ולוחץ לי בחוזקה על הבטן ודוחף את נסיכתי כלפי מטה והלחיצות שלו כאבו לי יותר מהצירים והוא עוד העז לומר שאני לא עוזרת לו ולא לוחצת נכון... והצירים ! איזה כאבים!!! המיילדת צועקת שאני יכולה לגעת בחצי ראש שיצא ואני חושבת: מה זה לעזאזל מעניין אותי לגעת בחצי ראש! העיקר שהילדה תצא!! ועוד ציר הגיע והרגשתי שפורץ ממני זרם של דם (שאח"כ התברר שהזרם כתוצאה מהחתך, שאפילו לא הרגשתי אותו) ואני שוב לוחצת והראש בחוץ ועוד לחיצה והיא בחוץ! זהו, זה הסתיים. בעלי מסתכל אליי במבט המום ואני עליו, חצי כואבת,חצי מאושרת שזה נגמר. אחרי שנייה, נויה התחילה לבכות ואני ובעלי עדיין מביטים זה בזה ולא יודעים מה לומר... הרופא מוציא את השילייה בזמן שהמיילדת שוטפת את נסיכתנו הקטנה... ומגיע שלב התפרים , השלב שהיה כואב אבל כבר לא היה לי איכפת מה עושים אתי. ועד היום יש לי בראש תמונות מהלידה ...למרות שכולם אמרו לי :"אחרי יומיים תשכחי". איזה תשכחי ואיזה נעליים! עוד היה לי חום 38 בלידה, דבר שעוד יותר היקשה עליי לעבור אותה... זאת הייתה לידה, לא מהעולם הזה, פשוט סיוט. היום, שבועיים אחרי הלידה, אנחנו בשלב ההסתגלות אחד לשני. אני מניקה אותה ומנסה להכיר אותה כל יום מחדש. אז,זהו,בינתיים, ונשתמע... נשיקות לכולכן, לילי
היי, בנות, קודם כל מה שלומכן? איך מתקדמים ההריונות שלכן ומי מכן כבר ילדה? אני סופסוף חזרתי קצת לשיגרה...והפעם עם נסיכתי בת השבועיים-נויה. ילדתי ב-16/02/04 . הייתה לי לידה...חבל על הזמן...טראומה (בשבילי לפחות...)
