סיפור הלידה שלנו
שלום לכולכן, אמנם לא הייתי חברה מאוד פעילה בפורום, אך הייתי חברה פסיבית אינטנסיבית ובפעמים ששאלתי כאן שאלות עזרתן לי המון. החלטתי כן לשתף את כולן בסיפור הלידה שלי בשל 2 המסקנות ממנו, שחשוב לי "להעביר לדורות הבאים" והן: 1. לא ניתן לתכנן שום דבר לגמרי מראש... 2. פגיות - גם הן לפעמים מלאות. והנה הסיפור: תאריך הלידה המשוער שלי היה (ועודנו...) 16/04/2009. התלבטנו בין איכילוב ושיבא ובחרנו בשיבא ואף נרשמו ושילמנו מקדמה למלונית. בערב פורים (08/03/09) היינו בביקור שגרתי אצל הרופא (שבוע 34+4) ביצענו הערכת משקל והביקור הסתיים בהבנה כי בפגישה הבאה נדבר על אפשרויות הלידה (קיסרי או רגילה - שניהם במצג ראש). הגענו הביתה ב-20:00, ראינו "בתוך הרחם - תאומים" בנשיונל ג'אוגרפיק והתלוצצנו שעוד כמה שבועות זה קורה לנו. ארגנו עוד כמה דברים בחדר (הלגמרי לא מוכן) של הילדים והלכנו לישון ב-01:00... ב-02:15 התעוררתי עם כאב בטן ובאיחור של כמה שניות הבנתי שלא עשיתי על עצמי פיפי אלא יש לי ירידת מיים. ב-02:38 כבר היינו בשיבא (בלי שום תיק-לידה או משהו בסגנון...) ונתבשרנו שאני בלידה פעילה. כעבור כמה דקות הודיעו לנו כי לא אוכל ללדת בביה"ח משום שהפגיה מלאה (אלא אם אסכים שהילדים יועברו למקום אחר לאחר הלידה...). בינתיים אני בצירים דחופים ותכופים (מי אמר שזה תהליך הדרגתי??
) וכמובן לא מוכנים לתת לי אפידורל משום שאי אפשר לנייד אישה שקיבלה אפידורל. אז מתחילים לחפש לנו מקום פנוי - באיכילוב - הפגיה מלאה, בבלינסון - חדר הלידה עמוס, באסה"ר - הפגיה מלאה. ואני צורחת...בסוף מצאו מקום פנוי במאיר בכפ"ס והעבירו אותי לשם באמבולנס עם רופאת ילדים ורופאת נשים (כי חששו שאלד במהלך ההעברה). בעלי נסע מאחורינו ברכב (כדי שיהיה נייד אח"כ להביא כל מה שנצטרך...) מכאן העניינים התחילו לזרום - ב-05:20 הגענו למאיר. ב-06:20 קיבלתי אפידורל (עולם אחר...) המיילדת המקסימה שלי לא עזבה אותנו לרגע (חגית, מלאך עלי אדמות...). פיטוצין, העברה לחדר ניתוח (כל לידת תאומים שם נעשית בחדר ניתוח...) וב-13:35 נולד המלאך (1835 ג') ו-8 דק' אחריו המלאכית (1690) - לידה רגילה, בלי תפרים ועם הרבה אושר. הילדודים הועברו לפגייה - וזה המקום להדגיש ולציין - מדובר במקום מדהים עם צוות שלא העולם הזה
. מדהימים, אמפתיים, מקצועיים, סבלניים...אני שהיתי במחלקת יולדות עוד יומיים ושוחררתי... חיינו על הקו בית-פגייה בחודש האחרון וב-07/04/2009, ערב-ערב פסח הגענו הבייתה וכעת אנחנו עסוקים בניסונות נואשים להיזכר מה זה הדבר הזה שפעם קראו לו שינה... עוד כשבוע נערוך ברית ואז יופצו גם השמות (והתמונות) לעולם... אז זהו אני חוזרת על המסקנות שלי מכל זה ומאחלת לכולכן כי תשכילו להפנים - אי אפשר לתכנן לידה, פשוט אי אפשר - לא העליתי בדעתי שאלד במאיר (ואני מאושרת שזה קרה שם). לא האמנתי שאלד בשבוע 34 או כי אלד פגים (היה לי 'ברור' ברור שנלד בשבוע 39...
) וכו' וכו'. אין מה לעשות...זורמים עם זה ושמחים (מאוד-מאוד-מאוד) על מה שבא... בהצלחה לכולכן!! חג שמח!!
שלום לכולכן, אמנם לא הייתי חברה מאוד פעילה בפורום, אך הייתי חברה פסיבית אינטנסיבית ובפעמים ששאלתי כאן שאלות עזרתן לי המון. החלטתי כן לשתף את כולן בסיפור הלידה שלי בשל 2 המסקנות ממנו, שחשוב לי "להעביר לדורות הבאים" והן: 1. לא ניתן לתכנן שום דבר לגמרי מראש... 2. פגיות - גם הן לפעמים מלאות. והנה הסיפור: תאריך הלידה המשוער שלי היה (ועודנו...) 16/04/2009. התלבטנו בין איכילוב ושיבא ובחרנו בשיבא ואף נרשמו ושילמנו מקדמה למלונית. בערב פורים (08/03/09) היינו בביקור שגרתי אצל הרופא (שבוע 34+4) ביצענו הערכת משקל והביקור הסתיים בהבנה כי בפגישה הבאה נדבר על אפשרויות הלידה (קיסרי או רגילה - שניהם במצג ראש). הגענו הביתה ב-20:00, ראינו "בתוך הרחם - תאומים" בנשיונל ג'אוגרפיק והתלוצצנו שעוד כמה שבועות זה קורה לנו. ארגנו עוד כמה דברים בחדר (הלגמרי לא מוכן) של הילדים והלכנו לישון ב-01:00... ב-02:15 התעוררתי עם כאב בטן ובאיחור של כמה שניות הבנתי שלא עשיתי על עצמי פיפי אלא יש לי ירידת מיים. ב-02:38 כבר היינו בשיבא (בלי שום תיק-לידה או משהו בסגנון...) ונתבשרנו שאני בלידה פעילה. כעבור כמה דקות הודיעו לנו כי לא אוכל ללדת בביה"ח משום שהפגיה מלאה (אלא אם אסכים שהילדים יועברו למקום אחר לאחר הלידה...). בינתיים אני בצירים דחופים ותכופים (מי אמר שזה תהליך הדרגתי??
