סיפור הלידה המלא שלנו...
ותודה על התשובות, החלטתי שלא לקחת - כמו שענו לי בהריון, זה הליך רפואי מבחינתי. בחמישי בערב התוודעתי לפקק הרירי בזמן שהיו לי (בדיעבד) צירים כל 10 דקות. הבנתי שזה אומר שזה בדרך אבל אי אפשר לדעת מתי אז החלטתי לאגור כוחות ולישון. בחמש בבוקר התעוררתי מצירים בתדירות של 5 דקות. רציתי להיות בטוחה אז לקחתי זמן, בשביל לא להעיר את הבעל סתם. מפה לשם, עד שהערתי ועד שיצאנו (לידה או לא, קפה בשרותים הוא צריך..
) ולהוציא מזומן בכספומט צריך (??) הגענו לליס ב 6:20. בזמן שרשמו אותי עוד הייתי בסדר למרות שכבר בבית התדירות עלתה לכל שתי דקות, אבל כשחיכיתי למוניטור... זה התחיל להיות קשה. באיומים על אחת האחיות שטענה שצירים זה לא מספיק (אני יולדת עכשיו ופה) זכיתי להתחבר למוניטור, שם נמצא כי יש מחיקה של 90 אחוז ופתיחה של 3.5. גם זה לא ממש עשה עליהן רושם למרות שאני הייתי כבר מוכנה לחלוטין. בנתיים.. חילופי משמרות. אני מתענה וכורעת ללדת והאחיות בחילופין. כשהבעל צעק קצת נאמר לו שהן לא יכולות לעזור כי הן "לא מכירות אותי" (טוב, האחיות של המשמרת הקודמת כבר הכירו אותי כ 5 דקות תמימות..) התעקשתי שאני על סף לידה ואני חייבת לעלות לחדר לידה (כי אני כבר יודעת שאפידורל לא מקבלים במיון..) ואז באה מישהי ואמרה שטוב, אני יכולה להתלבש (??) ולעלות ברגל. ממש.. בקושי נשמתי מכאבים. כשניסיתי להדגים לה ולקום היתה לי ירידת מים (מה שמזרז את הענין) אז הן הואילו לעלות אותי לחדר לידה במיטה. עלינו, ביקשתי יפה א-פ-י-ד-ו-ר-ל וענו לי יפה - את כבר יולדת תתחילי ללחוץ
היתה לי ברירה ?? (ניסיתי עוד כמה פעמים לבקש, לא עזר) לחצתי. כאב לאללה. אבל תוך כמה דקות הייתי אחרי. היה מפחיד גם דווקא כי ידעתי למה לצפות. (בלידה הקודמת חשבתי שכל הקושי זה עד שהראש יוצא...) וככה נולד בן, זה שמו, במשקל 3.615. דומה לבר דמיון מדהים (רק עם סנטר יותר דומה לשל אבא). אגב אבא, אבא כנראה יותר התרגש הפעם כי התמונות יצאו יותר גרועות... ועוד אגב, בדיעבד (ורק בדיעבד) היה יותר קל מבלי אפידורל, אולי כי היה יותר מהיר, ונראה לי שההתאוששות והכאבים של אחרי הרבה יותר קלים. מאחלת לכולן לידות כמו אחת מהשתיים שלי (כאילו שאני מוכנה לעוד אחת. לא.)
ותודה על התשובות, החלטתי שלא לקחת - כמו שענו לי בהריון, זה הליך רפואי מבחינתי. בחמישי בערב התוודעתי לפקק הרירי בזמן שהיו לי (בדיעבד) צירים כל 10 דקות. הבנתי שזה אומר שזה בדרך אבל אי אפשר לדעת מתי אז החלטתי לאגור כוחות ולישון. בחמש בבוקר התעוררתי מצירים בתדירות של 5 דקות. רציתי להיות בטוחה אז לקחתי זמן, בשביל לא להעיר את הבעל סתם. מפה לשם, עד שהערתי ועד שיצאנו (לידה או לא, קפה בשרותים הוא צריך..
