Tambourine Man
New member
סיפור בהמשכים שמגיע מהלב
אני מקווה שתדעו להעריך אותו הוא סיפור בהמשכים אין בו טעויות על אף שכך זה נראה. פרק ראשון. בוקר הגיע בבית משפחת פראסקי. אנה החלה להעיר את ילדיה ולהכין אותם לבית הספר. אנה פראסקי אם חד הורית לשלושה ילדים חייתה את חייה באוקרינה. יוליה, ביתה הבכורה הייתה כבר מוכנה לבית ספר, כאשר אחיה הקטן אלכס התעלף בדרכו למטבח. "אימא אימא בואי מהר אלכס שוב התעלף" צעקה יוליה לעבר אימה, אנה הרימה את רגליו של אלכס באוויר, עוד מעט זה יגמר עוד מעט זה יגמר, אמרה לעצמה אנה. אלכס חזר להכרתו, אנה החזיקה את אלכס בידיה ואמרה לו בלחש "אל תדאג בני, היום נלך לרופא". יוליה היא תלמידה מצטיינת בכיתה טי' ואלכס הוא בכיתה ה'. אנה לקחה את אלכס ויוליה לבית הספר, ונסעה לעבודה. כל אותו הזמן בנסיעה התרוצצו לה מחשבות על מחלתו המסתורית של אלכס. אלכס בחודש האחרון מרבה להתעלף מדי בוקר ובשעות בהן פעילותו גבוהה. אנה התחרטה שלא סיימה את לימודי הרפואה שלה,סיפור חייה של אנה, כך תמיד הציגה אותו לעצמה, הוא סיפור ניעורים מטופש עם קלישאות הוליוודיות, היא סיימה תיכון בהצטיינות והתקבלה לאוניברסיטה טובה באוקרינה, היא התחתנה אחרי התיכון עם רומן, לעיתים חשבה מדוע עשתה זאת, אנה לא אהבה את רומן בכל ליבה, אך בגלל לילה אחד של שטות, שהוביל להריונה, היא התחתנה איתו מחשש לבושה שתביא על עצמה ועל משפחה, אנה הגיעה ממשפחה מכובדת באוקרינה, ולכן דבר ראשון שעשתה לאחר גילוי הדבר, התחתנה עם רומן, סיפור נעורים טיפשי שחוזר על עצמו בסרטים, כך חשבה לעצמה. אנה לא יכלה להמשיך ללמוד באוניברסיטה ולגדל את סופיה, היא הפסיקה את לימודיה והתמקדה בגידולה של סופיה, לאחר שנה היא הולידה את יוליה ומאוחר יותר את אלכס. אנה תמיד חלמה להתחתן עם הגיבור על הסוס הלבן, אך הוא לא הגיע במקומו הגיע רומן, שגם הוא מבחינתה בן זוג לחיים טוב הוא אדיב ונחמד, תומך ואוהב, אך אהבתה אליו הייתה בגדר שותפות בלבד. "הגיע מכתב בשבילך אנה" צעקה גברת פולנסקי, שכנתה של אנה, שהגיעה הביתה מעבודתה. עוד לפני שפתחה את המכתב ידעה אנה מי רשם לה אותו. זה היה רומן, לרומן היה כתב יד יפה יותר משל כל אדם אחר שהכירה, כתב מסולסל עם אותיות סופיות מודגשות. אנה פתחה את המכתב כאילו זה הדבר האחרון שרצתה לעשות וקראה אותו באדישות. "אנה יקרתי" רשם לה רומן, "מה שלומך? אני מקווה שהכול טוב איתך ועם הילדים. אני מתגעגע אליכם מאוד, ואני מקווה לראותם פה איתי. אנה מסרי להם את אהבתי. איתי הכול בסדר, העסקים כרגיל, מרוויח מספיק בשביל לקנות לנו פה את הבית שלנו בארץ ישראל בקרוב תוכלו לעבור לגור פה. אומרים שארץ ישראל פתוחה לעולים חדשים" , אנה לא רצתה לעבור לארץ ישראל אבל סופיה לא יכלה להתנתק מהאדמה ולבוא לגור באוקרינה. אנה חסכה בכל הזדמנות כסף לכרטיסים לעבור לגור בארץ ישראל ולחיות חיים טובים ככל שיכולים להיות שם, אנה הוציאה דף מן הארונית ורשמה לרומן "רומן שלום. הילדים ואני בסדר. תמצא דירה נעבור לגור שם. אנה. " אנה נסעה לאסוף את ילדיה מהלימודים ושלחה את המכתב לארץ ישראל. "יוליה את תרדי בבית, אני לוקחת את אלכס לרופא". אנה נסעה למרפאה של ד"ר רוג'ינסקי. ולדימיר רוג'נסקי היה חבר ילדות של אנה, למעשה ולדימיר אהב בסודי סודות את אנה והיא הסיבה מדוע הלך ללמוד רפואה. אנה תמיד התרברבה שהבחור איתו תתחתן יהיה רופא מצליח. "שלום אנה, מה שלומך?" דיבר ולדימיר אל אנה, "אצלי הכול טוב. ולדימיר אני מודאגת בנוגע לאלכס" דיברה היא באנגלית שאלכס לא יבין. "הוא מרבה להתעלף אני מפחדת שזה משהו רע", "אל תדאגי, ברוב המקרים זה כלום". ולדימיר בדק את אלכס שוב ושוב, ולקח מימנו בדיקת דם. "אני לא רואה משהו חריג, לקחתי דם אני אבדוק ואתן לך תשובה מקווה בערב, אני אלך עכשיו למעבדה" . אנה חייכה אמרה ולדימיר שלום ותודה והחזירה את אלכס הביתה. "לכו לישון קדימה מחר צריך לקום מוקדם ללימודים" צעקה אנה על אלכס ויוליה, שהגיע הלילה. אנה ישבה על הספה ליד הטלפון בוהה בו כאילו היה כדור בדולח או לכל היותר יהלום נוצץ. לאחר שעה, כך חשבה לעצמה אנה, הטלפון צלצל "הלו ולדימיר" אמרה בהתרגשות אנה, "לא" ענה קול מהצד השני, זה היה רומן . "שלום רומן" אמרה אנה "מה שלומך?" כך נהלו השניים השיחה בעלת מספר דקות אנה התעייפה והחליטה לסיים את השיחה "רומן אני עייפה, אדבר איתך מחר להתראות". וניתקה. לאנה לא היה הכוח להישאר ערה והלכה לישון. למחרת בבוקר אנה התעוררה באיחור, הסיעה בזריזות את ילדיה לבית הספר ונסעה לעבודה. "שוב איחרת אנה!" צעק עליה הבוס, אני רוצה לראות אותך במשרדי. לאחר שעה יצאה אנה מחדרו של הבוס, ספק בוכה ספק מנסה לשמור על עצמה לא ליפול במדרגות. "נתראה מחר אנושק'ה" זרק הבוס הערה כלפי אנה. כולם ידעו במשרד, מה אנה עשתה על מנת לשמור על עבודתה. אנה לא התגאתה בזה אך לא הייתה לה ברירה "אני מנצלת אותו הוא משלם לי אני לא עושה בזה כלום" חזרה ואמרה לעצמה ככל שהדמעות זלגו בקצב מהיר יותר. אנה מיהרה למכונית ונסעה הביתה. היא שכבה בתשישות על הספה, שהטלפון צלצל. "הלו זאת אנה?", "כן מדברת אנה", "אנה זה ולדימיר יש לי את התוצאות של אלכס" אנה שוחחה עם ולדימיר דקות אחדות וכשניתקה פרצה בבכי.
אני מקווה שתדעו להעריך אותו הוא סיפור בהמשכים אין בו טעויות על אף שכך זה נראה. פרק ראשון. בוקר הגיע בבית משפחת פראסקי. אנה החלה להעיר את ילדיה ולהכין אותם לבית הספר. אנה פראסקי אם חד הורית לשלושה ילדים חייתה את חייה באוקרינה. יוליה, ביתה הבכורה הייתה כבר מוכנה לבית ספר, כאשר אחיה הקטן אלכס התעלף בדרכו למטבח. "אימא אימא בואי מהר אלכס שוב התעלף" צעקה יוליה לעבר אימה, אנה הרימה את רגליו של אלכס באוויר, עוד מעט זה יגמר עוד מעט זה יגמר, אמרה לעצמה אנה. אלכס חזר להכרתו, אנה החזיקה את אלכס בידיה ואמרה לו בלחש "אל תדאג בני, היום נלך לרופא". יוליה היא תלמידה מצטיינת בכיתה טי' ואלכס הוא בכיתה ה'. אנה לקחה את אלכס ויוליה לבית הספר, ונסעה לעבודה. כל אותו הזמן בנסיעה התרוצצו לה מחשבות על מחלתו המסתורית של אלכס. אלכס בחודש האחרון מרבה להתעלף מדי בוקר ובשעות בהן פעילותו גבוהה. אנה התחרטה שלא סיימה את לימודי הרפואה שלה,סיפור חייה של אנה, כך תמיד הציגה אותו לעצמה, הוא סיפור ניעורים מטופש עם קלישאות הוליוודיות, היא סיימה תיכון בהצטיינות והתקבלה לאוניברסיטה טובה באוקרינה, היא התחתנה אחרי התיכון עם רומן, לעיתים חשבה מדוע עשתה זאת, אנה לא אהבה את רומן בכל ליבה, אך בגלל לילה אחד של שטות, שהוביל להריונה, היא התחתנה איתו מחשש לבושה שתביא על עצמה ועל משפחה, אנה הגיעה ממשפחה מכובדת באוקרינה, ולכן דבר ראשון שעשתה לאחר גילוי הדבר, התחתנה עם רומן, סיפור נעורים טיפשי שחוזר על עצמו בסרטים, כך חשבה לעצמה. אנה לא יכלה להמשיך ללמוד באוניברסיטה ולגדל את סופיה, היא הפסיקה את לימודיה והתמקדה בגידולה של סופיה, לאחר שנה היא הולידה את יוליה ומאוחר יותר את אלכס. אנה תמיד חלמה להתחתן עם הגיבור על הסוס הלבן, אך הוא לא הגיע במקומו הגיע רומן, שגם הוא מבחינתה בן זוג לחיים טוב הוא אדיב ונחמד, תומך ואוהב, אך אהבתה אליו הייתה בגדר שותפות בלבד. "הגיע מכתב בשבילך אנה" צעקה גברת פולנסקי, שכנתה של אנה, שהגיעה הביתה מעבודתה. עוד לפני שפתחה את המכתב ידעה אנה מי רשם לה אותו. זה היה רומן, לרומן היה כתב יד יפה יותר משל כל אדם אחר שהכירה, כתב מסולסל עם אותיות סופיות מודגשות. אנה פתחה את המכתב כאילו זה הדבר האחרון שרצתה לעשות וקראה אותו באדישות. "אנה יקרתי" רשם לה רומן, "מה שלומך? אני מקווה שהכול טוב איתך ועם הילדים. אני מתגעגע אליכם מאוד, ואני מקווה לראותם פה איתי. אנה מסרי להם את אהבתי. איתי הכול בסדר, העסקים כרגיל, מרוויח מספיק בשביל לקנות לנו פה את הבית שלנו בארץ ישראל בקרוב תוכלו לעבור לגור פה. אומרים שארץ ישראל פתוחה לעולים חדשים" , אנה לא רצתה לעבור לארץ ישראל אבל סופיה לא יכלה להתנתק מהאדמה ולבוא לגור באוקרינה. אנה חסכה בכל הזדמנות כסף לכרטיסים לעבור לגור בארץ ישראל ולחיות חיים טובים ככל שיכולים להיות שם, אנה הוציאה דף מן הארונית ורשמה לרומן "רומן שלום. הילדים ואני בסדר. תמצא דירה נעבור לגור שם. אנה. " אנה נסעה לאסוף את ילדיה מהלימודים ושלחה את המכתב לארץ ישראל. "יוליה את תרדי בבית, אני לוקחת את אלכס לרופא". אנה נסעה למרפאה של ד"ר רוג'ינסקי. ולדימיר רוג'נסקי היה חבר ילדות של אנה, למעשה ולדימיר אהב בסודי סודות את אנה והיא הסיבה מדוע הלך ללמוד רפואה. אנה תמיד התרברבה שהבחור איתו תתחתן יהיה רופא מצליח. "שלום אנה, מה שלומך?" דיבר ולדימיר אל אנה, "אצלי הכול טוב. ולדימיר אני מודאגת בנוגע לאלכס" דיברה היא באנגלית שאלכס לא יבין. "הוא מרבה להתעלף אני מפחדת שזה משהו רע", "אל תדאגי, ברוב המקרים זה כלום". ולדימיר בדק את אלכס שוב ושוב, ולקח מימנו בדיקת דם. "אני לא רואה משהו חריג, לקחתי דם אני אבדוק ואתן לך תשובה מקווה בערב, אני אלך עכשיו למעבדה" . אנה חייכה אמרה ולדימיר שלום ותודה והחזירה את אלכס הביתה. "לכו לישון קדימה מחר צריך לקום מוקדם ללימודים" צעקה אנה על אלכס ויוליה, שהגיע הלילה. אנה ישבה על הספה ליד הטלפון בוהה בו כאילו היה כדור בדולח או לכל היותר יהלום נוצץ. לאחר שעה, כך חשבה לעצמה אנה, הטלפון צלצל "הלו ולדימיר" אמרה בהתרגשות אנה, "לא" ענה קול מהצד השני, זה היה רומן . "שלום רומן" אמרה אנה "מה שלומך?" כך נהלו השניים השיחה בעלת מספר דקות אנה התעייפה והחליטה לסיים את השיחה "רומן אני עייפה, אדבר איתך מחר להתראות". וניתקה. לאנה לא היה הכוח להישאר ערה והלכה לישון. למחרת בבוקר אנה התעוררה באיחור, הסיעה בזריזות את ילדיה לבית הספר ונסעה לעבודה. "שוב איחרת אנה!" צעק עליה הבוס, אני רוצה לראות אותך במשרדי. לאחר שעה יצאה אנה מחדרו של הבוס, ספק בוכה ספק מנסה לשמור על עצמה לא ליפול במדרגות. "נתראה מחר אנושק'ה" זרק הבוס הערה כלפי אנה. כולם ידעו במשרד, מה אנה עשתה על מנת לשמור על עבודתה. אנה לא התגאתה בזה אך לא הייתה לה ברירה "אני מנצלת אותו הוא משלם לי אני לא עושה בזה כלום" חזרה ואמרה לעצמה ככל שהדמעות זלגו בקצב מהיר יותר. אנה מיהרה למכונית ונסעה הביתה. היא שכבה בתשישות על הספה, שהטלפון צלצל. "הלו זאת אנה?", "כן מדברת אנה", "אנה זה ולדימיר יש לי את התוצאות של אלכס" אנה שוחחה עם ולדימיר דקות אחדות וכשניתקה פרצה בבכי.