סיפור ארוך מאוד...

Fiend

New member
סיפור ארוך מאוד...

אני שונא את אבא שלי! הוא בן אדם רשע מרושע רשע! שטן עליי אדמות (נחשו למה קראת עצמי Fiend)! והכל מתחיל מהסיפור הבא והארוך הזה ובבקשה אנשים אני חייב את עזרתכם! לי ולאבי יש יחסים גרועים מזה הרבה זמן וכל זה נוצר בגלל רצף אורעים מסויים (שאני אפרט), והמקרה האחרון גרם לי לא לחוש אליו טיפת רגש (עד כמה שזה משפט קשה להגיד אני מתאר לעצמי שיבינו למה אמרתי אותו). הארועים שאני מדבר עליהם: 1אבא שלי לא איפשר לי להיפגש עם חבר. בכל מקרה באותה תקופה אני והחבר הזה לא דיברנו, אבל עצם העובדה שהוא כפה את זה עליי מאוד עיצבנה אותי. הוא אומר שזה בגלל שאני נגרר אחריו אבל אני יודע שזה מסיבה אחרת (שהיא לא נכונה). שנה שעברה היה לי בר-מצווה והמשכתי ללכת עם אבא שלי לבית-כנסת אחרי הבר-מצווה. בהתחלה זה התחיל בערבי ימי שישי ואחרי זה הוא רצה שאני אבוא איתו בשבת בבוקר, בהתחלה הסכמתי כי חשבתי שזה יכול להיות סתם נחמד לקצת זמן (אבל זה התברר כטעות), ואחרי זמן מסויים כשאמרתי לאבא שלי שאני לא מעוניין להמשיך ללכת בבקרי שבתות הוא לא אהב את הרעיון ולאחר ויכוחים רבים הסכמנו (אני בלת ברירה) שאני אבוא איתו בבקרים שבוע כן שבוע לא. אגב, מה שגרם לי לשנות את דעתי זו עצם העובדה שרציתי שאני אשן אצל חברים שלי וההפך. בכל מקרה, תוך זמן קצר לאחר מכן נמאס עליי כל הרעיון של ללכת לבית-כנסת והדעתי לאבא שלי שאני לא מתכוון ללכת. הוא מאוד לא אהב את הרעיון וגם בזה נכנסנו לויכוחים ומריבות רבות. התברר לי שאבא שלי לא דאג לקחת את האחים הגדולים שלי לבית-כנסת שהם היו ילדים והוא רצה "להצליח" איתי. אני הגעתי למסקנה שכל העניין נמאס עליי בגלל שהוא כפה את זה עליי. אם הוא לא היה כופה את זה עליי יכול להיות שהיום עוד הייתי הולך איתו קצת מדיי פעם. עכשיו (כבר הרבה חודשים) אני כבר לא הולך איתו ואני לא מוכן להתקרב לשם, חוץ מאירוע מיוחד של המשפחה או משהו כזה. בכל מקרה, אבא שלי חשב שאני לא רציתי לבוא בגלל שחבר שלי השפיע עליי ואז הוא אסר עליי להיפגש איתו. אני כבר לא נפגש עם חבר שלי 4 חודשים, אבל אנחנו בקשר בבי"ס. לא ניתן לדבר עם אבא שלי בנוגע לחבר שלי...
אבל זאת לא הפואנטה שלי בכל ההודעה...
ויש עוד סיטואציה - אני ילד שעומד על דעתו. אבא שלי מדיי פעם מבקש ממני כל מיני בקשות קטנות בסגנון של "תכין לי קפה" או דברים בסגנון, ולא תמיד יש לי כח או סבלנות לזה אז אני אומר לו שכרגע אני לא יכול והוא מתרגז, וזה אחרי שכל פעם שהוא מטריח אותי אני עושה מה שהוא מבקש, איפלו אם זה מפריע לי מאוד. אז הוא ישים לב למקרה הקטן הזה ולא לכל שאר הפעמים ואני שונא תכונה כזו. וזאת רק דוגמה אחת... עכשיו בגלל הויכוחים שנוצרו מהדבר הזה אני פשוט עונה לא בצורה הכי פורמלית שאני מסוגל "לא רוצה" וזה פשוט מעצבן אותו שאני עונה לו ככה. הוא נוהג לצעוק עליי בחוזקה (ואני מתכוון לצרוח) כשאני עונה לו ככה, איפלו אם זה במקרה הכי קטן. כשהוא צועק עליי ככה הוא נוהג להגיד כל מיני דברים מפחידים כגון "אני אפרק אותך", "אני אתן לך אגרוף/סטירה" וכד´. אני בטוח ואני מודיע לכל קוראי ההודעה שאין סיכוי בעולם שהוא יכה אותי כי 1) הוא לא אבא מכה, אלא הוא (היה פעם) אבא מתחשב. 2) הוא יודע שאם הוא יעז לעשות את זה אני מעולם לא אדבר איתו ושאני אעשה לו טרור... בעקרון לא חסר לי שום דבר, יש לי מחשב (שאני מכור אליו קשות) והוא קונה לי מה שאני צריך, הוא חושב שזה אומר הכל אם הוא קונה לי משהו שאני מבקש... וכדי שאני לא אסטה מהנושא שדיברתי עליו: אחרי כמה זמן של האיומים האלה אני הודעתי לו יפה ש"האיומים האלה מפריעים לי מאוד. כדאי לו להפסיק איתם כי זה רק הורס במילא את מה שאין לנו (יחסים אמיתיים) ושהוא יצטער על זה מאוד אם הוא ימשיך. הוא התעלם מזה והמשיך עם האיומים האלה והמקרה האחרון היה ליד חברה של אח שלי (יש לי אח גדול בן 24), ואני בעצמי ראיתי את הפנים ההמומות שלה. אחרי המקרה הזה שנוצר בגלל שהסתרתי לו את הטלויזיה והוא אמר לי לא לאכול ליד השולחן ועניתי "לא רוצה" אז הוא צרח. עכשיו אני לא מדבר איתו רק שאני צריך משהו ועונה לו בקור רוח לשאלות... אני לא יודע מה לעשות יותר, הוא פשוט לא מוכן להקשיב למה שאני אומר, ובנתיים כדיי להבהיר לו את העמדה שלי, כשהוא מבקש משהו אני עונה לא בצורה פורמלית "מיד" או "עוד משהו?" ואני יודע שזה מרתיח אותו וזה עושה לי כיף בגלל שאם הוא יתעצבן מזה הוא נוגד את העמדה הקודמת שלו והוא לא רוצה להיכנס איתי לויכוחים כי הוא יודע שאני אתחכם ואגיד לו את זה. בכל מקרה, אני לא חושב שהוא יבין כלום כי הוא אטום לחלוטין ואם המצב לא ישתנה בקרוב אני כבר לא יודע מה לעשות... אמא שלי לפעמים נמצאת כשהארועים האלה קורים והיא פשוט יושבת בצד ולא עושה כלום וזה מחרפן אותי! אבל איתה אני עוד מדבר ויש לנו באמת יחסים אמיתיים...
 

kiticat

New member
זה קורה.

לפעמים יש חיכוכים בין הורים לילדים שלהם. לעיתים, אנחנו לא מבינים למה. חלק מהגיל. או יש משהו קטן בכל אחד מהאנשים שפשוט גורם ניגוד. וזהו.. יש אנשים שפשוט לא מסתדרים.... וכל מה שנותר הוא פשוט לוותר פה ושם... גם לי יש את הענין הזה לעיתים, ולמרות שאני מאוד עקשנית, ומאוד עומדת על שלי, אני מוותרת, כי העקשנות הזו רק גורמת ליותר כאבי ראש....
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
ברוך הבא לפורום...

שלום לך.. ותודה, תודה ששיתפת אותנו בסיפורך.. ונתת לנו הצצה אל תוך חייך.. אנחנו מבינים שמאד לא קל לך עם אבא. שהוא רוצה שתעשה דברים, שלא מתאים לך לעשות.. לא מקשיב, כשאתה מנסה לשכנע אותו לראות דברים אחרת.. מונע ממך לפגוש חבר שחשוב לך... ומשתמש באיומים..כדי להבהיר את עצמו.. נשמע שהתקשורת לא ממש טובה.. ושניכם נפגעים... אחד הדברים שחשוב לזכור על הורים.. ובעיקר הורים- שאכפת להם מהילדים שלהם (ונשמע, למרות הכל, שיש לך הורים אכפתיים מאד) זה שהרבה פעמים, ממרומיי גילם, עם ניסיון חייהם הם מרגישים שהם יודעים מה טוב ונכון לילדם ומתוך אהבה ומתוך דאגה- מנסים לדחוף לכיוון הזה.. ואילו הילדים, שמגששים דרכם..מחפשים את עצמאותם.. לא תמיד רואים את מה ששהורים רואים.. ולא תמיד מסכימים עם הדרך שההורה מכוון אליה.. Fiend יקר, נשמע שלמרות הכל, מאד אכפת לך מאבא.. אכפת לך..ואתה כואב את הקצרים בתקשורת, את המריבות. ונשמע שגם הוא כואב מאד.. צריך לזכור, חמוד, שאין בית ספר להורים...הורים מביאים ילדים לעולם ומנסים לעשות כמיטב יכולתם להגן ולשמור על ילדם.. אנחנו מבינים את התסכול והקושי- להיות בבית בו אתה מרגיש שלא מבינים אותך, דורשים ממך, מגבילים אותך.. אולי תנסה, בכל זאת, ביום בו שניכם רגועים לדבר עם אבא, לספר לו מה מכאיב לך.. אולי תופתע לגלות...שיש עם מי לדבר.. ואולי, אולי גם תשמע את הצד שלו- ותמצאו את הדרך להגיע להבנה.. אנחנו איתך, אם תרצה לספר עוד.. ברוך הבא למשפחה שלנו...
 
למעלה