blue sky *
New member
סיפור אישי...
זה קרה לא מזמן ואני מקווה שהוא לא יכנס ויקרא למרות שהוא יודע בדיוק מה אני מרגישה.. עברתי הרבה מאוד בחיים, והחיים היו די קשים אלי מיום ליום סגרתי את עצמי ולא הרשתי לאף אחד לחדור אל תוך ליבי, אל הרגשות שלי.. עד שהכרתי אותו, הכרתי אותו באחד הפורומים, בחור נחמד לאט לאט דיברנו ודיברנו ויום אחד החלטתי שאני הולכת לראות אותו.. וכך התחלנו להיפגש, אחרי זמן קצר הוא היה צריך לטוס לחו"ל ואני 3 חודשים חיכיתי לו.. כל סוף חודש היה מגיע לכמה ימים הייתי כ"כ מתרגשת, מצפה בכליון עיניים לפגוש אותו לחבק אותו .. וסתם ככה לדבר איתו.. וסוף סוף הוא סיים את עבודתו בחו"ל וחזר לארץ.. סוף סוף רואה אותו בלי סוף, נפגשים בלי סוף.. וסוף סוף אנחנו ביחד. על פני השטח הכל נראה נפלא.. הוא הראה שהוא אוהב, ואני לתומי הרגשתי שמצאתי את אהבת חיי.. כיף לי.. לא היה קל לי להיפתח כלפי מישהו, לספר לו הכל.. לתת לו לגעת בי ובליבי.. וחשבתי שזה הדדי וכך גם הוא גם מרגיש.. אז איך ייתכן שככה בלי אזהרה מראש הכל התפוצץ לו? ככה סתם אחרי ויכוח קטן שהיה הוא החליט שהוא לא יכול להתמודד עם זה.. האם אין פה אהבה שנלחמים עבורה?? ניסיתי לדבר איתו.. הסברתי לו שאני אוהבת אותו ושנתמודד עם הדברים ביחד.. הוא לא לבד פה.. הסברתי לו שבכל מערכת יחסים יש עליות וירידות.. יש מריבות.. אבל לא נפרדים בגלל ויכוח קטן וטיפשי.. הוא הודה שהוא בחר בדרך הקלה.. הוא אמר שהוא אוהב אבל לא יכול התמודד.. למה לקטוע דבר כ"כ יפה?? למה לא לנסות ולתת עוד צ´אנס אחד?? זה כואב, וזה עדיין טרי, דמעות ירדו אך פסקו.. לבכות אני כבר לא אבכה.. הבנתי שהוא לא רוצה.. הרמתי ידיים שימשיך בחייו ואני מקווה שיהיו לו חיים טובים ויפים.. עכשיו אני לבד.. קצת קשה.. יודעת שאשרוד.. רק לפתוח את ליבי שוב.. אני חוששת.. מצטערת שהפלתי עליכם את צרותיי.. הייתי חייבת לספר, לשפוך את הלב..
זה קרה לא מזמן ואני מקווה שהוא לא יכנס ויקרא למרות שהוא יודע בדיוק מה אני מרגישה.. עברתי הרבה מאוד בחיים, והחיים היו די קשים אלי מיום ליום סגרתי את עצמי ולא הרשתי לאף אחד לחדור אל תוך ליבי, אל הרגשות שלי.. עד שהכרתי אותו, הכרתי אותו באחד הפורומים, בחור נחמד לאט לאט דיברנו ודיברנו ויום אחד החלטתי שאני הולכת לראות אותו.. וכך התחלנו להיפגש, אחרי זמן קצר הוא היה צריך לטוס לחו"ל ואני 3 חודשים חיכיתי לו.. כל סוף חודש היה מגיע לכמה ימים הייתי כ"כ מתרגשת, מצפה בכליון עיניים לפגוש אותו לחבק אותו .. וסתם ככה לדבר איתו.. וסוף סוף הוא סיים את עבודתו בחו"ל וחזר לארץ.. סוף סוף רואה אותו בלי סוף, נפגשים בלי סוף.. וסוף סוף אנחנו ביחד. על פני השטח הכל נראה נפלא.. הוא הראה שהוא אוהב, ואני לתומי הרגשתי שמצאתי את אהבת חיי.. כיף לי.. לא היה קל לי להיפתח כלפי מישהו, לספר לו הכל.. לתת לו לגעת בי ובליבי.. וחשבתי שזה הדדי וכך גם הוא גם מרגיש.. אז איך ייתכן שככה בלי אזהרה מראש הכל התפוצץ לו? ככה סתם אחרי ויכוח קטן שהיה הוא החליט שהוא לא יכול להתמודד עם זה.. האם אין פה אהבה שנלחמים עבורה?? ניסיתי לדבר איתו.. הסברתי לו שאני אוהבת אותו ושנתמודד עם הדברים ביחד.. הוא לא לבד פה.. הסברתי לו שבכל מערכת יחסים יש עליות וירידות.. יש מריבות.. אבל לא נפרדים בגלל ויכוח קטן וטיפשי.. הוא הודה שהוא בחר בדרך הקלה.. הוא אמר שהוא אוהב אבל לא יכול התמודד.. למה לקטוע דבר כ"כ יפה?? למה לא לנסות ולתת עוד צ´אנס אחד?? זה כואב, וזה עדיין טרי, דמעות ירדו אך פסקו.. לבכות אני כבר לא אבכה.. הבנתי שהוא לא רוצה.. הרמתי ידיים שימשיך בחייו ואני מקווה שיהיו לו חיים טובים ויפים.. עכשיו אני לבד.. קצת קשה.. יודעת שאשרוד.. רק לפתוח את ליבי שוב.. אני חוששת.. מצטערת שהפלתי עליכם את צרותיי.. הייתי חייבת לספר, לשפוך את הלב..