סיכום מסע....המסע לפולין...

faith2

New member
סיכום מסע....המסע לפולין...

טוב, יום רביעי 23.7 טיסת אל.על 8:00 בבוקר, אנחנו עולים חבורת בני נוער שמחה ועליזה לכיוון ארץ המוות של היהודים, לא יודעים מה הולכים לראות, רק יודעים את מה שמשלחות קודמות סיפרו לנו ומרכז המשלחת אמר לנו...אנחנו הולכים לראות זוועות...זוועות שקשה לראות אבל חייב לדעת שהם קיימים. 11:40 (בערך) שעון וורשה אנחנו נוחתים...ביום הראשון, עושים לנו יום קל...יום נחמד...יום חמישי, הגענו לחלמנאו, לא נשאר הרבה הרבה ירוק, קשה להבין ששם רצחו המוני בני אדם...הולכים לקברי האחים, אנשים מזדעזעים, לא משהו רציני. יום שישי מגיע, אנחנו קמים לבוקר אפור, אפלולי...הנסיעה לאשוויץ קצת ארוכה, עדיין לא יודעים מה עומד לפנינו, אנחנו מגיעים למחנה העבודה אושוויץ 1. המקום ירוק!...המקום יפה!...המקום הוא לא מחנה!...העין לא קולטת שבמקום שבו אני עומדת כעת...מאות, סליחה אלפי....מה אני מדברת! מיליונים!...יהודים, קרובי משפחה אפילו נשלחו בצפיפות בקור בחום שהם מוכים, מושפלים....הלכו צעדו יחפים ערומים לפעמים על אדמה שהיום היא ירוקה!...ירוקה כמו הירוק היפה של החצר של ביתי!...כאילו הפולנים מנסים לטשטש את הזוועה, במראה מזעזע הכל מטופח באופן נוראי!...הדשא גזוז, יש שבי באמצע מאוד ברור, שמא הדשא הירוק לא יפלוש על השביל האפור. בטון מצמרר גלית (המדריכה שלנו) מסבירה לנו על השיער, כמויות השיער מעוררת בכי אצל חברתי הטובה, מזווית העין אני קולטת עוד כמה חברים מוחים דמעה...מאותן שערות היו הגרמנים מייצרים להם שמיכות נעימות, שמיכות מחממות, מאותו שיער של אותם יהודים שכרגע בוודאי גוועים ברעב/ מוכים עד מוות/ חלק מהעפר של פולין/ הם נהנים מהחום של השמיכות...באותו זמן...לאט לאט אנחנו מתקרסים לנעלים, הנעליים, העין קולטת בין כל הצבע החום של הנעליים העין קולטת זוג נעלי עקב אדומות, כל כך יפות....המוח חושב בטח בעלת הנעלים הללו הייתה נורא עשירה...החומר של הנעל היה יקר, אם הוא נשמר עד היום...אבל הכסף שהיה לאותה אישה לא חשוב, כל היהודים נרצחו/ הוכו/ הושפלו ללא קשר למעמד...הקשר היחיד היה היותם יהודים! רק בגלל שהם יהודים! ואז מגיעים לתחום הנכים. בשורה מצמררת, אחד על השני...רואים רגל, יד, קביים, כיסא גלגלים...אותם אנשים נכים...אותם אנשים שלא יכלו להתפקד או בכלל לתפקד ללא אותם "כלי עזר"...הציוד הבסיסי לקיומם נלקח מהם! ללא כל בושה! לאט לאט אנחנו מגיעים למשקפיים, ערמה די קטנה אבל ערמה אכן מעוררת צמרמורת.... ואז, מגיעים לתקווה שעוד הייתה ליהודים..."אתם נשלחים לעבוד במזרח לתרומה למאמץ המלחמתי הגרמני...רשמו את שמכם על המזוודות והן יישלחו אליכם"....זה מה שנאמר להם....ואז באופן מצמרמר העין מעבירה מידע למוח, לאותם נספים יש עכשיו שמות, כתובות....ואז אתה מבין שיהודי ממדינה X ויהודי ממדינה Y ויהודי מעוד מדינה ועוד מדינה...השואה הגיעה למרחקים עצומים! לאחר מכן מגיעים ל2 בניינים, האחד בית הכלא לאסירים פולניים שנחשדים בסיוע לאוייבים...לשטניים, לשותי הדם, ליהודים....מצד שני בתי הניסויים...ובאמצע קיר המוות, בו הוצאו להורד אנשים ע"י כיתת יורים. אחריי הזוועה אנחנו מגיעים לחדר קר, חדר אפור, חדר מלא נרות נשמה....החדר הזה נועד לפורקן אישי...דממה בחדר כל אחד מנסה לעכל את המראות....חברה שלי שרה...בין לבין שומעים בכי חנוק בגרון. בנסיעה קצרה, של 15 דקות....הגענו למחנה ההשמדה אושוויץ ברקנאו...ושוב הירוק מפריע בעין. עוברים בין הצריפים, מיטות עלובות, בתי שימוש שקשה להבין איך!! לאט לאט מגיעים לשרידי תאי הגזים של המחנה, כאשר עובדי התחזוקה במחנה הבינו שסופם עומד להגיע הם החלו במרד...השרידים עדיין עומדים כמו באותו יום של המרד. לאחר מכן המשלחת הישראלים (יצאנו על משלחת מדרום אפריקה) מבצעת טקס מרגש, ברקע שומעים בכי, אנשים עוברים ושבים עומדים ומקשיבים, מסתכלים, מסוקרנים... יום שבת...שומרים שבת, אין הרבה מה לעשת מבקרים בבתי כנסת בעיר קראקוב. יום ראשון, הולכים לבורות הריגה...וסיור בעיר...יום לעומת מחר קל! יום שני מיידניק. מחנה עבודה ומחנה השמדה. ללא ספק המחנה הכי קשה מבחינה רגשית אישית לי. נכנסים למרחצות, היהודים שמחים כי השמועות על מקלחות הגזים אינן נכונות, בזמן המקלחת וגם אחריה החיים ממשיכים....לחדר צדדי מפרידים את הגברים וה"חזקים"...ולהמשך החדר מובלים הילדים, הנשים, הזקנים....חדר קטן, חדר שבתוכו מצטופפים כ-200 איש, צעקות איומות....ובשנייה אחד גז נכנס לחדר האטום.....הגיע הסוף- המוות כבר כאן.ולאלה ששואלים...למה לנקות אנשים שעוד חצי שעה יהיו מתים?...למה?...עקב מחקרים, הגרמנים גילו כי אדם רטוב ימות לאט יותר מהגז ציקלון בי. לאחר מכן...נכנסים לביתן הריח כמעט מרחיק חלק מנערי המשלחת....מתבר שהריח הוא מהערימות העצובות של הנעליים!...כל כך הרבה נעליים.......לחשוב שזה חלק קטן ממה שהתגלה, וממה שהתגלה רק במיידניק! מגיעים למשרפות, משמיעים לנו את השיר "אל רחמים"...הבכי עומד בגרון, הדימיון מתחיל לנסות לשחזר...איך הוכנסו מאוד, מיליונים אלפי אנשים לתוף המשרפות הללו. לאחר מכן טקס מרגש של המשלחת הדרום אפריקאית, נערה ממשפחה של ניצולי שואה מקריאה קטע ואומרת בקול מרגש "הנקמה של סבא שלי היא שכעת אני עומדת כאן!"...הבכי מתפרץ לה...לאחר הטקס החיזוקים מגיעים. אנחנו עולים למעלה, במדגות לכיוון הר ענק, הר שכולו מעפר, עפר יהודי...שמתקבים אפשר לראות חלקי שברי עצמות ועוד כמה דברים לא ברורים...באותו רגע אישית אני מתחילה לקלוט קצת מה אני רואה, ביד אחת דגל ישאל ביד השניה מצלמה מנסה לתעד, הבכי כבר פורץ החוצה, מתחילה קצת להבין מה אני רואה, ולראשונה בחיי אני פותחת את דגל ישראל בגאווה!...אומרת בלב לא מתתם לשווא!...אנחנו כאן לכבד אתכם!...היום יש ליהודים מדינה, היום היהודים שייכים למקום, מקום שהוא שלהם! חוזרים לכיוון האוטובוס. יום שלישי...היום האחרון.....נסיעה למחנה ההשמדה טרבלינקה. נכנסים, מלבנים בטון חשוף, מונחים על הדשא הירוק, ל"זכר" מסילות הברזל שהנאצים הרסו שלא יישאר זכר. לאט לאט מגיעים לכניסה של המחנה, לא נשאר כ-ל-ו-ם!...פתאום העין קולטת אלפים של אבנים, אבנים שיותר מואחר מתבררים כסמלים לקהילות שלמות שנרצחו בדם קר! כל אבל מבמלת קהילה אחרת. ההסברים מעלים שיש אבן ששיכת רק ליאנוש קורצ'ק, אותו אדם-מלאך... לקראת הסיום, רז (רכז המשלחת) מספר לנו שהוא יצא עם משלחת לפני כמה שנים, שהייתה מורכבת מכמה משלחות יחד...הטייס באותה טיסה אמר להם, כמה חשוב המסע הזה, הרצאה ארוכה, ואז בסוף הוא אמר להם יום רביעי אנחנו נבוא להחזיר אתכם...הכואב כאן....אנחנו חוזרים היום, חוזרים לבית החם שלנו, להורים, לחברים, לחייםם הטובים שלנו, בעוד ש-6 מיליון ויותר נשארו כאן!...נשארו על אדמת פולין!....אני חושבת שהמשפט הזה שבר אותי, כל המראות, הזוועה הסיפורים...שום דבר לא כאב לי יותר מהמהשפט הזה! אני רוצה להגיד לכם, כולכם!...תעריכו את מה שיש לכם!, אל תקחו דבר כמובן מעולם!...המראות שראיתי, התעכלו אצלי רק היום!...רק היום הבנתי מה ראיתי, שהייתי שם המוח פשוט לא רצה לעכל את מה שהעין ראתה...פשוט חייבים להמשיך הלאה אבל עם זאת לא שלכוח! תמיד לזכור!...ולדאוג שמה שקרה אז לפני 60 שנים יכול לחזור! אין ערבויות לשום דבר!....החובה שלנו כיהודים היא לדאוג ששום דבר דומה לזה לא יחזור על עצמו! והמשפט "ההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה" לא יהיה נכון במקרה הזה!
 

i hate

New member
....

וואי מצמרר לקרוא את זה...אז אני מתארת לעצמי איך אתם הרגשתם לראות הכל
 

faith2

New member
אישית, עד היום ממש...

לא עיכלתי את זה.....לא עיכלתי מה שראיתי, רק היום אני באמת הבנתי מה ראיתי...אני ממליצה לך מכל הלב לטוס לראות ולזכור!
 

shabluELLA

New member
רותם אני רוצה להגיד

תודהת ממש ריגשת אותי ועלית לי זכרונות מצמררים אומנם אבל בעלי ערך ומסר חשוב שאותם כבר הזכרת והדגשת טוב. אני רק רוצה להגיד שעם כל המראות הנוראיים שראינו ועם כל המקומות הזוועתיים והאיומים שהיינו בהם, תמיד חייכנו בסוף כל יום. ועוד לא רק חייכנו, התפוצצנו מצחוק מכל מיני תקריות שקרו (קרי- מישהי שאמורה להיזהר מעמודים) ומכל מיני בדיחות פרטיות (קרי- תמנון ותמנונה הולכים יד ביד ביד ביד ביד...) והדרום אפריקאים! הדרום אפריקאים לדעתי הם אלה שעשו לנו את הטיול (או לפחות לי) הם תמיד היו שם בשבילנו ואנחנו בשבילםת ממש חברים אמיתיים למרות שנפגשנו 3 ימים לפני המסע עצמו נוצרו שם קשרים שלא ניראה לי (או לפחות אני מקווה) שהם ייתנתקו אי פעם (טוב נו אולי אני מגזימה....)אבל באמת קשרים יפים ואמיתיים שיימשכו הרבה זמן . אין שנייה אחת ביום שאני לא חושבת עליהם אין מפגש אחד של החברות שאנחנו לא מדברות עליהם או טוחנות את הסיפורים שוב ושוב. ובע"ה כולם יבואו לבקר אותנו בדצמבר/ינואר!!!!!!!!!! I LOVE SOUTH AFRICA ! ! !
 

anava1

New member
וואי...

רותו'ש אחותי,תימצתת את זה מצויין! לא חשבתי שאפשר לסכם את כל מה שראינו שם בדף אחד בצורה כ"כ טובה,יחסית ל'יומן מסע' הארוך הזה שכתבתי שם... בכל מקרה רק רציתי להגיד שלדעתי,רק מי שיראה את זה מול העיניים יקלוט אולי מה שהלך שם. כי לראות את הכמות האדירה הזאת של השיער,שנהיה כבר אפור בגלל הגז,ולראות את העפר הזה של היהודים,ואת המשרפות מול העיניים שלך,ולדעת שבדבר הזה הם שרפו מליוני יהודים...זה מה שמצמרר באמת. ולא יודעת מה איתכם,אבל המסע הזה באמת השפיע עליי.. תחשבו שאפילו פרוסת-לחם שאנחנו אוכלים בבוקר,ונראה לנו כ"כ טבעי ורגיל,היהודים האלו נלחמו אפילו בשביל הדבר ה"פעוט" הזה,ואם הם הצליחו להשיג אותו,זה היה נס. אז באמת תעריכו כל מה שיש לכם,ואל תתלוננו על כל דבר קטן:) נ.ב-קצת לא קשור,אבל יום אהבה שמח לכולם
(גם לאלה שלא יצאו בסוף..
) Love U All!!!
 

faith2

New member
../images/Emo4.gif

רק עכשיו התחלתי ממש לעכל את מה שראינו שם...... אגב, אתן יודעות שצריך להגיש לדפנה ואייל קטעים?...
 
גם אני הייתי במסע לפולין.

לא קראתי את כל ההודעה שלך (ארוך וכבר הייתי אז אין טעם), אבל אני נסעתי עם השכבה אז היה גם המון צחוקים וכיף לכן אני לא הכי מזועזעת.
 
למעלה