קצת באיחור - סיכום הכנס שלי. יום ראשון:
היה כנס מעולה!
מהטובים ביותר עד כה.
בכל סלוט התלבטתי קשות למה ללכת, כי הכול נראה כל כך מעניין, ולאחר בחירות קשות וויתורים כואבים, הרגשתי בכל סלוט שאכן בחרתי נכונה את האירוע הטוב ביותר. מה שנתן לי את ההרגשה שכנראה הייתי מרגישה כך בכל בחירה, ושפשוט היו תכנים מעולים.
בקיצור – עם קצת עזרה ממכונת זמן או מחולל זמן יכולתי לעבור את הכנס הזה 4-5 פעמים בלי להשתעמם.
עוד יאמר לטובה – היה הפעם אחוז גבוה של אירועים שאינם הרצאה פרונטלית – שעשועונים, מופעי הומור, מופעי פילקים ושירים – מכל אחד מאלה היו לפחות שלושה. זאת בנוסף לסדנאות הרבות (שבע סדנאות, מתוכן שלוש סדנאות כתיבה). נדמה שזו מגמה שנמשכת בשנים האחרונות וכעת הגיעה לשיאה. לדעתי זהו בדיוק המינון הנכון וכדאי להשאיר אותו כך גם לשנים הבאות.
אירועים שהייתי בהם:
הפאנל "שיגעון של אבולוציה", שכבר דובר עליו כאן – רצף הרצאות קצרות מעולות, שחלקן חידשו לי ממש וחלקן רק האירו נושא מוכר לי מזווית חדשה ומשעשעת.
ההרצאה "אלוהים טוב דיו" של אורי עמית. מרצה מעולה כתמיד שאני משתדלת לא להחמיץ אף הרצאה שלו. מי שעדיין לא מכיר מוזמן לחפש הרצאות שלו בכנסים הבאים. שילב בצורה מרתקת ומעוררת מחשבה בין דת, פסיכולוגיה ופילוסופיה, ליצירות: הארי פוטר, שר הטבעות, נרניה וחומריו האפלים.
"אולי ראיתם את בעלי? אשתו של הנוסע בזמן" הרצאתה של שירלי קרקוב. הרצתה מעולה, עם ברק בעיניים, והאירה לי נקודות רבות למחשבה בספר אהוב עליי שאני מכירה כמעט בע"פ. יצוין שלמען הרצאה זו נאלצתי לוותר בכאב על שלושה אירועים לפחות (החידון, ההרצאה של חגית וינר ואסיפת האגודה).
המופע המעולה "משוטט בין עולמות" של אלי בר יהלום. מומלץ בחום אם יעלה שוב בכנסים עתידיים. ואם לא – לכו לקנות את הדיסק. אלי בר יהלום כשרוני בצורה מדהימה (במיוחד בעיניי -זייפנית חסרת תקנה שמוסיקה תמיד נראית לה כמעשה קסם) – הוא כותב, מלחין, מבצע את שיריו ומלווה את עצמו בגיטרה, כשכל שיר הוא בעצם סיפור מד"ב או פנטסיה שיוצר עולם שלם משלו, וכל שיר מצחיק/ מרגש/ מפחיד/ מעורר מחשבה, ולפעמים כל אלו יחד. עבור נוכחותי במופע ויתרתי בכאב על ארבעה אירועים (כל שאר האירועים בסלוט), במיוחד על הרצאתה של נעמי שתמיד מדברת מרתק, ושגם הנושא שלה נשמע מבטיח. מקווה שתועבר בעתיד שוב ואצליח לנכוח בה.
תודעה קוטלת – הרצאה שבדיעבד הייתי מוותרת עליה עבור עוד שעות שינה לקראת היום השני של הכנס. לא בגלל המרצה או התוכן (שהיו מצוינים) אלא בגלל היכרותי הלא מספקת עם באפי. להרצאה זאת הלכתי בעצם בגלל שב"לשיר בכל הכוח המטריקס" כבר הייתי באייקון, וההרצאה על הגמדים שהועברה במקביל דרשה יותר מדי היכרות עם כתבי טולקין.