סיכום אובזרבר- מאמרים חלק ב'

YossihNew · 5/5/26

יאללה, חלק שני למאמרי האובזרבר!

YossihNew · 5/5/26

היסטוריית ארבעת הפרשים- 1 במאי, 2007:

ה-DVD הדוקומנטרי האחרון של WWE, ומבחינה רגשית, אחד הטובים, הוא היציאה האחרונה על ריק פלייר ומורשת ארבעת הפרשים. חובת צפייה לכל מי שהעריץ את ארגוני ג'ים קרוקט באמצע-סוף שנות ה-80. הפרשים היו הבסיס בימי התהילה של הארגון, אבל זה יפה למעריץ מכל תקופה. דבר חשוב בימי התהילה של הפרשים ב-JCP והפריבירדס-ואן אריקים בוורלד קלאס, זה שהתקופות הללו היו ספציפיות וגדולות לזמן קצר בחלק שלהן במדינה, ובגלל תגובות הקהל, רמת ההתלהבות מהאנגלים נשארת. זה מרגיש יותר אמיתי, בגלל התגובות וגם בגלל הראיונות. בדרכים רבות, כנוסטלגיה, התקופות נחשבות היום לגדולות בתרבות המקומית מאשר מה שהיו אז.
אלו היו חיזוקים בעסקים האזוריים, שילוב של מתאבקים טובים, חשיפה טלוויזיונית ואנגל נכון. ברוב המקרים, בגלל ההצלחה, ניסו ליצור אותם מחדש, אבל הקסם לא היה שם שוב. הקהל באותה התקופה אהב את המתאבקים. אנשים באו כל שבוע או שבועיים לאירועים החיים. אירוע חי היה משהו שמעריץ מזדמן בא אליו פעם-פעמיים בשנה כשאנגל הפך למשהו מיוחד- אלו היו המילויים המפורסמים של האולמות, וזה לא קרה כל הזמן. אבל בסיס העסק היה הקהל הקבוע שישב ליד הזירה. הם ישבו באותם המושבים, דיברו עם אותם האנשים שישבו לצידם, וללכת למופעים היה חלק גדול בחייהם. התוכנית בסופ"ש הייתה משהו שתכננו סביבו את הלו"ז שלהם והם לא פספסו. תקופת הפרשים המקורית, שהייתה לוהטת, הייתה בזמן קצר. הייתה ברית הילית שהתחילה בסוף 1985 והייתה חזקה במשך 1986 ברוב המקומות. אבל הארגון והמתאבקים בזבזו יותר מדי כסף, ולא קראו את התמונה הגדולה בקרב על ההיאבקות הלאומית שלא יכלו לנצח בו. הבוקינג, והבוקר דאסטי רודס אחראי על התקופה הטובה, וגם על הנפילה. הם הצליחו יותר מדי זמן, אבל לא יכלו להרשות לעצמם את החשיפה הלאומית, או להדביק את וינס מקמהן. הם לא ראו את איך שווינס פגע בהם כדי למנוע מהם להתרחב על בסיס לאומי.
המתאבקים באותה התקופה חשבו שמשפחת קרוקט שווה המון כסף, אמרו שהם שווים בין 50 ל-150 מיליון דולר. ג'ים האב היה פרומוטר מוצלח לא רק של היאבקות, אלא של אירועים חיים אחרים במשך עשורים. המתאבקים הגדולים טסו במדינה במטוס פרטי והרוויחו יותר ממה שחשבו שאפשר לפני כמה שנים. עם התחרות מווינס, מתאבקים כמו פלייר, רוד ווריורס, רודס ולקס לוגר חתמו על חוזים של לפחות 500,000 דולר לשנה. פלייר צחק ואמר שהוא בזבז 700,000, בין הזמנת משקאות לכולם בכל לילה, נסיעה בעיר בלימוזינה אחרי המופע בעיר הגדולה, אוכל במסעדות הכי טובות ורכישת הבגדים היקרים. יום אחד, פלייר, ארן אנדרסון, טולי בלאנשארד וג'יי ג'יי דילון רכשו כולם מרצדס בנץ חדשה. המשרד הצנוע של משפחת קרוקט בשארלוט היה עם חנייה שהציגה שורת מרצדס. שנה אחת רעה של בזבוזים כשהעסקים ירדו הרסה את הארגון, והם היו חייבים למתאבקים שש ספרות. האמת היא שלמשפחה לא היה כסף כמו שחשבו. קרוקט סמך על הכסף הגדול מהאירועים הרבעוניים כל שנה כדי לשלם על החוזים. אבל וינס תמיד חיבל לו באירועים בתשלום. כשסופסוף השיג תמיכה מטרנר בידור ביתי כדי לשבור את האחיזה של וינס ולהשיג שידור לאומי ב-1988, הוא היה צריך להביא להם אחוזים. וציפו שיכניס כמו שווינס הכניס. בקיץ 1988, בגרייט אמריקן באש בבולטימור, כשהרגישו סופסוף כמו אירוע אמיתי כשלקס לוגר עזב את הפרשים אחרי בנייה של כמה חודשים, וקיבל את הקרב הראשון שלו מול פלייר על האליפות, הם השיגו חצי ממה שציפו ופחות משליש ממה שווינס השיג ברסלמניה. לכוכבים היו חוזים גדולים וקרוקט שילם בצורה מסוימת כדי לשמור על תזרים מזומנים. זה דומה למה ש-WWE עושים היום- המתאבקים קיבלו אחוז מהמכירות של הכרטיסים. אבל בסוף השנה, אם הם לא קיבלו את מה שהובטח להם, הם קיבלו תשלום השלמה, שהיה אמור להתבסס על המזומנים מהאירועים בתשלום.
באותו הזמן, כולם חשבו שאם ילכו לערים ויתנו להם מוצר טוב יותר, הם ינצחו במלחמה. וגם, היה ברור שהם יעשו את ההיאבקות שהם מכירים, והם לא שמו לב לטרנדים. ג'ים ודייוויד קרוקט דיברו עם דייב והם התרברבו שמעולם לא צפו ב-WWF. בסוף, המלחמה הייתה בניו יורק, ב-NBC בספיישלים, באולמות גדולים בעיר שנחשבה לחשובה. מחוץ לדרום מזרח המדינה, בגלל הסכמי בלעדיות באולמות, קרוקט בדרך כלל היה באולם המשני בעיר, וזה כבר גרם לו להיראות רע. ה-WWF יצרו כוכבים גדולים מהחיים והביאו אותם לעיר. זה לא היה קשור לאקשן דרמטי ומדמם, וקרבות אליפות העולם הארוכים והאמינים שהמתאבקים נתנו כל פעם. בתחילת 1988, ארגוני ג'ים קרוקט, מהארגונים הכי טובים בהיאבקות כמעט 15 שנה, היו בצרות פיננסיות. בקיץ, נדמה היה שהם יסגרו. כשטד טרנר שמע, הוא החליט לרכוש אותם כדי לשמור על התוכניות הנצפות ששידרו בסופ"ש ברשת TBS שלו. אבל אפילו עם השיאים הגדולים, זה גרם ל-13 שנות כעס. מתאבקים שלא הסתגלו לעולם המשתנה ולעסקים המשתנים לא הצליחו להתחבר עם הבוקרים, ונורא מכך, ההנהלה לא הבינה מה גרם להיאבקות לפעול, ורעיונות כדי לחזק את המותג דחו את הקהל. אבל לכמה שנים מעטות, ריק פלייר, ארן ואולי אנדרסון, בלאנשארד, דילון ולפעמים לוגר וברי ווינדהאם, בנו מורשת שהפכה לחשובה בתולדות האאנשים. בקרוליינה, הבסיס שלהם, אחוז גדול מהאוכלוסייה צפה בהם בטלוויזיה בדבקות, גם אם לא הרבה יודו בזה. האירוניה היא שבשיאם, כשהביאו רייטינג גבוה וקהל נאמן, ההיאבקות לא קיבלה כיסוי. אולי עיתון עשה עליהם כתבה פעם בשנה. אולי עשו כתבה בטלוויזיה בחודשים שהיה צריך להעלות רייטינג. הפעם היחידה שהיו חדשות הייתה כשאחד המתאבקים האהודים באזור, מגנום TA, עבר תאונת דרכים שכמעט הרגה אותו. זה גמר את הקריירה לבחור שדאסטי רודס ניסה להפוך לאלוף העולם הפייס בסגנון ג'ק בריסקו.
ברוב הזמן, צחקו על המעריצים. ברוב הזמן, לא אמרו שהמתאבקים אתלטים. אבל כעבור 20 שנה, פלייר הוא אולי הספורטאי הכי מוכר בחלק הזה במדינה, ואם היה שומר על חייו האישיים והכספיים קצת נקיים יותר, המפלגה הרפובליקנית הייתה מנסה לשכנע אותו לרוץ לתפקיד מושל צפון קרוליינה. ה-DVD נותן סקירה על קרוקט ו-WCW החל מ-1985, עד למות הארגון, כשכריס בנואה ודין מלנקו עזבו כדי להצטרף אל ה-WWF בינואר 2000. המבט הפשוט, ומבחינה עסקית הם רמזו על זה אבל לא העמיקו, היה שמילאו כל לילה וחיו סגנון חיים מדהים בהתחלה. ואז, מ-1988 עד הסוף, הם היו בארגון שנוהל בידי אנשים שלא ידעו מה הם עושים, עם חברים רעים ואיחודים שהחווירו בהשוואה למקור. אנשים כמו פול רומה, סיד וישס וג'ף ג'ארט נקטלו. תאמינו או לא, סטיב מקמייקל, שהיה החבר הכי פחות מוכשר בקבוצה, לא נפגע. אפילו שהיה מתאבק נוראי, פלייר העריץ ספורט. מקמייקל היה כוכב פוטבול רציני והצליח בהגנה של שיקגו ברז בזכייה שלהם בסופרבול 1985. הוא היה מפורסם, עם כסף, ואשתו הייתה מלכת יופי. כמובן שזה הוביל לאנגל בו בגדה בו, וקצת אחרי, במציאות, הם התגרשו. הנישואין שרדו 15 שנה ב-NFL ולא אנגל היאבקות. מונגו חי את הסגנון מחוץ לזירה, יותר מדי. פלייר תמיד ראה בו כוכב ספורט גדול שהארגון לא תמך בו ולא מתאבק נוראי שלא נראה טוב או היה עם גוף טוב, או משהו חוץ משם בפוטבול.
מההתחלה לא קיבלו את רומה ברמה הזאת. סיד נראה טוב והקהל כן קיבל אותו. אבל הוא לא היה חבר של השאר, שחשבו שלהיות פרש אמר שאתה וורקר מצוין בעסק ולא מישהו שנראה טוב וזהו זה, למרות שגם לוגר היה איתם בצוות. לדעתם זה היה התפקיד של היריבים שלהם, והם התגאו בזה שימכרו ויגרמו לקהל לחשוב שיש משהו ביריבים הלא מוכשרים שנראו טוב. ווינדהאם אמר שסיד היה גרוע בזירה, ופלייר אמר שהיה מביך, לא מוכשר ועם גישה רעה. דיברו גם על הקטטה בין סיד וארן בסיבוב ההופעות האירופאי ששינה את הארגון. סיד היה אמור לזכות בתואר מוויידר בסטארקייד ו-WCW עמדו להפוך אותו לפייס המוביל בארגון. אחרי טיסה מתוחה והמון משקאות, סיד אמר שהכל ישתנה והאשים את פלייר במצב הארגון. ארן תמך בחברו הטוב, והצליח מול קהל שלא כיבד את סיד כי לא היה מוכשר. הארגון חש שיש בעיה והם נשלחו לחדריהם לפני שהתחיל קרב. מאוחר יותר בלילה, כשארן ישן, מישהו דפק לו על הדלת. כשפתח את הדלת, חטף כיסא. ארן הצליח להשתחרר מספיק זמן כדי לתפוס מספריים איתם גזר את זקנו. אבל סיד תפס אותם ודקר אותו 20 פעמים לפני שטו קולד סקורפיו שמע את הצעקות והפריד. סיד גמר עם ריאה מנוקבת וארן חטף פצעי דקירה. היה דם בכל החדר. סיד פוטר, כי כולם תמכו בארן.
זה הוביל לשינוי בתוכניות וסטארקייד 1993 בשארלוט, עשור אחרי המקורי בגרינסבורו, הפך ללילה הלא רשמי של פלייר. הוא שוב סיכן את הקריירה, הלכו לביתו והראו את אשתו וילדיו מתכוננים לבוא, ובסוף האירוע, הוא שרד את ויידר המפלצתי וזכה בתואר. בניגוד לפעם הראשונה, כשזה היה המופע הכי לוהט בעיר, הפעם WCW מכרו כרטיסים בשמונה דולר והיו במרחק מאות מעריצים ממילוי גרינסבורו קולוסיאום, עם 7,000 איש ששילמו 65,000 דולר. זה נשמע בינוני, אבל אז זה היה המופע הכי גדול שלהם באותה השנה. באותה התקופה, פלייר ואריק בישוף, שאז היו ביחסים טובים למרות שהיום פלייר לא מסתיר כמה הוא שונא אותו, הביאו את האלק הוגאן ל-WCW. הפרשים לא היו הקבוצה ההילית הראשונה, או ההילים הראשונים שעודדו, ומבחינה פיננסית, המספרים שלהם מחווירים לצד DX, אבולושן וה-nWo, הקבוצות שאליהן משווים אותם. הם ניסו לשווק את הפרשים, אבל החולצות שלהם לא ממש נמכרו, והוויטמינים שלהם, היה דבר כזה, באו והלכו בלי תשומת לב. מבחינה כלכלית, העסקים היו קטנים יותר. הארגון הצליח ב-1986 באולמות, ובחלק מ-1987 בהתבסס על הזמן הזה, אבל חוץ מפלייר, מי שבאמת משכו היו הפייסים- דאסטי, הרוד ווריורס, ניקיטה קולוף קצת זמן, ורוק'נרול אקספרס. הפרשים הצטיינו בלגרום להם להיראות כמו גיבורים, והשיגו מספיק היט בראיונות ובאנגלים כדי שהאנשים יחזרו קצת זמן. אבל הקרבות הזהים והסיומות הזהים, לא משנה מה הייתה העבודה או כמה הם היו לוהטים, התיישנו לציבור מוכר הכרטיסים ולאלו שתמכו בהיאבקות כשהייתה מגניבה.
הפריבירדס הגיעו שנים קודם באטלנטה וההיאבקות הייתה נצפית אז, אבל היו עוד מעריצים שהגיעו ב-1984 ולא ידעו כלום. WCW הייתה במקום שני, אבל פלייר היה מדהים, וכשההילים ב-WWF התחלפו מהר, לכמה שנים, בעיני רבים הם היו ההילים הגדולים. הפרשים בדרכים רבות היו יסוד לארגון עם היאבקות טובה יותר, קידום רע יותר, שהתקשה לעתים קרובות ומכמה סיבות, תמיד שחה נגד הזרם בעולם המשתנה. באופן היסטורי, הם די כוסחו בכך שהיו המיין איבנטרים בארגון שלעתים קרובות הפסיד באופן לאומי בקופות ל-WWF, אפילו אם המירוץ לרייטינג בכבלים היה צמוד. אפילו בשיאם, התפקיד שלהם היה להפסיד, לגרום לפייסים להיראות טוב כל לילה, ולהשיג את ההיט באנגלים בטלוויזיה ובפרומואים המדהימים. אחר כך, הם כוסחו בגלל הפוליטיקה בארגון שלהם, כי אמרו שהם זקנים מדי, עבשים מדי, שאריות מהעבר או לא נראו כמו כוכבים. פלייר ואנדרסון תמיד יצאו אובר בקרב המעריצים שהיו שם, אבל העסקים היו לעתים קרובות די רעים, ובאותה התקופה הסבירו את זה בחולשת המיין איבנטרים. באופן אירוני, עם מעט הסברים, כמעט כל מי שהוציאו אובר בגלל שחשבו שעבר זמנם בשנות ה-90 די נשכח. עם כמה שהחלטות הבוקינג נחשבו אז לטיפשיות, בדיעבד ב-DVD היום, הן מטופשות עוד יותר.

YossihNew · 5/5/26

שני החשובים במורשת הפרשים, פלייר ואנדרסון, היו חברים טובים ברוב התקופה הזאת. הם היו מהוורקרים הכי טובים אז, ובמקרה של פלייר, זה בלשון המעטה. באופן היסטורי, עם 20 תארי עולם בערך, קשה להגיד שלא השתמשו בפלייר כמו שצריך, אבל רוב המקרים זה היה נכון. הוא תמיד נלחם בפוליטיקה, לפעמים שלט, וכשעבר את גיל 40 היו צעירים שכעסו שלא ויתר על המקום. היום פלייר נחשב בקרב רוב המתאבקים שהיו נערים ופחות מזה, והעריצו היאבקות אז, כאחד מהגדולים ביותר, אולי הכי גדול בתעשייה. בניגוד ללפני 15 שנה, אין ספק שהוא זקן, עבר את שיאו, ואחרי קאמבק מדהים ב-2004, הוא הפך ליותר מוגבל פיזית. אבל אין תלונות מהמתאבקים או רכילות כמו ב-WCW בשנות ה-90. עבור המתאבקים, כבוד לעבוד מולו, כמו ששחקן צעיר משחק גולף עם ג'ק ניקלאוס או ארנולד פאלמר. אבל כשפלייר היה בן 42, ההנהלה אמרה שהוא נראה ומתנהג מיושן ואמרו שהוא הסיבה שהילדים הצעירים לא באים לראות. ב-1989, השנה הכי טובה שלו בזירה, בגלל יריבים גדולים כמו טרי פאנק או ריקי סטימוט, הארגון התקשה כשהיה הכוכב. ההנהלה חשה שסטינג ולקס לוגר היו העתיד, ושהדברים ישתנו כשפלייר לא יהיה בפסגה. לוגר היה אז עם יכולת, נראה טוב ולא משך קהל. סטינג היה כריזמטי ואובר בקהל, היה טוב עם היריב הנכון, אבל כשקיבל פוש ככוכב הארגון ב-1990-93, העסקים לא התקרבו לפלייר-פאנק ב-1989.
הצעירים היו בחורים גדולים שיצאו ממכון הכושר וחשבו שיוכלו להפוך להאלק הוגאן, אולטימייט ווריור, לקס לוגר, סטינג והרוד ווריורס הבאים. הם חשבו שמתאבק צריך להתקדם לפי הופעותו הפיזית. כריס בנואה, בריאן פילמן, אדי גאררו, דין מלנקו והשאר היו נמוכים מדי כדי לקבל פוש, ולפעמים אפילו כדי שארגון ישכור אותם. פיט פינלי היה באירופה ובשיאו, אבל לא היה אכפת לאף אחד כי לא נראה כמו כוכב. הקהל שגדל וראה בחורים רגילים מוכרים לשרירנים למד לחשוב ככה, ואפילו בלי זה, היה קל יותר למכור לציבור את השרירנים כקשוחים. פלייר לפעמים השתגע. הוא היה מעריץ AWA. כשהתבססת שם כאגדה, לא היה לך גיל. והוא עדיין עבד ברמה של הטובים ביותר, עם קרבות נהדרים באופן קבוע, ורבים כבר החשיבו אותו למתאבק הגדול בהיסטוריה. לדעתו, והוא לא טעה, אנשים לא הבינו את העסק עליו גדל ובו עבד כל לילה בחייו. הם החליטו והקהל לא בא. כולם האשימו את כולם ואפשר לדעת לאיזו אווירה זה גרם. מפתחי הגוף שבאו שפטו לפי מה שידעו- מי שהיה גבוה והיה בנוי הכי טוב היה הכוכב הכי גדול- אבטיפוס שנוצר בידי הכוכבים החדשים שדחקו את העובדים ואנשי הפרומו מהתמונה. הוא היה גבוה, גדול או בנוי יפה בהשוואה אליהם? רוב האנשים הללו לא גדלו כמעריצים ולא הבינו איך משכנעים אנשים לבוא לראות. ועם כל הדיבורים על איכויות קרבות, המון אנשים קיבלו פופ מהקהל בגלל מהלכים עוצמתיים ושרירים.
לפעמים לפלייר לא היה כוח בארגון הקשה הזה. לפעמים היה בפסגה. הוא נתן פרומואים ועבד בזירה. בדרך כלל זה לא עבד בקופות. כשהיה למעלה, אמרו שהוא האשם. כשלא היה למעלה, נצץ יותר ממי שעבד מעליו ואחרי שהוחלט שלא יהפוך שוב לאלוף, שינו את זה כי הבינו שאף אחד לא ידע לשחק אלוף כמוהו. לפעמים, הוא והארגון היו קורבן להצלחה. לא משנה כמה היה טוב, היו פעמים בהן ראו אותו יותר מדי באותן הערים והיה צריך משהו אחר. הבעיה הייתה שכשהחליפו אותו, מי שבא אחריו לא עמד ברף שהציב. הוא נקבר, חזר, הזנו את האגדה שלו כדי להוציא אובר אנשים שלפעמים הגיע להם או הרוויחו מזה, אבל רוב הזמן זה לא היה נכון. במלחמות ליל שני, הוא הביא יותר רייטינג באופן קבוע מכולם, ויותר מכל חד שנקבר בבוקינג ולא חוזק. באותה התקופה בארגון, הוא הרוויח 500,000 דולר לשנה, פחות מדי. זה היה מדהים אז, ואפילו היום, ששילמו לו ב-WCW בקושי חצי ממה שסטיבי ריי, ריק סטיינר, סקוט נורטון ו-DDP הרוויחו. היו סיבות למה לא צריך היה לתת לו לנצח צעירים באופן קבוע. חוץ מדבר אחד- הקהל אהב, העריך וכיבד אותו ברמה שמעט מתאבקים בהיסטוריה חוו. אבל הוא לא קיבל יחס כמו האגדה שראו בו. בימי ה-nWo, קווין נאש, שהבין שכוכבים בקושי צריכים להפסיד אלא אם זה בהאוס שואוז, לקח את זה לקיצון, פגע בעסקים והשתמש בג'ובים של פלייר כמטאפורה לתיכון. הוא הנערה בתיכון שתמיד אמרה כן, והרסה את המוניטין שלה. כשרצית לזיין, פנית אליה. כשרצית להוציא מישהו חדש אובר, הלכת לפלייר. לכן נראה פחות מיוחד ממה שהיה, אבל אחרי שנים של כעס, פלייר התגאה בזה שלא משנה כמה הוצג כמגוחך, כמו בפעם שהפילטי אנימלס גנבו לו את השעון וקברו אותו במדבר, או בגימיק של בית המשוגעים, שאי אפשר לחסל אותו.
בסוף ימי WCW, חלק מהבעיה הייתה הוא. הוא רצה להיות היל. אחרי הכל, איך שעבד בזירה התאים יותר לתפקיד ההיל, אבל אפילו ההילים הכי גדולים בספורט, כמו מוחמד עלי או ג'ימי קונורס- וההשוואה הכי טובה לפלייר אז בהיאבקות זה פארו אגוואיו- הפכו לפייסים בסוף כי היה סיפור גדול, שהם יכולים לתת לך זיכרון אחרון. ובניגוד להאלק הוגאן, הוא אהב את העסקים והסגנון כל כך עד שלא יכול היה לחזור הביתה כשהפך לחלק קבוע מהנוף ואיבד את הייחוד הנוסטלגי. ארן גדל עם רנדי אנדרסון, זה מאוד מפתיע שהבחור שלא היה קשור אליו היה האתלט הגדול מביניהם בתיכון, בג'ורג'יה, כחברים טובים. הם העריצו היאבקות, גרסה קטנה לאדג' וכריסטיאן בטורונטו. רנדי, שנקרא פי ווי, הפך לשופט, וארן היה גדול מספיק כדי להתאבק. המראה היה ברכה וקללה- הוא הזכיר מאוד את אולי אנדרסון, מההילים הגדולים בדרום מזרח המדינה. הוא היה בעסק כמה חודשים וקיבל את השם ארן אנדרסון, כאחיין של אולי וג'ין אנדרסון- שבאמת היה אנדרסון- ובצוות ההריסה ממינסוטה הוא ואולי הוצגו כאחים, הם היו צמד מוביל בג'ורג'יה ובקרוליינה עוד בסוף שנות ה-60. לפעמים אמרו שהוא ואולי בני דודים ולפעמים אחים. זה היה מקולל כי אחרי שנים, ב-WCW וב-WWF אמרו שלמיין איבנטר יש מראה מסוים, והמראה של ההיל משנות ה-70 לא היה טוב מספיק. פעם צחקו שארן, שהקהל תמיד כיבד, וההנהלה תייגה כי לא היה לו מראה של כוכב, היה עם כריזמה ייחודית ולא נראה כריזמטי, ולמרות השיער, הפנים ומבנה הגוף המיושן, הקהל אהב וכיבד אותו והתייחס אליו כאל כוכב גדול ממה שהיה. הוא ידע איך לעבוד, איך להוציא אנשים אובר, והמפתח שגרם לו להיראות כוכב היה שהיה הדברן הכי טוב בעסק לפעמים. אפילו שיצא היל גדול ב-DVD כשאמר את זה, זה יופי שפול רומה קרא לו הבובה של פילסברי, כי זה נשמע מגוחך ב-2007 כמו בשנות ה-90. אפילו עם כל הראיונות הגדולים, רומה כנראה זכור כי אמר שריק פלייר רצה להיות הוא ולא הצליח. היום זה מצחיק, אבל צריך להזכיר את זה כי זה מה שחשבו אז בתעשייה.
אבל זאת הייתה מניפולציה כדי להביא מחלוקת ודיבור ל-DVD, וליצור היל. רומה התראיין בעד פלייר וארן. רק כשהמפיקים אמרו שהם שנאו אותו, הוא החליט לשנות את זה. זה כמו רודי פייפר כשעמדו להוציא DVD על ברט הארט לפני שברט שיתף פעולה וגנזו את זה. פלייר וארן לא אמרו כלום שלילי, אבל כשראו את הסרטון הזה, היה קל שירדו עליו ויגידו שהוא עכברוש מהמכון שלא התאים לקבוצה. באותה התקופה, ובאופן היסטורי, חשבו שרומה, שלא יצא מהמידקארד כיחיד- והשיא שלו היה בפאוור אנד גלורי עם הרקולס, צמד טוב שמעולם לא יצא מהרמה הנמוכה- לא התאים לקבוצה. ארן היה הבחור שתמיד זכה בתארי הזוגות והטלוויזיה, ואמרו שהוא אחד ממתאבקי הצמדים הכי טובים בכל הזמנים. אבל היו פעמים שהפסיד בקרב השני בקארד לצעירים שעמדו להיות הכוכבים הגדולים כי היה להם משהו נסתר שכולם דיברו עליו. ומה המורשת של ואן האמר ורנגייד? מסתבר שהדבר המסתורי הזה לא חשוב אם אין לך יכולת דיבור והופעה. לאחרונה, כאייג'נט, הוא נעלם. הוא האייג'נט הכי מכובד, הוא מצוין בסיומות ויודע איך ללמד, ולא קובר אנשים. החריג הוא CM פאנק, רק בגלל שטריפל אייץ' ושון מייקלס קברו אותו וארן הסכים איתם, או חש שזאת נקודת המבט הרשמית של טריפל אייץ' וצריך להסכים. בראיונות, שוב מבינים שבעסק בו הפרומואים חשובים, הזוי שהוא לא מנג'ר או דובר של מישהו. אבל שוב, יש להם רק חמש שעות למלא כל שבוע.
אחרי שאפה וסיקה עזבו את ג'ורג'יה בתחילת 1983 בלי להפסיד את תארי הזוגות, הבוקר אולי אנדרסון טיפח שני מתאבקים צעירים, ארן ומאט בורן, להיות האלופים. אבל שבוע לפני שהכריז עליהם כאלופים, בורן נעצר ועזב את הטריטוריה. אולי הלך למינסוטה שם אדי שארקי אימן שומרי סף ומפתחי גוף בהיאבקות. אחד מהם עבד כמה חודשים קודם אצל אולי, והיה ירוק עד שנשלח לקרוליינה, הפך לג'ובר, גווע ברעב ונשלח הביתה. שארקי טיפח את ג'ו וריק להיות צמד, אבל אולי רצה שמייק יהיה עם ג'ו בצמד ונתן להם שם של סרט, הרוד ווריורס. בלי בורן, לא נשאר הרבה לארן, שעבר לדרום מזרח המדינה, סן אנטוניו. בסוף 1983, ארן יצר צמד עם ג'רי סטאבס, מר אולימפיה לשעבר. מעטים ראו אותם בטריטוריית פנסקולה הלא מפורסמת. הם היו צמד נהדר בחברה קטנה, ומהצמדים הטובים בעסק אז. ארן כבר היה וורקר טוב, ואיש פרומואים יותר טוב, ורוב 1984 היה שם. תקופת אלוף ה-NWA כאלוף המטייל שייצג את האיש המוביל בעסק בכל העולם עמדה להיגמר. הכלכלה עמדה להשתנות מאוד והטריטוריות עמדו להיכחד. פלייר היה האלוף הישן האחרון, ובאנרגייה בזירה ובראיונות היה מהטובים שהיו. הוא עבר מארגון לארגון, מול הטוב ביותר בטריטוריה, ולפחות על הנייר הרוויח 10% מהמכירות. הוא בא לסן אנטוניו כל כמה חודשים והתחבר עם ארן. ארן וסטאבס נפרדו כצמד והיו בפיוד, וסטאבס היה הפייס. הוא היה שרירי, אבל עם ראש קטן ומקריח כמו שארן אהב להגיד. ארן קרא לו בפרומואים ראש סיכה. פלייר אמר לג'ים קרוקט ודאסטי רודס לגביו, והוא הגיע עם פוש ב-1985, במטרה ברורה להפוך לשותף של אולי ולהמשיך עם האנדרסונים.
זאת הייתה תקופת מעבר בהיאבקות. בסוף 1983, וינס מקמהן, שכבר התרחב והחייה את השוק המת בלוס אנג'לס שנים קודם, החליט להתרחב באופן לאומי. הוא ניסה לחטוף את המתאבקים המובילים במדינה. המפתח היה האלק הוגאן מה-AWA, מכה ממנה הארגון לא התאושש. באותה התקופה, ג'ים קרוקט הציע לדאסטי לעזוב את פלורידה, שם היה במשך עשור הכוכב הכי גדול, כדי להחליף את דורי פאנק כבוקר בקרוליינה. זאת הייתה החלפה- דורי עבר לעשות בוקינג בפלורידה, שם הצליח כשדאסטי לא עבד בטריטוריה לפני כמה שנים. היו סניפים חזקים רבים אז, אבל שלושת הגדולים ב-1983 היו ה-AWA, קרוקט וה-WWF. ה-WWF שלטו בערים עם הכי הרבה אוכלוסייה. מהשלושה, לקרוקט היו הערים הכי קטנות, גרינסבורו, שארלוט וריצ'מונד לא היו ניו יורק, בוסטון ופילדלפיה, או אפילו שיקגו, סן פרנסיסקו שהייתה שוק מרכזי למרות שגאנייה לא הצליח שם, או מיניאפוליס. אבל הערים שלו נחשבו לערים נהדרות להיאבקות, כי היה להם המוצר הכי טוב מכולם. המון מתאבקים שלו שלטו בטורונטו וסנט לואיס, שתי הערים העצמאיות הגדולות ביותר כי לא היו חלק מארגון אזורי אלא הביאו את הכי טובים שהיו. זה היה הבית של פלייר, שבדיוק זכה בתואר העולם מהארלי רייס שוב. והם הובילו על כולם עם מופעי העל, וערכו את סטארקייד המקורי בו פלייר זכה בתואר בקרב בו נשבע לפרוש אם יפסיד, מה שמילא את גרינסבורו ושודר במעגל סגור בצורה הכי שאפתנית שעשו אז, פרט לעלי-אינוקי. פלייר התאבק כג'ובר ב-AWA שנה וחצי, והגיע לשארלוט בקיץ 1974 בהמלצת וואהו מקדניאל. בסוף 1975, הוא כבר היה מועמד לאליפות ה-NWA. בסוף 1977, היה מועמד חזק לאליפות כשהגיע הזמן שטרי פאנק יפסיד, אבל הברית בחרה ברייס המנוסה ולא בפלייר הצבעוני והכריזמטי. רייס שלט בתואר עוד ארבע שנים.

YossihNew · 5/5/26

האגדה מספרת שהגיע כבן הדוד של האנדרסונים, אבל במקור הגיע כבן משפחה ותלמיד של ריפ הוק, השותף הראשון שלו לאליפות הזוגות במיד אטלנטיק. הוק וסווייד האנסן היו צמד חשוב בטריטוריה מאז שנות ה-60, אז הוא החליף מישהו חשוב. הוק עזב את הארגון והצטרף ל-IWA, הניסיון של אדי איינהורן להקים ארגון לאומי. באותה התקופה התחילו להגיד שהיה בן הדוד של האנדרסונים. הוא היה היל גדול שנים, והפך לכוכב הכי גדול ומושך הקהל הכי גדול בטריטוריה. היו כמה פיודים של הילים שם, הכי מוצלח היה פלייר וגרג ולנטיין-אנדרסונים על תארי הזוגות. אחר כך, כשנלחם מול הילים במקרים הנדירים, הכריזמה הטבעית שלו כפייס הייתה אדירה. הטרן הגדול הגיע ב-1979, והוא היה בפיודים מול אנשים כמו האליל שלו, ריי סטיבנס, וגם ולנטיין, ג'ימי סנוקה, איירון שיק ורודי פייפר בשנים הבאות כפייס המוביל במדינה,, אבל עבד כהיל כשהגיע כאטרקציה מיוחדת לחלקים אחרים במדינה. בספטמבר 1981, זכה באליפות הכי חשובה בהיאבקות, וניצח את דאסטי רודס, שבעצמו ניצח את רייס כמה חודשים קודם, בקנזס סיטי והפך לאלוף ה-NWA. הוא הפסיד לרייס ביוני 1983 בסנט לואיס, כדי לבנות לסטארקייד. כמה ימים לפני סטארקייד, וינס מקמהן, שניסה לראשונה לחבל בארגון שהפך למתחרה היחיד שלו כעבור שנים, ניסה לקחת את רייס. הוא הציע לו המון כסף כדי להבריז מסטארקייד ולהביא את תואר ה-NWA ל-WWF. עם כמה שזה נשמע מצחיק היום, תארים באגרוף ובהיאבקות נחשבו לחשובים יותר אז. רייס סירב לזה, כי לא יכול היה לבגוד באנשים שעבד איתם שנים רבות. וינס כעס כל כך עד שניסה לתקוף את רייס, שהיה ידוע כמישהו שאסור להתעסק איתו.
בכהונות הראשונות כאלוף, פלייר היה היל ברוב הטריטוריות, ונלחם מול הפייסים המקומיים. אבל בקרוליינה הקהל אהב אותו, והוא נלחם מול כולם, פייסים והילים. כאלוף, הקהל רצה לראות חילופי תואר כמשהו היסטורי. זה היה נדיר. חוץ מכמה כהונות של שבוע שלא פורסמו מחוץ לטריטוריה, בין 1969 לזכייה של פלייר ב-1981, היו שישה חילופי תואר, וכולם היו חלק מההיסטוריה. מעט מעריצים ראו את זה. הסיפור בכל קרב בו פלייר שיחק קצת היל בסכנה בקרוליינה, מול פייסים, בעיקר יריבו הגדול ריקי סטימבוט, עבד נהדר. פלייר יכול היה לגרום לקהל לרצות לראות אותו מפסיד, אבל בהתחלה היה הכי אהוד בזירה ומשך קהל. באותה התקופה, פלייר הכפיל את הקהל הרגיל בערים של קרוקט, ובקרבות הגדולים עוד יותר מזה. דאסטי הגיע לשארלוט באופן סופי ב-1984 והביא דינמיקה ייחודית. הוא ופלייר היו יריבים טובים. דאסטי היה מוגבל פיזית, אבל היה ממושכי הקהל הגדולים והפייסים הכי אהודים בעסק. פלייר היה נהדר בעבודה עם אנשים מוגבלים בקרבות נהדרים. והראיונות שלהם והשוני העצום בין הדמויות, בן השרברב הצנוע בג'ינס הכחול וכובע הקאובוי, והמיליונר השחצן שנולד עם כפית של כסף בפה, שהיה לבוש בהידור, הפכו את זה ליריבות מהגדולות בכל הזמנים. אבל בין אם זה היה בפלורידה, סנט לואיס, ג'ורג'יה וכל מקום אחר, פלייר היה היל שתמיד היו לו מעריצים, אבל דאסטי היה הפייס שכולם אהבו. דאסטי היה כל כך אהוד במשך שנים והקהל נשלט בקלות באותה התקופה, אז הוא לא נאלץ להילחם בקהל כמו שכוכב ברמתו היה צריך היום. אבל בקרוליינה זה היה שונה- פלייר היה תוצר הארגון שהפך לאלוף עולם. בקרוליינה היה נאסקאר וכדורסל מכללות, אבל שום נבחרת מקצועית. הם כבר עברו את השנאה כלפי פלייר, ואחרי שנים כבר כיבדו את מה שעשה. הוא היה הגיבור המקומי, וזה היה יותר מזה. בניו יורק ולוס אנג'לס היו כוכבי ספורט מקומיים שזכו באליפויות. בקרוליינה היה רק את פלייר.
ובו זמנית, לא היה ספק שהפיוד הכי רווחי שהארגון יכול היה לתת זה פלייר-דאסטי. בגלל הוותק, הכוכבות והראיונות, הם בלטו מעל כולם. וביניהם, פלייר התאים יותר להיות ההיל. זה היה הגיוני ב-1984. הקרבות זכו לתגובה מעורבת, אבל כמו עם סטימבוט, פלייר יכול היה לשחק קצת היל והקהל היה מעודד לחילוף תואר. אבל תמיד הם קיבלו תגובה מעורבת ואחוז גדול מהקהל לא שנא את פלייר. כדי שזה יצליח ממש, היה צריך להיות היל חזק. דאסטי היה הבוקר ואהב להיות פייס. פלייר אהב להיות היל. הקהל בקרוליינה לא נבדק. אבל הדינמיקה של ההיאבקות בקרוליינה השתנתה באביב 1985. לטד טרנר נמאס מהנוכחות של וינס מקמהן בתחנה שלו. אחרי מחאת מעריצים גדולה שנה קודם כשה-WWF החליפו את הארגון המקומי של אולי אנדרסון בתחנה, וכולם אמרו בטלפון שהם רצו היאבקות עם גורדון סולי, הרייטינג ירד ביציבות. באותה התקופה היו שלושה ארגונים בתחנה. טרנר עצבן את וינס, כי אחרי ששילם 750,000 דולר ברכישת ג'ורג'יה מבעלי המניות, שמכרו את רוב המניות בלי לשאול את אולי, הוא הגיע להסכם עם אולי ליצירת ארגון חדש. הוא נתן לו שידור בשבע בבוקר לארגון החדש, צ'מפיונשיפ רסלינג מג'ורג'יה. זה היה ארגון קטן והשעה הגרועה נתנה להם פוטנציאל מוגבל. אבל הקהל עוד קיבל את גורדון סולי כפרשן, ולפעמים כוכבים גדולים כמו פלייר הגיעו, אבל לא כמו פעם. הם ערכו מופעים שבועיים והתקשו. האטרקציות הגדולות, רוד ווריורס, שהיו כוכבים מיד בתחנה ויכלו ללכת לכל עיר ולהביא קהל כאטרקציות כמו אנדרה הענק, הפסידו את תארי הזוגות של ג'ורג'יה מיד לאחר שווינס השתלט על השידור ועזבו ל-AWA. ואז וינס השתמש בסינדי לאופר ובספיישלים ב-MTV כדי להעלות את מעמד ה-WWF, וטרנר רצה להיכנס לתחום. האגדה מספרת שרצה לקנות את ה-WWF אבל וינס סירב. הוא הלך לביל וואטס, שעשה בוקינג באטלנטה במלחמת היאבקות עשור קודם, ושלט במיד סאות' ספורט, שהייתה לה תוכנית ההיאבקות האזורית הנצפית במדינה. מיד סאות' של וואטס קיבלה שידור ביום ראשון, ותוך כמה שבועות הפכה לתוכנית הכי נצפית בכבלים בארה"ב, וניצחה את וינס שהיו לו הכוכבים והשידור המבוסס. טרנר עמד לממן את ההתרחבות של וואטס, כי וואטס ראה את העתיד, והבין שהפרומוטרים האזוריים לא ישרדו ברמה הזאת. לפני שטרנר זרק את וינס, ג'ים בארנט, שעבד אצל וינס, והיה מקורב לטרנר וקרוקט, שינה את ההיסטוריה. הוא הגיע להסכם בו קרוקט ישלם לווינס מיליון דולר על השידור. וינס יאבד שידור לאומי חשוב בכבלים, אבל זה היה נהדר עבורו כי ממילא עמדו להעיף אותו. אחרי שקיבל צ'ק מיריבו, וינס אמר לקרוקט שיחנק. לפחות הוא הרוויח 250,000 דולר ובשנה חשובה, היה צעד לפני כל אחד שחשב להתרחב.
ההסכם קבע שקרוקט יהיה הארגון היחיד בתחנה. ג'ורג'יה של ארן, שלא ממש הצליחה, נסגרה, וקרוקט התרחב לג'ורג'יה וערך מופעים באומני, שם אולי ווינס לא הצליחו. מעריצי ג'ורג'יה הקיימים שנאו את החזון של וינס, ולארן לא היו מתאבקים. וואטס שמע שהעסקה בוטלה, ובפרק האחרון שלו נאם לטובת העסק, ואמר שארגון גדול בא ל-TBS וביקש מהקהל לתמוך בהם. קרוקט עבד קרוב עם וואטס, והוא אפילו שלח את פלייר למיד סאות' שלא היו חברים ב-NWA. הם החליפו מתאבקים ואחר כך גם ערכו את טורניר גביע קרוקט הראשון לצמדים ב-1986 בסופרדום. וואטס עזר לטפח את מגנום TA, שדאסטי קידם כפייס המתאבק היפה שיעזור לו, הפייס המתקוטט והלא יפה. מגנום הגיע לקרוליינה וקיבל את המקום של ריקי סטימבוט, היריב הגדול של פלייר. סטימבוט ירד ברמה אחרי שהפסיד לטולי בלאנשארד, והוא ראה את הכתובת על הקיר, ועזב והצטרף לווינס. קרוקט החתים את המידנייט אקספרס, ג'ים קורנט ורוק'נרול אקספרס, ששברו שיאים אצל וואטס ב-1984. וואטס יכול היה לקבוע את הכוכבים של קרוקט למופעים גדולים, מופעים גדולים ביוסטון או בלואיזיאנה סופרדום, או בערים אחרות אם וינס ערך האוס שואוז, כשהוא ערך מופעים עמוסים. בין המהלכים הראשונים לאחר הרכישה, דאסטי הקים את צמד ההריסה ממינסוטה שוב, עם אולי וארן, והפך אותם לאלופי זוגות לאומיים. בספטמבר 1985, פלייר גמר פיוד ארוך ומוצלח מול ניקיטה קולוף, ענק רוסי שפלייר לא השתווה אליו פיזית, אבל שרד מכות נוראיות ושמר על התואר בסוף. היה להם קרב כלוב באומני באטלנטה מול 12,000 איש, האירוע הכי מוצלח בעיר מזה שנים.
כמה שנים קודם לכן, קרה אנגל זכור באטלנטה כששני היריבים הגדולים ביותר אז, דאסטי רודס ואולי אנדרסון, יצרו צמד מול המתנקשים. הקרב היה בכלוב וכל צד בחר בשופט. אולי בחר בג'ין, והמתנקשים באיבן קולוף. אולי וקולוף היו הצמד ההילי המוביל בג'ורג'יה שנים, אבל אולי הפך לפייס והם עשו פיוד גדול. בכלוב, כולם בגדו בדאסטי. הם היו בכלוב, ואמרו שאף אחד לא יכול להיכנס או לצאת. כל הפייסים ניסו לטפס על הכלוב, אבל ההילים העיפו אותם מבפנים כשדאסטי המשיך לחטוף. זה היה אנגל נפלא. הם רצו לשחזר את זה. הפעם זה היה אחרת. פלייר ניצח את ניקיטה, אבל הותקף בידי הרוסים האחרים, קולוף וקראשר חרושצ'וב- לימים סמאש בדמולישן, ריפו מן, ופעם אפילו שחקן גולף ב-WCW. דאסטי הציל את פלייר. אולי וארן נכנסו לכלוב, כאילו כדי לעזור לפלייר מול הרוסים. כמובן שאז כולם בגדו בדאסטי ושברו לו את הקרסול. האנגל עבד, וסטארקייד 1985, בשידור במעגל סגור מאטלנטה וגרינסבורו, עם פלייר ההיל מול דאסטי הפייס, היה האירוע הכי מוצלח בארה"ב עד אז פרט לרסלמניה. בשבוע הבא נדבר על הקמת הקבוצה.

YossihNew · 7/5/26

פור הורסמן חלק ב'- 7 במאי, 2007:

הבנייה לסטארקייד 1985, לקרב אליפות ה-NWA בו דאסטי רודס חזר מהקרסול השבור שפלייר, ארן ואולי אנדרסון גרמו לו ואתגר על תואר העולם, נראה על הנייר כמו משהו בסיסי. שני הכוכבים הכי גדולים בהיאבקות האמריקנית אז שלא היו ב-WWF, נלחמים על התואר הגדול במופע הגדול של השנה עם תפקיד של פייס והיל וקרב טינה גדול. אבל גם ב-1985, זה לא היה כמו שזה נראה. בטלוויזיה עבדו כל כך קשה לקדם את פלייר כהיל, עד שהקהל התנגד. פלייר-דאסטי באותה התקופה, בגלל החשיפה בתחנה של טרנר, החל את השינוי שסיים את ה-NWA הישנה. קרוקט החל להתרחב, וזה הקשה יותר ויותר לארגונים אחרים להשיג את פלייר. בנובמבר, פלייר עבד מעט פעמים מחוץ לטריטוריה של קרוקט, בהקלטה אצל ביל וואטס- שם עשה אנגל מפורסם עם טד דיביאסי המדמם ודיק מורדוק התערב ועלה לדיביאסי באליפות, מה שגרם לדאבל טרן- וקצת אצל בוב גייגל. במופעים האחרים שלו מחוץ לטריטוריה של קרוקט, היו חוקים חדשים. קרוקט הרשה לארגוני ה-NWA להשיג תאריכים לא רק של פלייר, אלא של המתאבקים הגדולים שלו, אבל הוא השיג חצי מההכנסות. הפרומוטרים האזוריים עמדו למות לא משנה מה. בין אם זה עזר להם לצלוע בדרך לשם כי השיגו חצי מסכום משמעותי, או שזירז את מותם כי אחרי שראו את המיין איבנטרים של קרוקט רק מעטים תמכו במקומיים, לא עבר המון זמן עד שפלייר התחיל לעבוד רק אצל קרוקט, וכל הקטע של אלוף העולם בהיאבקות, כמו שהיה מההתחלה, השתנה לתמיד.
ה-DVD לא כיסה את זה שקידום פלייר כהיל הוביל לשנאה חסרת תקדים נגד דאסטי. חלק ידעו שהוא הבוקר, וראו אותו כמי שלקח את המקום של פלייר כפייס המוביל. אחרים אהבו את פלייר, ואולי עודדו חילוף תואר כדי לראות היסטוריה מתרחשת, אבל לא יכלו לשנוא את פלייר. זה היה רע באטלנטה, שם דאסטי היה הפייס המוביל כבר עשור, עד שהוא התחיל לעשות פרומואים מוקלטים מראש, כי אם הראה את פניו, הוא חטף קריאות בוז. פלייר עשה פרומואים עם האנדרסונים, כי כבר התחילו להיות קבוצה, והקהל עודד אפילו את אולי כי היה עם פלייר. כאלוף עולם, פלייר עבד בקרבות זוגות, ובדרך כלל פייס הצמיד אותו כדי לבנות לקרבות אליפות בפעם הבאה שיגיע לעיר. עכשיו עשו קרבות שלשות בפסגה. הרעיון היה לתת לפלייר גיבוי, בעיקר אולי אנדרסון, שהיה לו פיוד אגדי עם דאסטי בתחנה, כי הוא היה היל בריון מעולה. כולם האמינו שהוא ודאסטי שנאו אחד את השני, בגלל הפרומואים וההיסטוריה. כשהפיוד התחיל, שניהם אמרו בראיונות שזה לעולם לא יגמר. תמיד היה קל שהקהל יקנה את זה. על הנייר, זה היה הגיוני מבחינת פייס והיל, אבל הקהל לא רצה לצעוק בוז לפלייר. ביל אפטר, כתב ההיאבקות הכי מפורסם אז, כשהמגזינים השפיעו על העסק, גם ראיין בתחנה לפעמים, ותמיד קידם את פלייר כהיל ודאסטי כפייס. אפטר הפך להיל בעיני המעריצים כי תמך בדאסטי.
סטארקייד 1985 התרחש בחג ההודיה בנובמבר, חצי מהאירוע התרחש בגרינסבורו קולוסיאום המלא, והחצי השני באומני הכמעט מלא באטלנטה. הם הביאו 32,000 איש לשני האולמות, ועוד 45,000 בהקרנות, והכניסו 936,000 דולר. רסלמניה באותה שנה, שהביאה פי אלף יותר יח"צ ושודרה במעגל סגור במדינה, הכניסה 4 מיליון. בקרב, האנדרסונים התערבו, אבל דאסטי נלחם מולם ומול פלייר, והצמיד את פלייר כדי לזכות בתואר. הקהל הלך הביתה עם המחשבה שראה חילוף תואר, אבל יומיים אחר כך אמרו בטלוויזיה שדאסטי ניצח בפסילה בגלל שההתערבות התרחשה לפני, והתואר חזר לפלייר. הרעיון היה שאף אחד לא יוכל לתמוך בפלייר אז, או שיחשוב שדאסטי הוא לא האלוף הראוי. ועם כל הקרבות החוזרים שקבעו ברחבי המדינה, הקהל יחשוב שיש סיכוי שבקרב הוגן, ולפני שההתערבויות התרבו היו כאלה קרבות, יהיה חילוף תואר. אבל בדרך כלל חצי מהקהל תמיד תמך בפלייר, אבל זה השתנה. היו ערים בהן פלייר היה אהוב לא משנה מה עשה. בערים אחרות דאסטי קיבל תמיכה, אבל בערים ניטרליות החלו עם קהל חצוי, שהפך ל-65% לטובת דאסטי כי פלייר עשה את כל הספוטים ההיליים ובנה לקאמבק של דאסטי. זה לא היה רע. העסקים עלו אחרי סטארקייד לקרבות זוגות או שלשות, ופלייר-דאסטי עם הרוד ווריורס שתמכו היה הפיוד הכי טוב בשווקים החדשים. לפרומוטר והמתאבק מסן אנטוניו, ג'ו בלאנשארד, היה בן, טולי. ג'ו היה כוכב פוטבול והיאבקות מכללות, ששיחק פוטבול בקנדה. טולי נקרא על שם טד טולי, כוכב פוטבול קנדי שהיה עם אביו בנבחרת. בלאנשארד הצעיר הלך לאוניברסיטת מערב טקסס, שם התחיל כקוורטרבק בנבחרת, שכללה גם את טיטו סנטנה, ואפילו את טד דיביאסי. אבל הוא היה נמוך מדי ל-NFL, אז הלך בעקבות אביו להתאבק. באותה התקופה ג'ו הפך לפרומוטר של מופעים כל יום רביעי בסן אנטוניו בטקסס. כמה שנים קודם, הטריטוריה הייתה בשיאה, בלאנשארד, פול בוטץ' ביוסטון ופריץ ואן אריק בדאלאס ופורט וורת' ערכו אירועים שבועיים. ג'ו היה הבוקר לפרומוטר פרנק בראון בשנות ה-70, הנחה את התוכנית והשתלט על הארגון כשבראון מת. לפריץ היו שלושה בנים שנכנסו לעסק, לג'ו היה את טולי, ולבוטץ' היה את ג'ינו הרננדז- תמיד צחקו שהם אב ובנו בגלל הדמיון, ואם היית רואה תמונה של בוטץ' הצעיר כמציל בניו יורק, היית שואל איך שמו את הראש של ג'ינו על בחור בחליפת שחייה משנות ה-40. בוטץ' הכחיש, ג'ינו גדל אצל המתאבק לואיס הרננדז, אבל בוטץ' תמיד טען שג'ינו היה כמו בן עבורו. כל השלושה רצו שהכוכבים הצעירים שלהם ישלטו, ולכן הם נפרדו והמלחמה הפכה למכוערת. בלאנשארד פרש ראשון, אבל אחרי מלחמה חד צדדית מול בוטץ' ביוסטון, הנוכחות של וואהו מקדניאל, מושך הקהל הגדול ביוסטון והבוקר של בלאנשארד, איחדה את בוטץ' ובלאנשארד. מקדניאל לא סבל את טולי ועזב. בוטץ' גם לא סבל אותו והם נפרדו.
בלאנשארד חטף על הבוקינג שלו, שכמו כל בוקר, התמקד בעצמו כהיל. ב-1983, סאות'ווסט צ'מפיונשיפ רסלינג הייתה במצב רע. שון מייקלס היה נער אז, וב-DVD אמר שהדמות של בלאנשארד, בחליפה ועניבה שמתרברב על כסף ונשים, הייתה מגניבה. סאות'ווסט נחשפה ב-USA נטוורק והיה פיוד אינסופי של בלנאשארד-בוב סוויטן, ואת השידור הזה וינס מקמהן לקח בסוף 1983 כשג'ו איחר בתשלום חשבונות. זה עלה לו כמה אלפיות לשבוע והטריטוריה לא הרוויחה. הוא ניסה לערוך סיבובי הופעות, אבל המופע ביוסטון עם טורניר תואר העולם שקידם במשך חודשים הביא 1,700 איש לאולם של 19,000. ככה וינס נכנס ל-USA והשיג חשיפה לאומית. טולי היה בעלים חלקי, אבל ראה שזה לא הולך לשום מקום, ודאסטי הביא אותו לקרוליינה ב-1984. בלאנשארד קיבל קידום כהיל מוביל בארגון, הוא היה יריב טוב לדאסטי כי הבין איך להשיג היט וידע שכדי לגרום לדאסטי להיראות גדול הוא צריך לקפוץ עבורו בקאמבק. הוא היה קטן יותר, היל במשקל 100 ק"ג ובלי מבנה גוף שתקף את דאסטי ששקל 136,ונראה שמן אבל כולם האמינו שהוא קאובוי קשוח כמו ששיחק שנים. בגודל שלו, לא היה קל לבלאנשארד לשחק תפקיד שהקהל יקנה כמאיים, אחרי שדאסטי ניצח אנשים גדולים ממנו בעשור הקודם. ההחלטה נעשתה ופנו לוואהו, שהאמינו שהיה קשוח, הפכו אותו להיל והוא היה השותף של בלאנשארד. בלאנשארד היה השחצן העשיר עם המכונית, התכשיטים והאישה, והאיש הקשוח, הזקן והמרושע עמד לצידו. בחצי האחרון של 1984, פלייר עבד בקרוליינה ובדרך כלל נלחם מול וואהו או בלאנשארד. לפעמים פלייר שיתף פעולה עם יריביו דאסטי או סטימבוט בקרבות נגדם. הרעיון היה שחיפש את ה-10 המושלם, כמו תפקיד בסרט של בו דרק אז. הראו את בלנאנשרד עם נשים יפות, שהוא השתעמם מהן, עד שמצא את ה-10 המושלם- בייבי דול. בראיונות של פלייר כהיל בשנות ה-70 הוא דיבר על הבייבי דולס שלו. ניקלה רוברטס, הבת של ניק רוברטס, פרומוטר מטקסס, הייתה בייבי דול. מדהים בדיעבד- היא הייתה בגובה 1.83 מטר והתנשאה מעל בלאנשארד, והיא לא הייתה אישה רזה- במקור קראו לה אנדראה הענקית- אבל היא יצאה אובר כאובייקט המיני הכי גדול שיש. ג'יי ג'יי דילון שיחק דמות של איש עסקים מפונק, שחצן ועשיר. הוא היה מעריץ וכילד ניהל את מועדון המעריצים של ג'וני ולנטיין. באותה התקופה הוא היה כוכב בעסק כבר 20 שנה. כמתאבק עבד בעיקר בטריטוריות הקטנות, אבל הוא הבין בעסקים, עשה בוקינג ועבד בכמה מקומות, ונתן פרומואים טובים. הוא היה גבוה, אבל בלי מבנה גוף טוב, מה שפגע בו בארגונים הגדולים, אבל הוא הכניס כסף במזרח קנדה. הוא התאים יותר להיות מנג'ר, וככה הוא כיכב בטריטוריות הגדולות.
הוא ודאסטי עבדו יחד בפלורידה, דילון ליווה כמה הילים גדולים. כשדאסטי הביא אותו לקרוליינה, זה היה במידקארד, ללוות קאובויז כמו רון באס, בלק בארט ובאז טיילר. אחר כך הוא ליווה את באדי לנדל, נער הטבע החדש, ריק פלייר צעיר יותר. זה היה כמו שניסו לעשות שנים קודם, כשבאדי רוג'רס שיחק את נער הטבע הזקן מול פלייר. בלי פוש גדול, פלייר-לאנדל דווקא די הצליח. אבל לאנדל הרס לעצמו, לקח המון קוקאין ולא יכול היה לקום בבוקר לטלוויזיה, ופוטר. זה הוביל לכך שבלאנשארד התייחס רע לבייבי דול, כדי שדאסטי יוכל לזכות בה. דילון הפך למנג'ר של טולי. כהיל הנוסף בטריטוריה, בלאנשארד, שהיה אלוף טלוויזיה, יצא עם האנדרסונים, אלופי הזוגות, ופלייר אלוף העולם, והחזיקו בכל התארים. לפעמים הפייסים יצאו יחד גם ופשוט הקליטו את כל הפרומואים בבת אחת. באחד מהראיונות, באופן מאולתר, ארן אנדרסון אמר שהם ארבעת פרשי האפוקליפסה, והרים ארבע אצבעות. הרוב חשבו שזה הגיע מפוטבול, הכתב האגדי גרנטלנד רייס קרא לשחקני ההגנה מנוטרדם ב-1924 ארבעת הפרשים, וזה התפרסם כשם בספורט לפני ההיאבקות. זה כמו שסטיב אוסטין אמר אוסטין 3:16, או מיק פולי השתמש במר סוקו. זה לא היה אמור להיות חשוב, אבל הקהל הפך את זה לחשוב, והרימו ארבע אצבעות כשההילים היו בזירה. בחלק מהערים, הקהל בשורה הראשונה חיקה את פלייר ובלאנשארד, שלבשו חליפה ועניבה בטלוויזיה. מאותו השבוע הם הפכו לארבעת הפרשים.
אפילו שעשו פרומואים יחד, היה נדיר שארבעת הפרשים היו בצוות. פלייר עבד בעיקר בקרבות יחידים כאלוף העולם. היו קרבות זוגות, וכמה קרבות שלשות באולמות הגדולים. מיתוס מאוד גדול היה שארבעת הפרשים היו צוות. בניגוד לפריבירדס, שהיו בצוות אבל בגלל מופעים קטנים גם עבדו ביחידים, או מידנייט אקספרס ורוק'נרול אקספרס שרוב הזמן עבדו כצמד, הפרשים המקוריים לא היו בצוות. הם היו קבוצה ונתנו להם שם. הם התערבו אחד לשני בקרבות. אבל בשנה הגדולה של הארגון ובנוגע לכסף, בקרבות האולמות שמשכו קהל, זה מדהים לחשוב. ב-1986, השנה הכי טובה בארגון ובה הם קיבלו את השם, היו רק פעמיים שעבדו יחד במופעים גדולים, בחג המולד, במופע כפול בשארלוט ובאטלנטה מול דאסטי, ניקיטה קולוף והרוד ווריורס. רוב 1986, פלייר היה מתאבק יחידים שהתערבו לו בקרבות. בלאנשארד היה מתאבק יחידים והאנדרסונים היו צמד.
הפעם היחידה שפלייר היה בצמדים הייתה בנובמבר ותחילת דצמבר. הוא שבר את הצוואר והמשיך לעבוד. בלאנשארד היה השותף שלו ברוב הקרבות, ופלייר גם היה פצוע בקרב בסטארקייד מול ניקיטה. פלייר-מגנום TA תוכנן כמיין איבנט, אבל מגנום עבר תאונת דרכים הרסנית בפורשה שלו כמה חודשים קודם, והוא לא התאושש מזה ולא התאבק אחרי. ניקיטה קולוף, היריב הגדול של מגנום בסדרת הטוב משבעה על אליפות ארצות הברית, שעוררה השראה בכל החיקויים, הפך לפייס. האובדן של מגנום פגע בצד הפייסי כי דאסטי רצה שיהיה אלוף העולם הפייס. יש שיאמרו שזה שינה את ההיסטוריה. אמנם החיים של מגנום השתנו, אבל לגבי המלחמות העסקיות, זה לא היה נגמר אחרת. מגנום לא זכה בתואר מפלייר והקרב הכי זכור שלו היה קרב כלוב אני פורש מול בלאנשארד בסטארקייד 1985.

YossihNew · 7/5/26

השניים נקשרו יחד בהיאבקות ובחיים- מגנום התחתן עם גרושתו של בלאנשארד, קורטני, וגידל את ילדיו. ניקיטה בגד בדודו איבן, כדי למלא את החור של הפציעה של מגנום. הרעיון היה שכיבד אותו ועזר לחבר שלו, דאסטי רודס, כדי ליצור את "הסופר פאוורס". אחר כך ב-WWF האלק הוגאן ורנדי סאבאג' הפכו למגה פאוורס. נקבע לסטארקייד פלייר-ניקיטה וטולי-דאסטי, ובנובמבר קבעו פלייר וטולי-דאסטי וקולוף. הרעיון הכי גדול שהיה לארגון לסיבוב הופעות- לא מופעים בודדים כמו עלי-אינוקי, סטארקייד או רסלמניה- היה הגרייט אמריקן באש שדאסטי המציא.
ביולי 1985, דאסטי וקרוקט המציאו את גרייט אמריקן באש, מופע עם זיקוקים, הופעה של זמר הקאנטרי דייוויד אלן קו, שהיה ידוע אבל לא כוכב, ומופע היאבקות בחוץ באצטדיון בייסבול. הגיעו 27,000 איש שמילאו את האולם, ושילמו 300,000 דולר, מהסכומים הגדולים עד אז בהיאבקות אמריקנית. הם שברו שיאים בשוק בינוני כמו שארלוט. בקרבות הגדולים היו פלייר, אז עוד פייס, מול ניקיטה, הסיוט הרוסי כשדייוויד קרוקט שפט, דאסטי-טולי בכלוב, מגנום-קמאלה על תואר ארה"ב, איבן קולוף וקראשר חרושצ'וב-רוד ווריורס על תארי הזוגות, ואנדרסונים-באז סוייר ודיק סלייטר על תארי הזוגות הלאומיים. זה היה האירוע הראשון של קרוקט שיצא לוידאו. אחרי ההצלחה, ב-1986, רצו לעשות את זה בכל המדינה, ועשו בוקינג לאצטדיוני פוטבול בכל המדינה עם אנגלים כמו רסלמניה. הגימיק היה שפלייר יגן על התואר מול יריב אחר בכל לילה. דאסטי, מגנום ובייבי דול נלחמו מול המידנייט אקספרס וג'ים קורנט. זה התחיל כשקורנט פגע לבייבי דול בבטן עם רקטת הטניס, ורמזו שאולי היא לא תוכל להוליד ילדים. זאת הייתה פעם ראשונה שזה קרה בתחום, וזה נשמע טוב על הנייר, אבל זה שאישה לא תלד לא עניין את קהל ההיאבקות. ועדיין הפיוד עבד בגלל סדרת קטעי וידאו קורעת עם קורנט ובייבי דול, בעיקר כשבייבי דול נתנה לג'ובר בלי טו בלי סופלקס, וקורנט אמר שזה בלתי אפשרי לאישה, וחשד שהיא כמו הרוסיות באולימפיאדה, גבר בחשאי. טולי עבד במידקארד בקרבות אגרוף דבוק מול רון גארווין שם השתמשו בסיבובים כדי לתת תחושת אגרוף, והאנדרסונים פתחו את האירועים. זה היה מעורב והייתה קצת מבוכה. לפני סיבוב ההופעות, קרוקט ציפה להצלחה כמו בשארלוט שנה קודם. הם פתחו בפילדלפיה באצטדיון, והגיעו קצת יותר מ-10,000 איש. עם המחירים, הם הכניסו 200,000 דולר, שיא בעיר, וניצחו את כל מה שה-WWF עשו שם. ועדיין, עם כל הקידום לאירוע באצטדיון, הם הביאו פחות קהל משלם ממה שה-WWF השיגו אז עם הוגאן, וכמה אירועים במרכז האזרחי לא הכניסו ככה, אבל הרוויחו יותר עם אותה כמות קהל. פרט לשארלוט, אף אירוע באצטדיון לא הביא מספיק קהל כדי למלא את האולם. אצטדיון RFK בוושינגטון הבירה היה ריק. אצטדיון ריברפרונט בסינסינטי היה מת, עם 5,000 איש. בשארלוט היו 20,000 איש, לא כמו בשנה שעברה, אבל עם העלייה במחירים הם הצליחו. גם גרינסבורו הייתה מלאה, וכל המופעים בקרוליינה הצליחו. אטלנטה השיגה 10,000 איש באצטדיון, לא מספיק אפילו כדי למלא את האומני. הגימיק היה שפלייר יגן על התואר מול מאתגר אחר בכל עיר, אבל לא היו מספיק פייסים לזה. הוא נלחם מול הוק, ניקיטה, אנימל, דאסטי, ריקי מורטון כמה פעמים כולל בשארלוט, מגנום, וואהו, רוברט גיבסון ורון גארווין, וסגר את סיבוב ההופעות מול דאסטי בכל לילה.
דאסטי זכה בתואר מפלייר בסוף יולי בגרינסבורו. בתחילת אוגוסט בקנזס סיטי, בקרב ללא פסילות, הוא שוב ניצח אבל פלייר שם רגל על החבל. טולי, דילון ופלייר פצעו לדאסטי את הברך אחרי הקרב. כעבור יומיים בסנט לואיס, דאסטי עמד לתת לפלייר סופלקס לזירה אבל הברך שלו קרסה, ופלייר הצמיד אותו וזכה בתואר. בקרב חוזר כעבור עשרה ימים בשארלוט הם מילאו את הקולוסיאום, וזה היה קרב נהדר לדאסטי אז, שהסתיים כשבייבי דול בגדה בדאסטי והפכה לחלק מהפרשים. לזמן קצר בשנה הבאה, דארק ג'ורני הצטרפה לקבוצה ולבלאנשארד. אז הפוליטיקה הייתה מוזרה. בייבי דול הייתה חברה, ולימים אשתו, של סם יוסטון. ג'ורני יצאה עם ג'ואל דייטון. שתי הנשים חטפו היט כי היו במיין איבנט ויצאו עם ג'וברים. זה נשמע גרוע, אבל ככה זה היה אז, ולכן הן לא שרדו בתפקידים. בסוף 1986 הכל התחיל להשתנות, לקס לוגר בא לטריטוריה. לוגר נראה מושלם, 1.93 מטר, שיער בלונדיני ארוך ומבנה הגוף הכי טוב בעסק אז. בניגוד למפתחי גוף אחרים, הוא היה חזק ואתלט טוב. הוא בא מבאפלו, רצו שישחק פוטבול באוניברסיטת פן, אבל הוא היה בעייתי, עבר למיאמי ולא שרד שם גם. הוא היה מרים משקולות אול אמריקן, וזה מה שתיאר את הקריירה שלו. ראו אותו וחשבו שבחור עם מראה וכלים כאלה יהיה מיוחד, אבל זה לא קרה. הוא שיחק פוטבול קנדי, והיה בגרין ביי פאקרס במחנה אימונים. הוא לא הגיע לעונה, אבל שיחק לפני. כשהתפרסם כמתאבק, הם טענו ששיחק אצלם. הוא גם שיחק ב-USFL, הניסיון לפני XFL להתחרות ב-NFL, ששרד קצת יותר והצליח יותר. הוא שיחק בנבחרת בממפיס. הייתה צמיחה בהיאבקות המקומית אז ורוב השחקנים בנבחרת אהבו לצפות בתוכנית בבוקר שבת עם ג'רי לולר, ג'ימי הארט והפביולוס וואנס. לוגר לא, אבל כעבור כמה שנים, איתרו אותו, והאלק הוגאן הפך לכוכב בעסק, והוא היה צעיר ממנו, לא גבוה כמוהו, אבל נראה טוב, בנוי טוב ואתלט טוב.
בפלורידה מיד קיבל פוש כהיל בתור "הלוגר", כמו האקדח. הוא הפך מהר ללקס לוגר, על שם לקס לות'ר, הנבל של סופרמן. הוא הפך לכוכב הגדול בטריטוריה בגלל המראה שלו, וקיבל פוש מהיר מהיכולת שלו. המראה הוציא אותו אובר. הנשים החלו להגיע למופעים לראות אותו, ובחורים חשבו שהוא מגניב. הוא התאבק מול ברי ווינדהאם, פייס מוביל בארגון כמה שנים ואז אחד מהמתאבקים הטובים בעולם. לוגר קיבל עידוד יותר מווינדהאם אז עשה טרן. המגזינים היו חשובים אז, עסקי המגזינים היו גדולים יותר ובכל דוכן היו כמה כותרים. האהודים ביותר היו המגזינים של סטנלי ווסטון, בהם ביל אפטר כתב והופיע בטלוויזיה בשמם. אפטר חשב שלוגר הוא הוגאן הבא, וכשהמגזינים היו מסוכסכים עם ה-WWF, לוגר הופיע בכל שער ואמרו שהוא הדבר הכי טוב שיש. בגלל זה, אחרי שנה, כשלא היה טוב בזירה, קרוקט ששמע מאפטר שיהפוך להוגאן הבא הציע לו המון כסף כדי לעזוב את פלורידה. אם וינס היה עוקב אחרי הטריטוריות, היה עושה הכל כדי לוודא שקרוקט לא ישיג אותו. בטווח הארוך צריך להתווכח על מי שניצח במירוץ הזה. לוגר נכנס לארגון והרוויח אותו סכום כמו פלייר. פלייר בנה את הטריטוריה, רבים יגידו שהיה האלוף הגדול בכל הזמנים, והוא היה שני רק להוגאן בתעשייה. ההחלטה הייתה שלוגר יעזור לפרשים. היה ברור שלטווח ארוך רצו שיתפוס את המקום של אולי, ובסוף את המקום של פלייר. לוגר היה בן 28 ופלייר בן 37, וכפרש, לוגר ילמד מפלייר איך אלוף עולם צריך להתנהג בתוך ומחוץ לזירה. חוץ מהבזבוזים, הורדת חזיות נשים וחשיפה בברים שפלייר תמיד עשה, יותר איך שפלייר היה אלוף וקיבל כבוד מהתקשורת שלא אהבה את התחום, והכבוד שנתן לאליפות. אולי היה כבר באמצע שנות ה-40 אז, ולכן הפך לפייס, התחיל פיוד קטן, ולוגר הפך לפרש הרביעי.
לוגר הוצב בבירור כמקום שני בקבוצה אחרי פלייר, וטופח להיות במקום הראשון. אם היה צריך לעשות ג'וב, לוגר לא עשה את זה. ארן אנדרסון הפך לג'ובר אלא אם היה אנגל בו פלייר הוצמד לקראת קרב אליפות. התוכנית הייתה כמו שעשו, שלוגר יבקש מפלייר קרב אליפות, פלייר ידחה, ולוגר יבגוד בהם ויהפוך לפייס כמו האלק הוגאן. החלק האחרון לא קרה. כשהיה קרב זוגות, לוגר שיתף פעולה עם פלייר מול הסופר פאוורס, רוד ווריורס או רוק'נרול אקספרס. באותה התקופה בלאנשארד ואנדרסון הפכו לצמד, וניצחו את הרוק'נרול אקספרס על תארי הזוגות בספטמבר 1987, כדי לבנות לסטארקייד. היה המון דמיון בין ג'ים קרוקט ב-1987 ו-WCW ב-1998. אלו לא היו שנים רעות אם מסתכלים מבחינה עסקית, אבל הן היו מלאות בטעויות שבנו לנפילה בשנה הבאה, ולמוות של הארגון.
הכוכבים חיו בגדול. הם קנו מכוניות יקרות, מעילי פרווה ונעליים ושעונים יוקרתיים. הם טסו במטוס הפרטי של ג'ים קרוקט. לא המטוס שווינס מקמהן קנה כשהארגון שלו בער, אבל הוא חיכה עד שיוכל להרשות לעצמו. היו לילות בהם עלויות תדלוק המטוס היו כמו ההכנסות מכרטיסים. ג'ים קרוקט ג'וניור למד כמה דברים על הארגון מאביו ביג ג'ים שמת באמצע שנות ה-70. לא היית אמור לנופף בעושר או לנסוע במכונית יקרה, אחרת המתאבקים יכעסו, ויחשבו שמנצלים אותם. הארגון נוהל ממשרד צנוע בשארלוט, שראו ב-DVD את מגרש החניה שלו, שם דאסטי הותקף ושברו לו את היד באלת בייסבול. עכשיו הם טסו בכל המדינה במטוס סילון והיה להם משרד יוקרתי בשכירות גבוהה בדאלאס. בחוף המערבי, הכוכבים טסו ללאס וגאס וישנו שם כמה ימים. הם טסו ללוס אנג'לס וחזרה אחרי המופע, סן פרנסיסקו וחזרה אחרי המופע, אולי לפורטלנד וחזרה והימרו כל הלילה. הם התגאו בקרבות טובים מה-WWF, אבל זה היה חלק קטן בקרב. ובלו"ז הזה, הם די שרפו את עצמם ואחרי כמה ימים הקרבות כבר לא היו טובים. אלו בארגון אמרו שהבעיה היא שפלייר ידע להישאר ער כל הלילה ולשתות עד השעות הקטנות, לישון קצת ולתת קרב של 25 דקות בו סחב מישהו, או מול וורקר טוב, העיף את הגג. אבל כל השאר ניסו גם ולא הצליחו. קרוקט קנה את UWF בתחילת 1987. לא עבור המתאבקים, למרות שהיו צריכים לעזור לו. פסגת הקארד שלו הייתה עבשה והיה צריך דם חדש. אבל הם חשבו שיש להם את המתאבקים הטובים בעולם, והמתאבקים החדשים חוסלו. ביל וואטס תכנן שטד דיביאסי יהיה אלוף UWF לפני שזה עזב ליפן. כשרכשו את הארגון, שינו את ההחלטה ובחרו בסטיב ויליאמס. זאת לא הייתה הסיבה היחידה או אפילו הגדולה שבגללה דיביאסי הלך ל-WWF עם ברוס פריצ'רד שראה הזדמנות, פול בוטץ' שהתחרט מיד, וג'ואל וואטס, שניסה לנקום באביו שאפילו לא סיפר לו על המכירה. הרעיון היה לבנות לקרב אלופים בין פלייר לוויליאמס, אבל הקרב לא קרה. היו לחישות בצד של קרוקט שאי אפשר לשים את ויליאמס בתוכניות שלהם ולהגיד שהוא אלוף העולם, ושזה עלבון לפלייר ולתואר האמיתי.
קרוקט קנה את UWF כי ג'ים רוס סידר רשת שידורים גדולה. ל-UWF לא היה שידור לאומי בכבלים, ESPN ויתרו עליהם לטובת ה-AWA בגלל שמי שהיה אחראי על זה שמע על סרג'נט סלוטר ולא על אף אחד של וואטס. וואטס החליט שאם יתרחב, יהיה קשה והוא יוכל להפסיד הכל. אבל אם יישאר אזורי, והכלכלה באזור שלו הייתה במצב רע, הוא ימות בטוח. לצערו, בשביל השידורים האלה הוא נאלץ לשלם, בעיקר בשווקים הגדולים. הם לא הכניסו מספיק בהאוס שואוז כדי להרשות את זה לעצמם. וואטס הפסיד המון כסף, וחשב שיוכל למכור לווינס או לקרוקט. ג'ים רוס התקשר לשניהם. וינס סירב לו מיד. לפי וואטס, רוס אמר לקרוקט שווינס כן היה מעוניין, וקרוקט החליט לחתום מהר, כי אם וינס היה משיג את המתאבקים והרשת של UWF, הוא היה בפיגור. הוא הסכים לקנות את הארגון ב-4 מיליון דולר, מתוכם שילם 1.2. בזמן התשלום השני, כבר נגמרו לו המזומנים והוא לא שילם לוואטס. קרוקט ודאסטי חשבו, ולא טעו, שיש להם מתאבקים וארגון טוב יותר, אבל ה-WWF היו בניו יורק והם בשארלוט. אחרי רכישת UWF, הם העבירו את המשרדים לדאלאס.

YossihNew · 7/5/26

ה-WWF צברו מעמד בעולם הטלוויזיה בשליטה במערכת. כל שבוע, העיתונים דיברו על הרייטינג. ברוב התוכניות, הרייטינג התבסס על פרק. אבל כמה תוכניות שודרו בשידור חוזר עם אותן הפרסומות, אז השתמשו ברייטינג מצטבר. ה-WWF שיפרו את זה- אם קנית פרסומת ב-WWF, הם השתמשו בה בכל התוכניות. התוכניות המקומיות היו אז חשובות יותר מהכבלים, בגלל שכרטיסי ההאוס שואוז, שאז הכניסו הכי הרבה, נמכרו על בסיס פרומואים מקומיים ששודרו בהן. ה-WWF שילבו שתי תוכניות ויותר ברייטינג. בדרך כלל אלו היו התוכניות הכי נצפות בגלל הטריק הזה. המספרים שהרוויחו ממכירות פרסומות היו כלום לעומת היום, אבל לאף אחד אחר לא היו הכנסות כאלה. קרוקט חשב שאם יוסיפו את הרשת שלו, של UWF והרייטינג ב-TBS בכבלים, יהיה גדול מה-WWF. לא רק שירוויחו כסף במכירות פרסומות, והלחץ על ההאוס שואוז יקטן, הם יוכלו לנצח בקרב תפיסה שתמיד הפסידו בו מחוץ לקרוליינה, כי רק שם ידעו שהם הליגה הגדולה. עם זה והמזומן מהאירועים, כולם יתעשרו.
זה לא קרה. קודם כל, חיסול UWF כטריטוריה נפרדת, היה כי היו צריכים להקליט ארבע שעות של תוכניות לשבוע לשידורים מקומיים וגם לתחנה. אז כדי לחסוך בעלויות הם שידרו את אותה התוכנית, והרייטינג ירד, בעיקר ב-UWF כי הרייטינג שלהם התבסס על בנייה משבוע לשבוע שדאסטי לא עשה בבוקינג. אמנם קרוקט היה בעשירייה הפותחת, אבל מאחורי ה-WWF. הם גם למדו לקח שבאותם הימים, כמו היום, המפרסמים לא ספרו רייטינג של היאבקות. כן, אם המספרים האלה היו באופרה, הם היו שוחים בכסף. אבל הם לא הרוויחו כסף על פרסום. וינס חסם אותם באירועים ועלה להם במיליוני דולרים שב-1988 הם היו ממש זקוקים להם. ומקור ההכנסה הראשי, ההאוס שואוז, נפל. הקידום לאירוע גדול כמו וורגיימס משך כמעט בכל מקום, אבל באופן קבוע הם לא הצליחו פרט לווירג'יניה, קרוליינה וג'ורג'יה, או באזור. אבל השווקים האלה נשרפו בגלל בוקינג חוזר של המתאבקים, ונורא מכך, זה פגע במתאבקים. גרינסבורו הייתה העיר הכי טובה של קרוקט מאז ומתמיד. עוד לפני סטארקייד, היו מופעים בחג ההודיה מאז שנות ה-70. ב-1974, השנה הראשונה של פלייר שם, הביאו 11,268 איש, סכום מדהים לעיר בגודל הזה. פלייר, קרב כלוב או באטל רויאל היה מסורת בעיר. סטארקייד 1983 רק הגדיל את זה.
דאסטי, כבוקר, השתמש בעיקר במה שכונה "סיום דאסטי". הוא שנא את המונח, כי זה קרה גם לפניו, ואנשים לא מבינים, כי כשהשתמשו בזה כמו שצריך, פעם בכמה שנים, זה חתיכת סיום. באמפ של שופט, שופט שני בא. המאתגר זורק את האלוף מעל החבל והשופט השני מפספס, אבל השופט הראשון והמסוחרר רואה, ולא מודעים לזה. הפייס מבצע מהלך, השופט השני סופר שלוש והמקום משתגע כי חושב שראה חילוף תואר. השופט הראשון קם, מסביר לשופט השני שראה את הזריקה מעל החבל, ויש סיום פסילה ואין חילוף תואר. בפעם הראשונה שראו את זה, זה עבד, כי בקרב החוזר, המעריצים חשבו שאלמלא העניין הטכני, הפייס היה אלוף. אבל בגרינסבורו, ובשווקים האחרים, הייתה תקופה בה דאסטי קבע את זה שבע פעמים בתשעה מופעים. בפעם השנייה זה עלבון. בפעם השלישית זה עצבן. הקהל עזב בכעס, והעסקים הידרדרו כשחזרו. ב-1988, המופעים שב-1987 הביאו 10,000 איש השיגו פחות מ-5,000. טורניר הזוגות של גביע קרוקט התקרב למילוי האולם ב-1986-87, וב-1988 הביא רק 6,000 איש. דאסטי היה בעייתי כפייס מוביל. ב-1987 היה בן 41, ולא היה בכושר. הוא תמיד קיבל תגובה מהכריזמה שלו, הריקודים, ותמיד קבע לעצמו קרבות מול הילים גדולים ודימם כדי להסתיר את הבעיות האתלטיות. אבל הוא האט ועלה במשקל, ובכל זאת נתן לעצמו בוקינג ככוכב. הרוד ווריורס, שמשכו קהל בשנים הטובות, היו קשים לבוקינג כי לא עשו ג'ובים או מכרו הרבה. אטרקציה נהדרת, אבל היה כדאי להשתמש בהם כמו אנדרה הענק, שיבואו כמה פעמים בשנה. הם הרסו את ההילים שנלחמו מולם וזה פגע בטווח הארוך. ובלי תחלופת הילים, עם כמה שהיו מוכשרים, הכל נהיה עבש. עוד בעיה הייתה שהקהל שעוד בא הבין דברים. כשפלייר עמד להפסיד, בהכנעה או שחטף פינישר, הקהל הבין מיד להסתכל לאחורי הקלעים כדי לראות את ההתערבות. הם לא סמכו על הקרבות, ותואר העולם שמשך קהל הפך לחסר תועלת. קרוקט היה כמו אריק בישוף כעבור עשור עם האלק הוגאן, הוא היה בטוח שדאסטי יכול להדליק את הקהל החי ופספס את זה שהמספרים ירדו. עד שהיה מאוחר מדי, הוא שאל את עצמו איך יוכל לפספס אם דאסטי ופלייר איתו?
כשהופיעו במדינה, הם היו פחות בקרוליינה. ב-1987, היו כמה מיין איבנטים של הפרשים מול דאסטי, ניקיטה והרוד ווריורס, בעיקר בהמצאה של דאסטי, וור גיימס, שכמעט מילא את האולם ב-4 ביולי, 1987 באומני. בקרב הזה, ג'יי ג'יי דילון חטף דומסדיי דיבייס, נחת על הכתף ונפצע. כשהכריזו שסטארקייד 1987 יהיה בשיקגו, והארגון יתרחב, זה אמר שגרינסבורו ואטלנטה איבדו את המופע הגדול בחג ההודיה. פלייר אהב ללכת לשיקגו, אבל אפילו לפני המופע, חשש שזה יחסל את גרינסבורו ויפגע באטלנטה. גרינסבורו נחשבה, בהתחשב באוכלוסייה, לאחת משתי או שלוש הערים הכי טובות להיאבקות במדינה, ומאז לא מילאה אולם להיאבקות עד סוף שנות ה-90, ושאר הטריטוריה הייתה זהה- שני המופעים אחרי חג ההודיה בגרינסבורו הצליחו, אבל במרץ, בתיקו המפורסם בן 45 הדקות בין פלייר וסטינג בקלאש אוף צ'מפיונס הראשון מול רסלמניה, הגיעו רק 6,000 איש, ואחר כך הם לא הצליחו וזה היה די פתטי. שיקגו הייתה שוק חם לארגון, הם מילאו את האולם, הרוד ווריורס באו משיקגו ומשכו קהל, וזאת הייתה עיר היאבקות טובה וכולם יצאו אובר. כשסטארקייד הוכרז, הם מכרו את כל הכרטיסים שבועות מראש. פלייר הפסיד את התואר בספטמבר לרון גארווין במופע הראשון של הארגון בדטרויט מול 8,000 איש. זאת לא הייתה רסלמניה 3, אבל בכורה טובה. גארווין לא נחשב לאחד מחמשת או ששת הפייסים המובילים בארגון, אבל לו ולפלייר היו קרבות מלאים בצ'ופים עד שהחזה שלהם דימם. הם הדהימו אנשים, כמו ג'וני ולנטיין מול וואהו מקדניאל 15 שנה קודם, אבל רוב הקהל מעולם לא ראה משהו כזה. זה לא היה פיוד רווחי ממש, אבל הייתה תחושה בארגון שהקרבות נתנו אמינות ובנו ערים. לתת לקהל חילוף של התואר העולמי וקרב פיזי ממש הותיר כמה שאלות. הם חזרו כמה שבועות אחר כך כדי לנצל את המומנטום, ורק 800 איש הגיעו. זה מלמד משהו. סטארקייד נבנה סביב הזכייה של פלייר בתואר, והוא זכה, בקרב בו היה פייס מוחלט למרות שניסו אחרת. גארווין לא היה אהוב אבל מכובד. ברגע שהגיע לטלוויזיה עם התואר, הקהל שנא אותו. קנו אותו כמאתגר ונדהמו מהקרבות שלו מול פלייר, אבל ללבוש את החגורה של פלייר פגע בו. אבל הקהל חזר הביתה שמח… או שלא. הקרב הכי גדול עבור הקהל היה רוד ווריורס-אנדרסון ובלאנשארד. סיוט בוקינג. לא רצו לשים את התארים על הרוד ווריורס כי הם הגיעו לנקודה בה סירבו לעשות ג'ובים. אבל כל סיום אחר היה יכול להרוג את העיר הכי לוהטת בארגון. אז הם קבעו סיום דאסטי, שחיסל את שיקגו שלא התמלאה שוב.

YossihNew · 12/5/26

ארבעת הפרשים חלק ג'- 23 במאי, 2007:

סטארקייד 1987 היה אמור להיות המופע שישים את ג'ים קרוקט על המפה, אבל במקום, היה עוד פריט ברשימת הסיבות לכישלון. מופע חג ההודיה המסורתי של קרוקט עבר לשיקגו כדי שהארגון ירגיש פחות דרומי, ונועד לקחת את המזומנים שהאירועים בתשלום הביאו להיאבקות המקצועית. רסלמניה 3 במרץ, עם האלק הוגאן-אנדרה הענק, הביאה יותר מ-400,000 רכישות ו-19.95 דולר לראש. ה-WWF השיגו חצי, אז זה 4 מיליון דולר, ועוד 5.2 מיליון בהקרנות, שיא חדש. אבל כולם ידעו שהעתיד לא בהקרנות. אחרי שקרוקט הכריז במסיבת עיתונאים על התאריך, וינס החזיר. הוא אמר שיש לו מופע חדש, סרבייבור סירייס, בחג ההודיה בקליבלנד. היו אז מעט אירועים, ולחברות הכבלים היה רק ערוץ אחד, ווינס חשב, וצדק, שאחרי רסלמניה, לא יתמכו במוצר לא מוכח במקום בארגון ששבר שיא כמה חודשים קודם לכן. לווינס היה יתרון על קרוקט כי היה הארגון ששלט בניו יורק ולוס אנג'לס, שווקים חשובים. לא היה חשוב אם קרוקט ניצח אותו בגרינסבורו, או אפילו בפילדלפיה. זה היה מכשול שלא קרוקט, ואפילו ג'ים הארד שהיה אצל טרנר, יכול היה לפתור. בסופר סאנדיי השני ב-1989, כש-WCW של טד טרנר התחרתה ברסלמניה בחינם, היו להם יותר צופים- שלא לדבר על הקרב הגדול ביותר בהיסטוריה, ריק פלייר-ריקי סטימבוט במשך 55 דקות. CNN, שהייתה בבעלות טרנר, עשתה כתבה. הם הכירו רק במופע אחד באותו הלילה, ואפשר לנחש במה. היום זה אחרת, התקשורת השתנתה. אבל הם לא רצו להיראות משוחדים אז לא רק שלא תמכו, אלא לא דיברו על הארגון של עצמם. קרוקט התבקש מחברות הכבלים להעביר את האירוע שלו לאחר הצהריים. הכבלים אהבו את הרעיון, הם עמדו למכור חבילה של שני האירועים ב-34.95 דולר. וינס זעם כי זה לא מה שניסה להשיג, למנוע מקרוקט את השידור. חבילה זולה לשני האירועים הייתה נותנת לקרוקט יותר תשומת לב, והמון קהל היה מתאסף בקבוצות לצפות בשני המופעים, והיה ברור שקרוקט יתן מופע טוב יותר. וינס אמר שלא ירשה לחברות לשווק את האירועים יחד, ושכל חברה שתשדר את קרוקט לא רק שלא תשדר את סרבייבור סירייס, אלא שלא תשדר גם את רסלמניה 4. בסוף, מעט חברות כבלים סירבו לווינס. וינס השיג 97% מהחברות. קרוקט השיג את החברות בשארלוט שלו, עוד כמה ערים בדרום מזרח המדינה, וסן חוזה, שם מנהל חברת הכבלים אמר שהוא יודע שהוא מפסיד כסף כי השתמש במוצר הלא אהוד, אבל שנתן את המילה לקרוקט. למזלו של וינס, מעט חברות התנהגו ככה וכשרסלמניה הגיעה, וינס לא מנע מאף אחד להשיג את האירוע. מאז רסלמניה 3 מספר הבתים המחוברים עלה ב-50%, והם השיגו 525,000 רכישות. אם סטארקייד היה עושה חצי מזה, קרוקט היה מרוויח 2.6 מיליון. ניתן להתווכח אם היה משיג את זה. ב-1986 אם היה לו אירוע, והוא היה מצליח בדרום מזרח המדינה שם היה לוהט ומבוסס. אבל לא היו אירועים כשהיו בשיאם, וכשזה התחיל, הם נכשלו. קרוקט היה זקוק לכסף כי החוזים לכוכבים הגדולים שלו דרשו תשלום בסוף השנה. סטארקייד עבר לערב, מילא את שיקגו שבועות מראש ופתח כמה אולמות הקרנה בעיר. הם קבעו המון אולמות גדולים להקרנות, עם תוצאות מעורבות. אפילו עם הירידה באהדה, אם מקמהן לא היה מונע מהם את השידור, זה היה אירוע רווחי, והם היו קצת מתרחקים מהקרחון, אולי זמנית.
כדי למנוע מהכוכבים לעבור ל-WWF, קרוקט הביא להם חוזה מובטח. הרוד ווריורס הרוויחו 1.275 מיליון לשנה, 500,000 לאנימל והוק בנפרד ו-275,000 לפול אלרינג. לקס לוגר הרוויח 350,000. ריק פלייר ודאסטי רודס היו עם 500,000 ומעלה. אבל כדי להימנע מבעיות תזרים, שילמו להם כמו תמיד, אחוז מההכנסות בהאוס שואוז. כמו שה-WWF עשו עשור אחר כך, עם כסף מובטח. ב-1987 ההכנסות ירדו מ-1986, ושילמו לכולם תוספות. קרוקט חשב שלמרות זאת יהיה לו כסף מסטארקייד בסוף השנה. ואפילו אם לא ישר בסוף השנה, הכסף יבוא בסוף. כשהכסף מסטארקייד לא הגיע, ולא ההכנסות מפרסום, הוא היה בצרות. בזמנו המירוץ בכבלים היה צמוד. התוכנית של קרוקט בשבת ב-TBS הידרדרה. בתחילת 1987 השיגה ממוצע של 4%, התוכנית הכי נצפית בכבלים. בקיץ ירדה ל-3.2%, ירידה עונתית, ועדיין מקום שני בכבלים. התוכנית של וינס, פריים טיים רסלינג שהייתה לפני RAW, ושודרה בחמישי בין 9-11 בערב, השיגה 3.4%, אבל ל-TBS היו יותר בתים מ-USA, אז קרוקט הוביל בצופים. בסתיו, קרוקט ירד ל-2.8%. ועדיין, עם רייטינג די זהה, קרוקט חש שאולי הוא לא ישיג בדיוק מה שווינס השיג באירועים, אבל לא פחות מדי. התוכניות המקומיות היו יותר חשובות כי שם הרוב ראו את התוכניות, והן צנחו בקצב מטורף. אפילו שהבוקינג לא היה כמו WCW ב-1999-2000, והירידה בהאוס שואוז לא הייתה נוראית, זה היה דומה כי הארגון נפל ולא הבין למה, והתכחש לזה. הרייטינג המקומי ירד ב-40% בחודשיים לקראת סטארקייד. הבוקר דאסטי רודס הוציא אובר את מגנום TA ב-1985 כשניצח בכל קרב עם בלי טו בלי סופלקס תוך פחות מדקה. כשהוא מאמין שהראיונות מוכרים את הקרבות, והוא תמיד היה טוב בהם, ועם הפרשים וג'ים קורנט, היו דברנים מהטובים בעסק בארגון. אז הוא החליט על פורמט חדש- קרבות סקוואש של חצי דקה, וראיונות של דקה וחצי. התוכניות של קרוקט, שאחרי רכישת UWF- שהביאו רייטינג גדול כי הפיקו תוכניות אופרת סבון שבועיות, ותמיד בנו באנגלים לשבוע הבא- היו מקום רביעי בתוכניות המקומיות בכבלים. זה מטעה כי שילבו את וורלדווייד רסלינג, פרו רסלינג, UWF, פאוור פרו רסלינג ופלורידה. כל האביב הם הובילו על וינס. בסוף 1987, פורמט הסקוואשים הרס את הרייטינג והם לא היו ב-15 הנצפות, והרייטינג המשולב היה 4.5%. אבל לקרוקט היו 200 תחנות, והוא היה במקום השלישי מבחינת היאבקות. הוא היה מאחורי אול סטאר רסלינג- ששידרה ב-123 תחנות את POWW, תוכנית הנשים של דייוויד מקליין, התוכניות של ורן גאנייה וחדשות ההיאבקות שג'ו פדיצ'ינו וגורדון סולי הנחו, והשיגו 5%. וינס היה ב-236 שווקים והשיג 9.4%.
הבוקר דאסטי רודס היה בסכנה בסטארקייד, אז כעבור שבוע עשה מהלך גדול. בבאנקהאוס סטמפיד, בדצמבר 1987 במיאמי, מול 2,000 איש בלבד, לקס לוגר, ארן אנדרסון, טולי בלאנשארד וג'יי ג'יי דילון הגיעו לסוף. דילון ביקש מהפרשים לתת לו לנצח כדי שירשם כזוכה בבאנקהאוס סטמפיד. בלאנשארד ואנדרסון הדיחו את עצמם מעל החבל, אבל לוגר בגד בדילון והפך לפייס. התוכנית הייתה שלוגר ירדוף אחרי התואר, ינצח את בלאנשארד ואנדרסון, ובגרייט אמריקן באש ילחם מול ריק פלייר על תואר ה-NWA. בסוף השנה, קרוקט נאלץ לשלם את התשלומים לחוזים הגדולים, כמו של לוגר והרוד ווריורס. הוא גילה מרואה החשבון שלו שהוא מתרושש. כמו במותה של WCW, כשמי שהרס את הטלוויזיה והבריח את הקהל הצביע והאשים, דאסטי האשים את רואה החשבון של קרוקט כי לא אמר לו על הבעיות מקודם. משפחת קרוקט האשימה את דאסטי. המתאבקים, פרט לבני הברית של דאסטי, האשימו אותו. אבל הייתה קצת תקווה בתחילת השנה. לוגר יצא אובר בענק. כמה לילות רצופים בתחילת השנה הם השיגו 12,700 איש באומני ו-12,457 בגרינסבורו, ערים שחשבו שנהרסו בחג ההודיה. בטווח הארוך גרינסבורו נפגעה, אבל הטרן של לוגר עזר בשבועות הראשונים לקהל לבוא. אבל זה לא שרד. בינואר 1988, קרוקט קבע את האירוע השני שלו. הפעם הוא קבע לנאסאו קולוסיאום. בנובמבר, קרוקט הביא לשם 11,500 איש לרוד ווריורס-פלייר ולוגר, והוא בנה לפלייר-הוק. וינס ביקש מ-USA נטוורק לתת להם ספיישל בחינם, הרויאל ראמבל. הם השיגו 8.2% רייטינג. היה לחץ על חברות הכבלים לקראת רסלמניה, לא לאפשר ללקוחות לראות את באנקהאוס סטמפיד. זה חיסל את קרוקט בפעם השנייה.
קרוקט חטף יותר מדי פעמים. הוא פעל פעמיים. קודם, הגיע להסכם עם טרנר לשידור ספיישל בחינם, קלאש אוף צ'מפיונס, במרץ 1988, באחר הצהריים של ראשון מול רסלמניה 4. וינס זעם. אבל טרנר היה שם חשוב יותר בחברות הכבלים מווינס, אז הטענות של וינס שמה שטרנר יעשה יעלה לחבורת הכבלים מיליוני דולרםי כי יספק חלופה חינמית לאירוע הכי רווחי כל השנה, נפלו על אוזניים ערלות. האירוניה הייתה מדהימה. בנוסף, קרוקט שיתף פעולה עם טרנר בכל האירועים העתידיים. עם טרנר, וינס לא יכול היה למנוע מהחברות לשדר אותו, והאירוע הראשון גרייט אמריקן באש, ביולי 1988, השיג את כל החברות שישדרו. ועדיין, המון אנשים דיברו כאילו קרוקט היה מטורף שניסה להילחם מול רסלמניה. וינס בנה את האירוע בשני ספיישלים ב-NBC, וקידם את האלק הוגאן-אנדרה הענק כחלק מטורניר להכתרת אלוף ה-WWF. קרוקט היה עם רשת שידורים גרועה ו-TBS, והרייטינג שלו ירד השנה. קרוקט עמד לבנות את הקרב הגדול שלו, ריק פלייר מגן על תואר ה-NWA מול לקס לוגר. כמו מול רון גארווין בסטארקייד, פלייר היה במצב מצחיק. ברור שלא רצו לתת את הקרב הראשון בחינם בטלוויזיה. הדברים לא היו מטורפים כל כך עדיין. בהאוס שואוז, לא כדי להכניס כסף אלא כדי למרוח זמן, הוא התאבק מול סטינג. סטיב בורדן היה שחקן כדורסל טוב שהפך למפתח גוף, וריק באסמן רצה להקים איתו צוות של לוחמי חופש. הוא וג'ים הלוויג התאמנו אצל רד בסטיאן ובילי אנדרסון, עזבו את המחנה ועברו לממפיס, שם היו כל כך לא מוכנים וזה היה מפחיד. אחרי שזה נגמר מהר, ביל וואטס לקח אותם ונתן להם פוש, בגלל הגודל. הם הפכו לבלייד ראנרס, רוק וסטינג. הם היו הילים, והם היו עם אדי גילברט. גילברט היה קטן ולמד את העסק מילדות, כבן של טומי גילברט וכצלם וכתב במגזינים. הלוויג לא שרד הרבה וסטינג, גילברט וריק סטיינר היו הילים כשוואטס מכר את ה-UWF לקרוקט. לפני המכירה, גילברט הפך את סטינג לפייס.ץ גילברט אמר שראה משהו ושסטינג הוא הדבר הגדול הבא. הוא היה קרוב. רוב כוכבי UWF שהגיעו נקברו מהר, ורובם עזבו כבר את הארגון, אבל סטינג ניצח במידקארד. דאסטי וקרוקט זיהו את הפוטנציאל שלו מיד. כשהגיע לארגון בתחילת 1987, קרוקט הציע לו 52,000 דולר לשנה. לא הרבה כסף, אבל מפתיע יחסית לרמה שלו. טרי טיילור וכריס אדמס, שהיה להם פיוד נהדר ב-UWF והיו שניים מהמתאבקים הטובים בעסק אז, לא קיבלו כסף מובטח, ודי נעלמו מהארגון לבסוף.
בדיעבד, יש שחושבים שזה היה מהלך מבריק בבמה הכי גדולה כדי לתת פוש לסטינג. אבל זה יותר מקרה של מה שקרה מאשר תוכנית גדולה. במציאות, דאסטי רודס והרוד ווריורס נתנו קרב חוטי תיל במופע. ברי ווינדהאם, שהיה מביא עם פלייר את הקרב הטוב ביותר, זכה בתארי הזוגות עם לוגר מארן אנדרסון וטולי בלאנשארד, והתוכניות לווינדהאם היו גורמות לקרב מול פלייר לא להיות הגיוני. ניקיטה קולוף היה זמין אבל לא רצו את זה בחינם. גרינסבורו, שם התוכנית התרחשה, הייתה המקום של גביע קרוקט, ופלייר עמד להילחם שם מול קולוף, אז לא יכלו לתת להם את הקרב בטלוויזיה. בין אם הקרב הזה יהיה קלאסי או לא היום, תוך 45 דקות פלייר הפך את סטינג מפייס אהוד לתופעה. אבל בניגוד לכל מה שמי שהימר על סטינג חשב, הוא אמנם היה כוכב ב-20 השנים הבאות, אבל לא כמו שחשבו שיהיה. אבל זה היה קרב השנה. לארגון שהתקשה ברייטינג, הם השיגו 5.8%, שזה 13% מהצופים באותו פרק זמן. המיין איבנט עצמו השיג 7.1%, שזה 15% מהצופים באותו פרק זמן. זה היה הקרב הכי נצפה ב-TBS, וברבע השעה האחרונה הם השיגו 7.8%. והם נלחמו מול האירוע הגדול של השנה. אחרי התיקו, פלייר שמר על התואר ונוצר כוכב. מעטים יזכרו שהרסו את הסוף. הכריזו על שופטים כגימיק.

YossihNew · 12/5/26

ביניהם היו קן אוסמונד, ששיחק את אדי האסקל ב"ליב איט טו ביבר", ג'ייסון הארווי, אז כוכב ב"שנות הפלא", פטי מולן, נערת השנה של פלייבוי, גרי שוסטר, מהפרומוטרים הגדולים של קרוקט, וסנדי סקוט, מתאבק שהפך לרוד אייג'נט. פרסמו את לייל אלזדו, אבל הוא הבריז. מולן, שנצפתה עם פלייר יום קודם, תמכה בו. שוסטר שיחק פייס ותמך בסטינג. סקוט קבע תיקו והשאר לא הצביעו. מעטים זוכרים את האירוע פרט למיין איבנט, ועוד קרב מצוין בין מידנייט אקספרס ופנטסטיקס, אבל הם הלכו בגדול בהקלטות יום קודם לכן. בלאנשארד תקף את מגנום TA הנכה.
אם הטריטוריה הייתה לוהטת, היו מבצעים בו לינץ', אבל זה לא קיבל תגובה באותו הלילה. רסלמניה לא נכשלה עסקית, אבל נפלה. הם השיגו 585,000 רכישות, אבל הבתים המחוברים הוכפלו מהשנה שעברה והעלייה לא הייתה גדולה. בהקרנות התוכנית בחינם פגעה בהם, והם השיגו חצי ממה שהשיגו שנה קודם. כמה כסף התוכנית עלתה ל-WWF ברסלמניה, קשה לדעת. אבל כשהמספרים יצאו באותו השבוע, חברות הכבלים, שחשו שהתוכנית של טרנר עלתה להם במיליונים, אמרו לטרנר שלא יהיו ספיישלים בחינם בימים של אירועים. כעבור כמה שבועות, באפריל 1988, בקרב חוזר על תארי הזוגות בין ווינדהאם ולוגר לאנדרסון ובלאנשארד, ווינדהאם בגד בלוגר והצטרף לפרשים, והם שוב הפכו לאלופי הזוגות.
אם תשאלו מי הפרשים הכי טובים, אז פלייר, ווינדהאם, אנדרסון ובלאנשארד. אנדרסון ובלאנשארד נחשבו אז לצמד הכי טוב בתחום, המידנייט אקספרס היו מרהיבים יותר וגרמו ליריבים להיראות טוב יותר, אבל אנדרסון ובלאנשארד יצאו יותר מיין איבנטרים עם אישיות חזקה. אפשר לטעון שב-1988, שני הוורקרים הכי טובים היו פלייר וברי ווינדהאם, שאפילו שפלייר היה האלוף, בשיאו ונחשב לטוב מכולם, ווינדהאם, שהיה אתלט טוב ממנו, היה טוב יותר. ברי ווינדהאם היה כוכב מהקרב הראשון שלו. הוא נראה כמו שחקן NFL, בגובה 1.98 מטר ומשקל 117 ק"ג, קליל וזריז. הוא היה בנו של בלקג'ק מוליגן, שהתחיל בסוף שנות ה-60 והיה כוכב מאז 1971. ברי שיחק פוטבול באוניברסיטת מערב טקסס, והיה שופט בפגרה. הוא התאהב בהיאבקות ולא חזר ללמוד, הוא התחיל כבלקג'ק מוליגן ג'וניור, אבל הפך לפייס הבלונדיני והמצוין בפלורידה מתחת לדאסטי. הוא עבד כל כך טוב עד שבגיל 22, הפרומוטרים דיברו עליו כעל אלוף NWA עתידי. הוא היה ב-WWF, אלוף זוגות עם גיסו מייק רוטונדו, אבל עזב וחזר ל-NWA שם קיבל פוש יחידים. הוא נראה טוב ובלי ספק עבד יפה, אבל הייתה חסרה לו הכריזמה של פלייר, ואפילו של לוגר אז, למרות שהיום לא יודו. דאסטי נתן לו בוקינג כמו למגנום TA, והוא תמיד היה כוכב, אבל לא הפך למה שחשבו שיהיה. הגרייט אמריקן באש השני בא, והמופע הגדול בסיבוב ההופעות היה האירוע ביולי 1988 בבולטימור, פלייר-לוגר. כדי להגן על הקרב, ברוב המופעים היו קרבות זוגות ואפילו וורגיימס. בקרבות הזוגות, ווינדהאם ופלייר היו בדרך כלל מול דאסטי ולוגר, ואילו אנדרסון ובלאנשארד הגנו בדרך כלל מול סטינג וניקיטה או הרוד ווריורס. משפחת קרוקט הייתה בצרות. ההפסדים נערמו והם היו בדרך לפשיטת רגל.
בדרכים רבות, ג'ים קרוקט ג'וניור היה מהפרומוטרים הכי מוצלחים בהיסטוריה שלא מקבל קרדיט, בגלל השנתיים האחרונות כשהפסיד לווינס. בניגוד לשאר, שסגרו ויצאו מהעסק, או מתו באופן איטי כמו דון אואן, שלילה אחד מול 80 איש אמר שהוא סוגר את העסק המשפחתי אחרי 60 שנה, קרוקט ניסה להילחם מול וינס, לקחת את המתאבקים הטובים ופלש לערים שלו, ואפילו ניצח אותו בבולטימור והצליח בפילדלפיה. בניו יורק, העיר החשובה, היה אגוז קשה לפיצוח. הקהל של ניו יורק תמך בהם פעם אחת, אבל לא משנה כמה היו טובים, החזרה תמיד נכשלה. ה-WWF היו כל כך מבוססים שה-NWA היו דבר שהשתגעו עבורו, אבל אחרי פעם אחת חזרו לארגון המקומי. חלק מהסיבה היא שתמיד חשבו שקרוקט ג'וניור ירש טריטוריה מוצלחת מאביו המכובד, שערך מופעים, גם בהיאבקות אבל בדברים אחרים גם, מ-1934 עד למותו מהתקף לב ב-1973. ארגוני ג'ים קרוקט עברו לג'ון רינגלי, החתן. אבל אחרי שבגד באשתו, הוא איבד השפעה, וג'ים ג'וניור קיבל את העסקים. פרנסס קרוקט ניהלה את נבחרת הבייסבול של שארלוט אריולס, ואפילו נבחרה למנהלת השנה מטעם ליגות בייסבול משניות. דייוויד קרוקט התאבק, ותאמינו או לא, בשם דייוויד פינלי, אבל לא היה וורקר כמו הבחור השני עם השם. ג'קי קרוקט הפך לצלם ודייוויד היה פרשן ממש רע. אביו הצליח בקרוליינה בטריטוריית זוגות. המתאבקים עבדו בלו"ז קשה, נסעו בארבע מדינות והרוויחו יפה. זה לא היה המקום עם הקהל הכי טוב או הכסף הכי גדול, וקרוקט האב מעולם לא נחשב לפרומוטר גדול. אבל בניגוד לרוב הפרומוטרים, שרצו שמתאבקים יבואו וילכו כדי להישאר רעננים, קרוקט האב הרשה למתאבקים להישאר כמה שרצו. מתאבקים יכלו לקנות בתים והילדים לא היו צריכים להחליף בתי ספר כל שנה. בנו היה יותר שאפתן. למרות שהערים שלו, גרינסבורו, שארלוט, ריצ'מונד, נורפולק וראלי, נחשבו לשווקים משניים- אפילו לא הייתה שם נבחרת ספורט חשובה- הוא הפך את ההיאבקות לספורט מקומי חשוב, לצד נאסקאר. ההבאה של ג'וני ולנטיין ושל וואהו מקדניאל ככוכבי יחידים, והבוקר ג'ורג' סקוט, גרמו לתפנית. בסוף שנות ה-70, הטריטוריות החשובות היו קרוקט וה-WWF. ג'ורג'יה הייתה חשובה, כי להם הייתה תוכנית שיכלה להפוך אותך לכוכב לאומי ולא מקומי, אבל קרוקט עבד עם ג'ים בארנט. כל המתאבקים עברו דרך קרוליינה בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80. המיין איבנטרים הרוויחו בין 75,000 ל-100,000 דולר. בניו יורק גם יכלו להרוויח את זה, אבל בפסגה היית בערך שנה, פרט לשלושת הפייסים המובילים שנשארו שם, והמנג'רים ההילים. אצל קרוקט עבדת יותר. ורן גאנייה שמר על האנשים יותר מכולם, וכשהאלק הוגאן הגיע ב-1981, אלו היו הטריטוריות הגדולות לפני שדאלאס ולואיזיאנה היו לוהטות, והכל השתנה כשווינס התרחב ב-1984. כשטד טרנר שמע דרך בארנט שקרוקט עומד לסגור, הוא התערב. טרנר נקשר להיאבקות בצירופי מקרים. הוא קנה תחנה באטלנטה, WTCG-TV, ערוץ 17, ששידרה את התוכנית המקומית של ההיאבקות בג'ורג'יה. במלחמת ההיאבקות באטלנטה בתחילת שנות ה-70, אן גונקל, שניהלה את אול סאות' רסלינג היריבה, הייתה קשורה לטרנר והצליחה להשיג את השידור בתחנה, וגם לקחה את הפרשן אד קרפל, הגרסה המקומית ללאנס ראסל. בלי פרשן, ה-NWA שלחו את גורדון סולי להקליט באטלנטה כל יום שבת, והוא הפך למזוהה איתם. במלחמה הייחודית שני הארגונים הקליטו באותו אולפן, אחד אחרי השני, ושודרו באותה התחנה. ככה נוצרה תוכנית של שעתיים ב-6:05 בערב. ההיאבקות באטלנטה הייתה מסורת בין 6-8 בערב, כל יום שבת, וכשגונקל נכשלה ובארנט קנה את הארגון שלה, היו לו שעתיים.

YossihNew · 12/5/26

ב-1976, טרנר שם את התחנה שלו בלוויין. צחקו עליו, כי בתעשיית הטלוויזיה שאלו למה יצפו בתחנה מג'ורג'יה מחוץ לג'ורג'יה. היו חברות כבלים שקיבלו את ערוץ 17, אבל הוא לא הביא קהל. הוא כן השיג תשומת לב כי משחקי הבייסבול של אטלנטה ברייבס שודרו בכל המדינה. התוכנית הראשונה שהשיגה קהל לאומי הייתה ההיאבקות בג'ורג'יה. ב-1979, הם הפכו לתוכנית הראשונה בכבלים שצפו בה מיליון בתים. כשהכבלים התפוצצו בהתחלה, התוכנית הכי אהודה הייתה ההיאבקות בג'ורג'יה. טרנר ראה את ההיאבקות כמה שהוכיח שהחזון שלו נכון. הרייטינג לא היה חזק, אבל מעל הממוצע, וטרנר עבר מספיק עליות וירידות וידע שהארגון יתאושש. וינס תמיד אמר שטרנר רצה לרכוש את ה-WWF ב-1984. ביל וואטס דיבר עם טרנר על שותפות ב-1985, אבל בשנים הבאות הסתפק בשידור קרוקט.
ביולי 1988, פלייר-לוגר התרחש בבאש, ש-9 מיליון בתים יכלו לרכוש אותו. דאסטי קבע עוד סיום גימיק, והרעיון היה שלוגר יזכה בתואר בסטארקייד. לוגר היה אמור לדמם, בכבדות. למרילנד היה חוק בו הוועדה עצרה קרבות כשמישהו דימם. הם הודיעו לוועדה מה לעשות בסיום. לוגר היה אמור לדמם רגע לפני הטורצ'ר ראק. הוועדה תעצור את הקרב בגלל הדימום שלו, ופלייר יוכרז כמנצח. בניגוד לסטינג, זה לא היה קלאסי, אבל לפלייר לא היו קרבות רעים. לוגר בקושי דימם כשהרים את פלייר, והקרב נער. העסקים נראו טוב. הארגון התקשה רוב השנה. הבאש הצליח ופספס. בנורפולק וראלי הם הצליחו עם הפרשים בקרבות רביעיות. הרוב די אכזב. המופע השנתי באצטדיון שארלוט, עם הוורגיימס, השיג רק 9,800 איש- מספר שיכלו להכניס לקולוסיאום הקטן. אבל בולטימור התמלאה מראש ושילמו יותר מ-200,000 דולר- הרבה יחסית לאז. רסלמניה השיגה 585,000 רכישות עם התחרות, אז הם חשבו שבלי תחרות ישיגו 350,000-400,000. הם השיגו רק חצי. הוחלט למהר בדיבורים על מכירה. ואז קרה להם דבר מעצבן. הדפיקה של פלייר-לוגר עזרה לטריטוריה זמנית. הקהל ראה שלוגר נעל את פלייר והאמין שלוגר יזכה בתואר בקרב הבא. החל מאוגוסט, העסקים עלו. מעט מילויי אולמות, אבל הם תמיד היו קרובים לזה. הם גם עשו עוד פיוד עם שני הצמדים ההילים, אנדרסון ובלאנשארד והמידנייט אקספרס. בהתחלה, ג'יי ג'יי דילון וג'ים קורנט התווכחו. שני הצדדים רצו לשחק הילים, אבל כשזה התחיל, דאסטי קבע אנגל טרן למידנייט. באטלנטה הגיעו 13,700. בשארלוט הגיעו 16,000. בדטרויט 10,000. אפילו סיאטל מילאה עם 9,600. בולטימור הביאה 12,000, כמעט מלא. תמיד אותו סיום- לוגר נועל את פלייר בראק והפרשים מתערבים ופוסלים. פתאום המשפחה חשבה שהכל משתנה לטובתם. אבל במציאות, בלי למכור, הם היו מסכנים את החסכונות של אמא שלהם. האנשים של טרנר ראיינו מתאבקים וניסו ללמוד היאבקות ולהבין מה לא עבד. הראיונות היו אמורים להיות חשאיים. הם דיברו עם בלאנשארד בין הראשונים. המקום היה מפולג. רוב המתאבקים, פרט לבני בריתו, רצו את דאסטי בחוץ. הם חשו שהבוקינג שלו הרס את הארגון. ההילים לא ניצחו באולמות אבל תמיד היו בפסגה. הקהל התחיל לחפש התערבויות ולא להיות מופתע. הוא היה בפסגה למרות שסטינג, לוגר, הרוד ווריורס ואחרים היו אהודים וצעירים ממנו. הכי ייחודי היה ג'יי ג'יי דילון. הוא היה עוזר הבוקינג של דאסטי, והמנג'ר של הפרשים, שהאשימו את דאסטי בטביעה של הספינה.
בלאנשארד האשים את דאסטי בעיקר, ואמר שצריך בוקר חדש, ושההילים צריכים לנצח יותר. כמו תמיד בארגון של טרנר, כל מה שנאמר בפגישות הסודיות הפך לציבורי. כשהכסף הגיע על האירוע בבולטימור, בלאנשארד קיבל תשלום של 1,000 דולר. דילון קיבל 3,000 בתור מנג'ר. ואז בלאנשארד שמע שיצטרך לנסוע עם כולם ולא יהיה במטוס של הכוכבים. כשהגיע ליוסטון בספטמבר 1988, אמר לדילון שיוכל לקבל את התארים הלילה, או מחר בפילדלפיה. דילון לא הבין למה התכוון. בלאנשארד התכוון שלמחרת בפילדלפיה המופע האחרון שלו. הוא עמד לעבוד אצל ה-WWF. לארן אנדרסון נמאס כמו לטולי, וכששמע שהוא עוזב, גם רצה לעזוב איתו. למחרת, אנדרסון הגיע גמור ואמר לדילון שזה הלילה האחרון שלו. היה כאוס בחדר ההלבשה כי ארגנו מחדש את הקארד וחיפשו פייסים שיזכו בתארים. ב-7:15 בערב, אנדרסון, שהיה חבר של בובי איטון, סירב לרעיונות החדשים ואמר שיעשה ג'וב רק למידנייט אקספרס. זה מה שקרה, ואחרי ארבעה וחצי חודשים בלבד, הפרשים הכי טובים היו היסטוריה ולא חזרו שוב. הקהל ירד מיד. אולי האובדן של טולי וארן היה חשוב, או שכנראה, אחרי הדפיקה בבולטימור, הסיומות הזהים מול הקהל הגדול, עם התערבויות כשפלייר היה נעול בראק במקום הדם, הייתה דפיקה אחת יותר מדי. היו עוד פרשים בעשור הבא, אבל רוב הזמן, הם לא היו קסומים כמוהם.
שידורי טרנר קנו את ג'ים קרוקט עבור 9 מיליון דולר מנובמבר 1988. זה היה הכי הרבה כסף ששילמו לארגון בהיסטוריה. עשור אחר כך תחת טרנר, הארגון הכניס 225 מיליון דולר בשנה, השנה הכי מוצלחת לכל ארגון בהיסטוריה. שנתיים אחר כך, הארגון נמכר לווינס תמורת 2.5 מיליון. אבל ב-1988, כשחבריו עברו ל-WWF, פלייר היה בצומת. הוא היה אלוף העולם, אבל הוא ודאסטי לא הסתדרו. גם פלייר ודאסטי לא ידעו משהו חשוב ברכישה. טרנר לא הבין בהיאבקות, וכשג'ורג'יה הפכה לענקית כש-TBS התרחבה בסוף שנות ה-70, דאסטי היה הכוכב הגדול, במיין איבנטים באומני ובאודיטוריום של אטלנטה כל יום שישי. פלייר היה כוכב גדול בקרוליינה, אבל רק היה אטרקציה מיוחדת באומני, אבל הכריזמה שלו הייתה כזאת כך שגם הופעה פעם בחודש הפכה אותו למיוחד. בסוף 1981, פלייר היה אלוף העולם, והתאבק שם לעתים יותר קרובות, תמיד במיין איבנט. תנאי למכירה היה שפלייר, ולא דאסטי, יהיה בארגון. טרנר לא רצה את הארגון בלעדיו. פלייר לא ידע את הכוח שהיה לו. דאסטי לא ידע שאין לו כוח. הוא ידע שפלייר אויב שלו ורצה שילך. התואר היה על הכף בסטארקייד, בדצמבר 1988 בנורפולק. במקום שיכתירו את לוגר בסטארקייד, דאסטי שינה רעיונות הוא רצה שפלייר ילחם מול ריק סטיינר, שינצח אותו נקי תוך שש דקות. סטיינר לא נבחר כי היה יותר אובר מלוגר, אלא כי היה הכי קשוח מבין הפייסים בארגון. פלייר לא יעז לעשות משהו איתו. פתאום זה היה כמו בשנות ה-20. דאסטי ידע שפלייר לכוד. הוא יפרוש ויסתלק ל-WWF, ויעזוב את דאסטי. אם לא, יפסיד את התואר שאהב ואת מעמדו וכוחו, ויהיה סתם עוד בחור ברוסטר. אבל במקום, פלייר יצא מסטארקייד כאלוף. כעבור כמה ימים, דאסטי עזב.

YossihNew · 14/5/26

ארבעת הפרשים, חלק ד'- 28 במאי, 2007:

כששידורי טרנר השתלטו על ארגוני ג'ים קרוקט, וקראו להם וורלד צ'מפיונשיפ רסלינג- תוכנית הטלוויזיה ב-TBS השתמשה בשם מאז 1982 כשחשו שהשם ג'ורג'יה צ'מפיונשיפ רסלינג נשמע אזורי מדי- בסוף 1988, הם השיגו ארגון שאיבד המון אהדה בשנה שחלפה. המתאבקים היו בסדר, אבל רוב הכוכבים הובילו המון זמן והכל נהיה עבש. המפתח היה שרוב הכוכבים היו שם שנים. עסקי ההיאבקות תמיד התבססו על תחלופה מתמדת של מתאבקים. בכל טריטוריה היו את הקבועים שנשארו לנצח, אבל הם תמיד קיבלו יריבים ואתגרים חדשים. ה-AWA הייתה הכי מיושנת ברוב שנות ה-70 וה-80 בשיאה, אבל ההבדל היה שבשיאה הייתה המוצר היחיד ברוב הערים שלה, והיחידה עם טלוויזיה שקשורה לשידור המקומי. בשנות ה-80, כולם בערים של AWA יכלו לראות ארגונים אחרים, אז הם כבר לא היו מונופול כמו שהארגונים האזוריים שרדו בשנות ה-70, אבל הם עדיין היו היחידים בעיר. כשה-WWF התחילו לאתגר אותם בערים, הם קרסו די מהר. רוב המתאבקים אצל קרוקט ציפו שהדברים יישארו זהים, אבל שיהיה ארגון עם המון כסף מאחוריהם שיעזור בשיווק והם לא יהיו לחוצים על כסף. שידורי טרנר היו אז הארגון עם CNN, ההוקס, הברייבס ו-TBS. ובתיאוריה, הם יכלו להילחם מול וינס על המתאבקים הכי טובים. קרוקט ניסה, אבל החוזים המובטחים לכל המתאבקים שהוצעו לשנים רבות העמיסו על פסגת הקארד ופגעו בו כשהם לא משכו כבר. קרוקט ודאסטי חשבו שישמרו על מצבם והדברים ישתנו, אבל שיהיו מוכנים כספית יותר לאתגר את ה-WWF, ולא יוכלו לפגוע בהם.
אבל היאבקות זה עסק ייחודי. זה נדמה כמו העסק הכי קל להבנה. כמה אנשים מתחפשים ומשחקים בוקרים ואינדיאנים. ממציאים גימיק, מוצאים מי שישחק אותו, ויש מופע. אדי איינהורן צחק ואמר שבבייסבול שחקן יכול לדרוש יותר כסף, אבל בהיאבקות אם כוכב בלונדיני דורש, קח צבע לשיער וצור אחד אחר. כמובן שהקריירה שלו כפרומוטר הייתה קצרה הרבה יותר מהקריירה שלו בבייסבול, ששרדה עשורים. זה דווקא קשה כי מכירת כרטיסים ללקוחות על בסיס קבוע זה כמו רגולציה על שימוש בסמים. אפשר ליצור משהו שידהים אנשים. אבל אם ממשיכים להסלים, שרפת את המעריץ וצריך אנשים חדשים. פרומוטר טוב יבין איך להיזהר במנות, להלהיב אנשים כמה פעמים בשנה ולדעת שצריך לחזור לאחור כדי שיחזרו במופע הגדול הבא. אותו הסם, או האנגל שעבד פעם, לא יעבוד שוב עד שעבר קצת זמן כי הם כבר ראו את זה. ב-1988, האנשים היחידים שהבינו איך לערוך מופעים היו אלו שעבדו בעסק ולמדו לקח של מה שעבד ולא עבד בניסוי וטעיה. ורובם הכירו את השוק שלהם בלבד, ורובם היו מבוגרים, לא הכירו תחרות, או את זה שהטלוויזיה, הכבלים והתחרות שינו את המשחק. לעולם הזה נכנסו ג'ק פטריק וג'ים הארד. פטריק בא מסנט לואיס, שם בגלל סם מוצ'ניק, ההיאבקות הייתה חשובה תרבותית יותר מכל מקום פרט למעט במדינה. בגלל שבא מהעיר, הוא לא הגיע לארגון בכעס, כמו רוב אנשי טרנר. עד שאריק בישוף הביא את האלק הוגאן, WCW נחשבה לילד החורג בארגון של שידורי טרנר. גם הארד בא מסנט לואיס, ועבד כבמאי אצל מוצ'ניק ואמר לפטריק, חברו הוותיק, שהוא מכיר את התחום. אבל הוא היה דג מחוץ למים. הוא היה במאי תוכניות שנודע באזור על זה ששם סרט של שעתיים בשעה וחצי, שם תוכנית של חצי שעה, ואז חזר לסוף הסרט, כדי לשמור על הרייטינג של הסרט עוד קצת כשהקהל יחכה לסוף. בגלל שזה לא הפך למשהו מקובל בטלוויזיה, אפשר להבין שזה לא ממש הצליח. אחר כך עבד בפיצה האט. על הנייר נשמע כמו מישהו טוב שיוביל ארגון חדש שרצה להיות בעסקי הטלוויזיה וההיאבקות.
אבל למרות שהארד, כמו רבים בטלוויזיה ובתקשורת בסנט לואיס, חשב שמוצ'ניק אחד מחבריו, הוא רק ביים את התוכנית ומוצ'ניק לא סיפר הרבה על הסודות ועל מה שעזר לעסקים. הארד לא ממש הבין. כמו שריק פלייר הסביר ב-DVD של הפרשים, מה שהיה נורא בהארד היה שחשב שידע היאבקות. אלמלא זה, הוא נחשב בידי מי שהכיר אותו כבחור צבעוני ודברן. עם כמה שסיפר סיפורים וקילל, הוא היה כמו דיינה ווייט בשנות ה-60 שלו, אבל בלי הבנה לגבי מופעים שהקהל רוצה לראות. למרות שחטף בהיסטוריית ההיאבקות, כמו שצריך, כי נכשל במה שעשה, בדיעבד אנשים יגידו שחיבבו אותו אישית, אבל שלא התאים לעבודה. הוא התפרסם ברעיונות שלא עבדו. חורחה גונזלס, שחקן כדורסל בגובה 2.29 מטר ומשקל 181 ק"ג מהנבחרת האולימפית של ארגנטינה, שההוקס גייסו אבל היה איטי מדי, חתם על חוזה יוקרתי, כי אנדרה הענק משך קהל והרעיון היה שלהם תהיה גרסה גדולה, אתלטית והיספנית בשם אל ג'יגאנטה. הבעיה הייתה שאנדרה התחיל להתאבק בגיל 18 בצרפת, ובמשך שש שנים נסע למקומות כמו ניו זילנד ויפן לפני שהגיע למונטריאול, ונשאר שם כמה שנים לפני שהפך לאנדרה הענק. הוא למד תשע שנים לפני שהפך להצלחה. ג'יגאנטה קיבל המון כסף, אבל לא השתמשו בו הרבה, והוא נזרק לבסוף. האמת היא שווינס מקמהן היה עושה את אותו הדבר, וניסה ונכשל איתו גם כג'ייאנט גונזלס.
רעיונות אחרים וינס לא העתיק- כמו הדינג דונגס, צמד במסכה עם פעמונים קטנים על התלבושות, מבלוויל, אילנוי, עם פעמון גדול בפינה. הם ערכו בכורה בקלאש אוף צ'מפיונס, המקום הכי טוב לבחינת גימיק חדש, וכשלקחו באמפים, הפעמונים נפלו מהתלבושת והם נראו כמו חובבים. הוא רצה שריק פלייר יצבע שיער וישחק גלדיאטור רומי בשם ספרטקוס. פלייר הקשיב בנושא השיער, לכעסו כשהסתכל בקליפים ישנים. הארד הבין מיד שהוא בקן צרעות, כי דאסטי רודס ניסה להעיף את יריבו הפוליטי, ריק פלייר, מהארגון או מההשפעה. בהתחלה הארד רצה לבחור בלארי מאטיסיק, עוזר הבוקר בסנט לואיס עם פאט או'קונור בשנים האחרונות והטובות של מוצ'ניק. זה נכשל כי ג'ים בארנט שכנע את הארד שפאט או'קונור היה הבוקר האמיתי, ושמאטיסיק לא יצליח. ואז רצו את בלקג'ק מוליגן, ששרד כמה שבועות ונעלם. ואז בא ג'ורג' סקוט, שהיה לו מוניטין כבוקר והיה זה ששינה את קרוליינה כשהביא את וואהו מקדניאל וג'וני ולנטיין, וקידם את פלייר וריקי סטימבוט. הוא גם היה איש הפרטים והבוקר של וינס מקמהן כשהתרחב- למרות שווינס תמיד עושה בוקינג לפיודים הגדולים והשתמש בסקוט כדי להעביר אליו את ההיט- עד שסקוט והאלק הוגאן התווכחו והוא עף. המשבר הראשון של הארד בא קודם. הוא התייעץ עם מאטיסיק לגבי סטארקייד. באותו הזמן המכירה כבר נגמרה, אבל בלי פלייר, המתאבק שטרנר רצה אותו יותר מכל, היה נורא מבחינת ההנהלה. אפילו שסטיינר הפך לפייס והיה לוהט, וסטינג הפך לכוכב, לוגר עוד משך קהל אצל הפייסים. הוא אמר להארד שפלייר ינצח את לוגר, ולהביא את ריקי סטימבוט, שמאז הסכסוך עם וינס ישב בבית, לעבוד מול פלייר. הארד לא ידע מי סטימבוט היה.
לא היו לו אינסטינקטים בנושא העסק. ועדיין, למרות שזה לא הצליח, היו לו הרעיונות לתוכנית בשידור חי בפריים טיים של שעתיים ביום שבת, וכשחוזים ב-WWF יגמרו, לקחת את הכוכבים הגדולים. הוא ארגן פגישות עם רנדי סאבאג' ורודי פייפר, שחוץ מהאלק הוגאן היו אז הכוכבים הכי גדולים, וקיבל אישור מפטריק כמה להציע להם. המספרים תמיד היו פחות ממה שהרוויחו כבר, והפגישות היו חסרות תועלת. דאסטי זעם, וידע שכוחו עמד להיגמר. אחד מהדברים האחרונים שעשה היה להפוך את הרוד ווריורס להילים. על הנייר, סטינג ולוגר-רוד ווריורס היה קרב רענן שצריך היה למשוך קהל. אבל הדברים היו נוראיים וזה לא עבד. נורא מכך, הקהל התפצל וסטינג ולוגר נחלשו. TBS רצו אנגלים פחות אלימים ובלי דם בשידור. אז דאסטי קבע אנגל בו הרוד ווריורס דקרו אותו עם קוץ בעין והוא דימם. דאסטי עם הרטייה היה אמור לנצח את שותפיו לשעבר מקרבות השלשות והוורגיימס. על מה שעשה, הוא פוטר כבוקר ובכלל קצת אחרי. קרוקט שלא ידע על ההחלטה של TBS שפטריק אחראי, גילה שהוא בעלים של מיעוט מהארגון ובלי כוח. TBS לא רכשו הכל בהתחלה, ובסוף רכשו את השאר מקרוקט. בסוף, ווינדהאם וג'יי ג'יי דילון עברו ל-WWF. דילון עדיין היה בהנהלה וראה שכולם מודאגים מרייטינג שבועי, והוא בא מהתקופה בה בנו בעזרת הטלוויזיה אנגלים לאולמות. הוא הבין בנייה לאירועים, כי זה היה כמו המופעים של הטריטוריות כמו שקרוקט עשה שנים. אבל ג'ף קאר, בחור מ-TBS, רצה לשים קרבות כמו פלייר-סטינג בטלוויזיה, אחרי שהקודם השיג רייטינג טוב. באותה התקופה, חשבו שאם נתת קרבות חשובים בטלוויזיה, למה שישלמו לראות אותם? וינס שם בעיקר קרבות סקוואש, פרט לספיישלים של סאטרדיי נייט'ס מיין איבנט וקרבות תחרותיים של המידקארדרים. כמובן שלפני RAW ונייטרו, מיד סאות' וגם וורלד קלאס ב-1983-85 שמו מיין איבנטים בטלוויזיה. דילון שמע שיוכל לעבור ל-WWF ולעזור בבוקינג, למרות שלא רצו שיהיה מול המצלמה. ווינדהאם ופלייר נשארו כפרשים, ותחת סקוט, הגיעה התקופה הקצרה והנשכחת של הירו מטסודה כמנג'ר שלהם. הארד אהב את הרעיון. הוא חשב שאמריקנים כעסו שיפנים עשירים קנו נדל"ן אמריקני והשקיעו בארגונים אמריקניים, ואיכשהו זה יפעל בקרב קהל ההיאבקות ממעמד הפועלים. הרעיון היה שיפני רכש את ארבעת הפרשים והם יהפכו לשנואים יותר. כמובן שזה לא עבד. באפריל ווינדהאם פוטר, הוא שבר את היד והיה אמור לעבור ניתוח. הארגון איכשהו לא יצר איתו קשר ופיטר אותו, אבל הארד ניסה פיוס. הבטיחו לווינדהאם את תואר ה-NWA אחרי שסטימבוט ינצח את פלייר, אבל כשפאנק הגיע ופלייר הפך לפייס, ווינדהאם נזרק.
וינס שיחק אותה קשוח, ניסה לשדר ספיישל של שלוש שעות ב-USA נטוורק ממדיסון סקוור גארדן ראש בראש מול הקרב של פלייר-סטימבוט בשיקגו. WCW הכריזו ש-TBS תשדר ספיישל בלילה של רסלמניה מהאומני. וינס החליט לא לשדר ספיישל, כי אם ישחק בחור טוב עם חברות הכבלים, ילחצו על טרנר לבטל. ואז הייתה הכרזה גדולה. WCW הכריזו שהמופע שלהם ישודר בתשלום, מול רסלמניה. באותה התקופה, היו שתי חברות אירועים- ויור'ס צ'ויס וריקווסט TV. זה היה כמו אין דימנד היום. אז, 40% מהכסף של האירועים הלך לפרומוטר, 40% לחברת הכבלים, ו-20% למתווך. וינס רצה לבטל את התיווך וללכת ישירות לחברות הכבלים, ואז יוכל לקבל 50% או אפילו 60%. הוא בנה שנה את האלק הוגאן-רנדי סאבאג' באחד מהאנגלים הארוכים הכי טובים בארגון, ומאז 1987 הוכפלו הבתים שהתחברו ל-PPV, אז הוא ציפה שזה יהיה האירוע הכי מכניס בהיסטוריה. בניגוד לשנה שעברה, שם התוכנית בחינם של קרוקט ב-TBS פגעה ברסלמניה, היום היה פנוי, ובמקום טורניר בלי מיין איבנט, שני האנשים הכי לוהטים בארגון אחרי בנייה של שנה עם אליזבת' והיל טרן של סאבאג' ילחמו. בפברואר, ארגון אחד אחרי השני, בגלל לחץ מריקווסט ומויור'ס צ'ויס, נשבע לא לשדר את רסלמניה כדי ללמד את וינס לקח. כמובן שבסטארקייד 1987, הבטיחו לקרוקט תמיכה מלאה של חברות הכבלים והוא יצא טיפש. נדמה היה שמבין 11 מיליון בתים, 9.4 מיליון יוכלו לראות רק את טרנר. וינס אולי היה מקבל 2-3 מיליון, כי כמה מערכות רצו לשדר את שני האירועים. הסיפור על המהלך של וינס והמהלך של ויור'ס וריקווסט היה בסוד, ו-WCW התרברבו בפני העיתונים שניצחו את רסלמניה. אבל בסוף, WCW שוב חטפו. וינס ויתר, כי הכסף שהשאיר על השולחן לרסלמניה לא היה שווה את המאבק, למרות שהוא נלחם גם בנקודות זמן אחרות. אותם הארגונים שנשבעו ל-WCW שלא ישדרו את רסלמניה גם אם וינס יציע להם 90% מההכנסות, ביקשו מ-WCW שבוע אחר כך לזוז הצידה. WCW כבר תכננה אירוע גדול בתאריך הזה, ולמרות שהחברות כעסו ממופעים בחינם מול אירועים, הבינו ש-WCW נפגעה ולא לחצו עליהם לבטל את המופע ברסלמניה.

YossihNew · 14/5/26

סופר סאנדיי השני והאחרון לא היה מדהים כמו הראשון, בעיקר בגלל הבוקר ג'ורג' סקוט. כמו האירוע המוצלח שנה קודם, WCW רצו לפגוע ברסלמניה עם קרב השנה. סטימבוט, שניצח את פלייר על התואר בשיקגו, היה אמור להגיע לתיקו בשתי הכרעות משלוש מול פלייר. אבל סקוט היה איש של פעם. הוא קבע פלייר-סטימבוט כמיין איבנט בכל אולם. הוא חש שאם יכריזו שאפשר לראות את הקרב בחינם, לא ילכו להאוס שואוז, שלא הצליחו גם ככה. אז WCW עמדה להציג את הקרב הכי גדול של השנה, ועד השבוע לפני המופע, לא הכריזו על כך בשידור. הוגאן-סאבאג' נבנה כמה חודשים. הארד קבע את הסופרדום בניו אורלינס למופע, והיו שם 90,000 מושבים. WCW לא מילאה אולמות של 10,000, וניו אורלינס הייתה עיר מתה שאף אחד לא משך בה מאז שמיד סאות' נפלה, אז זה היה מטורף כמו האסון בלוס אנג'לס קולוסיאום. סקוט פוטר שבוע לפני האירוע כי TBS נדהמו מחוסר היח"צ, הקידום והראיונות לקארד. הם הקימו את ועדת הבוקינג הראשונה מכמה, ופלייר הוביל אותה. פלייר קבע שיפסיד בקרב אחרי 55 דקות. וינס השיג הכנסות שיא בטראמפ פלאזה להוגאן-סאבאג', ושיא הזמנות גם. WCW השיגה 4.3%, לא רע, אבל הם קיוו ליותר. מה שאירוני זה ש-1989 נחשבת בעיני רבים לשנה הכי טובה של פלייר, בגלל סדרת הקרבות שלו מול סטימבוט וטרי פאנק. אבל הקרבות הללו לא הביאו המון הכנסה. פלייר-סטימבוט לא משך קהל, אבל העבודה הייתה נהדרת. פלייר הפך לפייס, ומטסודה וחבריו נשארו מאחור, ולא היו יותר פרשים, והוא היה בפיוד עם פאנק. זה קצת הצליח, כמה אירועים באטלנטה באומני הביאו 13,000 ו-15,500, והבאש בבולטימור מילא את האולם ושבר שיאי הכנסות ל-WCW שנשארו שנים. פלייר-פאנק היה הפיוד הכי מוצלח בתחילת הארגון, כולל קרב ה"אני פורש", שבגלל גדילת הכבלים שבר את השיא של פלייר-סטינג לצופים בכבלים. אבל ההפסדים היו גדולים, 6 מיליון באותה השנה. באופן אירוני, אפילו היום הרייטינג שלהם בימי שבת וראשון שהיה בין מספרי 2 ל-3 ושעות של תוכניות לתחנה, היה מביא להם זכויות שידור גדולות מזה. רק בגלל הרייטינג, עם כל הבעיות של משיכת הקהל ובלי מרצ'נדייז, והחוזים, הם היו מרוויחים.
ולגבי הפרשים, ווינדהאם עבר ל-WWF כווידומייקר ולא כעצמו כי ה-WWF נאלצו להמציא את כולם מחדש. הדמות לא הלכה לשום מקום, ובחור בגובה 1.98 מטר ומשקל 117 ק"ג, עם שיער בלונדיני ארוך שעבד טוב מכולם לא יצא אובר אצל וינס. דילון עזר בבוקינג. ארן אנדרסון וטולי בלאנשארד זכו בתארי הזוגות מדמולישן ביולי 1989, וסיימו את מה שעוד עומד ככהונה הכי ארוכה בתולדות התארים. אפילו דאסטי רודס, שניסה להתחיל שוב בפלורידה עם גורדון סולי, מייק גרהאם והמון אנשים מפעם, גילה שאי אפשר להצליח כמו פעם שוב, והגיע ל-WWF בקיץ בגימיק של נקודות הפולקה. תארי הזוגות ב-WWF אפילו אז היו פחות חשובים מב-WCW. ארן וטולי הרוויחו בערך 150,000-175,000 דולר ב-WWF. באוקטובר, כשפלייר מונה לראש ועדת הבוקינג, הוא שכנע את הארד להחזיר את ארבעת הפרשים המקוריים, כולל אולי אנדרסון. הם היו אמורים להתחיל כפייסים, ואז להיות הילים מול סטינג ב-1990. רשת TBS רצתה את סטינג כמתאבק מוביל, כמו הוגאן, והרעיון היה שידבר על "סטינגרים קטנים" בראיונות וכך ימשוך את קהל הילדים שפלייר לא הביא. פלייר הסכים להפסיד לסטינג אם הפרשים יחזרו, כי חשב שזאת אחת מהתקופות הכי טובות בקריירה שלו, פרט להתחלה שלו ב-AWA כשלמד מריי סטיבנס, ניק בוקווינקל, דאסטי, דיק מורדוק, בילי גרהאם וכו'. פלייר אמר להארד שיגיעו עבור 250,000 דולר לשנה והארד אישר את זה. ארן וטולי שמחו לחזור למקום בו יעבדו בפסגה, ועם יותר תאריכים בדרום-מזרח המדינה, הם יהיו יותר בבית. זה היה נהדר לארן, שהיו לו ילדים. וזה הכי הרבה כסף שהרוויחו בתחום. טולי חגג, לקח קוקאין, וכעבור כמה ימים ה-WWF ערכו מבדקי סמים. הוא בדיוק נתן התראה והשעיה תעלים אותו עד אחרי סרבייבור סירייס, שם גמר. כשהארד שמע שה-WWF פיטרו אותו על קוקאין, בניגוד להיום ש-TNA לוקחת כאלו מתאבקים ברגע, הארד עבד אצל טיים וורנר וזה היה מאוד מביך מבחינתו. הוא אמר לפלייר שההסכם עם טולי בוטל. הוא חש שבלי טולי, ארן לא בעל ערך, וקיצץ לו בשכר ל-156,000. ארן כבר נתן התראה, ולא הייתה לו ברירה אלא לקחת את מה שנתנו לו.
עם כמה שזה נשמע מדהים היום, כי זה בלתי אפשרי שמתאבק חשוב לא יעבוד בארגון גדול אלא אם לא ירצה, הקריירה של טולי די נגמרה בגלל הקוקאין. אף ארגון לא רצה אותו והוא לא יכול היה ללכת לשום מקום פרט לדת. הוא הפך למטיף נוסע. כעבור כמה שנים, עמדו להחזיר אותו לפרשים, אבל עברו כמה שנים והוא עדיין חשב שהיה ברמה כמו פעם, ו-WCW ראו אותו כמישהו שלא היה במיינסטרים והיה צריך להוכיח את עצמו. טולי רצה יותר ממה שהציעו וההסכם לא נחתם. WCW נשארו ברמה נמוכה ב-1990. אבל בתחילת השנה, לאחר הבגידה של הפרשים בסטינג, הקרבות של פלייר ואנדרסון-רוק'נרול אקספרס ופלייר-פילמן העלו את הרייטינג. אחרי הסופ"ש הכי טוב של רייטינג ב-TBS מאז 1987, פלייר והארד התווכחו ופלייר פרש כבוקר. פלייר היה אמור להפסיד את התואר לסטינג ביום הולדתו ה-41, בפברואר 1990, בגרינסבורו קולוסיאום. האנגל היה שהפרשים עוד היו פייסים, וסטינג הצטרף לאולי, ארן ופלייר. אבל סטינג קיבל קרב אליפות מול פלייר. בקלאש אוף צ'מפיונס בסן אנטוניו, אולי, בפעם האחרונה שהצליח על המיקרופון, העיף את סטינג מהקבוצה והם בגדו בו כי הסכים לקרב, מה שהפך אותם להילים. באנגל, סטינג קרע גיד בברך ונזקק לניתוח, ונפצע חצי שנה. רוב ההנהלה באמת האמינו שלא משכו קהל כי פלייר היה מבוגר מדי, ושברגע שסטינג יזכה בתואר העסקים ישתנו. בלי סטינג לחצי שנה, הארד לחץ על פלייר להפסיד ללוגר. פלייר סירב בטענה שזה יפגע בחזרה של סטינג ושזה הכי הרבה כסף שהארגון יוכל לקבל. זה הוביל לבעיות שחזרו כעבור שנים, כשלוגר היה מקושר לקווין נאש, והם גרמו לפלייר לשלם על מה שעשה ללוגר. אבל כשסטינג חזר בבאש 1990 וניצח את פלייר בחזרה שלו על התואר, הם אפילו לא מילאו את בולטימור. הארגון בנה למופע הבא באומני, וחשב שהחזרה של סטינג לעיר שלו עם הגנת תואר תביא קהל גדול, אבל רק 7,200 איש באו לראות אותו מול פלייר. בפעם הבאה הביא 4,600. הארד נתן לאולי אנדרסון לעשות בוקינג, וזה הוביל לפיוד של סטינג-העקרב השחור. זה היה אסון מוחלט, למרות שהבכורה של העקרב הביאה רייטינג גדול. עד אז, ווינדהאם חזר והתלבטו עד לשבוע לפני סטארקייד אם הוא או פלייר יהיה העקרב. פלייר הסכים ונחשף. אחרי כל הטענות בהנהלה שהיה הבעיה, חצי שנה אחרי שלקחו ממנו את התואר, הוא שוב היה אלוף, באמצע סופת שלגים במזרח ראת'רפורד, ניו ג'רזי, בינואר 1991 מול 5,000 איש.
הדברים לא השתנו אז. הוחלט שלוגר יזכה בתואר בבאש 1991. פלייר הרוויח 700,000 דולר לשנה והחוזה שלו נגמר בספטמבר. הוא היה בן 42 והארגון חשב שהיה בסוף הדרך. פלייר ניסה לקשור בין ההפסד לחוזה חדש, עוד שנתיים תמורת 350,000 דולר. הארד סירב, בטענה שימיו כמיין איבנטר נגמרו. פלייר סירב להפסיד את התואר בלי חידוש חוזה. עם כל המתח, הארד שינה תוכניות ובהתראה של יום או יומיים, ציווה על פלייר להפסיד את התואר בהקלטות לווינדהאם. עורכי דין התערבו. הארד פיטר את פלייר לפני ההקלטה, מה שאמר שפלייר לא היה צריך להפסיד את התואר, מה שפגע בתואר ה-NWA ובמורשת שלו. זה נשמע מטופש ב-2007, אבל זה היה חשוב ב-1991. ולא רק זה, אלא ש-TBS נאלצו לשלם לו 14,000 דולר עד ספטמבר כל שבוע. בבאש, ווינדהאם הפסיד ללוגר על התואר הפנוי בדאבל טרן, ווינדהאם הפך לפייס ולוגר להיל עם הארלי רייס. פלייר שילם 25,000 דולר על החגורה, חגורת הזהב שאדג' לובש בסמאקדאון. הארד כעס ולא שילם לו את הערבות בחזרה. פלייר שלח את התואר לווינס מקמהן. ב-WWF סופרסטארס, בובי הינן הראה את התואר ואמר שאלוף העולם האמיתי, ריק פלייר, בא ל-WWF. הארד חטף היט מכל הצדדים, וידע שפישל בגדול הפעם. הוא מיד התקשר לפלייר והציע לו חוזה לשלוש שנים עבור 700,000 דולר לשנה כדי שיחזור. הוא הציע לפלייר פי שניים ממה שביקש והוסיף עוד שנה. אבל פלייר רצה ללכת ל-WWF לפיוד חלומות עם הוגאן, והתחייב בפני וינס. הארד שרד עוד חצי שנה, אבל הקטע עם פלייר היה מה שחיסל אותו. אולי מה שבאמת חיסל היה אחרי שווינס פיטר את דאסטי כמתאבק, ודאסטי אמר לפטריק שהוא התפטר מה-WWF ויחזור כבוקר. פטריק הסכים באופן מפתיע לחוזה, בלי להגיד להארד. זה היה טיפוסי ל-WCW. פטריק והארד היו חברים, אבל פטריק שנא את מחלקת ההיאבקות, שהפסידה 18 מיליון דולר עד אז בלי סימני שיפור. במשך כמה שבועות, וינס מקמהן וה-WWF ידעו שדאסטי ילך ל-WCW כבוקר. דאסטי התבקש לשמור על זה בסוד. כשהיה בהאוס שואו בסנט לואיס לקראת סוף הדרך, ראה את סם מוצ'ניק, וכשנשאל הכחיש את הסיפור. ג'ים הארד לא ידע, הוא קרא על זה באובזרבר והתקשר להכחיש. כעבור כמה שבועות פוטר. פטריק לא אמר לו שהגיע להסכם. הארד כעס שהחזירו את הבוקר שפיטר בתחילת התקופה כדי להציל את ההסכם ושפלייר לא יעזוב. הוא אמר לפטריק שאם דאסטי יחזור כבוקר, הוא יעזוב. כשאמר את זה, הוא לא התכוון שזה יקרה, אבל נדהם כשחברו אמר לו שהוא מצטער שזה ככה.

YossihNew · 16/5/26

מועמדים עתידיים להיכל התהילה- 4 ביוני, 2007:

החדשות שג'ון סינה עקף את ברט הארט ברשימה המצטברת של אורך כהונות כאלוף WWE העלו שיח מעניין על המורשת של אנשים בהיאבקות. כשהדברים מתרחשים, הם מתרחשים ממש מהר. סינה נראה כמו כוכב חדש, אבל הוא כבר היה כמה שנים בתמונת אליפות העולם ובהתחשב בגילו, בכריזמה ובלי פציעה, הוא יוכל להפוך לאחד ממכניסי הכסף הגדולים לארגון. הוא רק בן 30. ברט היה בן 35 כשזכה בתואר, ומהזכייה הראשונה עד העזיבה שלו, עברו חמש שנים. הוא היה כוכב שטיפס על הסולם יותר זמן ובעיקר כשמדברים על קריירות של היכל התהילה, סינה עצמו בטח יגיד שהוא לא קרוב לברט. אבל זה לא אומר שאם יהיו לו עוד כמה שנים כאלו הוא לא יהיה. סינה הוא מוכר כרטיסים בין לאומי ומבוסס, ומוכר מרצ'נדייז ענק. אבל השאלה היא הוותק. הוא כוכב גדול בדרכים, עושה עבודת יח"צ רבה עם הלו"ז שלו, נראה די עמיד, וההיאבקות שלו השתפרה. כמובן שמוקדם מדי לפסוק לגבי הקריירה שלו. אם בכלל, הוא נראה כמו מתאבק שיצא יותר אובר במהלך הזמן ולא יהיה אופנה חולפת. יכולת הפרומואים שלו בראש השרשרת ומשפחת מקמהן רואה אותו ככוכב הכי גדול. הקהל אוהב או שונא אותו, אבל כשיבסס את הוותק שלו, יכבדו אותו. העסקים לא לוהטים כך שאנשים ששורדים הרבה זמן הם צירוף אוטומטי, אבל המצב לא קר, והוא היה חלק מהעלייה בהאוס שואוז. יהיה מעניין להסתכל בקריירה של מתאבקים פעילים וזה עוד תירוץ לדבר על היכל התהילה. כמה חוקים קודם- לא נדבר על אנשים שיהיו מועמדים השנה עד אחרי שיצביעו. גם לא נדבר הרבה על אנשים שלא מועמדים אבל שמות חשובים היום.
לגבי מתאבקים פעילים שעוד קבועים בהצבעות, מי שחוזרים השנה ומה שהשיגו בשנה שעברה- ויליאנו 3 (49%), קאנסוקה סאסאקי (26%), בלו פנתר (26%), האחים סטיינר (15%), ג'ון אקיאמה (14%), סטינג (13%) וסאבו 11%. בנוסף יש אנשים שכבר מזמן לא מתאבקים בגדול אבל עדיין באינדיז כמו רוק'נרול אקספרס ומידנייט אקספרס, יחד עם קונאן שאמנם כוכב אבל מנג'ר בגלל פציעות ומחלה, קרלוס קולון שמתאבק לעתים נדירות, קיושי טאמורה שהסגנון שלו מת והוא אמנם חשוב אבל לא מככב היום, וכריס ג'ריקו- בחופשה ויחזור בסוף. ריי מיסטריו יערוך בכורה השנה כי התחיל להתאבק באמת ב-1992 אחרי שנשר מהתיכון בגיל 17 והצטרף ל-AAA. הוא ערך בכורה בגיל 14 ב-1989. פיט פינלי מעולם לא התמודד, אבל גם יתווסף בגלל כמה בקשות מהמצביעים לכלול אותו. אולטימו גאררו יערוך בכורה, ומעניין לדון אם הוא וריי בוקנרו צריכים להתמודד כצמד. למרות שנפרדו, הם היו המון זמן אחד מהצמדים המובילים בעולם. אפשר להתווכח על השמות הללו אבל דייב לא ידבר על זה עד אחרי שיצביעו. לא ידוע אם מישהו ברשימה הוא מועמד בטוח. רובם במרחק שנים מהתמודדות. אבל יש המון מתאבקים צעירים שאם לא יפצעו, ולא יפלו בבורות שבאים עם להיות כוכב, וההנהלה תתמוך בהם, יגרמו לשיח רציני כשהזמן יבוא. כדי להיכנס, אלא אם אתה 15 שנה וורקר נהדר, אתה צריך להיות כוכב לאומי. אבל עם מבנה העסקים, אלא אם אתה ב-WWE, או אולי ב-AAA ו-CMLL, זה כמעט בלתי אפשרי. אפילו אם סמואה ג'ו ישאר ב-TNA ויתאבק ברמה גבוהה, הם מוגבלים בזה שהם ארגון במקום שני, וזה לא ישתנה. האם מישהו יכול להיות בהיכל התהילה בלי לככב במופע הגדול? ביפן, בלי חשיפה טלוויזיונית שיוצרת כוכבים גדולים, המצב קודר יותר. יש המון עובדים טובים ביפן, אבל אף אחד מזה שנים בכלל לא מצליח להזכיר בחור שסוחב ארגון לרמה גבוהה. במקסיקו יש שידורים, ושם ההיאבקות יותר אהודה תרבותית מכל מקום אחר. יש שם עשרות מתאבקים מובילים כי הסגנון מתבסס על קרב שלשות כמיין איבנט, ורבים מהם וורקרים טובים. יש במקסיקו יתרון, כי באופן כללי, אפילו עם הסיכון, למתאבקים יש ריצות ארוכות יותר כמיין איבנטרים מאשר כל מקום אחר.
ג'ון סינה יתמודד ב-2012. חמש שנים זה עוד המון זמן, אבל כפי שהוותק שלו בתור אלוף חושף, הוא לפחות מועמד רציני אם יישאר קרוב למעמדו. בהתחשב בכריזמה שלו, הוא לא אופנה חולפת. מבין האנשים שכיהנו כאלופים יותר ממנו, היחיד שלא נכנס הוא פדרו מוראלס. אפשר להתווכח על ערך התארים, אבל לפחות בשנה האחרונה, התואר שסינה מחזיק קיבל בוקינג טוב, והתחלף הרבה פחות מהימים בהם רוב האלופים לא התבססו לפני שהפסידו את התואר. סינה מכניס יותר מכולם בתחום היום. אירועים זה משהו אחר, אבל מתאבקים אחרים לא נאלצו להוביל 15 אירועים ואת RAW כל שבוע. הוא נהדר בהימנעות מפציעות. ההיאבקות שלו לא הייתה טובה בתחילת הפוש, אבל עכשיו הוא מצליח. הוא אולי לא יהיה וורקר טכני נהדר, אבל עובד מאוד קשה וחכם. אדג' יתמודד ב-2009 ויותר מעניין. הוא עלה בקריירה, התחיל כמתאבק זוגות, עלה והפך להיל מוביל, קצת דומה לברט הארט. הוא בשיאו כרגע. הוא היה יריב מעולה לסינה כשהעסקים עלו. אלא אם יפצע או שמשהו ישתנה, הוא יקבל כהונה ארוכה בפסגה. קשה להגיד איך יראו אותו אחרי עוד שנתיים בפסגה. מה שמעניין זה שהפריצה האחרונה שהרימה אותו מאפר מידקארדר טוב לכוכב מיין איבנט אמיתי הייתה התקרית עם מאט הארדי שהכריחה את הקישור עם ליטה, אבל אפילו בלי ליטה, הוא לא החמיץ פעימה. קיין לא מתמודד. הוא היה מיין איבנטר לפרקים כבר עשור. היו לו תקופות בפסגה והוא לא היה פחות ממידקארדר שנשמר חזק. העובדה שהוא יכול להתמודד ואף אחד לא רוצה להעמיד אותו אומר משהו. ובגילו, כנראה זה לא ישתנה לעולם.
באטיסטה יתמודד ב-2010. הוא משך קהל בפיוד מול טריפל אייץ'. לא יכנס בזכות ההיאבקות. חוץ מהפציעות, הוא היה מוביל במשך כמה שנים ואחד מהאנשים הכי חשובים כשהפוש שלו תכף סוגר שלוש שנים. עם איך שזה נראה היום, סינה ואדג' כנראה מעליו בכל תחום. הוא התקרר מהתקופות הלוהטות שלו והגיל שלו עובד נגד זה שיהיה לו וותק. ואפילו שהוא נראה כוכב, אין עבורו את הכבוד שיהפוך אותו לדמות אגדית. רנדי אורטון יוכל להתמודד ב-2015. הוא צעיר מספיק ויש לו סיכוי לצבור תקופות כמוביל, אבל גם להרוס את עצמו. אורטון היה מהמתאבקים האלה שנבחרו כמעט מההתחלה להוביל. זה נותן לך יתרון, אבל המון לקס לוגרים וסיד וישסים קיבלו יותר מאורטון ולא התקרבו למה שחזו עבורם. אורטון הוא מתאבק ממש טוב עם חושים חדים. הוא חסר קצת כריזמה כדי להוביל באופן ארוך טווח. הוא לא מתאבק נהדר אבל יש לו פוטנציאל להיות כזה. הוא גם תמיד במרחק קטן מהשעיה. הוא יודע קצת לדבר, אבל לא מהכי טובים. יש לו המון זמן להכריע בנושא. נהדר איפה שהוא ביחס לגילו, אבל הוא התבסס כטוב בכל דבר, ולא מצוין בכלום. המלך בוקר לא מועמד- הוא התמודד שנה שעברה ולא תמכו בו. בגיל 42, הוא כנראה לא יעשה כלום שישנה את התפיסה שלו, שכנראה מראה שהוא לא מועמד חשוב.
ההארדי בויז יוכלו להתמודד ב-2013. ההשוואה הטבעית היא לרוק'נרול אקספרס, שתמיד מקבלים המון קולות אבל לא מתקרבים לכניסה. שני הצמדים היו אלופי זוגות המון פעמים ולא זוכרים כמה. שני הצמדים קיבלו תגובה יותר טובה מהמעמד שלהם או מהניצחונות שהשיגו. אם מסתכלים על דברים היום, הרוק'נרול אקספרס חזקים כמועמדים הרבה יותר ולא נכנסו. אם ישארו צמד בטווח הארוך, וזה לא ידוע, וישמרו על מעמדם עוד שש שנים, הוותק שלהם כצמד יהיה מדהים. אבל זה כנראה לא יקרה. יהיה להם קשה. כיחידים, אפילו היום, אף אחד מהם לא מהוורקרים הכי טובים בעסק או מושכי קהל. הצמד הכי טוב אמר יותר בתקופה בה מחלקת הזוגות הייתה חשובה יותר. רוב ואן דאם לא מתמודד. אף מתאבק שהתבסס בעיקר ב-ECW השיג תמיכה משמעותית מלכתחילה פרט לסאבו, שתקופתו האחרונה ב-WWE לא תשפיע על המורשת שלו בצורה חיובית. השנים הכי טובות שלו, ככוכב של ECW, קשורות לזה שהארגון לא הצליח במשיכת קהל טוב. שוב, הוא לא אדם שהיום בכלל מדברים עליו כעל מועמד. צוות 3D יהיו מועמדים ב-2008. על הנייר יש להם 20 תארי זוגות בכל ארגון שעבדו בו בכל העולם. בשנות ה-60, ה-70 וה-80 זה היה מכניס אותם, אבל תארי הזוגות לא חשובים כמו אז, כשאלופי הזוגות היו לעתים קרובות במיין איבנט, ואם לא, מקום שני. צוות 3D לא הובילו מופעים ב-WWF או TNA, אבל נשמרו חזקים. הם שרדו יותר זמן מהמידנייט אקספרס, אבל הם לא קרובים לאקספרס בעבודה או מורשת של היכל התהילה.

YossihNew · 16/5/26

סמואה ג'ו יתמודד ב-2014. בכללית הוא נחשב לאחד מהמתאבקים הטובים בעסק כבר שנים. היתרון זה שהוא צעיר, ולא בעייתי כמו אורטון. החיסרון הוא שאולי לא יצליח ב-WWE, ו-TNA כנראה תמיד תיחשב לארגון במקום שני רחוק. המראה של ג'ו מהווה חיסרון גדול לזה שיקבל ריצה ב-WWE עם פוש גדול. אדי גאררו וכריס בנואה היו במצב יותר חלש בכוכבות שלהם כשהיו מבוגרים מג'ו, והם נכנסו. אקירה טאו לא מתמודד. הוא היה בקרבות הצמדים הגדולים בהיסטוריה בשנות ה-90 כשותף של טושיאקי קאוואדה. מיטסוהארו מיסאווה שיתף פעולה עם קנטה קובאשי בקרבות הללו. השלושה האחרים נכנסו מיד, וקובאשי השיג מספרי שיא. טאו היה מועמד בעבר אבל השיג מעט קולות. מאז אותה התקופה הוא בחור בקרבות שלשות במידקארד פרט לשנה שעברה כשהתלהבו ממנו והוא זכה בתואר. הוא בן 46 ורוב הזמן השתקע בתפקיד הבחור המוביל לשעבר שהקהל זוכר ואוהב, שבא במידקארד ועובד כאישיות, די טוב בתפקידו. יוג'י נאגאטה לא מועמד. הייתה לו כהונה מהארוכות כאלוף IWGP, וקראו לו מר IWGP. הוא מתאבק חשוב כבר שנים והיו לו קרבות נהדרים גם. הוא גם התמודד לפני כמה שנים ולא השיג תמיכה. בגיל 39, זה לא יקרה לו ברמה הזאת. אם ניו ג'פאן עוד הייתה חזקה, והוא לא היה נלחם ב-MMA, הדברים יכלו להיות אחרת עבורו.
סאטושי קוג'ימה לא מועמד. בתור האדם הראשון שהחזיק בתואר IWGP ובכתר המשולש יחד, זה הישג שהיה יכול להיות חזק בתקופה אחרת. לקוג'ימה יש כריזמה, ובזירה הוא הצליח לסחוב את אול ג'פאן בשנים האחרונות. הצמד שלו עם הירויושי טנזן בניו ג'פאן היה הצמד האחרון במשקל כבד ביפן שהיה מיוחד. בגיל 36, יש לו את אותה הבעיה שיש לכל המיין איבנטרים היפניים בדור הזה. העסקים לא אובר, והוא טוב, אבל הוא לא ממש נהדר. סימה יוכל להתמודד ב-2013. הוא הכוכב הגדול בדרגון גייט ורק בן 29. דרגון גייט הם אינדי מוצלח, אבל אף בחור אינדי מודרני לא נכנס. יש לו כריזמה ויכולת אבל הארגון ברמה נמוכה מדי, אפילו שהם הכי אהודים בקרב הנשים ביפן. מינורו סוזוקי לא מועמד. לאלוף הכתר המשולש יש קריירה ייחודית. הוא היה אחד משלושת הכוכבים הגדולים בתחילת פאנקרייס עם קן שאמרוק שנכנס להיכל של ה-MMA, ומאסאקאטסו פונאקי שנכנס על היאבקות. מתאבק מכללות טוב ובחור שידע הכנעות, פרימיטיביות אז. אבל אתלטים חזקים וטובים ממנו באו, כאלו שידעו לתקוף, והוא לא הצליח מולם וחטף. הקריירה שלו כשוטר נגמרה לפני שנים, אבל הוא הצליח להמציא את עצמו מחדש עם גימיק השוטר כמתאבק, עם סגנון ייחודי בו הגימיק שלו זה שהוא לא משתף פעולה ומנסה להוציא את עצמו אובר ולא את הקרב. זה לא תמיד עבד, אבל הדמות ייחודית. בגיל 40, הוא אחד מהכוכבים הגדולים בהיאבקות היפנית היום.
נאויה אוגאווה לא מועמד. הבחור הזה הביא רייטינג ענק בקריירה שלו. מכל המתאבקים הפעילים, אף אחד לא נגע בכוח המשיכה שלו ברייטינג לקרבות גדולים, בעיקר בגלל ההילה שלו כשוטר. מה שמצחיק זה שאוגאווה יכול היה להיות כוכב מיינסטרים גדול בהיאבקות, אבל בסוף, הוא היה רע מספיק כמתאבק עד שלא שמר על ההיט והכוכבות מההתחלה. הוא היה מושך קהל גדול במופעים גדולים בטוקיו דום, והיה ממושכי הקהל הגדולים ביותר ב-PRIDE. אנשים לא יחשיבו אותו להיכל התהילה, אבל הוא הביא רייטינג של 18% לפחות כמתאבק ששיחק שוטר, ובקרבות שוט כנציג ההיאבקות. אבל הוא לא משך באופן קבוע, אלא היה מישהו שהביא את הקהל המזדמן אם היה לו יריב חשוב מולו. הפיוד מול שיניה האשימוטו זכור ביפן כפעם האחרונה שפיוד היאבקות היה חשוב בציבור, עם קרב שהשיג 24%, והיום אף קרב לא יוכל לשבור את זה. אם היה הופך למתאבק טוב, יכול היה לסחוב את אחד מהארגונים הגדולים. לקצת זמן הוא עזר לארגונים שלא הצליחו, ואחר כך, בהאסטל, הצליח להפוך לכוכב. בגיל 39 הוא מעולם לא התמודד, ובגלל הדגש על משיכת קהל, זה מראה כמה הוא לא מכובד בכללי ואת הבעיות שלו בזירה. יושיהירו טאקאיאמה לא מתמודד. הוא היה מיק פולי, אבל זאת השוואה רעה. פולי יצא אובר חלקית כי חטף כל כך הרבה עונש והיית חייב לצפות, אבל הגיע להיכל התהילה כי הוביל בתקופה העסקית הטובה בהיסטוריה. טאקאיאמה יצא אובר כי חטף כל כך הרבה עונש והיית חייב לצפות, בין אם בוורק ובין אם בשוט. בפעם האחרונה שביפן הייתה אהדה לתחום לפני הירידה, הוא וקנטה קובאשי היו הכוכבים הכי גדולים. הוא היה נוראי במשך שנים ואז פיתח סגנון ייחודי. הוא התמודד כבר ולא השיג תמיכה. בסוף כל מה שחטף פגע בו, והוא נאלץ לקחת חופש של כמה שנים. לפני שזה קרה, הוא היה מישהו שאם היה נשאר בפסגה עם האהדה והסגנון שעבד לו, יכול היה להיות מועמד. פארו אגוואיו ג'וניור יתמודד ב-2010. הוא כנראה האיש שיש לו הכי הרבה סיכוי להיכנס. הוא היה כוכב מאז גיל 16 ואחד מהכוכבים בארגון שלו כבר שמונה שנים. מושך קהל גדול, כריזמטי, וורקר טוב, וחלק חשוב מתקופה טובה. ועכשיו הוא הגיע למיינסטרים וחושבים שזה יהפוך אותו לגדול יותר. גילו יעבוד נגדו בשנים הראשונות שיתמודד.
שניים אחרונים: LA פארק לא מתמודד, הוא כוכב כבר שנים וממושכי הקהל הגדולים במקסיקו. הוא היה לפעמים וורקר מעולה. מה שפוגע בו מאוד זה שבשיאו, היה ב-WCW ונחשב לבדיחה. זה לא אומר שהיה נכנס בלי זה, או שהיה מועמד יותר מזניח, אבל יש תפיסה שלו כלא כוכב גדול בארה"ב. ומיסטיקו שיוכל להתמודד ב-2015. אם ימשיך למשוך קהל כזה עוד כמה שנים, יוכל להיכנס בקלות. אבל הרבה יכול לקרות תוך שמונה שנים, טוב ורע. קונאן וואמפירו משכו המון בתחילת דרכם במקסיקו, ואף אחד מהם לא נכנס. כוכבים במקסיקו שומרים על מעמדם לנצח ברגע שהם מגיעים לפסגה. האם יהיה אופנה חולפת? האם יגיע ל-WWE ולא יצליח ואז לא יחשב כמועמד? האם ישאר ומנקודת מבט של משיכת קהל לטווח ארוך, יהפוך לאל היחו דל סאנטו הבא?

YossihNew · 28/5/26

הרצח וההתאבדות של כריס בנואה- 2 ביולי, 2007:

אם היית שואל מתאבקים בצפון אמריקה באחר הצהריים של יום ראשון מי המתאבק הכי מכובד בעסק, או מי המתאבק הכי טוב בעסק, השם של כריס בנואה היה בין שלושת השמות המובילים, ויש לו סיכוי טוב להיות בפסגת הרשימות. המורשת של האיש נמשכה 20 שנה, והוא נסע ברחבי העולם ועבד קשה יותר מכל מתאבק שחי באותה התקופה, ובסופ"ש אחד הוא הפך למי שבספורט המודרני ייזכר כמקביל לצ'ארלס מנסון, כי רצח את אשתו ננסי, בנו בן השבע דניאל, ואת עצמו במשך 30 שעות, ועולם היאבקות שלם נותר עם מעריצים, מתאבקים ועובדים מבולבלים. מה גרם לעובד השקט, הטוב והמצוין הזה, שהתלהב מהיאבקות מאז שראה את דיינמייט קיד בקלונדייק רסלינג- הגרסה באדמונטון לסטמפיד- בגיל 12, ב-1979, לבצע פשעים שלא דמיינו שאפשריים? יש שני אנשים שיודעים, ושניהם מתים. כל השאר הוא תיאוריות. אבל בדרכים רבות, היו שני כריס בנואה. היה את זה מההיאבקות, שהסתיר את בנואה השני בהצלחה מכולם. כמה אנשים שהיו קרובים אליו אמרו שזה לא סוד שנישואיו לננסי אליזבת' טופולוני, בת 43, שנודעה בהיאבקות כמלאכית הנופלת, רובין גרין ובתור וומן, לא היו חלקים, כי הפך לאדם אחר לאחר מות חברו הטוב אדי גאררו. הוא חש שלו ולאדי היו שדים זהים ואדי, שהבין אותו, יכול היה- לפי בנואה- לשכנע אותו לא לעשות דברים שיתחרט עליהם אחר כך. הכאב על פניו כשאמר את מילות הפרידה מאדי ב-14 בנובמבר, 2005, ב-RAW, היו עד הסופ"ש הרגע הכי מציאותי אי פעם בתוכנית היאבקות.
זה החמיר כעבור כמה חודשים כשחברו הטוב ושכנו, ג'וני גראנג', נפטר. היה לו מאוד קשה להצדיק את זה שהוא עובד ב-WWE בזמן ניצול מותו של אדי, ובאותו הזמן הוא לא התכוון לעזוב, והיו לו בעיות. כשהיו אז שמועות שהוא עומד לעבור ל-TNA, דייב שאל אותו ולא חשב על זה אז, אבל הוא נלחץ מאוד שלדייב יש מידע שה-WWE עמדו לשחרר אותו, אבל הוא פשוט חשב שהייתה אי הבנה ביניהם. שני מקורות שונים ומקורבים אמרו שגראנג' היה מהחברים הכי טובים של ננסי מאז ECW. כשהדברים החמירו, גראנג' קיבל שיחה מננסי וטיפל במצב, כי לא משנה כמה המצב היה רע, כריס חשב שהוא מצחיק ומבדר, אפילו אם זאת הייתה התנהגות מטופשת כשהיה מסומם. כשגראנג' מת ממנת יתר בפברואר 2006, לא היה מתווך. וזה קרה כמה שבועות אחרי מותו של ויקטור "בלק קאט" מאר, שבנואה חשב שהוא חברו הטוב ביותר ביפן וטיפל בו במשך שנים שם. המתח ממקרי מוות של אנשים קרובים אליו, הרס אותו. חבר קרוב אמר שהמוות של גראנג' היה יותר גרוע מהמוות של אדי, כי היה השלישי, ובגלל שזה השפיע על נישואיו. היו סימנים למזג חם בבית שמעטים ידעו עליו, אבל מאותו הזמן הוא התחיל לאבד קשר למציאות. ובאותו הזמן, הוא הצליח, אבל לא לגמרי, להסוות את זה בדרכים ב-WWE, או כשבאו אורחים. הוא לקח את המוות קשה מכולם, והיו המון מקרי מוות של אנשים קרובים אליו, אואן הארט, בריאן פילמן, דייבי בוי סמית', סטו והלן הארט, בריאן הילדברנד, באד ניוז אלן ואחרים מתו בזמן קצר. באופן לא מתאים, בנואה סירב לבוא להלוויית גראנג', בטענה שהוא לא רוצה ללכת לכנסייה ושונא את הדת. הוא הפך לפרנואיד, והאמין שעוקבים אחריו ואחרי משפחתו. הוא לא נתן לאשתו לעזוב אחרי שש בערב וסירב לתת לבנו לשחק מחוץ לבית, ועזב את פיצ'טרי סיטי לטובת בית ענק בפייטוויל.
באותו הזמן, ננסי שמה פתק בכספת שהמשטרה כנראה ידעה לגביו, מה שגורם למקרה להיראות דומה ל-OJ סימפסון. הפתק אמר שאם משהו יקרה לה, אז כריס עשה את זה. השניים נפרדו לאחרונה, ממש לפני שבועיים או שלושה קיבלנו החלפת כתובת מכריס לדירה בפיצ'טרי סיטי, ולא מהכתובת של הבית בשווי 900,000 דולר שהם מתו בו. הנישואין היו מאוד בעייתיים והמעט שהכירו אותם לא נדהמו שזה נגמר בטרגדיה, ואמרו שזאת הייתה פצצת זמן שחיכתה להתפוצץ. אבל לא חשבו שיהרוג את הבן שלו. לפי המקורות, כולל התובע הכללי סקוט בלארד והחוקרים במשרד השריף המחוזי, הם חושבים שננסי אמרה לכריס שהיא עוזבת אותו, הפעם לתמיד, ושתיקח את דניאל איתה. שיין הלמס, שפצוע אחרי ניתוח בצוואר השבור, אמר שבנואה התקשר אליו ביום חמישי לשאול לשלומו, כמו שעשה כל שבוע מאז הניתוח. כמה מתאבקים פצועים אמרו את אותו הדבר. הפרומוטר בוויניפג, בוב הולידיי, אמר שבנואה תמיד התקשר אליו כשחלה בסרטן. עובד אחר אמר שדיבר עם ננסי ביום חמישי, והיא הייתה הרוסה מהמוות של שרי מרטל, אליה הייתה קרובה. השתיים החליפו במיילים תמונות של הילדים שלהן.
ביום חמישי, ננסי התקשרה לאחת מחברותיה הקרובות, שהכירה טוב את כריס, ואמרה שהיא מפוחדת למוות, ואמרה שאם משהו יקרה לה, הוא אשם. היא אמרה לננסי לצאת מהבית מיד ולהתחבא בדירה כמו שעשתה בעבר. היא אמרה את זה למתאבק לשעבר וחבר טוב, שאמר לה להביא את דניאל לבית הוריה של ננסי בדייטונה ביץ'- הם גרו במתחם של קווין סאליבן וננסי שנים. אבל מאיזושהי סיבה, עם כמה שהייתה מפוחדת, לא עזבה. ננסי אמרה לחברה באחת מהשיחות האחרונות שלה שהשימוש של כריס בסמים, שהסלים מאז המוות של אדי, החמיר לאחרונה, והוא נהיה מאוד פרנואיד. לכריס וננסי היו כמה בעיות והן היו גרועות מתמיד. היא גילתה שכריס פתח חשבון בנק חדש בשם אשתו לשעבר באדמונטון, והוציא ביטוח חיים חדש, ורשם כמוטבים את אשתו לשעבר ואת ילדיו הגדולים דייוויד בן ה-14 ומייגן בת ה-10. ננסי התעמתה איתו על זה ודרשה שזה יכלול גם אותה ואת דניאל, והוא סירב. הוא גם נלחץ בנושא כסף. כולם חשבו שעבודתו ב-WWE הייתה בטוחה, כי היה עובד לדוגמה ובמשך שנים דיברו עליו כמי שצריך לאמן את הטריטוריה ההתפתחותית, אבל הוא חש שנשאר באותה הטריטוריה יותר מדי זמן ולא היה לאן ללכת. היא אמרה שכריס חשש מקיצוץ בשכר בחוזה החדש שלו וחשב שהמעבר ל-ECW יפגע בו, בתחושה שהוא שם המון זמן אבל ECW היא המקום האחרון בו יהיה לפני שיסלקו אותו, ובלי היאבקות, לא היה לו כלום. לא ידוע אם כריס ידע שהתוכנית הייתה שיקבל כהונה עם אליפות ECW ולשפר את הניסיון של המתאבקים שיהיו ברוסטר, אבל לעבור ל-RAW, עם פוש גדול. אולי אמרו לו והוא לא האמין. לא ידוע אם אמרו לו מראש שהוא עמד לזכות בתואר בוונג'נס. ננסי אמרה שהפרנויה לגבי אובדן עבודתו גרמה לו לקחת יותר סמים, והוא השתמש יותר בסטרואידים, משככי כאבים, נוגדי דיכאון ותרופות ללחץ דם שלקח, בגלל הבעיות מהסטרואידים.
ביום חמישי, ננסי הלכה לראות את דוקטור פיל אסטין, הרופא של כריס מאטלנטה, שהיה די מוכר בגלל מטופליו בעיר. ננסי שאלה איך תוכל לגדל את דניאל לבדה, והיו לה בעיות משלה, כאב לה כי לא החלימה טוב מניתוח צוואר דומה לשל בנואה אצל דוקטור לויד יאנגבלוד בשנה שעברה. החופשה של בנואה מ-WWE הייתה בגלל שחיקה ופציעות, אבל הוא גם היה צריך להיות בבית כדי לטפל באשתו ובבנו. ג'רי מקדוויט, עורך הדין של WWE, יצא לציבור כחלק מהתוכנית של WWE, וניסה שהתקשורת לא תדבר על סטרואידים, מתוך חשש שימצאו בגופה, ובגלל שזעם סטרואידים יגרום לתקשורת לעוט על הסיפור כי היא לא רוצה תשובות אמיתיות אלא קלות. הוא אמר שהוגן להגיד שנושא הטיפול בדניאל היה מה שסיבך את היחסים ביניהם, ושזה היה מקור ללחץ. מקדוויט אמר שננסי לחצה על כריס להאט את הלו"ז שלו, ולא לפרוש. הם רוצים להשתמש במצב הילד כסיבה יחידה, אבל השיחות האחרונות של ננסי איתו לא היו על גידול הילד. האם זה הוסיף לחץ? כן, אבל השיחה שלה לא רמזה שזאת הבעיה. מקדוויט אמר שהם לא ידעו לאיזה בית ספר לשלוח את דניאל בשנה הבאה בגלל צרכים מיוחדים. בדרך כלל וינס מקמהן מנסה להציל את ה-WWE ואת עצמו, ומה שהם אומרים אמנם נכון, אבל הם מציעים תשובות פשוטות כדי להסתיר משהו מסובך כמו התקשורת שקפצה על עניין הסטרואידים.
בעולם ההיאבקות בנואה לא נחשב לאלים. הוא לא הלך באופן קשוח. אבל הוא נחשב לאוכף מאחורי הקלעים, גם אם לא היה גדול. אבל התפקיד הזה היה בגלל הכבוד הגדול כלפיו במקצוע וכדי להראות שהוא קשוח. היה בו צד שהיה קצת דומה לסטו הארט. כשהתאמן ביפן, בנואה עבר עינויים. ככה זה היה שם, והוא חשב שהיאבקות צריכה להפריד בין החזקים והחלשים, לא החלשים פיזית, אלא חלשי הרצון, מי שלא יכול לסבול את אורח החיים צריך לעוף. הוא זכר תקרית בה מתאבק אחד אחרי השני הרביץ לו באוזן עד שהוא דימם, ככה היפנים מצאו את החלשים בכיתה. בנואה שנא את זה שאנשים הגיעו בקלות לעסק, כאילו לא שילמו את חובותיהם ולא אהבו את העסק. הוא דיבר על כמה ששנא מפתחי גוף שנכנסו וקיבלו פוש מיד, אבל עשה הכל עבור הצעירים שהאמין שאהבו את ההיאבקות ונכנסו מהסיבות הנכונות. ב-2005, בנואה התאבק מול דניאל פיודר ב-OVW. כמה חודשים קודם, ברויאל ראמבל, בנואה ובוב הולי חנכו באופן אלים את פיודר עם צ'ופים אלימים מאוד, והוא נתן לו סופלקס שפיודר לא חטף טוב בגלל חוסר הניסיון. אבל אחרי שהתאבק מולו, אמר לו שיש לו קצת כריזמה ויוכל להיות כוכב בעסק. הוא אמר לו שרצה שהמורשת שלו תהיה לעזור לאלו שיסחבו את העסק וביקש שיעזוב את OVW לאטלנטה ויהיה התלמיד שלו. זה לא קרה בסוף כי בנואה גילה שב-WWE לא אהבו את פיודר ועמדו לקצץ אותו כי הרוויח 250,000 דולר לשנה אחרי שזכה בטאף אינאף. הוא גם אימן אישית את הארי סמית', נטי ניידהארט ו-TJ וילסון, כי הוא נחשב לעוד בן של סטו הארט ולא סתם מתאבק, ועזר מאוד לכל מי שחש שיש לו גישה נכונה ורצה להצליח בעסק. ביום שישי, בנואה ראה את אסטין, התלונן על דיכאון, וקיבל מרשם לזולופט. אסטין לאחרונה רשם לבנואה טסטוסטרון בטענה רפואית, כי הוא השתמש בסטרואידים ורמת הטסטוסטרון הטבעית שלו הייתה נמוכה ולא בריאה. זה לא משהו נדיר אצל משתמשי סטרואידים, ולא חריג למפתחי גוף ואתלטים שמשיגים ככה סטרואידים בצורה חוקית. אסטין אמר שבנואה לא התנהג חשוד. הוא לא הראה סימנים של מצוקה או זעם, וטען שהוא נדהם כי בנואה אהב את הילד שלו.
המשטרה אומרת שבנואה הרג את ננסי ביום שישי אחרי ויכוח. היו סימנים בחדר למעלה למאבק פיזי. אומרים שבנואה התגבר עליה, כבל את ידיה ורגליה, דחף אותה לרצפה, לקח כבל של טלוויזיה, תקע ברך בגבה, חנק אותה עם הכבל ומשך. בגלל שמצאו דם מתחת לפניה, כנראה דחף את פניה לרצפה אחרי שמתה. ביום שבת, כנראה שבנואה הלך לחדרו של בנו וחנק אותו למוות. בנואה כנראה נעל את בנו בקריפלר קרוספייס, והרג אותו עם הפינישר שלו. בלארד אמר שחנקו את דניאל, אבל לא בצורה של חניקה עם הידיים. החוקרים נדהמו מטבע החבלות על דניאל, עד שאחד מהם צפה בקרב של בנואה, ראה את המהלך, ובבדיקה, הבין שדפוס החבלות התאים. המשטרה לא יודעת אם בנואה חיכה עד שבנו ישן כדי לרצוח אותו, במחשבה שככה לא יסבול. זה ההסבר היחיד שיש להם למה חיכה בין הרציחות כל כך הרבה. ספרי תנ"ך הונחו ליד גופותיהם של דניאל וננסי.
היו חבלות בסגנון קריפלר קרוספייס על זרועו ופניו של דניאל. לא היו חבלות על צווארו. המשטרה לא האמינה, בגלל הגודל, שבנואה נעל בדיוק כמו בקרב. בנואה יותר כרע על הברך, והשתמש ברגל כדי למשוך את רגלו. הסיבה בגללה קראו לזה חניקה בכל ראיון, זה בגלל שהמשטרה מאמינה שזה קרקס בלי שהתקשורת תקפוץ על השימוש בפינישר כדי לתאר איך בנואה רצח את בנו. אחר הצהריים, בנואה התקשר למישהו מה-WWE ואמר שאשתו ובנו חולים ומקיאים דם, ושלא יוכל להגיע למופע באותו הלילה בטקסס. המקור בארגון אמר שבנואה אמר שהם חטפו קלקול קיבה.

YossihNew · 28/5/26

מתאבק אמר שבנואה נשמע עייף בשיחה, ומשום מקום אמר שהוא אוהב אותו, והאדם- כנראה צ'אבו גאררו שיש לו בעיות רציניות עכשיו, או דין מלנקו- חשב שזה מוזר. הוא האמין שבנואה התקשר אליו מנמל התעופה ביוסטון, משם הם נסעו למופע, למרות שבנואה היה בבית אז. לפי מצב הגופות, שניהם כבר היו מתים. ה-WWE קבעו לבנואה טיסה אחרת מאטלנטה ליוסטון כדי שיגיע לאירוע. אבל כשניסו לאמת איתו את הסיפור, הם לא הצליחו לתפוס אותו. בראשון בלילה, בין 3:53 ל-3:58 בלילה, הוא שלח חמש הודעות SMS שונות לשני חברים מהארגון, בטלפון שלו ושל אשתו. אחד מהם היה צ'אבו. לא ידוע מי היה השני. ארבע מחמש ההודעות אמרו שהכתובת הפיזי שלו היא בפייטוויל, ג'ורג'יה. בהודעה הנוספת היה כתוב שהכלבים באזור הבריכה הסגור, ודלת המוסך פתוחה.
בליל שבת, או ביום ראשון בבוקר, בנואה התאבד. הוא השתמש במכונת המשקולות במרתף שלו, הוריד את מוט המשקל, שם לולאה סביב צווארו, וקשר את כבל המתכת על צווארו. הוא שם את מוט המשקל על כמות גבוה של משקל, יותר ממשקל גופו, ואיכשהו, השתמש בזרועותיו ובקפיצת משקל גופו כדי למשוך כשחיבר את רגליו למשקולות כבדה- שנמצאה על הרצפה מתחתיו כשנמצא תלוי, במשקל כבד מאוד. הוא פרש את רגליו, ובלי המשקולת, המשקל ירד והעיף אותו לאוויר, והוא נתלה למוות. לא מצאו מכתב התאבדות. בנואה היה אמור לזכות בתואר ECW שבובי לאשלי פינה בוונג'נס. בבוקר, שמעו שאולי לא יהיה שם, אבל שכולם שמעו שמדובר בבעיה משפחתית. כשלא הגיע, ג'וני נייטרו החליף אותו וזכה בתואר מול CM פאנק. לא היו תוכניות, אבל כנראה בנואה עמד לזכות בתואר באותו השבוע. כשהאירוע התחיל, לא הזכירו את בנואה עד שנייטרו הגיע וכשבא לזירה, ג'ואי סטיילס אמר שבנואה לא שם מסיבות אישיות. הקהל התחיל לצעוק שהוא רוצה את בנואה, וחרבן על הקרב. הם צעקו שהוא משעמם. אם היו מכריזים על זה לקהל לפני האירוע, זה לא היה קורה. למה לא הכריזו, לא ידוע. ציפו שיגיע, אבל עד אז הם ידעו שלא ענה לטלפון ולא תפסו אותו לגבי הטיסה הנוספת, ולא היה מצב שהיה מצליח להגיע מאטלנטה ליוסטון לטיסה חדשה. בנואה שלח הודעות מוזרות לילה קודם, אבל ההנהלה לא ידעה אז. כמה כלי תקשורת אמרו שזה זעם סטרואידים. היו להם ראיות כי מצאו בבית של בנואה המון סטרואידים במרשם. בנואה, כמו מתאבקים רבים, יכול היה להשיג מרשם להכל. השם שלו גם היה רשום במשרד של התובע המחוזי באלבני, ניו יורק כמי שהיה מעורב במכירות לא חוקיות של סטרואידים, מאז סוף 2006 בחברת מדאקסלייף. שני בעלי הארגון הודו ששלחו במרשם סמים ללקוחות בניו יורק שלא היו צריכים אותם רפואית.
אבל המשטרה פוסלת את זעם הסטרואידים כי הרציחות לקחו זמן. הם כן חושבים שסטרואידים תרמו לבעיות הנפשיות ולפרנויה בחודשים האחרונים. בנואה האמין שיש מישהו שרודף אחריו, והוא סטה מהמסלול משדה התעופה לבית, ועבר דירה כי האמין שעוקבים אחריו. אבל המשטרה אומרת שזאת ספקולציה וכנראה שלעולם לא נדע. המשטרה מאמינה שהרג את דניאל כי אחרי שהרג את ננסי, הוא הבין שיקחו אותו ממנו. חוקר שראה מקרים דומים אמר שהמחשבה שמישהו אחר יקבל את הילד מסוכנת להורה ולכן הוא הורג את הילד. אבל זאת רק תיאוריה ולא נדע. בלארד לא ניסה להסביר, ואמר שהוא לא יודע למה שירצחו ילד בן שבע, ושהוא חושב שלעולם לא יוכלו להבין. החל מיום רביעי האמונה היא שבנואה חש שבגלל נכות בנו, ובלי הורים, החיים שלו יהיו נוראיים והוא חשב שזאת המתת חסד.
אדמונטון סאן ראיינו את דוקטור ג'ון בראדפורד, מתוכנית הראיות הפורנזיות באוטווה, שאמר שרוב מקרי הרצח וההתאבדות במשפחה נעשים בידי האב. הגורם הנפוץ הוא דיכאון, אחד חמור עם מאפיינים פסיכוטיים. הם חושבים שעדיף למשפחה בגן עדן, כי פה מקום נורא, אז עדיף שיהיו מתים. בראדפורד גם אמר שהסטרואידים פוגעים במבנה המוח ובכימיה וזה פוגע במשמש. אם לבנואה הייתה עוד הגישה שלו מלפני שנה לגבי הדת, אז זה לא הגיוני. אנשים שמשתמשים בסטרואידים בסיכון גבוה להתקפי זעם, וסיכון גבוה לדיכאון. בכתבות השבוע על אבות שרצחו משפחות, התיאורים של האבות דומים לכריס. הם היו אנשים נחושים, מצוינים בעבודתם, עם חשש לכישלון, ושאהבו את הילד והמשפחה. הם מבוגרים מכריס, מתפרנסים יפה והשכנים ראו בהם בעל טוב ואבא מסור. אבל הם גם אנשים שצריכים להיות מבודדים ומאופקים. הם אוהבים את משפחתם, מדברים עם אחרים עליה, אבל יש להם מעט חברים קרובים. הם סובלים מכעס מופנם ומהתקפי חרדה, ובדרך כלל סבלו מאובדן נורא. מדובר באובדן פיננסי או אישי. רוב הזמן לגבר יש יחסים בעייתיים עם אשתו.
הכותרות של זעם סטרואידים, שיתחזקו עוד כמה שבועות אם יהיו ראיות לסטרואידים בנתיחה, הן תשובה פשוטה לבעיה מסובכת במיוחד. התעשייה וסגנון החיים בתחום, הכאב, הנסיעות, הלחץ והרצון להיות גדול גם יואשמו. זה תירוץ לטרגדיות הרגילות, לא לזה, למרות שזה אולי קשור. שינויי מצב הרוח בגלל השילוב של סמים במרשם, כי לבנואה לא הייתה בעיה במעמדו להשיג מה שרצה, אולי הובילו לקריסה. יש אפשרות של זעזועי מוח לא מאובחנים, וכמו שלמדנו השנה, זה יכול להביא לדיכאון. גם אחרי המוות של אדי, בנואה אמר שזה לא הוגן להאשים את התחום במותם המוקדם של חבריו. כריסטופר נווינסקי, המתאבק לשעבר שהפך למומחה בזעזועי מוח אחרי שהקריירה שלו נגמרה, אמר שניסה, בלי הצלחה, שיסרקו לבנואה את המוח לבדיקת נזק עצבי בגזע המוח. אבל התיק של בנואה עבר מהרמה המחוזית למדינתית, והם ישמרו דוגמאות של המוח שלו. אבל הוריו של בנואה באדמונטון יאלצו לאשר את זה. ה-WWE ונווינסקי תומכים בכך. ה-WWE מחפשת תשובות, אבל הכי חשוב, תשובות שימנעו את השיח על סטרואידים כי המוות ציבורי ואלים מדי. אפילו שהיאבקות הרוויחה מזה שלא שמו לב למקרי המוות שלה, המצב הזה מדאיג, בעיקר כי הם חברה ציבורית, ויש חשש לעוד כתבות אם הסטרואידים יעלו בנתיחה. נווינסקי אמר לניו יורק טיימס שבנואה היה מהיחידים שחטפו מכת כיסא לעורף, וזה היה מטופש. הוא מקווה שמשהו לא היה בסדר עם המוח שלו, כי בנואה שהכיר היה יותר מודאג מבריאותם של שאר האנשים ולא משלו.
לא הוגן להצביע על תעשיית ההיאבקות על משהו כזה נורא, כמו שה-NFL לא אשמה ב-OJ סימפסון. אבל שאלה נוראית שצריך להתמודד איתה, וברוב מקרי המוות של המתאבקים, שלא קשורים לסיפור הזה, היא זאת: האם הגברים והנשים הצעירים הללו עוד היו חיים אם לא היו מתאבקים? בחלק מהתחומים, התשובה היא לא. אבל במקרה הזה, ובקרב אנשים שדייב הכיר טוב ודיבר איתם וכבר לא חיים, אם לא היו נכנסים לתחום, הוא מאמין בכל ליבו שכולם היו עוד בחיים. כריס וננסי הפכו לזוג ב-1997, בסיפור מוזר ביותר. קווין סאליבן קבע אנגל בו וומן תעזוב את סאליבן לרומן עם בנואה, כדי לבנות פיוד ביניהם. כדי שהסטוריליין יראה אמיתי, סאליבן גרם לבנואה וננסי לנסוע יחד. לכן הרומן הפך לאמיתי. הנישואין של בנואה היו רופפים, וזה פירק אותם. כשקווין וננסי נפרדו, ננסי זכתה במתחם בדייטונה ביץ' בו גרו. לננסי וקווין הייתה מערכת יחסים מסובכת מאוד. היא הייתה אישה צעירה וממש סקסית, שהתחתנה בגיל 16 לג'ים דאוס, בכיתה י' בתיכון. רוב האנשים בהיאבקות, כולל דייב, האמינו שדאוס הוא שם נעוריה. היא וסאליבן הפכו לזוג ב-1982, היא הייתה בת 18 והוא בן 34. היא התגרשה מדאוס רשמית כעבור שנתיים. היא עשתה תפקיד של סאדו מאזו עם סאליבן בפלורידה, והייתה אחת מהנשים הראשונות שמכרו תמונות חושפניות בתחום. היא הגיעה לזירה עטופה בשרשראות כמלאכית הנופלת, השם שניתן לה כי אמרו שיש לה פני מלאך. היא וסאליבן היו יחד 15 שנה. סאליבן תמיד חשב שהיא צריכה הייתה להיות ב-WWF בשנות ה-80 כי הייתה להם אליזבת' היפה, שמכרה סקס אפיל נקי, אבל לא משהו סקסי כמו ננסי. כשלא השיגה עבודה ב-WWE, סאליבן, בוועדת הבוקינג של WCW, השיג לה עבודה ב-1989, בהתחלה כמעריצה שהייתה דלוקה על ריק סטיינר, שהייתה לבושה כל כך גרוע עד שכשהאנגל התחיל, המתאבקים האמינו שהייתה מארקית עד שגילו שזאת היא. הם קראו לה רובין גרין- על שם רובין גיבנס, שחקנית יפה שהייתה נשואה למייק טייסון וראו אותה כגולדיגרית מניפולטיבית- והיו לה קטעים קומיים ממש טובים. בדייט הראשון שלה עם סטיינר, היה קטע ממש מצחיק כשג'ים רוס התנהג כמו מאמן פוטבול והכין את ריק לדייט הראשון בחייו כאילו הדליק נבחרת פוטבול תיכונים.
ואז היא עמדה בדלת, ונראתה ממש שונה, והפכה ממעריצת היאבקות למלאכית הנופלת במכה, וכשפתחו את הדלת, רוס וסטיינר היו המומים. היא בגדה בסטיינר מהר והלכה עם דום, בוטץ' ריד ורון סימונס, בהתחלה עם מסכה ואז בלי, בניסיון ראשון לבנות היט על זה ששני שחורים שריריים היו עם אישה לבנה, במחשבה שזה יביא להיט נהדר לצוות בדרום. הקטע הזה באנגל לא עבד טוב כמו שקיוו ב-WCW. בסוף היא עזבה את התפקיד, וטדי לונג עזב את תפקיד השופט והפך למנג'ר שלהם. בסוף הגיעה ל-ECW, עם טו קולד סקורפיו וסנדמן. זה היה מצב ייחודי, כי היא הייתה ב-ECW, וסאליבן בוקר של WCW, והיא גייסה מתאבקי ECW לשם. היא לא הייתה חלק משמעותי ב-ECW אז לא היה הגיוני לשמור עליה שם, אבל עם כמה שפול היימן דיבר נגד WCW, הוא היה בקשר קבוע גם עם קווין. בסוף קווין השיג לה עבודה ב-WCW והיא עזבה, ואז היא עברה לארבעת הפרשים. ברגע חנון מאוד נדיר בדמות של ריק פלייר, כל שבוע הוא הוציא אובר בראיון את הנשים בפרשים, ואמר "וומן, וומן, לא תתחתני איתי עכשיו?". רבים אמרו שבכל הרגש סביב מותו של כריס, מותה, מהטרגדיות הגדולות בעסק, לא זכה לתשומת לב כי כמעט כל הדגש היה עליו. בסוף בנואה גרם לה לעבור מהמתחם לפיצ'טרי סיטי, פרבר באטלנטה, שם גרו כמה מתאבקי WCW כמו גראנג', פינלי, דייב טיילור וגם ויליאם ריגל. השניים נישאו בשנת 2000, באותו הזמן בו דניאל נולד.
פיצ'טרי סיטי היא פרבר אקסלוסיבי, כמעט כולו לבן. המון אתלטים לשעבר גרים שם באלמוניות מוחלטת, וחוץ מהמתאבקים, גרים שם לי הייני ואיוונדר הוליפילד. מתאבק שהתאמן איתו במכון המקומי אמר שבנואה אהב שיכול היה לצאת, שבקושי יכירו אותו ולחיות חיים רגילים מחוץ לתחום, מהם נהנה. במכון הכושר, אפילו שבנואה תמיד לבש חולצות WWE, הוא היה מופנם ובקושי התקרבו אליו. עברו שנים מאז שקרה משהו כזה בקהילה, שכולה כמרקחה. חבר ותיק של ננסי אמר שב-2002, כשבנואה היה פצוע בגלל הניתוח בצוואר, היא חששה כי המשיך להשתמש בסטרואידים למרות שלא היה צריך אותם כי לא התאבק. חברים של כריס אמרו שהודה שהוא חושש להיות קטן מדי. והוא המשיך להשתמש במשככי כאבים ברמה שהדאיגה אותה. השניים נפרדו כמה פעמים באותו הזמן. גם היו להם ריבים מול חברים, והחברים נאלצו להרגיע ולפייס ביניהם, אבל מרוב מבוכה השניים לא נפגשו איתם אחרי חודשים. ב-2001, כשבנואה עבר ניתוח אחרי שגילה שהוא לא יכול לכופף את השריר התלת ראשי, חבר אחד אמר שלקח ברצינות את המראה שלו כי חשש מזה שאיבד גודל בזרוע. הגילוי אחרי מותו של דניאל שהיו לו סימני מחטים על הזרועות שהמשטרה האמינה שהיו כי הזריקו לו הורמון גדילה, ודי הרבה זמן, הפך למשהו הזוי בתקשורת. בלארד אמר שדניאל היה קטן, מאוד. הוא היה בדיוק האדם שצריך להשתמש עליו בהורמון גדילה.
לפי תחנת רדיו בקולומביה הבריטית, נטען שלדניאל הייתה הפרעה גנטית בשם תסמונת איקס שביר, מחלה שכלית תורשתית כמו אוטיזם וצורת פיגור גנטית. פם ווינת'רופ טענה שהיא ובעלה, וגם בנואה, קיבלו אבחון לילדים שלהם באותו הזמן. בעלה דיבר עם בנואה המון, והם עודדו אותו, בגלל מעמדו, לחשוף את ההפרעה הלא ידועה. הם אמרו שאם הוא יהיה הפנים של המאבק למען החולים זה יעזור, אבל הוא רצה לשמור על המצב של בנו בשקט. גם חברים קרובים לא ידעו שלדניאל הייתה המחלה, אבל גילו על זה כשדיווחו על כך, ואמרו שהם מזהים את התסמינים בדניאל.

YossihNew · 28/5/26

איקס שביר היא הפרעת כרומוזום איקס. דניאל ירש אותה מהצד של אמא שלו, נזק באחד משני כרומוזומי איקס. לכל ילד של ננסי היה סיכון של 50% למחלה, והיא גורם לפיגור שכלי. יש ילדים שחווים לקויות למידה קלות בגלל זה, וחלקם חווים לקויות קשות. רוב מי שיראה את זה יאמין שלילד יש אוטיזם, אבל זה שונה. החדשות הטובות הן שמאז הגילוי, יש תקווה שעם טיפול בגנים יהיה אפשר ללמוד להפוך את זה כמו שקרה בעכברים. אבל לעת עתה, דניאל לא יכול היה לחיות באופן עצמאי. אמהות עם בנים במצבו בדרך כלל חוות דיכאון חמור בגלל האשמה שלהן שילדו ילד במצב הזה. אלו שחולים בזה, חוץ מלקויות למידה, הם עם פנים מוארכים, אוזניים גדולות, רגליים שטוחות, ביצים גדולות בגברים, ורקמת שרירים נמוכה. יש להם התפתחות חברתית בעייתית, ביישנות ובעיות קשר עין. זה התאים לדניאל. דוקטור אדוארד טנזה אמר שקשה לגדל כזה ילד. הוא מומחה בנושא כי גם הילד שלו לוקה בה. הוא אמר שלא הרבה יודעים על התסמונת וצריך לחנך את המורים ואנשי המקצוע. אין הרבה תמיכה ואתה מרגיש בודד. ההתנהגות של הילד מתישה אותך.
הוא שאל אם כריס חש את זה כמוהו, שאתה דואג כל הזמן שהבן שלך לא יוכל לחיות חיים נורמליים ולשמוח, להשיג עבודה, לסיים את בית הספר, להתאהב וכו'. הוא לא יודע לגבי המצב עם ננסי, או אם מותר לו לשפוט. אבל הוא שואל אם לדניאל הייתה התסמונת, והאם כריס הרג את דניאל אחרי ננסי כי ידע שדניאל לא יוכל לחיות לבדו, בעיקר אם הוא יהיה בכלא. קשה לו כי כמו הורים רבים, ובעיקר אלו לילדים עם צרכים מיוחדים, צריך לעשות עבורם הכל, ולא לפגוע בהם. הוא גם מתפלל שלא משנה כמה שזה היה נורא שכריס עשה את זה לבנו, לפחות שחשב שעשה את הדבר הנכון. במאי 2003, ננסי ביקשה להתגרש מכריס, וביקשה צו הרחקה, בטענה שכריס כעס ואיים לפגוע בה וגרם נזק לבית ולרכוש שלהם, כולל לרהיטים. הטענה הייתה שהיה חשש לביטחונה של ננסי ולביטחונו של דניאל. היא טענה שבנואה הרס רהיטים בבית בעבר. שופט הוציא צו הרחקה לכריס ואסר עליו לבוא לבית המשפחה. בבקשת הגירושין, היא אמרה שכריס הרוויח 500,000 לשנה כמתאבק, וביקשה משמורת קבועה על דניאל ודמי מזונות. כריס ביקש משמורת משותפת. באוגוסט, ננסי ביקשה לבטל את צו ההרחקה ואת הגירושין. מישהו שהיה קרוב לזוג אמר שכריס זרק דברים כשכעס, אבל לא היו ראיות אז שיוכל לפגוע בה. אבל זה היה לפני שאותו כריס חוסל בזמן ההלוויה של אדי גאררו. בנוסף, ננסי אמרה אחרת, אבל גם לה היה צד מניפולטיבי. ועדיין, חברה של ננסי אמרה שכריס כבר הרביץ לה בעבר, לאחר המוות של אדי, ושהיו בעיות גם לפני שמת.
החבר הראשון אמר שמה שקרה כשכריס רב איתה היה שיצא מהבית, נכנס למכונית ונסע. הרישום הפלילי היחיד שיש לבנואה הוא על נהיגה בשכרות מספטמבר 1998, באחת מהתקריות הללו. אחרי ויכוח שיצא משליטה, הוא יצא מהבית ושתה במכונית. המשטרה מצאה אותו שיכור, חונה מאוחר בלילה מול בית בפיירפילד דרייב, בטענה שגר שם עד לגירושיו שנה קודם. הוא אמר למשטרה שישב שם ונזכר. כל יום ראשון באירוע, ה-WWE התקשרו לבנואה, ולבתי חולים מקומיים באזור אטלנטה כדי לראות אם הוא שם. הם לא הצליחו לגלות כלום. הם אמרו שב-12:30 בצהריים בשני, כשכתבו את RAW, הם שמעו על ההודעות שבנואה שלח ביום שבת בלילה. ריצ'רד הרינג, סגן הנשיא לעניינים ממשלתיים בארגון, התקשר למחוז השריף המחוזי של פייטוויל וביקש לבדוק את המשפחה.
באותו הזמן, הארגון עבד על ספיישל בן שלוש שעות מקורפוס כריסטי שהוקדש להלוויית הדמות של מר מקמהן, עם סיום מפתיע בו החוקר דניאל בק היה עוצר חשוד ברצח בסוף התוכנית- לינדה מקמהן. בסטוריליין, הם יטעו כמובן בהאשמת לינדה, כי המקמהנים שונאים את החוקרים מאז משפט הסטרואידים. המתאבקים התבקשו להגיע לטלוויזיה בחליפות שחורות כאילו זאת הלוויה אמיתית. כשכתבו הספדים לווינס וכמה מהמתאבקים הוותיקים צחקו מי עומד לשאת את ארון הקבורה ומי לא, משרד השריף התקשר ל-WWE בארבע בצהריים, ואמר שמצא את גופותיהם של כריס, ננסי ודניאל, ושהבית הוא זירת פשע. המתאבקים התבקשו לבוא לזירה מיד. וינס בא לזירה, ומקורות רבים אמרו שהוא היה כמו מיצר גיברלטר, ושיבחו את איך שתפקד באותו יום נורא, לפחות המתאבקים שיבחו. הוא אמר מעט משפטים, שכריס, ננסי ודניאל נמצאו מתים. כל המתאבקים, וכולם היו שם לתוכנית, קפאו. לכמה דקות, אף אחד לא אמר מילה. וינס אמר שהמתאבקים יוכלו להישאר לתוכנית או ללכת הביתה. הוא אמר שמתאבקי סמאקדאון ו-ECW יכולים ללכת הביתה ולא יקרה להם כלום. מעט הלכו הביתה, בעיקר טדי לונג ופיט פינלי שגרים באטלנטה. מתאבקים רבים היו הרוסים. האירוניה הייתה שהסט היה מקושט בארון קבורה וכרכרת מתים כשאמרו למתאבקים את מה שקרה. קבעו שמקהלה תגיע לאולם, והיו זרי זיכרון באולם, ונרות זיכרון ותמונות של וינס. בעוד קטע מוזר, טד דיביאסי טס כדי להופיע בתוכנית, והיה שם וייעץ למתאבקים שלא הבינו את המצב. בניגוד למקרים אחרים בהם מתאבקים מתו, אואן הארט ואדי גאררו, התוכנית לא המשיכה. אמרו למתאבקים שהתוכנית נגנזה והם נשלחו למלון, וחלקם נשארו לנאום בתוכנית החיה באולם הריק, כשהראו קרבות וקטעים של בנואה מה-DVD על חייו במשך שלוש השעות. שלטים הוצבו מחוץ לאמריקן בנק סנטר בשש בערב והודיעו שהתוכנית בוטלה בגלל המוות. הקהל התנהג בצורה מבינה בהחלט, אבל חנויות מקומיות בקורפוס כריסטי דיווחו על עלייה במחירות של בובות בנואה שנגמרו באותו הלילה בכל העיר. באופן אירוני, RAW תחזור לעיר בעוד שלושה שבועות, כי WWE החליטו לבטל את סיבוב ההופעות בארבע ערי סטמפיד- ססקטון, רג'ינה, קלגרי ואדמונטון, שם כריס היה אמור למשוך כאלוף ECW. עיתון באדמונטון קרא לבנואה אחרי מותו יליד העיר הכי מפורסם, ואם WWE היו חוזרים לקנדה כל כך מוקדם הם היו משיגים יח"צ בלתי רצוי. היו כמה מתאבקים שהאמינו מהרגע שווינס סיפר להם שכריס היה אחראי לזה, אבל כמו כולם, הם לא תפסו שהרג את בנו. רוב האנשים אמרו שלא היו סימנים בעייתיים לכריס על הדרך, אבל היו מתאבקים שאמרו שהיה מטורף מהרגיל לאחר שלושת מקרי המוות, ושהיו לו בעיות רגשיות. התחושה הייתה שהוא היה זקוק לטיפול, אבל לא הציעו את זה, כי האמינו שהוא לא מסוג האנשים שילכו לטיפול. היו אנשים שחשו שהוא מאוד רצה להיות ברמה של טריפל אייץ' ושון מייקלס, וכעס שלא נשאר ברמה אליה הגיע כבר. ואנשים ידעו על הבעיות בבית. הוא תמיד דאג. כשלקח חופש מהיאבקות, הוא רק חשב על היאבקות. כשהיה בדרכים, דאג מהמשפחה.
למחרת, כשהחדשות יצאו, התגובה השתנתה מעצב. היה ניסיון להסביר את הסיפור כל הלילה, אולי ננסי רצחה את דניאל וכריס נלחץ והרג אותה. ככל שהפרטים יצאו, הם התחילו לשנוא את כריס, אפילו אנשים שאמרו שהם אוהבים אותו ללא תנאי 24 שעות קודם. בסוף, יש דברים כל כך נוראיים עד שאפילו ל"ללא תנאים" יש גבול. ריק פלייר, שהכיר את ננסי 20 שנה כי היה חבר קרוב של קווין סאליבן, זעם על זה. מה שהארגון ידע או לא ידע לפני שידור RAW היה מוזר. בשש בערב, מתאבק שהיה חבר טוב של בנואה אמר לדייב שנציג של WWE אמר לו, בגלל שידע שהם קרובים, שריס רצח את ננסי ודניאל. באותו הזמן רק שמעו שהם מתים. דייב, המתאבק ועוד מישהו שהכיר את כריס, פסלו את זה על המקום, כי אין מצב שכריס רצח את דניאל, ובלי להכיר את כריס מפיצ'טרי סיטי, אי אפשר היה לקבל את זה שרצח את ננסי. אלו שהכירו את כריס וננסי גם לא האמינו, אבל רק בנושא דניאל. בין המתאבקים, בין אם היו ראיות או לא, השמועה לגבי דליפת גז או הרעלת פחמן חד חמצני התפשטה. הם אולי חיפשו תשובות, וזאת הייתה תשובה הגיונית. ועדיין, מספיק אנשים יכלו לקבל את זה. באותו הזמן, שעתיים לפני RAW, כמה אנשים בארגון האמינו שבנואה הרג אותם ורצו לספר את זה לחברים של בנואה בארגון. זה היה שעתיים קודם, ונאמר שהיו כמה אנשים שחששו מתוכנית המחווה בגלל שהיא אולי תפגע בהם.
כש-RAW נפתחה, וינס היה בזירה, ודיבר על זה שהתוכנית הייתה אמורה להיות על מות דמותו, מר מקמהן, אבל במקום הם יעשו כבוד לבנואה. הקליפ שודר עוד פעמיים, בתחילת כל שעה. רוב הדוברים, כמו ג'ים רוס, ג'רי לולר, JBL, מייקל קול, סטיב אוסטין, ג'ון סינה, דין מלנקו ואחרים שיבחו את בנואה. אבל ויליאם ריגל, שגר בפיצ'טרי סיטי וידע על הצד האפל, היה מאופק יותר, ורק אמר שבנואה היה מתאבק נהדר וחש שהוא לא יכול להגיד משהו אחר במצב. היה ברור מאוד שהוא חשד. במשך שלוש שעות, הראו גם קרב מוזר של בנואה ומלנקו מהוג וויילד בו גם אליזבת' וגם וומן היו מלוות, ובנו לזכייה בתואר העולם ברסלמניה 20, והחגיגה בזירה עם ננסי, דניאל, אדי, ובנו ובתו הבוגרים, דייוויד ומייגן. מישהו מהארגון אמר שכשהתוכנית התחילה, אף אחד מהאנשים לא שמע את ההסבר של הרצח וההתאבדות כהסבר לכך שהם מתים, אבל לפני הירידה, התחילו לחשוב על זה. רוב הקהל בזמן התוכנית חשב שהיא טובה יחסית לנסיבות. רוב, אבל לא כל האנשים בארגון, תמכו במה שווינס עשה בתוכנית. המתאבקים שמעו שההנהלה לא ידעה עד 10:30 בלילה שכריס כנראה רצח את שניהם. בדיעבד, זה נראה נוראי בגלל מה שיצא ב-24 השעות אחרי. אלמלא השיחה, שבדיעבד אמרה שאנשים ידעו שעות לפני התוכנית, אי אפשר היה לפקפק בתוכנית. זה היה בלתי אפשרי לבטל תוכנית בחוף המערבי, אבל זה היה מקרה שצריך היה לעשות את זה. באותו הזמן לא חשבו כמו שצריך, והאמת היא, גם דייב הכחיש את הסיפור הזה בזמן ש-RAW שודרה. בגלל שזה כלל רצח של דניאל, כמו כולם, זה נחשב לבלתי אפשרי וחשבו שהסבר אחר יבוא. וגם, היו 500 שמועות על הסיפור וכולם היו סימפתיים כלפיו לפני שנגעלו בשעות הבאות. אבל הדיווחים הראשונים לחקירת רצח והתאבדות יצאו ב-8:30 בערב, קצת אחרי תחילת התוכנית, למרות שרוב המתאבקים לא שמעו על זה עד סוף הערב. ביל סימונס מ-ESPN ביקר את ה-WWE ו-USA נטוורק על זה שלא ביטלו את השידור בחוף המערבי. בקנדה הכריזו על ביטול השידורים החוזרים, וה-WWE הכריזו שלא ישדרו את התוכנית בחו"ל. בשווקים בינלאומיים, הם החליפו את התוכנית בתוכנית בת שעתיים על האליפות.
למחרת היום, בתחילת ECW בסיי פיי, בפעם האחרונה ששמו של בנואה יוזכר בשידור של ה-WWE, וינס פתח את התוכנית ואמר שאתמול ב-RAW, הם ביצעו מחווה לקריירה של כריס בנואה. כעבור 26 שעות, ברור מה קרה בטרגדיה הנוראית הזאת, ולכן, חוץ ממה שיאמר, לא יזכירו את שמו של מר בנואה הלילה. הוא אמר שהתוכנית תוקדש לכל מי שהושפע מהמקרה הנוראי הזה, והלילה, מתאבקי WWE יעשו את מה שהם עושים טוב מכל אחד בעולם- לבדר. ה-WWE הוציאו את כל הקרבות של כריס וננסי מ-24/7. ברט הארט, שהכיר את כריס מאז שהיה נער והחשיב אותו לאח קטן, לא האמין מהרגע שהסיפור יצא. הוא גם ידע על המצב לפני מעטים. אבל הוא סירב להאמין לזה, בטענה שהחוקרים יגיעו למסקנה שונה. הוא אמר שהוא לא מבין מה גורם לאדם לעשות את זה, ומה שעצוב זה שלא ראה את כריס מאבד מקור רוחו, ולא ראה אותו כועס. הוא תמיד היה בחור הגיוני ויציב, זה הדבר האחרון שציפה שיצא מכריס בנואה, ולכן קשה לרבים להאמין לזה.
הקונפליקטים והניגודיות שהמתאבק הכי טוב בארגון, ואחד מהאנשים הכי מכובדים בכל העסק יום לפני כן כי כולם ידעו את זה, הפך פתאום לרוצח חולני בדם קר, היה כבד מדי לחלק מהאנשים. היו מתאבקים שחשבו שאולי ננסי הרגה את דניאל, ובנואה הרג אותה כנקמה, ואז את עצמו, כדי להבין יותר. אבל בסוף הלילה, זה לא היה הגיוני, כי ננסי מתה לפני דניאל. אנשים היו הרוסים, מבולבלים, ואז כעסו ממנו. כשאנשי WWE הבינו שהחדשות רמזו שבנואה רצח את בני משפחתו, הם הוציאו את הסרטונים, וכל התזכורות לשמו מהאתר, בין אם בהיסטוריה או במרצ'נדייז- כתוב ב-DVD של רסלמניה 20 שטריפל אייץ' ושון מייקלס היו המיין איבנט.

YossihNew · 28/5/26

החריג היחיד היו הכתבות הרגילות. למחרת היום, ב-ECW, וינס דיבר על הנושא אבל לא התנצל על שידור התוכנית, למרות שהיו רמזים בתחילת היום שיתנצל כי במשך שלוש שעות דיברו על רוצח. דברה, גרושתו של סטיב אוסטין, התראיינה ב-FOX בדנוור על אלימות, כי סטיב נעצר בעבר על זה שתקף אותה. היא אמרה שסטיב השתמש בסטרואידים, ושבעיית הסמים יצאה משליטה שם, וגם דיברה על אלימות בעייתית. היא אמרה שמקרי המוות היו רבים, וגברים חזקים מתים בלי חקירה של הארגון שמעודד אותם להשתמש בתרופות משפרות שרירים.
אחרי יום, הסיוט הפך לחדשה המדוברת במדינה, והמון כלי תקשורת ניסו לטעון שזה זעם סטרואידים, למרות שהרשויות טענו שב-30 שעות זה לא מה שקרה. ועדיין, ה-WWE התגוננו ונראו רע כי ניסו להכחיש את זה שבנואה השתמש בסטרואידים אפילו שהיו לו בבית. ה-WWE טענו שכל הסמים שנמצאו בביתו נרשמו באופן חוקי, ושסטרואידים לא קשורים למוות כי המוות היה בחנק. אמרו שהרשויות לא יכלו לטעון כלום לגבי מצבו השכלי של בנואה ושהן לא טענו- למרות שבסוף הלילה הן כן, וה-WWE גם ניסו להעלות שאלה שהמאבק היה על גידול דניאל. הם טענו שכל הסמים היו במרשם. לטענתם בלי נתיחת רעלים, שתיקח כמה שבועות, לא היו ראיות שבנואה לקח סטרואידים, ושבמבדק האחרון שלו באפריל, יצא שלילי. הארגון היה צריך להוציא את המבדק, אבל הם פשוט פגעו ביח"צ שלהם, למרות שהגזימו בנושא הסטרואידים בתקשורת. יותר מדי מקומות משתמשים בזה כדי לפשט סיפור מסובך. הם טענו שהמוות, בגלל מרווח הזמן ביניהם וקשירת הידיים והרגליים של ננסי במקום סתם להכות אותה, מראה שהייתה כוונה. המשטרה לא מאמינה שזה זעם סטרואידים בדיוק מהסיבות האלה, אבל הניסיון להכחיש את הראיות של סטרואידים יחזרו אליהם אם המבדקים יחזרו וימצאו סטרואידים במערכת. מקור בארגון קצת אחרי, אמר שווינס וסטפני מנסים להפוך את זה לסיפור שלהם נגד התקשורת. הם פרנואידים ותמיד חושבים שכולם נגדם. ה-WWE לא אמורים להשתמש במילה סטרואידים, ורק להגיש שהוא עבר את מבדק הוולנס באפריל. דייב אומר שבאופן אישי הוא הרוס מזה. יש חלק ממנו שרוצה להגיד שכריס בנואה היה אדם נותן ולא אנוכי, שנתן כל מה שיכול היה לקהל כל לילה, בלי קשר לתנאים. וזה היה נכון ב-99% מחייו, לפחות הציבוריים. אבל כל זה בוטל בגלל פעולות של מטורף פסיכופת ומדוכא, שהיה לו צד אלים שגרם לו לאבד קשר למציאות.
בריאן אלברז, שהיה קרוב יותר לכריס שתמיד צחק ממנו, שאל אם הכיר אותו בכלל. דייב לא היה קרוב לכריס או לננסי, אבל הכיר אותם, והחליף איתם מיילים ואפילו שיחות טלפון עם שניהם. הוא לא רוצה להגיד שלא דיברו על פוליטיקה בהיאבקות, אבל כמעט שלא. רוב השיחות היו קשורות למוות. המופעים לגיוס כסף לבריאן פילמן, אליהם תמיד נסע כל שנה, או מופע המחווה לבריאן הילדברנד, או אחרי מותם של אדי, ויקטור מאר ובאד ניוז אלן. הם הכירו ב-1987 ביפן. הוא היה צעיר בניו ג'פאן, ודייב ראה אותו בקלגרי. הוא השתפר מאוד. אז הוא היה דיינמייט כריס, והוא התלבש באותם טייטסים כחולים ארוכים ואותו שיער ארוך של דיינמייט קיד. הוא שנא את השם. מה שמצחיק ביפן זה שהבדיחה אומרת שכולם נראים זהה. וביפן, ככה בטח מתייחסים לאנגלו-סקסים. דייב לא היה דומה לו, היה להם מבנה גוף דומה, אבל בכל מקום אליו הלך, הילדים רצו אליו ודרשו חתימות מדיינמייט כריס. הכתבים היפניים גם אמרו את זה, אבל הם נראו כמו אחים. הוא היה מאופק ומנומס, ואם היו באותו המקום, תמיד בא לדבר איתו, גם אם אחרים בתחום היו שם, ולפעמים זה לא היה חכם. פעם הוא השיג ממנו סיפורים, אבל לאחרונה באופן נדיר, והוא עזר. הוא לא אדם שסתם יתקשר, או ישלח סתם. היו להם חברים משותפים, אבל דייב לא ידע מה קורה בתוכו חוץ מהפעם ההיא לפני שנה, וכל אחד במצב כזה היה הרוס. הוא לא ידע על התגובה שסירב להגיע להלוויה של ג'וני גראנג', זה היה יכול להיות סימן אזהרה.
הוא אהב לצפות בו כמתאבק ועקב אחריו מתחילת הקריירה בכל העולם. 21 שנים זה המון זמן לראות מישהו מתחיל כילד מנומס וצעיר, והופך לאחד מהמתאבקים הכי גדולים שחיו, ומזדקן מול עיניך ואז יוצא מדעתו בלי התראה. הוא לא יכול היה לדמיין שמשהו יקרה לו, כי עם כמה שזה מוזר, התקשורת המעטה שלהם בשנים האחרונות הייתה לגבי מקרי מוות של אנשים שהכיר. ומה שהלך לאיבוד בכל אימת השבוע שעבר זה שביום ראשון, הוא שלח לבנואה אימייל בגלל מותו של ביף וולינגטון- קצת אחרי שבנואה התאבד. אם תסתכלו מה כתוב במהדורה על וולינגטון, תראו איך זה נוסח ביום ראשון. האם הוא אהב אותו כאדם ממה שידע עליו? כן. וזה גורם לך לפקפק בשיפוט. אבל פרט לכמה אנשים, כל מי שהכיר אותו קצת או הרבה היה אומר את אותו הדבר כמה ימים קודם לכן. ואם משהו היה קורה לו, הוא לא יכול היה לדמיין כתבה עליו שמתעלמת מכל מה שהשיג בקריירה, ועל השפעתו בעסק הזה ובעתידו שהייתה אנדרייטד. עכשיו זה לא הזמן לכתבה הזאת. אולי אף פעם לא יגיע הזמן לכתוב את זה. זה היה שבוע מתיש לכל אדם שקשור בתחום, מעריץ, משתתף או עובד בתעשייה. המון אנשים קופצים על הסוס, ומדברים על סגירת התעשייה. עשו את זה בנאסקאר כשדייל ארנהארדט מת, ואותו הדבר כשאואן הארט מת. עם כמה שכולם מרגישים, בתוך זמן קצר הקהל ירצה בידור. אבל יש המון בעיות כאן, כמו תמיד במקרי מוות, שקורים יותר מדי זמן וכשריק מקגרו מת ב-1984 זה היה אמור להזהיר אותנו מפני העתיד, והיו שינויים, אבל לא מספיק. מה שמכעיס זה שאין תשובות, וכולם יצביעו על וינס, אבל הוא גם עשה יותר מכולם. חלק מזה בגלל שהוא במעמד שיכול לעשות יותר מכל אחד. ההיאבקות תרוויח מזה שהיא לא בשיחה יומיומי פרט למקרים חריגים כמו זה, אבל כולם חוץ מווינס נמוכים יותר.
עסקי הבידור הם מלחיצים, וזה נורא אצל אנשים שהם הכי טובים שיש, כי יש להם גן שאומר להם שהם חייבים להיות הכי טובים שיש, ושהם כישלון אם הם רק טובים מאוד. זאת המוטיבציה שמשנה הכל, אבל גם לוקחת אותה רחוק מדי, וגורמת לבעיות. אבל ההיאבקות מציעה את שינויי מצב הרוח הכי גדולים כמו בלהקת רוק, ומוסיפה את זה שהנסיעות לא נגמרות, וזה יותר קשה מלהיות לוחם UFC, שחקן הוקי או שחקן NFL. זה גם מכעיס להזדקן, לא רק אתלטים, אבל זה קשה כי השיפוט שם יותר סובייקטיבי מכל אירוע ספורטיבי. ומה שמפחיד זה שרוב מי שמעורב חווה חיים קשים יותר, לא קלים יותר, כשהוא עוזב. בסוף, מעריצי ההיאבקות ואפילו המתאבקים שונאים אנשים כמו גולדברג וברוק לסנר, ואפילו רוק, שעזבו אחרי שהרוויחו כסף. כשאדי מת, בהלוויה, המתאבקים אמרו שמשהו צריך להשתנות, והתלוננו על הלו"ז. העובדה היא שפרט למטורפים כמו ג'ון סינה, הלו"ז בארגונים הוא מהקלים שהיו אי פעם. חוץ מהשבועות מעבר לים, פעמיים בערך של שנה של נסיעות לאירופה, רוב הזמן המתאבקים עובדים ארבעה ימים ברצף. יש המון סופ"שים, כמו באירועים, בלי האוס שואוז. בסופ"שים אחרים יש רק שלושה אירועים. לא קל בכלל, אבל לא כמו בשנות ה-80. כמובן שהדרישות הפיזיות היום קשות יותר, ולא רק זה, הכסף טוב יותר. יותר אנשים יכולים לעזוב ולחיות בנוחות לשארית חייהם. מצד שני, אלו האנשים שטובים מספיק כדי להרוויח את הכסף וללכת, שיש להם את הגן שמונע מהם ללכת. השד יצא מהבקבוק, ולמען האמת, ה-WWE מנסים חינוך מחדש לספר סיפורים ולהגביל את הבאמפים. אבל המתאבקים רוצים להופיע, ואלו שהכי טובים רוצים לעשות את זה ברמה גבוהה. שון וולטמן אמר את זה בצורה מצחיקה- כשהתחיל, כולם אמרו לו להאט או שיפצע. הוא לא הקשיב ונפצע בגיל 30, התמכר למשככי כאבים וביותר במקרה אחד, התקרב להיות חלק מהסטטיסטיקה. והוא לא יצא מזה. הוא עבד בהקלטות של WSX והיה הוותיק שהזהיר את הצעירים להאט אחרת יפצעו. הוא צחק שלא רק שמי שאמר לו לא הקשיב לו, אלא שידע טוב מאוד שלא יקשיבו, ואמר את זה רק כי זאת הייתה חובה שלו כוותיק. האם יצא מזה משהו טוב? האם כבר יצא? טוב, הלו"ז השתפר. מדיניות הוולנס של WWE נבעה מהמוות של אדי. זה עזר למישהו? מוקדם מדי לענות על השאלה למרות שהתגובה השבוע אומרת שלא. שימוש בסמים היה חלק מהמקרה, למרות שזה לא מוות קלאסי ממנת יתר. אחוז קטן מהמתאבקים אולי יוכל להצליח בלי משככי כאבים. רובם אומרים שזה בלתי אפשרי, אבל תמיד יש לאנס סטורם שאומר אחרת והוא ההוכחה. אבל הוא שונה, כי עזב מרצון, והוא אמנם עף ועשה מהלכים אתלטיים, אבל לא עשה משהו טיפשי בזירה רק כדי שאלפים יצעקו "הולי שיט". העסקים יגרמו לכך שתמיד יהיו טרגדיות. אפשר לבטל את כל ההאוס שואוז, ולעבוד בקרב אחד בלבד כל שבוע, ולחלק מהאנשים זה רק יחמיר את המצב, כי אם לא יתאבקו שישה ימים זה תירוץ להתמסטל יותר כי רק פעם אחת צריך לשמור על עצמך. להמון אנשים זה ישתפר. לצעירים, עקומת הלמידה תאט מאוד. לוותיקים, הם ישרדו הרבה.
ב-WWE מסתכלים על זה יותר מנקודת מבט של לשרוד את היח"צ השלילי, שאולי יעלם כשנשמע על זה. הם מצפים לעוד מטח עוד כמה שבועות כשהדו"ח יגיע, בעיקר אם ימצאו בגופה סטרואידים. ואולי לא- הנתיחה של אדי חזרה ואמרה שסטרואידים תרמו למוות. אפילו שמותו כוסה בתקשורת, ואנשי ספורט חיכו לכוכב גדול שימות מסטרואידים, שבועיים אחרי מותו, פרט למעריצים, הוא היה סתם מתאבק. לא אתלט אמיתי, לא שחקן אמיתי. אבל לא משנה מה הסיבות, כריס בנואה חיסל את חייו בכל דרך אפשרית כשלקח איתו עוד שני אנשים. ועדיין, עצוב לחשוב על מה שעבר מנובמבר 2005 עד מותו, פרט לכל אלימות שהייתה בביתו. אולי זאת יותר מדי סימפתיה לאדם שחיסל את מוחו ובחר דרך לא נכונה להתמודד עם הטרגדיה. הוא הרג את אשתו בזעם אלים שבכל מצב, אין הסבר אליו, והרג את בנו כי אהב אותו ובמוחו הרדוף, הרגיש שזה הדבר הנכון. והוא התאבד בגלל שהוא הרס את כל מה שעשה. לא היה שום דבר שיוכל לעשות שוב חוץ מלהירקב בגיהנום על כדור הארץ, שהיה נורא ממה שעבר, או להירקב בגיהנום בעולם הבא שהוא חש שרע באותה צורה, אבל לא גרוע יותר. בפוטבול, משתמשים במונח מסוים. שחקן פוטבול מת פעמיים. פעם כשהפוטבול נגמר, ופעם כשחייו נגמרים. אפילו שלא הייתה בעסק, ננסי בנואה היא המתאבקת האחרונה שמתה פעם אחת. לגבי כריס- זה לא בטוח.
פרט למעט הערות, כל דבר במהדורה הזאת הוא איך שנכתב ביום שני בשלוש בצהריים. היו יותר אירועים גדולים הסופ"ש מכל שבוע בהיסטוריה. דייב ראה את כולם, אבל כתב רק על אחד. ביום שישי הוא ראה את אחד מהאירועים הכי טובים בחייו. המיין איבנט היה עם הקהל הכי לוהט בכל קרב בתולדות MMA, אולי חוץ מרנדי קוטור-טים סילביה, שם לא היה, אבל אמרו לו שהקהל בסן חוזה היה רק חצי מזה, למרות שהרעיש באותה צורה. הוא ציפה לכתוב על זה. הוא לא יכול היה לחכות למהדורה של השבוע, ולהגיד לאנשים לא לפספס את השידור החוזר. ויום אחד הוא יעשה את זה. לפחות עבורו, הזיכרון מהקרב יוכתם לעד במה שקרה במרחק אלפי מיילים באותו הרגע.

YossihNew · 30/5/26

פרשת בנואה חלק ב'- 5 ביולי, 2007:

הרצח של ננסי ודניאל בנואה, והתאבדותו של כריס, המשיכו להיות חדשות חשובות, בעיקר בחדשות האמריקאיות והקנדיות בכל השבוע. היו המון היבטים שונים לסיפור. אף כתבה בנושא היאבקות צברה כל כך הרבה כיסוי תקשורתי. לא היה צפוי שמשהו יגיע קרוב למותו של אואן הארט ב-1999, או היבחרו של ג'סי ונטורה לתפקיד מושל מינסוטה ב-1998 ברמת הכיסוי הלאומי של ההיאבקות, אבל מי ציפה למשהו כזה? לאלו בהיאבקות זה היה יותר מדהים בגלל האדם שביצע את הפשע. יהיה קל להתעלם מכל הכיסוי התקשורתי, אבל האמת היא שהרוב היה הוגן. זה פשוט היה הכיסוי הכי גדול שרובם ראו, בערוצי החדשות, והמוות של משפחת בנואה הביא רייטינג אחרי זה שפריס הילטון יצאה מהכלא והגיעה ללארי קינג. המון מהכיסוי היה נוראי, הנורא ביותר היה אצל בוב או'ריילי אצל FOX, התוכנית הכי אהודה מסוגו. או'ריילי ממש ניסה להאשים את ננסי בגלל סימני מחטים על דניאל, בלי קשר לזה שרשמו לו הורמון גדילה ודניאל היה אמור לקבל אותו. פרק אחר, עם ג'ראלדו ריברה, הביך, והוא ערבב בין תאריכי המוות, אמר שהיו שבוע קודם ממה שהיו, ואמר ששרי מרטל וננסי מתו באותו היום, וקישר את זה שקווין סאליבן, גרושה של ננסי, היה הבוקר של שרי. סאליבן לא הוזכר בשם. הוא אמר ששרי מתה מסיבות לא טבעיות בגלל סמים- ואולי זה נכון כי בעלה אמר שלקחה מנת יתר, אבל רק עוד כמה שבועות נקבל אימות אמיתי. ריברה, לזכותו, אמר שכל הסיפור על ויקיפדיה היה שטויות, כי כולם אמרו שהיה עדכון בנושא שנמחק וכתב שכריס לא הגיע לוונג'נס בגלל מותה של ננסי, 14 שעות לפני שהמשטרה גילתה את הגופה, ושהעדכון בא ממחשב בסטמפורד, קונטיקט.
הסיפור של ויקיפדיה הוא צירוף מקרים הזוי. נדמה שזה הלך ככה. ב-8:41 בליל ראשון, קצת אחרי ג'וני נייטרו-CM פאנק, אנשים ב-WWE שאלו איזה בעיות משפחתיות היו כל כך חמורות שגרמו לכריס להחמיץ קרב אליפות, ומישהו אנונימי אמר שננסי מתה. בהתחשב בשיחה שהייתה, לפי איך שג'ואי סטיילס תיאר, זה לא חריג להמציא את התשובה. הבחור שעדכן לא אמר שהיא אולי מתה אלא שהיא מתה. אנשים כעסו שאמר משהו כזה כעובדה, והוא אמר שדייב אמר, כדי לתת לשקר אמינות. כעבור כמה שעות, המידע עודכן, ממחשב של תלמיד בן 19 מאוניברסיטת קונטיקט, והוא היה מעריץ היאבקות, ובמקרה הוא גר בסטמפורד. ויקיפדיה הורידה את זה כעבור שעה כי לאדם לא היה מקור. אדם אחר, מניו זילנד, כעבור כמה שעות, ערך בוויקיפדיה את אותו הסיפור, ואמר שהמקור הוא אתרי אינטרנט, וכעבור כמה דקות שוב מחקו. מה שחשוב היה שהסיפור הראשון מהצ'אט של האירוע לא נבדק, והסיבה היחידה שדייב ידע עליו היה בגלל שהשם שלו הועלה והוא תושאל כי אנשים אמרו שבנואה התקשר לדייב והודה ברצח לפני שהתאבד. אבל זה היה סתם מעריץ שניסה לצאת אובר, והכל המשיך משם. אבל בגלל הקשר לסטמפורד, אנשים מיהרו להגיד שזה מוכיח שאנשים מ-WWE ידעו. אבל מההתחלה ידעו שהמחשב לא קשור ל-WWE, למרות שאפשר היה לטעון שהוא של עובד. אבל תוך כמה דקות בדקו את ה-IP, שיצא בסיפורים כמה ימים לפני שזה התפרסם ב-FOX, כדי לחשוף את מי שערך. כולם האשימו את ה-WWE ולא טרחו לבדוק את זה. אף גוף תקשורת לא דיבר עם הסטודנט. והיו רשתות חדשות שאמרו ש-WWE בטוח ידעו, בגלל ויקיפדיה, אפילו אחרי שהסבירו מה קרה.
ריברה גם טען שבנואה סימס לחבריו כשצפה באירוע, אבל ההודעה האחרונה הייתה 16 שעות לפני תחילת האירוע ובנואה מת הרבה לפני שהאירוע התחיל. ואז הם עברו לנושא הסטרואידים ולמוות של מתאבקים בגיל צעיר. מקרי המוות היו בגלל סגנון החיים, וסטרואידים הם חלק גדול מהסיפור וגם משככי כאבים וסמים שגורמים להחלמה מפציעות. אמנם רוב הכוכבים הצעירים שמתו השתמשו בסטרואידים, אבל חלקם, ג'וני גראנג' ובאם באם ביגלו למשל, לקחו המון כדורים ולא סטרואידים. זה סיפור שלא ממש התפרסם. לא בטוח אם זה קשור, אבל אם שימוש בסמים- לא רק סטרואידים- תרם למקרי המוות, וזה בלתי מעורער, ואולי תרם גם לרצח, אז יש קשר. בכתבות על מקרי מוות של מתאבקים, המציאו כל מיני מספרים. איזה מזל שאף אחד לא חקר, כי אף אחד לא יודע על המספר. FOX המשיכו לטעון למוות של 27 מתאבקים מתחת לגיל 45 במשך עשור, וזה נמוך ומצחיק. רבים אמרו שזה בסביבות ה-60, כמו בכתבה של USA טודיי שנכתבה לפני כמה שנים. דייב הסתכל על המקרים שהוא דיווח מתחת לגיל 45, מה שפוסל המון מתאבקים בסוף שנות ה-40 בתקופה הזאת, החל מ-1996, ולפני כמה שנים, כשהרשימה הייתה 105 אנשים- וחלקם היו אלמוניים אבל לא הרוב- זה הפך לנורא מדי. העניין הוא שהמספר גבוה, וכולם צעקו על 27 שמות, ולא דיברו על המון שמות בולטים, וזה הפך את הכל ללוקה בחסר.
וינס ולינדה מקמהן התארחו בטודיי שואו וב"בוקר טוב אמריקה" לבקרת נזקים. וינס ומרדית' וירה החליפו כמה מילים רעות, וההודעה לעיתונות יומיים קודם שם אמרו שסטרואידים הם לא הסיבה חטפה קשה. וינס ניסה להגיד שהתכוון שזה לא זעם סטרואידים, כי בגלל משך הזמן בין הרציחות, זה היה מכוון, ואמר שאין מצב שמישהו בארגון ידע שבנואה ישתגע. וינס אמר ששימוש בסטרואידים לא צריך להיפסל כגורם אבל שזה לא זעם סטרואידים. העובדה היא שמי שדיבר על הנושא לא אמר שמחלקת השריף, בדיוק מהסיבות האלה, פסלו את זעם הסטרואידים. אבל הם חקרו אם בנואה השתמש בסטרואידים ואם זה קשור, כי הסטרואידים והסמים האחרים אולי גרמו או החמירו את הדיכאון. רוב התגובה בתקשורת הייתה שווירה גרמה לווינס להיראות רע בגלל שהוא טען שסטרואידים לא קשורים לרצח, ואז וינס אמר שהתקשורת קפצה על הנושא לפני הנתיחה, בעוד שגם הוא דיבר לפני הנתיחה. דייב לא ראה, אבל הקשיב לזה. הוא חשב שווינס ניסח את המילים יפה, אבל היה צפוי שההודעה לעיתונות פשוט תיקטל, והוא נקטל יותר ממה שחשב. למרות שווינס צדק שזה לא זעם סטרואידים, ללעוג לתקשורת אחרי שמתאבק שלו רצח שני אנשים, ועם האקדח המעשן של סטרואידים בבית שלו, וזה שכולם ידעו שהשתמש בסטרואידים, והיה סיכוי, אפילו ממש, שסטרואידים יופיעו בנתיחה, זאת הייתה טעות. זה מראה על השיפוט של הארגון כשכולם מתוחים. אפילו אם וינס לא חשב טוב, וזאת לא אשמתו, מישהו היה צריך להגיד לו לא להוציא את זה. וינס אמר שרק חמישה מתאבקים בארגון שלו מתו בעשור האחרון, ואחד היה רצח, אחד היה אואן הארט שנפל מהתקרה, ושלושה היו התקפי לב. זה נכון, אבל מתעלם מהמספר הגבוה של מוות בקרב מתאבקים שעבדו אצלו. זה לא אומר שווינס יכול היה לדאוג לבריאות המתאבקים שלא היו אצלו כמה שנים ומתו אחרי תקופות קצרות או ארוכות בארגון. המוות הוא תופעה בתעשייה ולווינס יש כוח של הארגון שלו, ובדרך אחרת, כוח על התעשייה כי הוא יוצר את הסטנדרטים, אבל אין לו כוח על הארגונים האחרים. וינס עדיין מקדם לפי מבנה גוף. אם תראו מי היו שלושת האלופים הכי בולטים השנה- ג'ון סינה, באטיסטה ובובי לאשלי- הם עם מבנה גוף שמעט אנשים יוכלו להשיג בלו"ז של הדרכים עם סטרואידים והורמון גדילה. זה לא אומר שהם עושים את זה, סינה הכחיש שהשתמש בזה כל חייו ואפשר להאמין לזה, ולכולם יש גנטיקה מדהימה. אפילו אחרי המוות של אדי גאררו ותוכנית הוולנס, זה לא השתנה. העניין הוא, שכל סם שנמצא אצל אדי במערכת בזמן מותו, היה עם מרשם חוקי. וכל סם שנמצא בבית של בנואה נרשם באופן חוקי. זה פותח נושא יותר מסובך. התשובה הפשוטה היא להסיר את הפרצה ולאסור על סטרואידים גם במרשם. הלוחמים לא יכולים להשתמש בזה, שחקני NFL ובייסבול לא משתמשים בזה. אולי וינס יעשה את זה אם יסתבר שלבנואה היו סטרואידים במערכת, ואנשים יכעסו על מדיניות הסמים של וינס. דוקטור פיל אסטין רשם לבנואה סטרואידים כי הגוף שלו הפיק רמות טסטוסטרון נמוכות מרוב שימוש. רוב המשתמשים בארגון, אלו שמעל גיל 35, יאבדו ממבנה גופם אם יפסיקו ולא ישתמשו בהורמון גדילה כי הגוף שלהם רגיל לעזרה מלאכותית והפסיק להפיק באופן טבעי. לכן הפרצה הזאת. ואפילו זה לא פשוט כי הם כבר חטאו בעבר, כמו שכוכבי שנות ה-80 שעבדו בלו"ז מטורף מתו בגיל 45. הלו"ז של WWE הכי קל שאפשר. אמנם יש 250-300 ימים בדרכים, ואנשים כמו סינה שעושים פרויקטים בחוץ והופעות בתקשורת בדרכים ברמה מפחידה, רוב המתאבקים נלחמים 150-160 יום בשנה. זה אולי יותר מדי ואפשר לקצץ. את העבר אי אפשר לשנות, אבל וינס לא הכיר בטעויות שלו, רק פעל, ואולי מעט מדי ולאט מדי, כדי לתקן. אבל אי אפשר לטעון שהוא אשם ברצח הכפול וההתאבדות. והרוב לא. הוא השיג היט על תוכנית המחווה, כבר דיברנו על זה. וינס לא "ידע", או האמין שבנואה היה אחראי לזה או שלא היה עושה את זה, ואנשים כמו אוסטין, סינה, ג'ים רוס ו-JBL לא היו מדברים ככה אם היו מאמינים בזה. ואי אפשר להתעלם ממה שריגל אמר. דייב שמע לראשונה על זה שעתיים לפני תחילת RAW, ולא מאף אחד מ-WWE, והם לא ידעו לפני ש-RAW שודרה, אבל המקור היה מישהו חשוב בארגון. הוא לא יודע מה ריגל חשב כשדיבר, אבל הוא כנראה חשד שהתוכנית היא לא רעיון טוב. וינס היה צריך להתנצל ביום שלישי, ואז זה היה מפסיק. במקום, הם אמרו שווינס אולי יתנצל, והוא כמעט התנצל, אבל לא באמת.
לינדה מקמהן ניסתה להציג את הזווית שכריס וננסי התווכחו על גידול דניאל והמחלה שלו, בניסיון שהתקשורת תפסיק להתעסק בסטרואידים. המון הפסיקו לדבר על סטרואידים כמה שעות, ופשטו על המשרדים של דוקטור אסטין כשהמקמהנים היו בשידור, אבל זה נכשל. לינדה אמרה שמאז סוף שנות ה-80 הייתה להם מדיניות סמים, והם עברו למדיניות יותר משוכללת ומדיניות הוולנס. הם בודקים סטרואידים וסמים, וסמים במרשם לא חוקי. לטענתה סטרואידים לא חוקיים בלי מרשם והם לא סבלו את זה.
לינדה העריכה ש-4-6% מהמתאבקים נכשלים במבדקים, ובהתחלה זאת השעיה של חודש- מתאבקים ימשיכו להופיע בשידורים בזמן ההשעיה כי הארגון לא אהב שזה השפיע על סטוריליין- בפעם השנייה לחודשיים ובפעם השלישית פיטורין. ה-WWF החלו במבדקים ב-1987 לאחר שג'ים דאגן ואיירון שיק נתפסו עם סמים בנסיעה בניו ג'רזי. הסיפור קיבל המון יח"צ כי השניים היו בפיוד וכולם ידעו שהיאבקות היא לא אמיתית, אבל זה לא היה מוגזם כמו היום והייתה קצת מציאות. לבדוק סטרואידים הם החלו ב-1992 אחרי שדוקטור ג'ורג' זהוריאן הורשע באספקת סטרואידים ומשככי כאבים למתאבקים, כולל וינס מקמהן, האלק הוגאן ורודי פייפר. לא ההרשעה, אלא היח"צ השלילי מהתקשורת הוביל למבדקים. וינס, בלחץ, היה רציני מאוד לגבי המבדקים, ופיטר שניים מהפייסים הכי גדולים שלו, אולטימייט ווריור ודייבי בוי סמית', כי האמין שעקפו את המבדקים עם הורמון גדילה. הוא גם ערך אירוע פיתוח גוף ואמר למפתחים לעזוב את הסטרואידים, מה שגרם להם להגיע בכושר מביך, והוא השעה בלי תשלום עשרה מ-13 מפתחי הגוף שהיו עם חוזה כי הפרו את המדיניות. זאת הייתה אחת הסיבות בגללה הוא סגר את ארגון פיתוח הגוף שלו- אבל בעיקר כי זה פשוט היה ארגון שנכשל. המבדקים הפסיקו ב-1996. לא התעסקו יותר בנושא. WCW אמנם בדקה אז, אבל המבדקים נחשבו לבדיחה. רוב מתאבקי WCW לקחו סטרואידים, ושמו ויזין בדגימות השתן שלהם, מה שמנע את הבדיקה, כי לא בחנו אותם כשהשתינו. WCW זכתה במלחמות ליל שני, עם מתאבקים מבוגרים יותר, ובלי המבדקים, הם נראו יותר טוב מהמתאבקים הצעירים של וינס. הארגון של וינס גם ממש הפסיד אז כסף אז הוא קיצץ בהוצאות. הם לא בדקו באופן קבוע עד 2006, אחרי מותו של אדי גאררו. ג'ים רוס, אחראי יחסי אנוש, ציווה על מבדקים למתאבקים שנראו מסוממים, אבל לא סטרואידים. וינס פעם צחק בראיון כששאלו אותו מה צריך כדי להבין שהבחורים שלו לוקחים סטרואידים, והוא אמר שאם הוא יראה מחט בתחת שלהם.

YossihNew · 30/5/26

השם של בנואה קשור לשני עסקים בנושא אספקת סטרואידים והורמון גדילה שהתובעים של ניו יורק מנסים לטפל בהם. הם אמרו שמדאקסלייף כתבו מרשמים לבנואה שנחתמו בידי בית מרקחת באורלנדו, ושלחו לו את הסמים לפיצ'טרי סיטי. טרנס קילדון, עורך הדין של מדאקסלייף והבעלים דוקטור גרי ברנדווין, הכחיש שמכרו סטרואידים לבנואה. שישה אנשים, כולל שניים מהבעלים, הודו באשמה, ועוד 20 נעצרו. לינדה מקמהן הכחישה שבנואה ירד מתפקיד מתאבק חשוב לתפקיד של מאמן, מה שהיה פירוש לא נכון לתפקיד שלו בתור כוכב של ECW. לפי אחת מהשיחות האחרונות של ננסי, כריס חשב שזאת ירידה בדרגה ודאג. אבל זאת לא הייתה התוכנית לטווח הארוך. היא אמרה שהארגון לא ידעה מצו ההרחקה שננסי הוציאה. היא אמרה שבשנה שעברה כשכריס ביקש חופש, הוא קיבל. בציבור ומול אנשים בתחום ולא מהתחום, כשלא היו בבית, כריס וננסי היו זוג מושלם שאהבו אחד את השני ואת הילד שלהם. ננסי חייכה ואמרה בגאווה שכריס נהדר, שהיא בת מזל להיות נשואה לו וכמה היא אוהבת את חייה. לנשות מתאבקים אחרות אמרה שהיא אהבה את החיים, ונהנתה מהעסק אבל לא התגעגעה אליו, ואהבה להיות עקרת בבית. ננסי נכנסה לתחום ב-1982-83, כמעריצה שישבה בשורה הראשונה בארגון בפלורידה של באצטדיון הספורט על שם אדי גרהאם. ג'ים וננסי דאוס, כמו שקראו לה אז, היו מעריצים קבועים בשורה הראשונה. ביל אוטן, צלם היאבקות ותיק מהאזור, ראה אותה ושם לב אליה מיד בגלל פניה, כי היא נראתה כמו השחקנית המוכרת ואלרי ברטינלי. הוא רצה שתצלם תמונות דוגמנות, והיא סירבה. לבסוף הוא שכנע אותה, אבל עם כמה שהייתה יפה, לא היו לה הבעות פנים או ניסיון. אבל כשהארגון ניסה לקדם את בילי ג'ק היינס כפייס מוביל, הם רצו שיראה כמו מישהו שהנשים אהבו. אוטן הציע את דאוס לצילומים כי היא רק הייתה צריכה להיראות יפה והדגש היה על היינס. התמונה הגיעה לשער מגזין מיין איבנט. קווין סאליבן ראה את התמונה ורצה גם להצטלם איתה. הייז וסאליבן היו בפיוד וסאליבן רצה לשטוף את המוח של החברות של היינס באמצעות דמות השטן שלו כדי להעביר אותן לצד האפל. ננסי התגרשה מהר מבעלה והתחתנה עם סאליבן.
ג'רי מקדוויט ניסה להסביר שהשניים התווכחו על גידול דניאל ואיפה ילמד בכיתה א' בגלל צרכיו. זה אולי נכון, אבל המעטים שהכירו אותם ואת הריבים שלהם, אמרו שזה לא היה קשור לדניאל. הנושאים החשובים היו כסף ואובססיה, ובעיקר כסף. כריס תמיד ניסה למנוע מננסי להתעסק בכסף, כמעט כאילו חשש שתעזוב אותו ותיקח את הכסף שהרוויח. היא לא סמכה עליו באותו הנושא, ונושא פתיחת חשבון הבנק הסודי באדמונטון וביטוח החיים הן הדוגמאות האחרונות. מתאבקי WWE התבקשו לא להגיב על הנושא בציבור, אבל מעטים הגיבו. מאט הארדי כתב במייספייס שלא תמיד הסכים עם כל מה שווינס מקמהן עשה, אבל הוא מסכים עם כל מה שעשה במצב הזה. מתוך כבוד למוות של משפחת בנואה ותרומותיו לעסק, וינס עשה את הדבר הנכון כשביטל את RAW. כשהוחלט להפוך אותה לתוכנית מחווה לבנואה, ה-WWE עשו רק את מה שנחשב למכובד באותו הזמן. כשנחשף עוד מידע, ה-WWE פנו לכיוון אחר ונכון. התוכניות של ECW וסמאקדאון הוקדשו השבוע לקהל. הקהל שהתאבל והיה מבולבל מהטרגדיה, והיה זקוק להם ולמאט, שיבדרו אותם. הוא חש שזאת אחריות שלו, ולעונג הוא לו לגרום לאנשים לחייך ולתת להם בריחה מהמציאות. ווינס גם מרגיש ככה.
הוא אמר שבנואה תמיד היה אדיב, מתחשב ומקצועי כשדיבר איתו. כמו כולם, הוא היה בהלם כששמע. הוא לא מאמין שכריס בנואה, אשתו ובנו מתים כשהוא מקליד את זה. כל החלקים המוזרים בפאזל לא התבהרו עדיין. הוא מתפלל לילדיו האחרים של בנואה ולמשפחות והחברים של המתים. יותר מכל דבר, הוא מצטער על דניאל הקטן- הוא היה בן אדם תמים כל כך. זאת טרגדיה איומה ועצובה. הוא התאכזב מאיך שהתקשורת החתימה את כל המתאבקים בנושא. יש המון אנשים טובים ומדהימים שעושים דברים נהדרים לעולם והוא מתאבק איתם, וזה לא הוגן. ויקטוריה כתבה שהיא לא יודעת מה להגיד ולא להסתבך. כל מי שקורא את הבלוג שלה יודע כמה היא אוהבת את התחום ולהיות חלק מ-WWE. אבל מה שיש לה להגיד חשוב יותר. הבן שלו, דניאל, בא להמון מופעים. הם התחברו. הוא היה ילד קטן וחמוד. מה שכריס בנואה עשה היה אנוכי וכואב. היא חוששת שזה שהיה כוכב מעצים את המצב. זאת לא התאבדות, היא אנוכית וכואבת. כל עוד אתה נושם, אפשר לשפר את חייך. לדבר עם המשפחה שלך, החברים שלך. ואם לא נוח לך איתם, אפשר להתקשר לקווי תמיכה שפועלים כל הזמן. תמיד יש אופציות. ואולי יום אחד היא תצליח לסלוח לכריס, לא היום.
רוב ואן דאם כתב שהוא יודע שמפלצת עשתה את הפעולות הנוראיות והבלתי נסלחות הללו, אבל כמו כל אדם שהכיר את כריס, הוא לא יכול היה לחשוב שהוא יהיה המפלצת. הוא היה עובד לדוגמה. היית חייב לכבד אותו ולהעריץ כמה היה ממוקד וממושמע. אם אי פעם שאלו אותו את מי העריץ בעסקים, היה קל לנחש. הוא לא מדבר על בולשיט שהוא לא מעוניין, כמו עם מי היה רוצה להתאבק או מה הצבע האהוב עליו, אלא מי שבאמת העריץ מאחורי הקלעים. וזה היה כריס בנואה, בזירה, בחדר ההלבשה ועם משפחתו. רודי פייפר התראיין ב-DVD בשנה שעברה וכשנשאל על המחלה, הוא דיבר על מבט מרוחק, עייפות ודיבר על מתאבק אחד, הוא אמר שמדובר בכריס בנואה שהוא אוהב ודיבר איתו על זה, ונתן לו את המספר שלו. הוא אמר שאפשר לראות את זה, כשהבחור שם ולא חי. הם תוהים מה לא בסדר עם המשפחות שלהם.
מחיר המניה ירד בתחילת השבוע בגלל היח"צ, אבל בקהילה הפיננסית לא מאמינים שזה ישפיע לטווח ארוך על המניה. המחיר שלה היה 16.38 דולר לפני המוות, וירד בגלל היח"צ השלילי מהאנגל של וינס שהעמיד פני מת. המחיר עלה ל-16.22 דולר, אז הם לא במצב שונה. לא תהיה השפעה לטווח ארוך על העסק אלא אם הממשלה תחקור את הספורט ותנסה להטיל רגולציה ומבדקים במדינות החשובות שהארגון לא ימנע מהן. ואין סיכוי שזה יקרה. אם זה היה ה-NFL והיו יותר ממאה מקרי מוות בעשור, וזה היה מסתיים בפשע נוראי, גם אם לא קשור, אז ברור שהיו עושים משהו חיצוני לפני שנים. אם היה משפט ושני הכוכבים הכי גדולים ב-NFL ובבייסבול היו מעידים תחת שבועה שבין 80 ל-90% מהארגון משתמש בסטרואידים ועברו כבר 13 שנה, היו עושים משהו מזמן. ההיאבקות המשיכה בלי התערבות כי לא משנה מה הרייטינג, האנשים החשובים לא דואגים ממנה. השבוע, כולם דיברו עליה, אבל האם זה ישאר ככה בשבוע הבא? כנראה שלא. הרשויות המקומיות והממשלתיות פשטו על משרדו של דוקטור פיל אסטין. הפשיטה התמקדה במחשב ובמה שרשם לבנואה. הם החרימו מחשבים ותיקים רפואיים. מצאו עשר פחיות בירה ריקות ובקבוק יין ריק במכון הכושר ליד גופתו של בנואה.
השעו את הרישיון של אסטין לשלושה חודשים והוא נקנס ב-500 דולר ב-2001. היו דיווחים שהושעה על התנהגות לא מקצועית ב-1992 כי רשם כדורים לפציינטים, ושוב ב-1997, אבל זה בעצם היה אבא שלו, שיש לו את אותו השם. בנואה הכיר את אסטין בזכות ג'וני גראנג'. הוא היה קשור להמון מתאבקים מהאזור וגם לאתלטים מענפים אחרים. הם היו יותר קרובים מרופא ופציינט טיפוסיים.

סיכום אובזרבר- מאמרים חלק ב'

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member