סיימתי לקרוא את הספר של לורה שיינלי

[ayala26]

סיימתי לקרוא את הספר של לורה שיינלי

הספר unassisted childbirth למי שלא מכירה

לא מרגישה שתרם לי ממש הרבה, לא ספר משנה דעות או פותח עיניים מבחינתי. חוץ מחיזוק מספר רעיונות ורשימת ספרים שאני רוצה עוד לקרוא. סיפורי לידות האימה האמריקאים עם משככי כאבים בכפיה וקשירות לא מדברים אלי כי בכל מקרה לידה כזו לא תהיה לי assisted או unassited הזדהיתי עם (לא ציטוט מדוייק כי לא סימנתי עמודים) "להגיע ללידת בית עצמאית מתוך אמונה ביכולתך ולא מתוך חוסר אמונה ביכולת צוות רפואי" משהו כזה. אני מגיעה לחשוב על הנושא פשוט מתוך המחשבה - מתי לקרוא למיילדת ובאיזה שלב אני צריכה אותה באמת. סיפורי הלידות העצמאיות מאוד מרגשים. גם מכיוון נקודת המבט של בן הזוג. לצערי אני לא חושבת שבן זוגי מתאים או היה מתאר לידה באופן הזה. והסכמתי עם המסקנה של לורה שאחרי שנשים יחזרו ללדת לבד\בבית הצעד הבא יהיה גם ללדת ללא כאב כי עדיין בסיפוריהן הן מתארות כאב רב. אבל.. עם הסיפור של לורה שיינלי עצמה כל כך לא הזדהיתי. כל הגישה הזו של חיים מהיד לפה, התנתקות מהחברה וסירוב די עקרוני לפנות לכל עזרה שהיא (דוגמה ללכת למקום הגיוני לשקול את התינוק במקום לשים אותו על המשקל של הירקות בסופרמרקט..) ממש לא מדברים אלי. כמו כן משהו שהיא חזרה עליו כמה פעמים כשהיא החליטה ללדת לבד אפילו לא בנוכחות בן זוגה שהיא ראתה בזה אתגר אישי. אני חובבת אתגרים אבל לגמרי לא מתחברת לי המילה אתגר עם לידה.

 

[savvysunflower]

זה בדיוק אחד הקטעים שמפריעים לי

בכל הסיפור. הפסקה האחרונה שלך. אני ממש הזדעזעתי מהדמות של השיינלי הזאת מכל מה שקראתי עליה וממנה. מה שיצא לי לקרוא באתר שלה הרגיש לי מניפולטיבי, כאילו היא מייפה דברים מסויימים, מסתירה דברים אחרים ומציירת דברים אחרים באור מאד שלילי כדי לשרת אג'נדה מסויימת שלה. "אתגר אישי", זה בדיוק הנקודה שהכי מזעזעת אותי--נשים שמגיעות לזה מתוך רצון לאתגר את עצמן, כאילו שלהביא ילד לעולם זה משחק, וכאילו חייו של העובר שוליים לעומת רצון האם "להגשים את עצמה". קראתי בבלוג של איזה רופאה מעצבנת שכותבת נגד לידות בית שקראה לזה stuntbirth, ועבור נשים שיולדות כך מתוך הגישה הזאת אני חייבת להסכים איתה. אני יודעת שלא כולן כאלה. אבל שיינלי היא דמות מאד מוכרת ומרכזית בעולם האנאסיסטד, ואותי אישית זה קצת מפחיד.

 

[תותיםבקצפת]

קראת את birthing from within?

מאוד מאוד התחברתי לזה, ויש לי הרגשה שגם את תאהבי. אהבתי את זה יותר מהספר של hypnobirthing

 

[אפרת מים עמוקים]

איך אפשר לאהוב משהו יותר מhypnobirthing

אני בטחה שזה הספר שבכיתי בו הכי הרבה אי פעם - מהתרגשות. פשוט היו לי דמעות שמחה אינספור פעמים עוד במבוא! וממה ששמעתי קטעים מהWITHIN נשמע היה שאני פחות אתחבר לזה (ובכלל הרגשתי שקראתי יותר מדי, מה שלחלוטין היה מגובה בלידה עצמה - שהרגיש שיש לי יותר מדי ידע של המינד שצריך לשים בצד).

 

[ayala26]

בכית ב hypnobirthing ?../images/Emo9.gif

גם בספר hypnobirthing‬ סיפור הלידות הראשונות של מארי מונגן מזעזעים. קשירות,מסכות טשטוש בכפיה... אין לי בעיה עם כמות המידע הזה,הוא פשוט לא רלוונטי לגבי. איך יולדים או ילדו בארה"ב לפני 50 שנים לא קשור אלי כל כך. אם היתה לנו באיזור ספריה באנגלית הייתי שוקלת להשאיל עוד ספרים אבל כרגע באמת מספיק בינתיים. אני כבר בשלב שאני מדמיינת וחולמת את הלידה שלי וכבר לא קוראת סיפורי לידה, עם חברות הפורום שיולדות לפני

עכשיו אני קוראת ספר על החיים באפריקה והוא לא קשור ללידות

 

[מורה כפרית]

ספר שלא קשור ללידות? שומו שמיים.

 

[אפרת מים עמוקים]

המבוא זה לא עם הלידות שלה..

ואם אני לא טועה אפילו נכתב בידי מישהו אחר. והנשימותה איטיות בצירים עבדו לי מצוין

 

[lionet]

לא קראתי את הספר

גם לא נכנסתי לאתר (זה שלה, האתר המדובר, נכון?), ככה שהתגובה שלי לא נכתבת על לורה שיינלי באופן אישי אבל כן הזדהתי עם הדברים שכתבת לגבי עצמך - החל בהגעה ללידה מתוך אמונה ביכולתך ולא מתוך חוסר אמונה בצוות רפואי דרך המחשבה כי הצעד הבא יהיה ללדת ללא כאב - אם כי אני חושבת שהכוונה שלי פה היא קצת אחרת- אני יותר מתכוונת ל'ללא סבל' ובמיוחד עם העניין של 'לידה עצמאית כאתגר אישי'. מוזר, מנקודת המבט שלי את ה'לידה העצמאית' זה פחות או יותר מנוגד לגמרי לכל דרך החשיבה. אולי בגלל זה 'עצמאית' זה פירוש טוב יותר אפילו מהמקור ('ללא-סיוע') - כי זה מה שמוכיח כי כל אחת באה ללידה כזו ממקום אחר ובדרך אחרת. ככל שאני יותר ויותר מתקרבת לרעיון של לידה כזו (וה'ויכוחים' עם החמניה דוחפים אותי לשם בעוז

) ככה אני פחות ופחות מתעניינת בסיפורי לידה של נשים אחרות מהכיוון ה'לימודי'. אני נהנת מהם, כמובן, וקוראת בשמחה - גם סיפורים של נשים מוכרות וחביבות עלי (מהיכרות אישית או וירטואלית) וגם סיפורים של נשים לא מוכרות - אבל ההנאה שלי היא מההשתתפות בשמחה, ההתרגשות ו/או החוויה של מישהי אחרת ופחות מההיבט האישי שלי של לימוד/ הסקת מסקנות/ הפקת לקחים - שהיה מאוד חזק אצלי בעבר. אני חושבת שככל מוציאים את הלידה מהמקום ה'ציבורי' (פיסית וגם מטאפורית ונפשית) ומושכים אותה למקום ה'אישי' ככה האינדיבידואליות שלה, היחודיות פר יולדת ופר לידה - תופסת נישות מרובות יותר. אני לא בטוחה שאני מבהירה את עצמי בצורה מספקת - אולי אני צריכה להתבשל עוד קצת על המחשבה הזו.... ** אני -לא- בהריון.

. אני לא מתכננת הריון בשנה הקרובה. והלידה הבאה שלי (אם וכאשר) תתרחש עוד ה-ר-ב-ה זמן, וסביר שתהיה בליווי מילדת.

 

[שונצו]

אני עברתי את החלק הראשון של הלידה

לבד לגמרי. בנזוגי נכנס אחרי שהראש היה בחוץ. אכן אתגר. לא מומלץ- פעם הבאה ארצה שהוא יהיה נוכח בכל התהליך.

 

[ayala26]

זו לא הכוונה בלידה עצמאית

לא מדובר בלידה בטעות לבד בלי להתכוון כי לא קלטת שאת יולדת. גם לורה שיינלי וגם כל הנשים והגברים שמספרים את סיפוריהם בספר לא ילדו בטעות בלי מיילדת, אם כי בחלק מהסיפורים באמת לא ברור לי הקטע ש"חיפשנו מיילדת ולא מצאנו אז החלטנו ללדת לבד" תמוה קצת. עד כדי כך קשה למצוא בארה"ב מיילדת שבאה הביתה? גם אני ממש לא מגיעה לחשוב על לידה עצמאית מתוך מחשבה שאני לא אזהה שאני בלידה עד שהראש יהיה בחוץ. להפך, ברור לי שאני אזהה שאני בלידה הפעם עוד קודם לפעם הקודמת כך שלידה כמו שלך די בטוח שלא תהיה לי

. גם לא מדובר על לידה ללא בן זוג. המילה עצמאית היא מה שאני מתרגמת unassisted כלומר ללא מיילדת. כל הסיפורים בספר של לורה שיינלי חוץ משתי הלידות האחרונות שלה עצמה היו לידות זוגיות כלומר היולדת בנוכחות בן זוגה. גם אני רוצה ללדת בנוכחות בן זוגי. הוא לא חייב להיות שם אבל אני רוצה שהוא יהיה בשבילו, שלא יפסיד כי זה אירוע מרגש אבל השלב השני הוא השלב המרגש. הוא לא חייב לשבת לידי להחזיק לי את היד בשלב הראשון של צירי הפתיחה. אני ממילא מתכוונת לשים את מארי מונגן באוזניות ולהתנתק מהעולם

כמו שאני עושה כל לילה לפני השינה (גיליתי שיש לנו מכשיר MP3

) וזה העניין שהוביל אותי לנושא ולא שום דבר על אתגר אישי. באיזה שלב אני אמורה "לחזור למצב מתקשר" כדי להתקשר למיילדת אם אינטואיטיבית הכל מתרחש כשורה ואין לי שום צורך בה? באשר לבן זוגי אם בשלב יציאת הראש הוא בדיוק לא יהיה כי הוא ישן או יאסוף את הילד מבית הספר - אני יכולה גם ללדת בלעדיו. ואין לזה שום קשר לאתגר, כמו שכתבתי , אינני רואה בלידה עצמאית או לא, אתגר. המילה הזו פשוט לא מתחברת לי עם לידה וזה אחד הדברים בגללם דווקא הסיפור של כותבת הספר הכי פחות מכל הסיפורים בספר עורר את ההזדהות שלי. חוץ מזה שהיא לא מעוררת את הזדהותי כי אורח חייה באמת מוזר ואני מעדיפה את המקום שאני נמצאת בו. אבל אם כבר אתגר, אז בקשר למה ש lionet , אני מקווה להצליח לשחרר באמת את כל הזכרונות התת-מודעים שנתבעו בי גם בעל כורחי כתוצר של החברה שמאמינה שלידה כואבת ולהצליח באמת להרפות. כי אני מאמינה שלידה לא אמורה פזיולוגית לכאוב.

 

[מייקיתי]

מי זה\זאת מארי מונגן?

 

[ayala26]

מארי מונגן היא אם ההיפנובירת'ינג

http://www.hypnobirthing.com/founder.htm

 

[גבינייה]

מזאת אומרת "לחזור למצב מתקשר" ?

לא היה לי שום שלב בלידה שהייתי "בלתי מתקשרת" או מנותקת לגמרי-לגמרי כאילו אני ללא הכרה. זה לא ככה. אולי בזמן ציר, עד שעבר השיא, לא ממש דברתי והתכנסתי בעצמי ובנשימות שלי. בשעה האחרונה שלפני הלידה התלבטתי עם בן הזוג אם להתקשר לקרוא למיילדות. חצי שעה לפני הלידה החלטתי לקרוא להן. אז נכון שהחלטתי מאוחר מדי, אבל זה לא כי "לא תקשרתי". זה היה שילוב של שירות קצת איטי (ציפיתי שכן יגיעו תוך חצי שעה בידיעה שהן מגיעות מבית היולדות הקרוב, מרחק 4 דקות נסיעה מאיתנו), וגם מודה, לא חשבתי שתוך חצי שעה אני יולדת, חשבתי שיש לי עוד קצת זמן...אבל סך הכל קבלתי את הפנטזיה שלי, אז אולי משהו בי ידע טוב מאוד מה לעשות ומתי.

 

[ayala26]

בדיוק להתכנסות אני מתכוונת

בוודאי שאינני מתכוונת למצב של חוסר הכרה או אי יכולת פיזית לתקשר, ברור שאני יכולה לצאת מההתכנסות ולדבר בטלפון אבל לא בטוחה שיהיה באמת שלב שבו אני ארצה בכך. גם לי לא היה מצב כזה בלידה כי כל הזמן דיברו איתי ולא באמת נתנו לי להתכנס בעצמי. עכשיו לקראת הלידה הזו אני אני מתרגלת היפנובירת'ינג עם הדיסק ובהחלט מפריע לי אם מישהו מדבר אלי ואני צריכה להתרכז במה שהוא אומר, זה מוציא אותי מן התחושה של ההרפיה. בגלל זה עברתי לאוזניות במקום לדיסק שמושמע בחדר.

 

[גבינייה]

כשתרגישי שהגיע הזמן לקרוא למיילדת

אני בטוחה שתוכלי לרגע לצאת מההתכנסות הזאת (בין הצירים) ולהגיד לבן זוגך שירים את הטלפון ויואיל לקרוא להם. בשביל זה הוא שם, לא?

גם בלידות הכי זורמות ולא מופרעות, היולדת יוצאת מהבועה שלה לפעמים כדי לתקשר עם הסובבים שלה במקרה שלי מבחר משפטים רק מהחצי שעה האחרונה של הלידה: "תמלא לי את האמבטיה" "תחתוך לי אפרסק ותעשה לי תה" "תקח אותו מפה, תדליק לו טלויזיה או משהו" "אוי, יצא הפקק" "הראש כבר כאן" "מזה שם, חבל הטבור?" "מזה הבליטות האלו? האוזניים"? "תזיז את היד, אל תגע בי".... וואו, עכשיו שאני רושמת את זה ככה אני רואה שדברתי ממש מלא

 

[ayala26]

אני חושבת שלא הבנת אותי ../images/Emo9.gif

תודה שאת מנסה לעודד אותי שאני אמצא את הכוחות להתקשר למיילדת בזמן אך באמת שאין צורך

. אני לגמרי לא לחוצה או מפחדת שלא יהיה לי זמן או כוח או מישהו שיתקשר למיילדת בשמי. כתבתי : "זה העניין שהוביל אותי לנושא [לידה עצמאית] ולא שום דבר על אתגר אישי. באיזה שלב אני אמורה "לחזור למצב מתקשר" כדי להתקשר למיילדת אם אינטואיטיבית הכל מתרחש כשורה ואין לי שום צורך בה?" הנקודה היא שאני חושבת שאני לא ארצה לצאת מהבועה בכלל. ואני אגב לא התקשרתי לאף אחד בלידה הקודמת אלא רק אחריה. למי כבר אני צריכה(=רוצה) לטלפן כשאני יולדת.. היה לי חלום לא ממן שבן זוגי מתקשר למיילדת והוא שואל אותי את השאלות שהיא שואלת אותו ופתאום פונה אלי "כמה זמן בין הצירים?" ואני אומרת לו "תביא את הטלפון" ואז אני אומרת למיילדת "מה כמה זמן בין הצירים עכשיו?! כבר אין שום צירים! אם את רוצה להספיק לחתוך את חבל הטבור אז אני מציעה לך לצאת עכשיו"

זה היה חלום ממש כיפי! סיפרתי אותו גם לחבר שלי...

 

[גבינייה]

לא, לא ניסיתי לעודד אותך

את לא נשמעת לי לחוצה או משהו. אולי פשוט הייתי צריכה להוסיף את המילים: "אם תרצי".

 

[ayala26]

ברור,על אחת כמה וכמה שאינני צריכה להחליט מראש

אני לא סוגרת עם מיילדת באופן פרטי אלא שאלו מיילדות שעובדות בבית יולדות אז או שאני באה אליהן או שאחת מהן באה אלי. ברגע שאני מתקשרת היא באה,אבל לא בשביל לשבת בחדר השני

בפגישת מעקב האחרונה שאלתי מתי אני אמורה לקרוא לה אז היא אמרה שבגלל שאני יולדת מהר כדאי לקרוא לה כבר שהצירים מתחילים להיות סדירים אבל לפני שהם ממש קרובים אחד לשני ואני לגמרי לא בטוחה שאני צריכה אותה אצלי בבית כבר בשלב של הצירים. כששאלתי את חבר שלי מה הוא זוכר שהיה התפקיד של המיילדת בלידה הקודמת הוא אמר לתפוס את התינוק ולבדוק את השיליה. אז לתפוס את התינוק אני רוצה בעצמי ואת השיליה בודקים אחרי שהיא יוצאת... הרעיון של לידה עצמאית לא מפחיד אותי ונראה לי הגיוני שכשהכל מתרחש כשורה ואינטואיטיבית לא צריך עזרה אז לא צריך אותה אבל בכל זאת לא מאותן סיבות של לורה שיינלי. אני לא חוששת שהמיילדת תקשור אותי או תדחוף לי מסכת גז טשטוש לפנים או להוכיח לעצמי ו\או לעולם שילדתי לבד. פשוט נראה לי,ככל שאני מדמיינת את הלידה, שזה הגיוני שתתפתח כך בלי הפסקה באמצע אם היא לא הכרחית. ומבחינת אופיי אני לא זקוקה לתמיכה שבנוכחות אנשים אלא אם יש להם תפקיד. כל אורח החיים של בן זוגי ושלי הוא לבד במשפחה הגרעינית שלנו כי אין לנו אז אנחנו רגילים כך.

 

[אשנתי]

לגבי השאלה שלך על "מצב מתקשר"

יש לי חברה שענתה לעצמה: אחרי שהתינוקת בחוץ... פשוט, באמת הכל הלך בסדר, אז הם התקשרו למיילדות בסוף הלידה. היא ילדה בהולנד.

 

[ayala26]

זו בדיוק גם התשובה שלי../images/Emo13.gif

חבר שלי קצת בלחץ מהרעיון הזה אבל זה באמת נראה לי הגיוני שכך יהיה. ואני לא פטאליסטית כלל וכלל. אני סומכת על האינטואציה שלי. לא 100% אבל דווקא מהכיוון ה"בטוח" יותר - יש יותר סיכוי שיתגנב לי פחד בלתי מודע מאשר שאננות כי ככה זה כשאינטואציה נפגמת אז אנחנו הופכים לפחדנים ולא לשאננים. אז אני סומכת עלי ונראה. אבל התשובה של חברתך זה מה שאני חושבת גם. תודה על הדיון המעניין!