סופר פארם - מעשה שכך היה...
- פותח הנושא funfly
- פורסם בתאריך
אבל פתיחת המוצר כדי לרחרח אותו מקצרת את חייו
כיום על מוצרים רבים של קוסמטיקה וטיפוח מסומן אורך החיים שלהם החל מהפתיחה (במקרים רבים חצי שנה או שנה). הסיבה היא שפתיחת המוצר גורמת לחדירת אוויר ולתחילתו של תהליך חימצון והתפרקות החומרים הכימיים במוצר. בכך שאת לוקחת מוצרים מהמדף ופותחת רק שביל להריח, את משרתת את עצמך אבל פווגעת בלקוח התמים שיקנה מוצר שנראה חדש לגמרי ולא יידע שהוא כבר נפתח לפני חודש ואורך החיים שלו קצר מהרגיל.
כיום על מוצרים רבים של קוסמטיקה וטיפוח מסומן אורך החיים שלהם החל מהפתיחה (במקרים רבים חצי שנה או שנה). הסיבה היא שפתיחת המוצר גורמת לחדירת אוויר ולתחילתו של תהליך חימצון והתפרקות החומרים הכימיים במוצר. בכך שאת לוקחת מוצרים מהמדף ופותחת רק שביל להריח, את משרתת את עצמך אבל פווגעת בלקוח התמים שיקנה מוצר שנראה חדש לגמרי ולא יידע שהוא כבר נפתח לפני חודש ואורך החיים שלו קצר מהרגיל.
באופן כללי אני לא פותחת - חוץ מסבונים נוזליים
וגם ככה מספיקה סקירה קצרה של המדף כדי למצוא בקבוק או שניים שהפתיחה שלו כבר שחוקה בגלל שהיו עוד שבדקו לפני
זה כמו לא לקחת את העיתון הראשון בערימה,
או הסידור של הסופרמרקט ששם תאריכים ישנים יותר מקדימה, והחדשים יותר- מאחורה.
וזה לא רק אנחנו הישראלים (ראיתי התייחסות ל2 הנ"ל בסרט/סדרה בריטית ואמריקאית).
מה שתיארת נראה לי יותר קריטי בדברים כמו קוסמטיקה יוקרתית- ואלה בד"כ סגורים הרמטית גם ככה (למרות שאני לוקחת בעירבון מוגבל את כל ה-"קומפלקס ויטמינים שמזין את העור למראה צעיר").
וגם ככה מספיקה סקירה קצרה של המדף כדי למצוא בקבוק או שניים שהפתיחה שלו כבר שחוקה בגלל שהיו עוד שבדקו לפני
זה כמו לא לקחת את העיתון הראשון בערימה,
או הסידור של הסופרמרקט ששם תאריכים ישנים יותר מקדימה, והחדשים יותר- מאחורה.
וזה לא רק אנחנו הישראלים (ראיתי התייחסות ל2 הנ"ל בסרט/סדרה בריטית ואמריקאית).
מה שתיארת נראה לי יותר קריטי בדברים כמו קוסמטיקה יוקרתית- ואלה בד"כ סגורים הרמטית גם ככה (למרות שאני לוקחת בעירבון מוגבל את כל ה-"קומפלקס ויטמינים שמזין את העור למראה צעיר").
אני פותחת אך ורק מוצרים שאני מתכוונת לקנות
ולא סתם כדי לברר את ריחו.
אם הריח של המוצר הוא טרי, אני לוקחת אותו. אבל אם יש לו ריח וזליני, אז כמובן לא אקח אותו, ואף אעיר על כך לדיילות.
כך, שאני לא גורמת לקלקול המוצר.
הרי אילו פתחתי אותו רק בבית והריח היה וזליני, הייתי מחזירה אותו בכל מקרה. וזה סתם בזבוז זמן.
ולא סתם כדי לברר את ריחו.
אם הריח של המוצר הוא טרי, אני לוקחת אותו. אבל אם יש לו ריח וזליני, אז כמובן לא אקח אותו, ואף אעיר על כך לדיילות.
כך, שאני לא גורמת לקלקול המוצר.
הרי אילו פתחתי אותו רק בבית והריח היה וזליני, הייתי מחזירה אותו בכל מקרה. וזה סתם בזבוז זמן.
הלוואי שהחיים היו כה פשוטים.
כלומר, הם אכן פשוטים ולכן גם משעממים ועלינו מוטלת החובה להפוך אותם למעניינים.
בואי ניקח לדוגמא אורז, מוצר פשוט ובנאלי.
תסכימי איתי ודאי שאורז לבישול רגיל, לריזוטו ולסושי הם סוגי אורז שונים לחלוטין.
נתמקד באורז לבישול בלבד. הלכת לסופר ואית בקבצה הזו אורז תאילנדי, אוז הודי ואולי
עוד שניים שלושה. בחרת במשהו, היה לך בסדר ובו תשתמשי לבישול מעתה ואילך.
בעיניים שלי זה נראה קצת אחרת. נישאר עדיין באורז לבישול ונתעלם מהעובדה שיש שני
סוגי בישול עקרוניים של אורז דביק ומה שאצלך רגיל, נישאר ברגיל.
גם בו יש מעל 20 זנים, נניח שלאחר נסיונות רבים גיליתי את הזן החביב עלי. עכשיו את
הזן הזה מגדלים באזורים שונים ובשיטות שונות.
צריך לאתר את המוצלח מתוכם.
תעשי מכפלה של כל הנסיונות האלו וצאי מנקודת הנחה שאני אוכל בבית מקסימום פעמיים
בשבוע אורז ותביני מדוע שש שנים לא הספיקו למחקר הזה גם בהנחה שאני קונה כל פעם
שקית של ק"ג אחד בלבד.
נשמע לך מופרך?
תראי כמה מילים נכתבות בעולם על יין. נניח שאהבת יין קברנה סוביניון של רקנאטי מבציר 2000 ,
עדיין לא בטוח שתאהבי את המרלו של רקנאטי מאותה שנה, את הק"ס של הרי גליל מאותה שנה
ואפילו לא את הק"ס של רקנאטי מ 1999.
ככה זה
כלומר, הם אכן פשוטים ולכן גם משעממים ועלינו מוטלת החובה להפוך אותם למעניינים.
בואי ניקח לדוגמא אורז, מוצר פשוט ובנאלי.
תסכימי איתי ודאי שאורז לבישול רגיל, לריזוטו ולסושי הם סוגי אורז שונים לחלוטין.
נתמקד באורז לבישול בלבד. הלכת לסופר ואית בקבצה הזו אורז תאילנדי, אוז הודי ואולי
עוד שניים שלושה. בחרת במשהו, היה לך בסדר ובו תשתמשי לבישול מעתה ואילך.
בעיניים שלי זה נראה קצת אחרת. נישאר עדיין באורז לבישול ונתעלם מהעובדה שיש שני
סוגי בישול עקרוניים של אורז דביק ומה שאצלך רגיל, נישאר ברגיל.
גם בו יש מעל 20 זנים, נניח שלאחר נסיונות רבים גיליתי את הזן החביב עלי. עכשיו את
הזן הזה מגדלים באזורים שונים ובשיטות שונות.
צריך לאתר את המוצלח מתוכם.
תעשי מכפלה של כל הנסיונות האלו וצאי מנקודת הנחה שאני אוכל בבית מקסימום פעמיים
בשבוע אורז ותביני מדוע שש שנים לא הספיקו למחקר הזה גם בהנחה שאני קונה כל פעם
שקית של ק"ג אחד בלבד.
נשמע לך מופרך?
תראי כמה מילים נכתבות בעולם על יין. נניח שאהבת יין קברנה סוביניון של רקנאטי מבציר 2000 ,
עדיין לא בטוח שתאהבי את המרלו של רקנאטי מאותה שנה, את הק"ס של הרי גליל מאותה שנה
ואפילו לא את הק"ס של רקנאטי מ 1999.
ככה זה
פלצנות עולה כסף... אני מדברת בתכל'ס
אורז רגיל- כן יקר או לא יקר, יכול או לא יכול להרשות לעצמך.
וכן, אם להשתמש בדוגמא שלך- מופרך בעיני : אי אפשר לצפות שאורז מזן "רגיל" שהושקה במי מעיינות של האלפים, באדמה שהוזנה מקומפוסט מיוחד שעבר פירוק ע"י תולעי משי, שקר כלשהו- יהיה זול. אולי זה פונקציה של גביית כסף נוסף על גב הלקוח, אבל באמת שהדברים האלו עולים יותר כסף.
מי שמוכן לשלם כי רק זה טעים לו או עושה לו הרגשה טובה כי צורך מוצר בידיעה מסויימת- והוא לא מוכן ללכת על אופציה זולה יותר- שלא יתלונן.
אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
אורז רגיל- כן יקר או לא יקר, יכול או לא יכול להרשות לעצמך.
וכן, אם להשתמש בדוגמא שלך- מופרך בעיני : אי אפשר לצפות שאורז מזן "רגיל" שהושקה במי מעיינות של האלפים, באדמה שהוזנה מקומפוסט מיוחד שעבר פירוק ע"י תולעי משי, שקר כלשהו- יהיה זול. אולי זה פונקציה של גביית כסף נוסף על גב הלקוח, אבל באמת שהדברים האלו עולים יותר כסף.
מי שמוכן לשלם כי רק זה טעים לו או עושה לו הרגשה טובה כי צורך מוצר בידיעה מסויימת- והוא לא מוכן ללכת על אופציה זולה יותר- שלא יתלונן.
אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
זה עניין המידתיות פה -
ועכשיו אני מדברת באופן כללי על הציבור הישראלי:
אבסורד בעיני לצרוך מוצרי פרימיום שהמחיר שלהם מאוד גבוה (בגלל המיקום שממנו באים, אופן הגידול וכו'), בגלל החתירה לדקות הטעם המדוייקת (ולא למשל, רגישות רפואית), וגם להתלונן על מחירים גבוהים. זאת בחירה, העדפה.
אוכל טוב זה בהחלט אחת מהנאות החיים - השאלה כמה רחוק הולכים, וכמה מוציאים על אותה "הרפתקאה קולינרית". בשבילי פינוק זה מיכל גלידת בן אנד ג'ריס בצק עוגיות, או בירת גינס כהה וקרה. לא מוצרי בסיס, ולא מוצרים זולים (יחסית).
הזכרת יין:
כנראה שאני אהנה מיין שמחירו 500 ש"ח - אולי יותר, אולי פחות- מיין שמחירו 100 ש"ח לבקבוק- אבל 100 ש"ח זה הגבול המקסימלי שאני מוכנה להוציא (למרות שאני יכולה להרשות לעצמי יותר).
אנשים (ישראלים) חיים ומבזבזים יותר ממה שיש להם - טיסות לחו"ל, אוכל, ביגוד- כי זה העולם המערבי שאנחנו מנסים להשתייך אליו (תרבות הצריכה).
ועכשיו אני מדברת באופן כללי על הציבור הישראלי:
אבסורד בעיני לצרוך מוצרי פרימיום שהמחיר שלהם מאוד גבוה (בגלל המיקום שממנו באים, אופן הגידול וכו'), בגלל החתירה לדקות הטעם המדוייקת (ולא למשל, רגישות רפואית), וגם להתלונן על מחירים גבוהים. זאת בחירה, העדפה.
הזכרת יין:
כנראה שאני אהנה מיין שמחירו 500 ש"ח - אולי יותר, אולי פחות- מיין שמחירו 100 ש"ח לבקבוק- אבל 100 ש"ח זה הגבול המקסימלי שאני מוכנה להוציא (למרות שאני יכולה להרשות לעצמי יותר).
אנשים (ישראלים) חיים ומבזבזים יותר ממה שיש להם - טיסות לחו"ל, אוכל, ביגוד- כי זה העולם המערבי שאנחנו מנסים להשתייך אליו (תרבות הצריכה).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.