סוף!
לפני שנה בדיוק בערב פסח, פחות מ24 שעות לפני ליל הסדר ,היא זרקה אותי אחרי שנה וחצי בהן השקעתי בה ובילדיה את הנשמה! מאז זרמו הרבה מים בנהר החיים! וים אדיר של רגשות ודמעות הציף כל פעם את חדרי הלב ו...הכרית. תקופה ארוכה ניסיתי למצוא כל דרך חזרה , הבנתי איפה כל אחד מאיתנו שגה , עשיתי חשבון נפש. התגעגעתי , חשבתי , הצטערתי , בסוף הסתגרתי. כי בכל פעם שניסיתי לפנות מחדש נתקלתי בתגובה פוגעת ומכאיבה מקודמתה. הרגשתי כבר מושפל, אפילו אמא שלה כבר לא יכלה לראות את זה ואמרה לי להמשיך הלאה ושחבל לי על הזמן... ואני פשוט לא הבנתי איך יכולתי כל כך לטעות בה? איך נפלתי ככה? איך כ"כ התאהבתי בה? במקביל לקחתי אחריות על השגיאות שלי... למדתי שיעור ולקח לחיים. (הבל החן ושקר היופי במלוא המובן כי אצלך זה היה האופי..) הבנתי שגם לטימינג (הכל בחיים לא?) היה חלק בדבר, היא כבר הייתה עם קילומטראז' ארוך בעולם הגרושים ואני הייתי בתחילת דרכי, תועה , מבולבל , עדיין לא מבין כלום מחיי, ועדיין לא מוכן להתחייב... הייתי זקוק לעוד זמן ואת זה היא לא הסכימה כבר לתת... ההורים לחצו.. השעון הביולוגי... הלחץ השחיקה וההתמודדות עם המון משתנים והאקסים ב2 הצדדים ו6 ילדודים קטנטנים עשו את שלהם. אני מודה ששם בפנים איתה לפני הסוף כבר לא הייתי בטוח , אבל אהבתי , שיתפתי ונהגתי ביושר , הייתי כספר פתוח. ורק לאחר כברת דרך וזמן מהפרידה הבנתי את גודל הטעות הפספוס וההפסד... לבסוף החלטתי לצאת החוצה ולהתחיל מחדש. הרווחתי בדרך המון חברים חדשים. (כן גם אתם ה"פורום" של "גרושים דתיים"). מודה: השארתי שובל של כמה וכמה לבבות שבורים מאחורי בתקופה שעברה מאז ואני אומר זאת לא בהתנשאות. אני מנצל את ההזדמנות לבקש סליחה מאלו שנפגעו ואני יודע שיש מביניהן ו"ממקורבותיהן" שהן קוראות סמויות כאן. יבושם לכן.... ("נשמות טובות וכיפתיות" ודי לחכימא ברמיזא...
) רק לא מזמן הבנתי שבעצם מה שאני מחפש זה את התחושה שחשתי שם. מעולם לפני כן לא הרגשתי כה רצוי נאהב ומוחמא! ט' את ריפאת אצלי משהו כל כך עמוק ובסיסי , ה' שלח לי אותך... לעד אזכור לה את התקופה שלנו יחד שהיתה ותהיה תמיד חלק חשוב ובלתי נפרד מחיי. לטוב ולרע. (נסיון מתוק ו...מר). על המדף בבית אלבומים עמוסים בתמונות שלא משקרות ומראות המון חיוכים שלנו ושל הילדים... בביתי ובביתה נשארו חפצים רבים שרכשנו אחד לשני וכל היתקלות בהם מרעידה את הנימים... גם בחדרי הילדים שלה ושלי נמצאים צעצועים בהם פינקנו כל אחד את צאצאי השני... חשבתי שפעם הם ישחקו בהם יחד ואולי יתוסף גם אחד משותף... כבר דיברנו על חתונה ואיך היא תיראה... ושמאהבה כזאת חייבים להביא ילד... אני אחראי לשרשור השניצלים לשבת.... ידעתי שהיא עברה לפחות 2 בני זוג אחרי ושהקשר הנוכחי "רציני"... ונמשך כבר כ 5 חודשים.... אבל היום... כשבא מכר משותף שלנו שעובד איתי והודיע לי שהיא התארסה... נתקעתי... לרגע לא הצלחתי להמשיך... מודה כאן לראשונה שבאיזשהו שלב חשבתי שאולי זה יגמר שם ואוכל לנסות לאחות את השברים... היה לה תפקיד חשוב מאוד בחיים שלי ויכול להיות שאם הייתי פוגש אותה היום אני הייתי עומד במשבצת של הצעת הנישואים אחרי 5 חודשים... אך לא כך התגלגלו הדברים ... יד הגורל... ורצון אלוקים... מה שבטוח הוא שאני חש שאני חייב לה כל כך הרבה, ובכל זאת יש איזו צביטה בלב והרגשה של החמצה עמוק בפנים... כועס על עצמי על חלק מהדברים... וכבר לא עיוור לטעויות שלה לפינות החדות ולפגיעות שהיא פגעה בי... אז ט' שיהיה לך ול 2 הקטנטנים המון הצלחה ופרק ב' מאושר ושתזכי להמון אהבה אושר בריאות כיבוש פסגות ושיאים חדשים. זה שזכה בליבך הגיע למזלו ולאושרו בטימינג הנכון , סללנו לו את הדרך , והוא עשה בחירה טובה , בחירה של חכמים... ואני מודה שאני עדיין אוהב אותך (להבדיל ממאוהב) , ואולי לתמיד , אבל בצורה אחרת שכבר פינתה מקום לרגשות חדשים... אני מאמין ויודע שיכולנו להצליח ... אבל את בחרת אחרת... ואת... הפסדת אותי וזה המון.... ושוב אולי זה רק מפני שכך הוא רצונו של אלוקים... מעניין מה צופן לנו העתיד בחיים... ממני שהיה שם בשבילך תמיד וכל כך רצה.... סוף!
לפני שנה בדיוק בערב פסח, פחות מ24 שעות לפני ליל הסדר ,היא זרקה אותי אחרי שנה וחצי בהן השקעתי בה ובילדיה את הנשמה! מאז זרמו הרבה מים בנהר החיים! וים אדיר של רגשות ודמעות הציף כל פעם את חדרי הלב ו...הכרית. תקופה ארוכה ניסיתי למצוא כל דרך חזרה , הבנתי איפה כל אחד מאיתנו שגה , עשיתי חשבון נפש. התגעגעתי , חשבתי , הצטערתי , בסוף הסתגרתי. כי בכל פעם שניסיתי לפנות מחדש נתקלתי בתגובה פוגעת ומכאיבה מקודמתה. הרגשתי כבר מושפל, אפילו אמא שלה כבר לא יכלה לראות את זה ואמרה לי להמשיך הלאה ושחבל לי על הזמן... ואני פשוט לא הבנתי איך יכולתי כל כך לטעות בה? איך נפלתי ככה? איך כ"כ התאהבתי בה? במקביל לקחתי אחריות על השגיאות שלי... למדתי שיעור ולקח לחיים. (הבל החן ושקר היופי במלוא המובן כי אצלך זה היה האופי..) הבנתי שגם לטימינג (הכל בחיים לא?) היה חלק בדבר, היא כבר הייתה עם קילומטראז' ארוך בעולם הגרושים ואני הייתי בתחילת דרכי, תועה , מבולבל , עדיין לא מבין כלום מחיי, ועדיין לא מוכן להתחייב... הייתי זקוק לעוד זמן ואת זה היא לא הסכימה כבר לתת... ההורים לחצו.. השעון הביולוגי... הלחץ השחיקה וההתמודדות עם המון משתנים והאקסים ב2 הצדדים ו6 ילדודים קטנטנים עשו את שלהם. אני מודה ששם בפנים איתה לפני הסוף כבר לא הייתי בטוח , אבל אהבתי , שיתפתי ונהגתי ביושר , הייתי כספר פתוח. ורק לאחר כברת דרך וזמן מהפרידה הבנתי את גודל הטעות הפספוס וההפסד... לבסוף החלטתי לצאת החוצה ולהתחיל מחדש. הרווחתי בדרך המון חברים חדשים. (כן גם אתם ה"פורום" של "גרושים דתיים"). מודה: השארתי שובל של כמה וכמה לבבות שבורים מאחורי בתקופה שעברה מאז ואני אומר זאת לא בהתנשאות. אני מנצל את ההזדמנות לבקש סליחה מאלו שנפגעו ואני יודע שיש מביניהן ו"ממקורבותיהן" שהן קוראות סמויות כאן. יבושם לכן.... ("נשמות טובות וכיפתיות" ודי לחכימא ברמיזא...