happy happy joy joy
New member
סוף עידן התמימות-אפשר חוות דעת בבקש
ה. "קח נא את בנך, את יחידך, את יצחק אשר אהבת והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אמר אלייך". עם שחר הבוקר וקריאת הציפורים אחוז ביד ילדיך עבור על פני הרים וגאיות לעת זריחה ושקיעה. בעלטה מוחלטת אל תיפול מנטל רגלייך הכואבות כי אני עמך. ובשעת לילה שחורה משחור שעלטה מוחלטת תכסה את הדרך אשלח הבזקי כוכבים להאיר את דרכך והם ינצנצו בשמיים כמו מרבד קסמים ואתה תלך בדרך הזו. ואל מול נופים קסומים אל תשהה מבטך ומול אגמים שזרימת המים מעניקה להם צליל חרישי אל תטה ידייך, אל תביט בזריחה במבט מהופנט דבוק בדרכך. ותגיעו לשם אל המוריה, לעת ערב ושם העלה את בנך לעולה הדק את גופו הרך אל הקרשים ותפוס בידיים רועדות במאכלת ואנוכי אשלח יד איתנה מבעד לגרמי העננים ואדליק בה אש שלא תכבה. ואש תאכל לאיטה את הקרשים ותפלס דרכה אל גופו של הנער בשריפה איטית ולחישה אימתנית תעמוד אתה, אברהם מנגד על פנים חתומות ואבנה מולך ערפל סמיך ולבן שלא תוכל לפרוץ אותו ולהגיע לבנך כי כאן אתה עומד למבחן. והאש תיגע בגסות ורכות באחד בגוף הנער הרך ותתחיל לשרוף כל חלק מגופו ויצעק הנער והעננים מנגד ירעדו, הציפורים יפסיקו שירתן והנהרות יעצרו את זרימתם כולם יטו אוזן אל צעקות הנער. והצעקות ידעכו ויחלשו ובכי המהול בזעקות כאב יבוא במקומן וגם אני אבכה על מות הנער ועל סוף עידן התמימות וטיפות גשם ינחתו על הקרקע במגע כבד וגם השמש עם שקיעתה תבכה בדמעות חרישיות וגוון הכתום הלוהט יתכסה במעטה כבד של צער ויגון. ודממת המוות תכסה את הארץ כולה וגופת הנער תמשיך להתכלות באש שלא תכבה כמו להט החרב בגן העדן עד אשר יהפוך הנער אל אפר שיונח על האדמה. ורוח קדים חזקה תנשב ותישא את אפרו של יצחק. ואתה אברהם תעמוד דומם כמו ניצב של מלח שקפא. וארד מהשמיים, משכני, אלייך עבדי אברהם ואשא אותך אחרי ונעמוד על קצה צלע ההר נביט במבט ממושקף על האין סוף הנגלה על מול ענינו שאפשר ללכוד אותו בכף יד. ואספר לך, עבדי ,על מלחמות הדם המתנהלות בשמיים ביני לבין השטן ואסתובב אל מול פנייך הרכונות ואחשוף את כתפי החבושה ואודה בפנייך שהשטן הצליח לשסות בי את קלשונו עד לשחר שניות אלו הצלחתי לבלום את פרץ הדם אך הדם יגלוש את הארץ כמו נהר שפורץ את הסכר ומבול יכסה את הארץ ואת אשר בה. ובצעדים כבדים ומשתקים יבוא השטן בקרבתו ויגע בך קלות ואתה אברהם תיפול מההר אל האדמה הקשה ותתבוסס בדמך. ורוח הקדים תפזר את אפרו של יצחק על גופך. ואמלמל חרישית תוך כדי תפילת "שמע" שכאן מתו אברהם ובנו וימים יגידו וחבלי מולדת יפצו פה סוף עידן התמימות הגיע ההר עכשיו צועק.
ה. "קח נא את בנך, את יחידך, את יצחק אשר אהבת והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אמר אלייך". עם שחר הבוקר וקריאת הציפורים אחוז ביד ילדיך עבור על פני הרים וגאיות לעת זריחה ושקיעה. בעלטה מוחלטת אל תיפול מנטל רגלייך הכואבות כי אני עמך. ובשעת לילה שחורה משחור שעלטה מוחלטת תכסה את הדרך אשלח הבזקי כוכבים להאיר את דרכך והם ינצנצו בשמיים כמו מרבד קסמים ואתה תלך בדרך הזו. ואל מול נופים קסומים אל תשהה מבטך ומול אגמים שזרימת המים מעניקה להם צליל חרישי אל תטה ידייך, אל תביט בזריחה במבט מהופנט דבוק בדרכך. ותגיעו לשם אל המוריה, לעת ערב ושם העלה את בנך לעולה הדק את גופו הרך אל הקרשים ותפוס בידיים רועדות במאכלת ואנוכי אשלח יד איתנה מבעד לגרמי העננים ואדליק בה אש שלא תכבה. ואש תאכל לאיטה את הקרשים ותפלס דרכה אל גופו של הנער בשריפה איטית ולחישה אימתנית תעמוד אתה, אברהם מנגד על פנים חתומות ואבנה מולך ערפל סמיך ולבן שלא תוכל לפרוץ אותו ולהגיע לבנך כי כאן אתה עומד למבחן. והאש תיגע בגסות ורכות באחד בגוף הנער הרך ותתחיל לשרוף כל חלק מגופו ויצעק הנער והעננים מנגד ירעדו, הציפורים יפסיקו שירתן והנהרות יעצרו את זרימתם כולם יטו אוזן אל צעקות הנער. והצעקות ידעכו ויחלשו ובכי המהול בזעקות כאב יבוא במקומן וגם אני אבכה על מות הנער ועל סוף עידן התמימות וטיפות גשם ינחתו על הקרקע במגע כבד וגם השמש עם שקיעתה תבכה בדמעות חרישיות וגוון הכתום הלוהט יתכסה במעטה כבד של צער ויגון. ודממת המוות תכסה את הארץ כולה וגופת הנער תמשיך להתכלות באש שלא תכבה כמו להט החרב בגן העדן עד אשר יהפוך הנער אל אפר שיונח על האדמה. ורוח קדים חזקה תנשב ותישא את אפרו של יצחק. ואתה אברהם תעמוד דומם כמו ניצב של מלח שקפא. וארד מהשמיים, משכני, אלייך עבדי אברהם ואשא אותך אחרי ונעמוד על קצה צלע ההר נביט במבט ממושקף על האין סוף הנגלה על מול ענינו שאפשר ללכוד אותו בכף יד. ואספר לך, עבדי ,על מלחמות הדם המתנהלות בשמיים ביני לבין השטן ואסתובב אל מול פנייך הרכונות ואחשוף את כתפי החבושה ואודה בפנייך שהשטן הצליח לשסות בי את קלשונו עד לשחר שניות אלו הצלחתי לבלום את פרץ הדם אך הדם יגלוש את הארץ כמו נהר שפורץ את הסכר ומבול יכסה את הארץ ואת אשר בה. ובצעדים כבדים ומשתקים יבוא השטן בקרבתו ויגע בך קלות ואתה אברהם תיפול מההר אל האדמה הקשה ותתבוסס בדמך. ורוח הקדים תפזר את אפרו של יצחק על גופך. ואמלמל חרישית תוך כדי תפילת "שמע" שכאן מתו אברהם ובנו וימים יגידו וחבלי מולדת יפצו פה סוף עידן התמימות הגיע ההר עכשיו צועק.
בד"כ אני מתרחק מכתיבה אשר דם, אש ותמרות עשן עולות ממנה, לא משום האש אלא משום הבחירה. תכף נגיע לשם. הפעם אני חורג הן משום כתיבתך (את מוכשרת לדעתי) והן משום התמימות שבאה לקיצה בעת לקחת פרשה זו ושכתבת. שמעתי כמה הסברים לפרשה זו אך אף אחת לא הייתה בוטה כפי שכתבת. חשבתי שאדם שכתב יצירה זו מבין ומכיר את הפרשנויות לסיפור המקראי ומשום כך כתב סוף עדן התמימות. לאחר קריאה חוזרת התבדיתי. דווקא משום שלא מכיר הפרשנויות כתב כך. הכל בהפוך על הפוך, גם בסיפור המקראי וגם ביצירתך. את הפרשנויות תתאמצי לקרוא לבד, זה שווה. אם לא מוצאת פרשנות כתובה מצאי לך רב, לא "חלילה" לשם חזרה בתשובה אלא כדי לשמוע בקצרה הפרשנויות (יש לפחות 5 כאלו שצריך לשמוע ועוד כמה שכדאי לדעת, הכל לשם הבנת עניין התמימות ועניין הבחירות שאדם עושה בחיו). יוסיף לך ולכתיבתך שיש בה משהו שמושך את ליבי אך איני יכול לקבלה. אני מקצר להגיע לענין הבחירה. כמו בכל הנושאים הדורשים החלטה, בהן את נתקלת בחייך, כך גם אברהם, כמוך כמוני ושאר הכותבים. לדעתי המאוד צנועה אברהם לא עמד למבחן בעת בה שלח ידו אל הנער אלא בעת בה החליט על הקרבת בנו למען אלוהיו. זו הבחירה שעשה. הבחירה לא עמדה למבחן בעת בה שכב יצחק על המזבח כמו שכתבת. אברהם חי עם בחירתו, קשה ואולי ביסורי שאול, אך חי בה ובתמימותו שאותה גם בחר, כמו גם יצחק שבחר לעלות עם אביו על המזבח וחי עם בחירתו. תקראי שוב את המשפט האחרון. תקראי את "בחירתה של סופי" אם אתה מתעקשת על סוף כלשהו לתמימות. "אין אלוהים מבלעדי אלוהים" ("לא אילא אל אללה"). ככה אומרים המוסלמים, היהודים והנוצרים. אין שטן שיכול לאלוהים. זה רק בגלל הגיל והתמימות שכתבת ככה. אלוהים מחליט הכל לדעת המאמינים וזה גם עניין של בחירה (של המאמינים ושל אלוהים התכוונתי). כהערה מחזקת לדברי קסנדרה אומר שהשפה המקראית יפה יותר, משום פשטותה ומשום שנכתבה באמונה בין היתר. בתנ"ך לא תמצאי "אל מול נופים קסומים" או "תביט בזריחה במבט מהופנט". אני מחייך רק משום שאני יודע על מה את מדברת. בניגוד למה שחשבת שעולה מהכתוב, אני מוצא עצמי נמשך לדרך כתיבתך, הן משום הרעיונות (שממש לא אהבתי אך הערכתי) והן משום שיש בכתיבתך משהו שיכה בפרצופי יום אחד. יש לך את זה התכוונתי להגיד, אפילו שיקח קצת זמן עד שתראי. אני ממתין, דיי בתמימות אני חייב לציין. גם זה נתון לבחירתי.