מספר השגות על דבריך
1) המושג "מדינה יהודית" אינו חד משמעי, ואפשר לפרשו כ"מדינת העם/לאום/גזע היהודי" או כ"מדינת הדת היהודית". לפי ההגדרה השנייה אתה צודק - מדינת ישראל כבר לא עונה על ההגדרה הזו. לפי ההגדרה השנייה - לפי איך שאנחנו מתנהלים בהחלט אפשר להגדיר אותנו כ"מדינת הדת היהודית". בכל אופן חוק הנאמנות גורר ביקורת שלילית אחת במשמעות הראשונה ואחרת במשמעות השניה - אז כדי להימנע מהן מערפלים את המשמעות. הביקורת שהחוק סופג עכשיו היא רק החפיפה בין הביקורות שהוא יכול לספוג בשתי המשמעויות. 2) כתבת שדמוקרטיה אמורה להגן על עצמה. אני רוצה לחלוק עליך - דמוקרטיה לא אמורה להגן על עצמה. אחד מהתפקידים הכי חשובים של הדמוקרטיה זה למנוע הצטברות כוח שלטוני למשך זמן - לכן אם הדמוקרטיה מגנה על עצמה היא בעצם מגנה על הצטברות כוח. כמו כן, דמוקרטיה אמורה לתת יצוג לכל האזרחים - גם לאלה שמתנגדים לה. הגנה על הדמוקרטיה אינה עקרון דמוקרטי - להפך, היא פגיעה בעקרונות הדמוקרטיה - אבל היא צורך ממשי, כי אם הדמוקרטיה לא תשרוד סביר מאוד להניח שאת הוואקום השלטוני יתפוס משטר גרוע בהרבה. מה שכן, המבנה של הדמוקרטיה שמאפשר לה להגן על עצמה הוא חשוב מאוד. זה לדעתי ההבדל המרכזי בין דמוקרטיה לאנרכיזם - אנרכיזם הוא משטר טוב בהרבה מדמוקרטיה, אבל הוא לא יכול להגן על עצמו ותלוי יותר מדי ברצון הטוב של האנשים, לכן אפשר בקלות יחסית להפיל אותו ולהקים במקומו משטר חשוך כזה או אחר. 3) הפרדת רשויות לא אומרת שכל רשות עוסקת בתחומה בלבד ולא מתערבת בתחומי הרשויות האחרות - להפך, ככה יווצר מצב שלכל רשות כח בלתי מוגבל בתחומה. לרשויות חייב להיות כוח להתערב בתחומי הרשויות האחרות כדי שתוכלנה לאזן ולבלום אחת את השניה. ההפרדה צריכה להיות לא בתחומים אלא באנשים - מי ממונה לתפקידים ומי ממנה אותם. כאן, לדעתי, כמעט שאין הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת(הפרדה מוחלטת לא תהיה טובה, שכן ככה לא יהיה אפשר להנהיג מדיניות, אבל מה שיש אצלנו זה מוגזם) 4) חוקה. כבר היה לי דיון איתך למה חוקה אינה דרישה מחייבת ממשטר דמוקרטי ואני לא רואה טעם לחזור עליו כאן, רק לציין את זה.
1) המושג "מדינה יהודית" אינו חד משמעי, ואפשר לפרשו כ"מדינת העם/לאום/גזע היהודי" או כ"מדינת הדת היהודית". לפי ההגדרה השנייה אתה צודק - מדינת ישראל כבר לא עונה על ההגדרה הזו. לפי ההגדרה השנייה - לפי איך שאנחנו מתנהלים בהחלט אפשר להגדיר אותנו כ"מדינת הדת היהודית". בכל אופן חוק הנאמנות גורר ביקורת שלילית אחת במשמעות הראשונה ואחרת במשמעות השניה - אז כדי להימנע מהן מערפלים את המשמעות. הביקורת שהחוק סופג עכשיו היא רק החפיפה בין הביקורות שהוא יכול לספוג בשתי המשמעויות. 2) כתבת שדמוקרטיה אמורה להגן על עצמה. אני רוצה לחלוק עליך - דמוקרטיה לא אמורה להגן על עצמה. אחד מהתפקידים הכי חשובים של הדמוקרטיה זה למנוע הצטברות כוח שלטוני למשך זמן - לכן אם הדמוקרטיה מגנה על עצמה היא בעצם מגנה על הצטברות כוח. כמו כן, דמוקרטיה אמורה לתת יצוג לכל האזרחים - גם לאלה שמתנגדים לה. הגנה על הדמוקרטיה אינה עקרון דמוקרטי - להפך, היא פגיעה בעקרונות הדמוקרטיה - אבל היא צורך ממשי, כי אם הדמוקרטיה לא תשרוד סביר מאוד להניח שאת הוואקום השלטוני יתפוס משטר גרוע בהרבה. מה שכן, המבנה של הדמוקרטיה שמאפשר לה להגן על עצמה הוא חשוב מאוד. זה לדעתי ההבדל המרכזי בין דמוקרטיה לאנרכיזם - אנרכיזם הוא משטר טוב בהרבה מדמוקרטיה, אבל הוא לא יכול להגן על עצמו ותלוי יותר מדי ברצון הטוב של האנשים, לכן אפשר בקלות יחסית להפיל אותו ולהקים במקומו משטר חשוך כזה או אחר. 3) הפרדת רשויות לא אומרת שכל רשות עוסקת בתחומה בלבד ולא מתערבת בתחומי הרשויות האחרות - להפך, ככה יווצר מצב שלכל רשות כח בלתי מוגבל בתחומה. לרשויות חייב להיות כוח להתערב בתחומי הרשויות האחרות כדי שתוכלנה לאזן ולבלום אחת את השניה. ההפרדה צריכה להיות לא בתחומים אלא באנשים - מי ממונה לתפקידים ומי ממנה אותם. כאן, לדעתי, כמעט שאין הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת(הפרדה מוחלטת לא תהיה טובה, שכן ככה לא יהיה אפשר להנהיג מדיניות, אבל מה שיש אצלנו זה מוגזם) 4) חוקה. כבר היה לי דיון איתך למה חוקה אינה דרישה מחייבת ממשטר דמוקרטי ואני לא רואה טעם לחזור עליו כאן, רק לציין את זה.
