חזרתי ../images/Emo9.gif
תודה לקסנדרה שנתנה רמז לסבטקסט אפשרי
ישנם בשיר שנים שמשתלבים זה בזה: המשקעים ( העבים, ברכת הרוח, רסיסי הגשם, השלג ) ומקומות גיאוגרפיים ( ירושלים, כרמל, גליל, עמקים, חרמון ) כל מקום מתייחס אחרת למשקעיו. בשמי ירושלים חלפו העבים, אין מטר על ירושלים וכך גם על הכרמל- שני אלו לא בורכו במשקעים בחורף הזה. מצבו של הכרמל עוד יותר גרוע מאחר ואליו אפילו עננים לא הגיעו. הגליל מנער את טיפותיו כלאחר יד, כמי שיש לו די והותר גשם ויכול להעניק משפעו גם לעמקים תחתיו. החרמון נוצר את משקעיו בצורת שלג ומתמיד בכך גם כשכל השאר התנצלו ממימיהם. החרמון מצטייר כזקן קבוע הרגלים ועקשן, כזה שעיצב את אופיו ובמהלך נסיון חייו הגיע לכל מה שמבחינתו הוא הרגל טוב והוא דבק בו. זקנים לעיתים רחוקות משנים את טבעם למרות שלעיתים קרובות רוח הזמן והתקופה מזמינה מאד שינויים כאלה ואחרים. הזקנה גם משוייכת לחכמה, מסורת, וידע דתי ותרבותי נרחב( במיוחד אצל עתירי הזקן הלבן שבין הזקנים ). ולעומת החרמון שאר אזורי הארץ שרויים בחוסר (הרוח לא שולחת ברכתה)או מקלים ראש במה שיש להם ( כלאחר יד) . אם החרמון רב המשקעים מצטייר כזקן, עטוי גלימה, הדור- כלומר כאיש דתי ומכובד, הרי שהמשקעים הם אמונה ואורח חיים דתי, מצוות וכו', או אולי עדה של אנשים המקיימים את אמונתם באדיקות . ומה שיש לנו כאן זה בעצם תיאור של עדה. מבחירת המקומות הגיאוגרפיים אני מבין כי מדובר כנראה בדרוזים ( עוספייה בכרמל, ירכא בגליל, מג'ד אל שמס בחרמון ושמאן בירושלים ) ההתייחסות של כל כפר אל המקורות מומשלת ע"י כמות ואיכות המשקעים שהצטברו בו, מי יותר, מי פחות ומי בכלל לא . והאמירה הנובעת מכל השיר היא שברוח התקופה ( סוף החורף) יש תהליך של ירידה במספר המקיימים אורח חיים דתי ומסורתי והדבקים בה מצטיירים כמשהו זקן, עשקן וסרבן. סוף עונת החורף מסמלת גם את סוף עידן ה"דת", כמו עידן דגים שמפנה מקומו אחרי 2000 שנה לאוקוריוס( דלי). אז אם כך, יש כאן הרבה יותר מתיאור נוף פשוט
שבת שלום! איציק.