סדנה וירטואלית - אפוקליפטיקה עכשיו

[Grany Weatherwax]

סדנה וירטואלית - אפוקליפטיקה עכשיו

זאת הסדנה שלי.

את התרגילים והתגובות אתם כותבים בשרשור הזה.
לכל חברי הפורום מותר לכתוב ולבקר, לפי כל כללי הפורום.

אפוקליפטיקה היא העיר בה הכל יכול לקרות. היא מגרש המשחקים הפתוח אליו יכולים כל הרעיונות הכי מוזרים שהיו לכם להיכנס, להתרווח בנוחות, ולפרוח. באפוקליפטיקה המציאות כבר התעייפה, ולחוקים מתחשק להשתעשע קצת.

אני רוצה לקרוא את הרעיונות הקטנים האלה שאף פעם לא הצלחתם לפתח לסיפור של ממש. בחרו רעיון אחד (או מקסימום שניים שיש להם נקודת חיבור) שתמיד היה נראה לכם קצת תלוש מדי כדי לפתח לסיפור שלם, והכניסו אותו לתוך העיר הזאת.

ברגע שזרקתם אותו פנימה, הרעיון הופך להיות חלק מהעיר. התושבים מודעים אליו ורגילים אליו כאילו ככה היה מאז ומתמיד. תושבי אפוקליפטיקה רגילים מאוד לדברים מוזרים שקורים, עוד דבר אחד מוזר לא ישנה לאף אחד.

הסיפור שתכתבו מוגבל עד 500 מילה. הוא צריך לתאר סיטואציה ולבנות דמויות ומערכת יחסים שישתלבו לתוך הרעיון שלכם. המטרה פה היא ליצור סיפור, לא להרצות לקורא על מה הרעיון שלכם וכמה הוא מגניב. קיצר, תעבירו את הרעיון דרך הסיפור, ולא את הסיפור דרך הרעיון.


ואנחנו... מתחילים.

 

[Grany Weatherwax]

מי שמשתתף שיגיב עם

 

[shiningSnow]

אני מקווה שאצליח לכתוב משהו אבל אני לא בטוח שהמוח היבש שלי יוכל להפיק משהו בלילה העמוס הזה.
שתי שאלות:
1. 'רעיונות', נקרה להם כך, יכולים להופיע גם לתקופה קצרה ולהיעלם חזרה אל האין או שהם נשארים בעיר לנצח, מתרבים ומתגבבים בערימה סבוכה?

2. האם 'רעיון' יכול להשפיע רק על חלק מסויים (רובע, רחוב, בית, חדר) בעיר, או שהוא משפיע במ"ש על כולה?

 

[shiningSnow]

*נקרא. יום עמוס, מוח עייף.

 

[Grany Weatherwax]

תשובות

1. כן וכן. אני אתן לך לבחור אם הרעיון שלך מגיע לזמן קצר או נשאר. גם אם הוא נשאר זה לא לתקופה ארוכה. עוד חמש עשרה שנה והכל ממילא נגמר.

2. בהחלט כן. רעיון יכול להשפיע רק על חלק מסוים או על כל העיר, לבחירתך.

 

[ויימס]

obviously

 

[shccer]

 

[Grany Weatherwax]

רק כדי לגרות קצת את החושים,

הנה כמה רעיונות שזרקתי בעבר לתוך אפוקליפטיקה:

1. תולעי ענק שהבטן שלהן משמשת כאמצעי תחבורה.

2. שכונה של העיר שנמצאת תמידית בחושך כי מרחף מעליה ענן שחור ענק בכל שעות היממה.

3. שכונה שרחובותיה מסודרים כמו טבלת משבצות, אבל הופכת ללבירינט משוגע בלילה.

4. אופנועים מרחפים שמתקשרים עם בעליהם באמצעות מחשבה.

5. עץ בונזאי שמצמיח בדיוק שני פולי קפה כל יום בשביל הקפה של הבוקר.

 

[אורקית בהכחשה]

 

[אורקית בהכחשה]

אוקיי, רגע, מה!

זה יותר הרבה יותר מדי רחב, אדונילי. "רעיון שאף פעם לא הצלחתם לפתח לסיפור של ממש"? כל הרעיונות שלי נכנסים תחת הקטגוריה הזאת. עד שאני אחליט מה לכתוב, תיגמר הסדנא. תפקוד עלי. תזרוק עלי משהו עצם כבד. משהו.

 

[Grany Weatherwax]

קחי את הרעיון שגורם למוח שלך לבעור

 

[Grany Weatherwax]

עוד לא החלטת? יורים עלייך

 

[אורקית בהכחשה]

אני באמצע לכתוב!

מאה חמישים מילה לשעתיים זה מכובד בהחלט.

 

[Grany Weatherwax]

 

[Grany Weatherwax]

אורקית?

 

[אורקית בהכחשה]

המפף.

מצטערת. נכנסתי ללופים של לכתוב-למחוק עד שהרמתי ידיים והפסקתי

 

[ויימס]

here we go:

זה 536 מילים. אתם יכולים להפסיק לקרוא ב 500. לא הצלחתי לקצץ. סורי.
קרני השמש האחרונות שעברו דרך החלון במרתפו של הרוזן מיכאלאנג'לו מוישלה רווינסקי ציירו מרובע קטן של אור על הרצפה. בתוך האור ישב אדם בשלשלאות.
הרוזן עמד בפתח החדר, והביט באור הולך ונעלם.
"אני יכול רק לעמוד כאן ולחכות, אם זה מה שאתה רוצה," הוא אמר. "או שאנחנו יכולים לדבר."
האדם הרים אליו את ראשו. השיער שלו היה פרוע ועיניו היו אדומות. הוא ליקק את שפתיו.
"אור נכנס מהחלון. אתה מאפשר לו להיכנס, כי אתה אוהב לתת לנו תקווה לפני שאתה לוקח אותה."
"אני מוצא שהאפשרות של מילוט מעלה את רמות הסוכר בדם, ולכן הופכת את טעמו של המוצר למשובח יותר."
האדם הצר את עיניו. "קראת לי מוצר הרגע?"
"כן." הרוזן היסס. "יש בזה משהו לא בסדר?"
"זו דה-הומניזציה! זה בדיוק מה שהנאצים היו עושים-"
הרוזן מצמץ. "אני לא מאמין שקראת לי נאצי."
"לא אמרתי שאתה נאצי, רק אמרתי שיש לך התנהגות שהיא כמו- נאצית."
הרוזן נד בראשו. "אני חושב שהפסדת בויכוח, והוא בקושי התחיל."
"אתה יודע מה? אני לא מתכוון להגיד שום דבר. זה ברור שאתה מפיק הנאה סדיסטית מצפייה באנשים מתחננים על חייהם. אני אשב בשקט ואחשוב מחשבות עצובות שיורידו את רמות הסוכר בדם שלי."
"אל תעשה את זה," אמר הרוזן.
האדם נעץ מבט במרצפת. "החתול שלי מת כשהייתי בן שתים עשרה."
"בבקשה אל תעשה את זה."
"הוא היה החתול הכי טוב בעולם."
"בסדר, בסדר, אני כמו נאצי. רק תפסיק לחשוב מחשבות עצובות. מה אני יכול להגיד שיגרום לך לא להיות עצוב כל כך מהעובדה שאתה עומד למות?"
"שום דבר!"
משהו התעופף דרך החלון הפתוח. הוא היה אדום ומטפטף.
האדם צרח.
הרוזן הביט בדבר. "מה זה? זו כף יד?" הוא הטה את ראשו לצד אחד. "הממ." הוא הניח אותה בתוך אחד מכיסיו.
"מר אדון אנוש!" אמר קול מכיוון החלון. "אנחנו חברים במחתרת הערפדית- אנושית למען התנגדות משותפת לדיכוי ושחרור בני אדם."
"רגע, מה?" קרא האדם.
"השם של המחתרת שלכם שגוי דקדוקית!" הכריז הרוזן.
"אנחנו צריכים שתזמין אותנו פנימה, אחרת לא נוכל להיכנס! קוראים לנו צילי וגילי!"
הרוזן זינק אל האדם, וניסה לחסום את פיו בידו, אבל האור עדיין נגע בפניו של האיש, וידו של הרוזן עלתה באש.
הוא משך אותה לאחור, צורח. הוא כיבה את הלהבות באמצעות הגלימה שלו.
"אני מזמין את צילי וגילי להיכנס אל המרתף! בבקשה!" צעק האדם.
הדלת נפתחה בחבטה, וצמד ערפדים עטויי שחורים מכף רגל ועד ראש נכנסו אל תוך המרתף.
אחד מהם אחז בידו רובה ציד שבקצהו יתד.
"אל תזוז, מיכאלאנג'לו!" הוא הכריז.
"כן!" אמר השני. "רואה את זה, רוזן?" הוא החווה אל פניו. "טוב, אתה לא יכול לראות כי הפנים שלי מכוסים נגד השמש, אבל זה.... ככה נראה ערפד ברמה מוסרית גבוהה יותר!"
"אתה בסדר, מר אדון אנוש?" אמר הערפד החמוש.
"כן, תודה," האדם אמר, מתנשם.
"תוציא אותו מהשלשלאות, צילי," אמר הערפד החמוש. "מר אדון אנוש, שינינו את השם שלנו כדי שבני אדם יוכלו להזמין אותנו פנימה מהר יותר. מקודם השמות שלו היו 'הדוכס דונטלו פרלשטיין קסישלוביץ'' ו ,'המרקיז רפאל מרסלו קוזנצוב', והם פשוט היו נהרגים לפני שהם היו מספיקים להגיד אותם."
"זה שינוי מאוד חכם," האדם אמר.
צילי הרים את האדם בזרועותיו.
"אתה לא צריך לעשות את זה," אמר האיש.
"שטויות," אמר צילי. "אני יכול לראות בבירור שאתה חלש ומפוחד."
"זה ככל הנראה קשור לעובדה שערפד מחזיק אותו," נהם הרוזן.
"אני לא מסכים," אמר צילי, "יש לי בבית הרבה אנושי מחמד, והם לא מפחדים ממני בכלל," אמר צילי.

 

[ויימס]

זה מה שקורה כשמלחיצים את מר-אדון-אנוש.

 

[Grany Weatherwax]

מה הרעיון שסביבו ביססת את הקטע?

 

[ויימס]

אני... לא בטוחה שאני אפילו יכולה להסביר.

ברשימת הרעיונות שלי הוא מופיע כך:
Privileged vampires
וזהו! זה הכל!
טוב, רגע.
לפני המון המון זמן נתקלתי בכל מיני דוגמאות לספרים שבהם ערפדים וישויות אחרות בעלות כוחות על מתלוננים על כך שהזכויות שלהם נרמסות, וזה תמיד נראה לי כל כך מטופש, כמו שבני אדם יילכו וידרשו שיוויון זכויות מהפרות שהם אוכלים או משהו. אז אמרתי, "בואו נציג ערפדים שמתייחסים לבני אדם כמו שבני אדם מתייחסים לפרות". הוא לא עניין אותי מספיק ולא עשיתי איתו כלום. זה נראה לי כמו משהו שהולך לצאת יותר מדי מטיפני ו/או מדכא (כמו החתימה שלי בערך), ולא ממש ראיתי איך אני הופכת אותו לסיפור שיהיה מעניין בשבילי לכתוב.

הרגע הבנתי שיש לי בעיה עם התרגיל הזה:
הרעיונות שלי שכן מעניינים אותי מספיק כבר נמצאים בסיפורים, אז התרגיל שלך כופה עליי לכתוב על הרעיונות שלי שאני פחות אוהבת, ושאני מחשיבה אותם לטובים פחות. זה כמובן בסדר, כי זה תרגיל, אבל אני לא באמת יכולה לעשות הגנת תזה על פאקינג "ערפדים עם פריבילגיות".