כאן, בישראל, שהיא 20% ערבית-מוסלמית, עוד 45% מזרחית (יהודים מערב), עוד 5% אפריקאית, ו-30% אשכנזית (יהודים אירופאים), מספיק להיות עולה מאירופה או צאצא לעולים מאירופה בשביל להיחשב לאליטה.
באירופה, להיות אירופאי זה לא "וואו", ומי ש"וואו" שם, מי שאליטה שם, זה מי שהגיע ועשה משהו עם החיים שלו או מגיע ממשפחה כזאת. כאן בישראל, שבה מספיק להיות אירופאי בשביל להיות אליטה, מי שכבר באירופה נחשב והיה לאליטה, כאן בישראל אנשים כאלו ייחשבו ונחשבים לאליטה בין אליטות.
רק שגם באירופה, יש את מה שאפשר לקרוא לה, ואת ההגדרה שלהם, ל"אליטה בין אליטות". אנשים מוצלחים ובולטים אפילו בין אליטיסטים אחרים. זה מה שהמשפחה שלי הייתה כבר שם, כבר ברוסיה, כבר במוסקבה.
וכאשר כאלו אנשים עולים לארץ, כאן ובישראל, אנחנו יכולים לקרוא לאנשים כאלו "אליטה בין אליטות בין אליטות".
זאת מה שהיא המשפחה שלי.
אמא שלי היא אשת החברה הגבוהה המתרועעת עם אנשי עסקים וחברי כנסת. אבא שלי הוא ספורטאי בינלאומי זוכה עשרות פרסים שכתבו עליו בעיתונים בכל העולם. דוד שלי עובד בשביל בנקים ב-200-300 שקל לשעה, בעלים של שלוש בתים ומתגורר בוילה של שלוש קומות עם חצר פרטית ובריכה. דודה שלי היא ביוכימאית שמרוויחה יותר מ-30,000 שקל בחודש. סבתא-רבתא שלי כאמור הייתה רופאה. סבתא שלי הייתה מנהלת אזורית של בנק. סבא שלי היה מיליונר. עוד סבא שלי היה עוד יותר מיליונר. סבא שלישי שלי היה גיבור מלחמה מעוטר, וסבתא אחת הייתה אשת החברה הגבוהה, חברה קרובה של הקיסר, שכשעלתה לארץ גולדה מאיר חיכתה לה בשדה התעופה בשביל לקבל את פניה יחדיו עם כל הפפראצי של כל העיתונים.
אולי בכל משפחה אחרת, סבתא-רבתא רופאה זאת גאווה. במשפחה שלי, שכבר ברוסיה האליטיסטית, האדירה והמפוארת היינו אליטה בין אליטות, ופה אנחנו אליטה בין אליטות בין אליטות, סבתא-רבתא רופאה זאת בושה.
אם המטרה שלי הייתה שופוני ודאווין, הבן-אדם האחרון, אבל האחרון ממשפחתי, שהייתי מזכיר אותו, זאת סבתא-רבתא שלי.
יש בדיוק שתי סיבות אולי-אולי להזכיר אותה. הסיבה הראשונה, ויכול להיות שגם זאת שמצילה את כבודה, זה להראות ולהזכיר כמה דורות אחורה משפחתי הייתה מפוארת ומוצלחת, מה גם, שבעולם של פעם היה הרבה יותר קשה לפרוץ ולהצליח, כך שאפילו-אפילו במונחים של אליטה בין אליטות ברוסיה, מה שמיתרגם לכדי אליטה בין אליטות בין אליטות בארץ, להיות רופאה בוגרת אוניברסיטת מוסקבה במאה ה-20 המוקדמת זאת אולי-אולי לא כזאת בושה ומבוכה כמו היום, ככה שאולי-אולי ובסוף-בסוף סבתא-רבתא היא לא כזאת בושה ומבוכה עבור המשפחה למרות הכול.
הסיבה השנייה להזכיר את סבתא-רבתא שלי, שזאת גם הסיבה בפועל למה היא הוזכרה ולמה פתחתי את השרשור הזה, זה להראות את היופי שבחזרה של משפחתי למקורות.
סבתא-רבתא הייתה רופאה, וגם אני אהיה רופא. סבתא-רבתא הייתה רופאה של הגוף, ואני אהיה רופא של הנפש. ואיך וכיצד ולמה זאת לא תהיה בושה איומה ונוראה עבורי ועבור משפחתי, כפי מה שזאת אכן בושה ומבוכה עבור משפחות שכאלו, אם יוצא מבינן רופא? כי אני, בניגוד לסבתא-רבתא ברפואת הגוף, אהיה רופא הנפש הגדול, החשוב והנחשב בכל הזמנים. מה גם שבכל מקרה אעשה דברים נוספים בחיי, אז בכל מקרה לא צריך לדאוג למעמדה של משפחתי או למוניטין שלה.
