האזרח דרור
New member
סביבה עוני וגלובליזציה
כתבה מעולה, שמתארת בצורה תמציתית חלק מהבעיות העולמיות אי אפשר יותר עם "טיפול נקודתי" אביעד שר- שלום, גלובס 28.8.2002 בפסגת כדור הארץ הנפתחת כעת ביוהנסבורג מסכימים, שהגורם המרכזי להמשך ההידרדרות של מצב הסביבה הוא אופן הייצור והצריכה, במיוחד בארצות המתועשות. האם הם גם מתכוונים ברצינות לשנות את המצב? כלכלת השוק הגלובלית, בתמיכת קרן המטבע הבינלאומית, ארגון הסחר העולמי והבנק העולמי, איננה מאפשרת אף למדינות והמדינאים החפצים בכך לפעול. מאמצעים עצומים נעשים בעולם האקדמי ובאינסוף ארגונים ממשלתיים ולא ממשלתיים להגברת המודעות, להפצת המידע ולפיתוח דרכים לפיתוח מקיים, אך היכולת לשנות את מגמת ההתאבדות העולמית רק הולכת וקטנה. פגיעתה הרעה של הגלובליזציה התאגידית, באדם, בחברה ובסביבה, אינה מוטלת עוד בספק על-ידי הבאים לוועידה בידיים נקיות ולב חפץ. נדמה, כי סוף סוף הגיע גם העולם המתועש והעשיר להכרה, שהפתרון למחלתו של כוכב הלכת כדור הארץ לא יכולה להיות עוד טיפול נקודתי בבעיית "סביבה" זאת או אחרת. הכדור דורש טיפול רפואי הוליסטי בכל איברי גופו, ובעיקר בנפשו. הנושאים המרכזיים של ועידת יוהנסבורג שעליהם הכריז מזכ"ל האו"ם, הם בעצם ניסוחים מנומסים של שלטי המפגינים האלימים בסיאטל לפני שנתיים ובדרבן לפני שנה. רמת אי- השוויון הגלובלי הגיעה לשפל שלא היה מאז ימי הפרעונים המצריים. הצבר העושר בידי שלושת האנשים האמידים בעולם גדול היום יותר מהעושר המשותף של 48 המדינות העניות ביותר. בעוד ש30- המדינות העשירות ביותר מייצגות 20% בלבד מתושבי כדור הארץ, הן מייצרות וצורכות 85% מהייצור הכימי והסינתטי, 80% ממקורות האנרגיה הלא-מתחדשת, ו40%- ממי השתייה בעולם, ופליטת גזי החממה לאדם גדולה בהן פי 10 מאשר בארצות העניות (הנתונים מתוך Worldwatch Institute). מאז וועידת ריו ב1992- התרחבה כלכלית העולם בכ30%-, אבל היקף הסיוע העולמי של העולם העשיר והמזהם לתושבי ארצות העולם העני הקולט את הזוהמה. ירד מ69- מיליארד דולר ב92-´ ל53-מיליארד בשנת 2000. למרות ההצהרה של 178 מדינות מוועידת ריו על כוונה לצמצם בדרכים מגוונות את החוב החיצוני של המדינות העניות, חוב זה תפח ב34%- בעשור האחרון והגיע ל2.5- טריליון דולר בשנת 2000. כל נסיון לנתק בין העובדות הכלכליות-חברתיות האלה לבין מצבו הסביבתי של הכדור, משול לנסיון לנתק בין הטיפול בסרטן לכאבי הראש הנובעים ממנו. קל להראות איך פועלת השיטה, כאשר תאגיד ענק כמו נייק, שהפך את המותג לצורך ואת המוצר כאמצעי לסיפוק הצורך, מייצר מיליוני נעליים על-ידי עשרות אלפי עובדים בעולם השלישי. במחנות העבודה שלהם. במשטר כמו צבאי, עובדים נשים צעירות וילדים 16-12 שעות ביום, עבור שכר שאינו מספק את התנאים לקיום מינימלי. הפסולת הפטרוכימית נשארת בדרום סין, באינדונזיה או בפיליפינים, והמוצר המוגמר מונח על מדפי החנויות באירופה או בצפון אמריקה, ומחירו חודשי עבודה רבים של הפועל שייצר אותו. אמנם קשה יותר להראות את הקשר הזה בתאגידים כמו אנרון, אבל נדמה שאפילו האמריקנים, בניגוד לנשיאם הנוכחי, התחילו להבין, ששליטת התאגידים באדם בחברה ובסביבה הגיעה לרמה מסוכנת, לשולטים ולנשלטים. העולם זקוק היום למלחמה כלל עולמית בעוני ובהידרדרות הסביבה. מלחמה מאורגנת היטב, מאוחדת וממומנת בתקציבי ענק, לפחות כמו המלחמה העולמית נגד הטרור. בינתיים צועקים את הצעקה הזאת בעיקר 24 אלף ארגונים לא ממשלתיים. קיומה של הוועידה דווקא ביוהנסבורג , שעברה מהפך חיובי אדיר רק בזכות ארגונים לא ממשלתיים, יש בה כדי לעורר אופטימיות זהירה.
כתבה מעולה, שמתארת בצורה תמציתית חלק מהבעיות העולמיות אי אפשר יותר עם "טיפול נקודתי" אביעד שר- שלום, גלובס 28.8.2002 בפסגת כדור הארץ הנפתחת כעת ביוהנסבורג מסכימים, שהגורם המרכזי להמשך ההידרדרות של מצב הסביבה הוא אופן הייצור והצריכה, במיוחד בארצות המתועשות. האם הם גם מתכוונים ברצינות לשנות את המצב? כלכלת השוק הגלובלית, בתמיכת קרן המטבע הבינלאומית, ארגון הסחר העולמי והבנק העולמי, איננה מאפשרת אף למדינות והמדינאים החפצים בכך לפעול. מאמצעים עצומים נעשים בעולם האקדמי ובאינסוף ארגונים ממשלתיים ולא ממשלתיים להגברת המודעות, להפצת המידע ולפיתוח דרכים לפיתוח מקיים, אך היכולת לשנות את מגמת ההתאבדות העולמית רק הולכת וקטנה. פגיעתה הרעה של הגלובליזציה התאגידית, באדם, בחברה ובסביבה, אינה מוטלת עוד בספק על-ידי הבאים לוועידה בידיים נקיות ולב חפץ. נדמה, כי סוף סוף הגיע גם העולם המתועש והעשיר להכרה, שהפתרון למחלתו של כוכב הלכת כדור הארץ לא יכולה להיות עוד טיפול נקודתי בבעיית "סביבה" זאת או אחרת. הכדור דורש טיפול רפואי הוליסטי בכל איברי גופו, ובעיקר בנפשו. הנושאים המרכזיים של ועידת יוהנסבורג שעליהם הכריז מזכ"ל האו"ם, הם בעצם ניסוחים מנומסים של שלטי המפגינים האלימים בסיאטל לפני שנתיים ובדרבן לפני שנה. רמת אי- השוויון הגלובלי הגיעה לשפל שלא היה מאז ימי הפרעונים המצריים. הצבר העושר בידי שלושת האנשים האמידים בעולם גדול היום יותר מהעושר המשותף של 48 המדינות העניות ביותר. בעוד ש30- המדינות העשירות ביותר מייצגות 20% בלבד מתושבי כדור הארץ, הן מייצרות וצורכות 85% מהייצור הכימי והסינתטי, 80% ממקורות האנרגיה הלא-מתחדשת, ו40%- ממי השתייה בעולם, ופליטת גזי החממה לאדם גדולה בהן פי 10 מאשר בארצות העניות (הנתונים מתוך Worldwatch Institute). מאז וועידת ריו ב1992- התרחבה כלכלית העולם בכ30%-, אבל היקף הסיוע העולמי של העולם העשיר והמזהם לתושבי ארצות העולם העני הקולט את הזוהמה. ירד מ69- מיליארד דולר ב92-´ ל53-מיליארד בשנת 2000. למרות ההצהרה של 178 מדינות מוועידת ריו על כוונה לצמצם בדרכים מגוונות את החוב החיצוני של המדינות העניות, חוב זה תפח ב34%- בעשור האחרון והגיע ל2.5- טריליון דולר בשנת 2000. כל נסיון לנתק בין העובדות הכלכליות-חברתיות האלה לבין מצבו הסביבתי של הכדור, משול לנסיון לנתק בין הטיפול בסרטן לכאבי הראש הנובעים ממנו. קל להראות איך פועלת השיטה, כאשר תאגיד ענק כמו נייק, שהפך את המותג לצורך ואת המוצר כאמצעי לסיפוק הצורך, מייצר מיליוני נעליים על-ידי עשרות אלפי עובדים בעולם השלישי. במחנות העבודה שלהם. במשטר כמו צבאי, עובדים נשים צעירות וילדים 16-12 שעות ביום, עבור שכר שאינו מספק את התנאים לקיום מינימלי. הפסולת הפטרוכימית נשארת בדרום סין, באינדונזיה או בפיליפינים, והמוצר המוגמר מונח על מדפי החנויות באירופה או בצפון אמריקה, ומחירו חודשי עבודה רבים של הפועל שייצר אותו. אמנם קשה יותר להראות את הקשר הזה בתאגידים כמו אנרון, אבל נדמה שאפילו האמריקנים, בניגוד לנשיאם הנוכחי, התחילו להבין, ששליטת התאגידים באדם בחברה ובסביבה הגיעה לרמה מסוכנת, לשולטים ולנשלטים. העולם זקוק היום למלחמה כלל עולמית בעוני ובהידרדרות הסביבה. מלחמה מאורגנת היטב, מאוחדת וממומנת בתקציבי ענק, לפחות כמו המלחמה העולמית נגד הטרור. בינתיים צועקים את הצעקה הזאת בעיקר 24 אלף ארגונים לא ממשלתיים. קיומה של הוועידה דווקא ביוהנסבורג , שעברה מהפך חיובי אדיר רק בזכות ארגונים לא ממשלתיים, יש בה כדי לעורר אופטימיות זהירה.