סבא שלי........מרדכי בן יהודה......

שקדי

New member
סבא שלי........מרדכי בן יהודה......

סבא שלי נולד בסמולנסק שברוסיה למשפחה אמידה בשם סלומון חסין אביו היה בעל בית חרושת לסמוברים והתפרנס יפה סבי בנערותו נתפס לרעיונות של המפלגה הקומוניסטית בהתהוותה ולכן ניסה לארגן שביתה של הפועלים של אביו במפעל כנגד הניצול של אביו אבל המשטרה החשאית עלתה על הנסיון והוא נעצר נשפט ונשלח לסיביר בזמן שישב בסיביר פרצה מלה´´ע הראשונה. השלטונות הודיעו שאסירים שיתנדבו לצאת לחזית ישוחררו מסיביר וסבי התגייס באחד הקרבות נגד התורכים נפל כל הגדוד של סבי בשבי............ מפקד התורכים הודיע להם שיום קודם הרוסים הרגו שבויים תורכיים ולכן הם יהרגו 500 שבויים רוסיים........... 500 שבויים צעדו קדימה ונטבחו......סבי היה ה501 וכך ניצל בהמשך השבויים היו מחנה עבודה ושימשו ככח הנדסה של התורכים ואז באחד הימים הכח התורכי ניגף בני צבא בריטי שכמלקוח לקחו את מחנה השבויים כשלל מלחמה......... הם הודיעו שישחררו את כל השבויים חוץ מהקומוניסטים סבא שלי הצהיר שהוא קומוניסט נשאר בשבי.....הפעם של הבריטים והועבר למחנה שבויים במצרים ליד הנילוס קהיר......... באותו זמן התארגן בארץ גדוד יהודה הראשון .חילים עבריים ואחת המשימות שלהם היתה לשמור על מחנה השבויים. השומרים שמעו שאחד האסירים שר בערבים שירים חסידיים באידיש והתחברו אליו הם החליטו שבאחת החופשות שלהם בארץ הם חיבים להבריח אותו איתם. מה עשו.........?????? לקראת החופשה שלהם מת אחד השומרים בשם מרדכי בן יהודה סבר שלי...מרדכי חסין ישב ליד הנילוס וכתב מכתב התאבדות למשפחתו ברוסיה והשאירו ליד בגדיו המקופלים על שפת הנילוס ונעלם השומרים העבירו לו את התעודות של מרדכי בן יהודה עלו איתו לרכבת לישראל....הוא ירד ברחובות שם סידרו לו משפחה ועבודה מאז הוא נשאר עם התעודות והשם מרדכי בן יהודה בהמשך הוא עבר לעבוד במושבה כנרת כעגלון ערב אחד הוא נסע להביא מים לפועלים שעבדו בסלילת כביש צמח המפורסם ליד המדורה שמע קבוצת חלוצים יושבים ושרים הצטרף אליהם ופגש חלוצה יפהפיה בשם הלה קלינסקי....סבתא שלי ויחד עם החלוצים זכה אחרי כמה שנים להיות בין 12 המשפחות שהקימו את קיבוצנו............ מצטער שככה הארכתי.....................
 
סיפורי גבורות!!! זה מצויין למורל!!!

...ולכן אספר על אח של סבתא שלי עוד כמה... כשהתחילה מלחמת העולם השניה, הוא היה בחור בן 16-17, זייף את גילו והתנדב לחיל האויר של הצבא האדום...ונהפך לטייס של מפציץ ענקי(בדומה ל B-17 האמריקאי). כאשר הטייסת שלו לקראת המלחמה התמקמה בעיר מסויימת, לא רחוק מהים הבלטי ככה שהם יכלו לטוס לגרמניה עם יצתרכו, כי העומס ירד מהם, הבחור שהיה כבר קברניט מטוס ההפצצה ובעל מעמד, התחיל לברר בדרכים שונות ומגוונות, היכן נמצאים קרובי המשפחה שלו... הוא התחיל לזייף טיסות ליעדים הנידרשים בכל מיני טענות ובקשות וכה לאט לאט מפה לאוזן השמועה במשפחה עברה שהאחיין הצעיר אוסף את כולם... הוא טס לכל מיני מקומות נידחים בסיביר והשד יודע היכן עוד... את כולם הוא שיכן בין הריסות העיר, בדירות ללא דורש, ליד הבסיס וככה החמולה גדלה וגדלה וכשהיה ניראה שאסף את כל מי שיכל, הם עברו ביחד לעיר אחרת, לבנות את חייהם, הבחור נהיה האליל של המשפחה, המושיע והמציל... דוד שלי, אחר, היה קצין בצבא האדום, גם מהדוויזיה הליטאית הראשונה, בתום המלחמה, התחיל להבריח את כל בני המשפחה שהצליח למצוא את הגבול לרומניה, פולין, בכל דרך אפשרית, העיקר רחוק מהשלטון הקומוניסטי, כאשר עלו עליו הוא השלים ת משימתו העיקרית וברח גם הוא, למעשה נהיה עריק מהצבא האדום... גזר דין מוות ניגזר על ראשו בגין זה... אבל זה לא עניין אותו, כי כבר חלק גדול של המשפחה היה כאן בארץ והם קבלו אותו ודאגו כמובן לשכנו בקיבוץ בצפון הארץ, כאשר השורשים הראשונים של השבט שהיו בארץ משנות ה 20, ממיסדי רמת רחל וכינרת. ודוד אחד היה מבריח נשק מרמת רחל לכינרת מעיני הבריטים... ויש את הדודים שכאשר באו לכאן בשנות ה 20, ראו ביצות ומחלות, המשיכו לדרום אפריקה...במצוות ההורים שיהיו שם, רחוק, רצו לשמר חלק מהילדים... ככה זה... אז למעשה, המשפחה הרחבה שלי, כל הזמן היגיע לארץ טיפין טיפין... אפילו היום, עד לפני עשר שנים, אבא שלי היה מקבל טלפונים מרוסיה לשעבר... והשיחות היו בערך ככה: "שלום דוד, אתה זוכר את דודה מניה? שהתחתנה בפעם השניה עם ההוא, האח"כ נפטר ונולדו להם ככה וככה ואני הנכד שלהם, אני הבן של הנכד, כן אתה לא מכיר אותי, אבל הדוד הטייס כן מכיר, אז אני יכול לבוא לארץ ולהיות אצלך, כמה זמן, נו, בערך חצי שנה, לראות מה קורה? אולי אעשה עליה" ואבא שלי היה אומר לאימא שלי: "תראי, זה חוב של כבוד, אי אפשר להפקיר אותם ככה, הם צאצאים לדוד הטייס, שיבואו". או כמו "אבל היא צאצאית לדודה בתקופת הצאר, שגידלה את אימא שלי שגדלה אותי, זה חוב של כבוד, אי אפשר ככה לסרב להם"... וככה נהפך ביתו של אבי למעון לפליטי המשפחה... דרך אגב, כולם נישארו כאן, למה הוא שטף להם ת´ראש ככה שהם חשבו שכאן יש רק זהב חלב ודבש... המצב היה כל כך מטורף, שהתקשרו עליו אנשים והתנצלו שלא שמרו על קשר כי... חשבו שהוא מת... חהחהחההחהחהחה חהחההחהחה חהחחה ח
נ.ב. היהודים האלה, זה משהו...
 

magy

New member
חבר´ה, הסיפורים האלו , כאילו

לקוחים מאיזה ספר ישן ועב כרס, ששכן בבוידם מאה שנים....הצהיב מזיקנה.... ודפיו מתפוררים..... כל מה שלמדנו בבית ספר בשיעורי היסטוריה....אתם כותבים פה ....כסיפורי חיים אמיתיים....... פשוט...........מסמר.......... איך אומרים.......?????????? המציאות עולה על כל דימיון.......... ותחשבו על זה......
 

שקדי

New member
הסיפור הזה אכן מופיע מגי...........

בחוברת הזיכרון של סבי שיצאה בשלושים למותו כשהיה בגילי כבר היה ז´´ל מזה כחמש שנים המשאבה חרקה והאינסטלטורים של אז היו ממש אינסטלטורים ושנים עמדה החוברת צהובה ומשמימה......... וכבנותיי התחילו לעשות עבודות שורשים למדתי יחד איתן.........
 

magy

New member
אני מודאגת מהמחבל שבדרך אליי

אחותי צלצלה להודיע.....ויש לי בנים בדרכים....... והיום הקדשתי את עצמי ליהודה........ גמרתי אתמול עם יהושע........אחרי מספר שבועות ביחד.... ואני רושמת על דף את המילים , מדפיסה, מעתיקה,,,,,,,,,ומביאה לכם את המילים שכתב יעקב גלעד......(כנראה- כי על הדיסק המזוייף לא כתוב כותב המילים........פויייייייייייייה.........גם לי פויה גם שלא כתוב) אבל הוא נוהג לכתוב לו......ליהודה...... והוא כותב...........בגילוי לב.........קורע..........על אהבה...... הדברים נכתבים מגבר אל גבר......... בעצמה רבה...............אני מזהירה........... מי שלא אוהב את יהודה ויעקב.......שלא יפתח.......... אני מתה על זה...........שעות רבות הקדשתי לכתיבת המילים ישירות מן הדיסק..........
 

magy

New member
חלק ראשון- אם יכנס הכל......

ג´ינגי´ פעם זה ההוא ופעם זאת ההיא שמסתכלים מתוך מראה אתה עומד שם בינהם אבל בעצם מי אתה אתה חיה אחרת מה הם מבינים הם לא רואים ממטר את כל הסימנים זה בוקר חדש מול ראי מטושטש מרגיש זקן נראה כמו ילד ג´ינג´י מנומש אתה עומד שם ובוהה למי אתה דומה ולמה הראי הזה אף פעם לא טועה פעם זה ההוא ופעם זאת ההיא אבל הג´ינג´י זה אתה מתהפך מצד אל צד ולא יוצא מהמיטה יש לך בבטן פחדים ופרפרים משהו לא בסדר על זה לא מדברים אבוד בעולם אתה לא כמו כולם אז מה אתה עושה בינתיים שוקע ונרדם ישן עם הזריחה לא רואים אותך עטוף בתוך פיג´מה מתחת לשמיכה למה תגיד לי ג´ינג´י עד כמה תמשיך להיות כאן ושמה תגיד לי פעם עד כמה פעם זה ההוא ופעם זאת ההיא אבל באמצע זה אתה זו אהבה או מלחמה אתה כבר לא יודע מה מה קורה בחוץ מה קורה בפנים למה הרגלים רעים לא משתנים לבד בעולם מסתובב מסומם מחפש קרבה עוטפת איפה זה קיים בזבוז אחד גדול חיים כל כך קצרים הכל מתחיל בבית והשאר ...צרוף מקרים למה????????? ******************************************** בתוך הפקק האין-סופי זה בוקר עצבני אני מחכה שיעבור הכל מולי אני והמכונית שלי תקועים בתוך הפקק האין סופי עיר בלי הפסקה מדינה בהמתנה מיד הפרסומות אחר כך לך תדע שמש בוקר מסנוורת בין העצב בתוכי שלווה והחדשות הישנות אותן שרפות אותו שרב אותם שירי מולדת ודיבורים על מלחמה אין שלום אף פעם לא היה בוקר טוב לשלדים בארונות לשדים בקופסאות לא ניקח ללב ולריאות בוקר טוב ליושבים מזוודות לנופלים ולכסאות תמיד הכי קשה זה לחכות סטיקרים וסיסמאות אומרים לי איך ומה לקנות כתובות על הקירות אומרות לי על מה למות על מה לחיות עונה לטלפונים ומקשיב להודעות נמאס לי לחכות ולחכות........ בוקר טב........ *********************************************************** מיליון פחדים הולכים בין הטיפות אבל זה גשם אין סופי צללים על הקירות אחד שלך אחד שלי יום טוב או רע לי זה רק נורמאלי אתה מכיר אותי אני עוד מתבייש לומר סליחה, תודה רבה אתה עוד מהסס אם להגיד "אני אוהב אותך" אז מי פה ילד , למי אהבה אני שואל אותך זאת לא המסיבה שלי ובטח לא שלך תסלח לי מוכרחים ורק שלא יזיל דמעה האם אתה עוד חי האם אתה שורד האם אני עוד זז האם אני עומד מיליון פחדים לוקחים אותי איתך אני בודד מה לעזעזל מפחיד אותי ומה אותך שדים בתוך הראש שלי , זכרונות שלך קשה לשכוח קשה לסלוח אני דומה לך. זאת לא המסיבה........... ********************************************** לא מתוק של אף אחד עכשיו הכל רחוק/ וכבר כמעט איננו קשה להאמין/ שזה נגמר ביננו ארזנו שש שנים/ בתוך ארגז בשעתיים אני נוסע וחושב/ אולי לקחתי בלי לתת אני אוהב , שונא ומקנא/ קשה להמלט מפה אני ממשיך לבד/ אולי אשכח את הקינאה שלנו כבר לא מתוק של אף אחד ושוב אני אותו לבד בפינה הכי מוכרת וזה סתם סתם לכתוב למחוק שורות סתם שטויות שבא לבכות מכתבים שלא יגיעו לעולם ואם עוד יזרמו וימלאו / דפים ריקים אחרי הכעס, האשמה / הרחמים העצמיים הרי בסוף יישארו געגועים הבייתה אולי זה לא יכול היה להיות אחרת אולי אני חולם את החיים כמו סרט אבל עכשיו אני יודע מה היה ולא יהיה אף פעם כבר לא מתוק של אף אחד........ ******************************************************* האמת ששכחנו והאמת בתוכנו היא השקרים של עצמנו שנינו יודעים את זה שנינו נופלים לכולם כי האמת ששכחנו שהסיפור זה אנחנו אז איפה אני טועה ולמה אתה עוד נלחם מה עוד יפה יותר מה עוד שווה יותר על מה מסתובב העולם בא וניקח את זה יש אהבה לכולם במקום שנמות על זה אולי כבר נחייה את זה אתה ואני בן אדם בא וניקח את זה יש אהבה בעולם לכולם והאמת שזה פחד להיות לבד או ביחד זה בא בגלים גדולים זה בא וזה שוב נעלם והאמת תנצח גם אם נברח לירח זה לא מאוחר מדיי לא מאוחר לעולם מה עוד יפה יותר......... והאמת של עצמנו היא הפחדים בתוכנו שנינו כלולים בזה שנינו נופלים לחינם ******************************* זה לא הסוף ימים קשים אני יודע אלפי סיבות להתלונן ואם היה אפשר אחרת אז מה היית מתקן אתה כבר לא צעיר כמו פעם לא הכל אתה יכול לא תמיד תיפול על ארבע אבל בטוח שתיפול על מה את חושב בחושך ולא יכול להרגע על מי אתה כועס כאילו אף פעם לא תהיה סליחה אף פעם אל תגיד – אף פעם הלכנו דרך ארוכה ואל תשכח מאיין באת תמיד יש מי שמחכה לך זה לא הסוף אבל זה רק נגמר פתאום לא, אל תתקעקש זה מדבר מתוך חלום בסוף היום זה לא נגמר עד שהכל נגמר פתאום תסלח לי אם אני מפריע זה מרב געגועים תרגיש חופשי , תרגיש בבית תרקוד כאילו לא רואים תהייה אתה , תחייה כל רגע כאילו לא יהיה מחר תאהב כאילו לא נפגעת כאילו כלום אף פעם לא נגמר ואם אתה מרגיש לבד תרצה אז תתקשר בכל מקום בכל שעה ונדבר. זה לא הסוף.................. ******************************************* כל פעם שאומרים אתה הולך לך לקראת מה שנפרדתי ממנו ובדרכים המצטלבות חולפות פנינו על פנינו אם כל פגישה שבעולם היא מטיבעה פרידה בכח ודאי תטיב אתה לזכור מה שאני אטיב לשכוח הנה הוא שיר הנצחון שהתבוסה בו מקופלת הנה כאב הפקחון ממנו השקיעה גומלת הנה החושך והאור ומי היינו בין השניים הנה חיוך אותו אשמור אחרי שיעלמו פנייך אז החיוך ועוד – דבר מה שאיך קוראים לו – לא אדע כי הוא הולך לו – לאיבוד כל פעם שאומרים – מצאתי חיוך שלך שעל פניו לובש פנים של געגוע כל שנות האור שלפניי לא ילמדו אותי מדוע קורה מקרה – צוחק גורל אבל זאב נודד בלילה הנה נסגר המעגל שבו נוסיף לנוע הלאה הנה הוא שיר הנצחון..............
 

magy

New member
נכנסססססססססססססססס

דחפתי עם מקל............ארוך................ אילו שמעתם גם את המלודיה................הייתם נהנים ...........מן המילים..........
 
היו לי 2 סבים - אבל רק אחד הכרתי

על הסב השני - שמעתי רק סיפורים. סבא דוד אלפר (שהחליף אח"כ את שמו להירש) נולד ברוסיה למשפחת סוחרים שעסקה בסחר ביצים בארצות הבלקן. בגיל 18 שלחו אביו לסופיה שבבולגריה, למטרת עסקים. שם הכיר את רבקה לבית לוי בת ה-15.5, היתה זו אהבה ממבט ראשון ותוך חצי שנה נישאו. סבא דוד ז"ל נשאר בבולגריה ולזוג נולדו 4 ילדים שהצעיר בהם היה אבי. בגיל 40 חלה סבי בסכרת ובגיל 45 נפטר (כן בתחילת המאה לא היתה תרופה למחלה. אבי נשאר יתום בגיל 11, וכאב את הפרידה מהאב עד אחרית ימיו. סבא בן ציון, נולד בירושלים למשפחה שעלתה מגרוזיה עוד במאה שעברה. ושם בירושלים הכיר את סבתא מלכה. נישאו צעירים וירדו לשפלה. סבא היה גדול סוחרי הבדים בפלסטינה. וסחר עם כל ארצות ערב. לזוג נולדו 7 בנות ושני בנים.(שאחד מהם נרצח בדם קר ע"י ערבים מיפו). בסוף שנות השלושים עזבו את תל-אביב והקימו עיר חדשה בת-ים. סבא היה ראש המועצה הראשון של בת-ים, בנה את בית הכנסת הראשון בבית ים ובנה גם את בית החרושת הראשון בבת-ים. גם אותו השיגה מחלת הסוכר - ולצערנו נפטר בגיל חמישים ! היתי ילדה קטנה, ובכל זאת נותרו בי זכרונות מתוקים מסבא שנישק במצח וחילק ממתקים. יהא זיכרם ברוך.
 

אתנה33

New member
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא..

דור אחר דור של נפילים דור שהקים ובנה מדינה מאפסדור שקם כפניקס מהחורבות ובנה מחדש עם ומדינה. זהו אני הולכת לדבר עם סבי ולנסות לשכנע אותו לתרגם את יומניו ממלחמת העולם וממחנה השבויים עתלית לעברית. אילו סיפורים יש לו ממש מדהים עידכון תקבלו בהמשך שיהיה לכולנו ערב נפלא רגוע ושקט אתנה
 

אשור

New member
ולי בסך הכול היו סבים וסבתות

שנולדו ביפו וגם הוריהם.גורשו מיפו עברו לצפת ,עברו למיצרים חזרו ליפו,לא ציונים גדולים אבל מקומים מאוד שדברו עיברית מצחיקה,קצת ערבית קצת אידיש והרבה ארמית.לא עברו מלחמות גדולותאפילו לא ביקרו באירופה וגם לא עשו טיול בארה"ב. למעשה חוץ מגירוש כפוי למיצרים לא עזבו את הארץ.
 
סבא שלי, זה שהכרתי ברח מגרמניה

עוד שהיה אפשר הוא הגיע כמתעמל ל"מכביה" והבריח לכאן אח"כ כ"תיירים" את אשתו ושני בניו. התחיל לעבוד כזבן פשוט בכלבו "שוורץ" בכיכר ציון בירושלים. סבתא שלי,ששם הייתה גברת, הייתה כובסת של סדינים של אחרים והם גרו בדירה של שני חדרים בדמי מפתח ברחביה בירושלים וכל החיים שתקו על החיים שהיו שם ועל המשפחה המורחבת שנכלתה במשרפות כי לא השכילו לברוח בזמן. סבא שלי שלא הכרתי מת לפני שנולדתי במלחמת השחרור בירושלים, הלך להביא מים ופגז טועה פגע בו והרג אותו. סבתא שלי,שהייתה אלמנתו מאז לבשה שחור עד שאני נולדתי. שתקה את אלמנותה כל השנים. אז נטולת ספורי סבים אני, רק פתיתים של זכרונות זעירים של אנשים קטנים רגילים שניסו לשרוד ולחיות.
 

magy

New member
סבא שלי......מצד אימי

סיפור שכתבתי לפני שכולכם הגעתם לפה....מתיישהו בחודש אוגוסט.... וזה ארוך.......אבל דרמטי.......בסוף........
 

שקדי

New member
אוי כמה חומר שהפסדתי היום.......

נראה לי שייקח יומיים להשלים.....
 
למעלה