נשברת

נשברת

לא מסוגלת יותר, אני לא מסוגלת!! אני לא רוצה לצרוח את זה ולגלות לעולם שנאי מופרעת אכילה ושאני בהמה, אבל אני כזאת ואני לא יכולה יותר לסחוב את זה איתי. סורי שאני נוחתת ככה משומקום. לא יודעת מה לעשות יותר. לא רוצה טיפול. לא רוצה. מפחדת לבקש עזרה. הייתי בטיפול וזה חרא של דבר. התחרטתי על הרגע שהלכתי למרפאה הזאת. רוצה לגמור עם הכל כבר..לא משנה לי איך. אוווף. תכלס, שמישו יירה בי. אני לא רואה את עצמי מצליחה לשרוד עם החיים האלה בצרוה כזאתי עם ה"א. ממש לא. זה קשה מדי. זה מוות זה לא חיים. הייתי רוצה רוצה רק לחתוך את החיים הארלה בצורה שלא תאפשר לחבר אותם מחדש בשום צורה.. מצטערת על הנימה דיכאונית. זה מה יש =|
 

Bells For Her

New member
את צודקת.

את לא תוכלי לשרוד את החיים האלו עם הפרעת אכילה, את פשוט לא תוכלי. אז למה להמשיך לנסות? למה בכוח, להמשיך לנסות לחיות עם המחלה הזו שלך? למה לא להשתחרר? טיפול זה לא חרא של דבר. להתחיל בטיפול שלא מתאים לך ולהמשיך איתו ללא תכלית - זה אכן חרא של דבר. את יכולה למצוא לך פסיכולוג שכן יעזור לך, שכן יבין, את לא חייבת לעשות את זה דרך מרפאה. ויחד עם הפסיכולוג, צריך שילוב של דיאטנית - מה לעשות, החיים קשים. תחיי אותם. את כותבת שזה מוות, זה לא חיים. את רוצה להמשיך למות? כי זהו לא סתם מוות... זה מוות ביסורים נוראיים. זה מה שאת רוצה? את כותבת שמישהו ירה בך... את כל כך רוצה למות? אז למה את כותבת פה? אם באמת היית רוצה שהכל יגמר, אם באמת היית מאבדת כל תקווה שהיא, לא היית כותבת פה. היית הולכת וגומרת עם זה. אבל לא עשית את זה, מהסיבה הפשוטה, שבתוך תוכך עוד מצויה איזו אמונה קטנה שאת כן יכולה. שאת כן יכולה לצאת מזה, לחיות ברשות עצמך ולא בצל המחלה. "הייתי רוצה רוצה רק לחתוך את החיים הארלה בצורה שלא תאפשר לחבר אותם מחדש בשום צורה.." אבל את לא עושה את זה. מה תעשי במקום?
 

לוחמת 21

New member
בוקר טוב.

אני באמת מבינה אותך.את מתה בתוך חיים,בודדה מוקפת באנשים,הכל לא הגיוני וקשה ומפחיד ואת רק רוצה שיגמר.גם אני.תאמיני לי שגם אני.פשוט החלטתי לעבור כל יום בנפרד.קשה בטירוף ולפעמים אני רוצה שהכל יגמר,אך אחרי שעובר יום בלי הקאות וחתכים,זה שווה את זה.בטירוף! תנסי טיפול ואל תרפי. תעברי כל יום בנפרד! יום שמח!
 
תודה על התגובות..קודם כל

שנית, אני לא יכולה להתחיל טיפול וכל מה שקשור לזה גם עקב עיה כספית וגם בגלל הבושה הגדולה שאני לא מסוגלת להסביר למה זה בושה. לבקש עזרה מבחינתי נחשב לחולשה. למצב שפל. פתטי. לא מסוגלת לחשוב על עצמי בצורה כזאתי. שאני עד כדי כך מעוררת רחמים. אם אני הייתי מנסה לגמור עם הכל זה היה אך ורק עם כדורים כי אין לי אומץ לדבר אחר, אבל אני לא עושה את זה כי אני יודעת שיש סיכוי שימצאו אותי ויעשו לי שטיפת קיבה אני יודעת..קיצר יש סיכוי שאני אשאר בחיים גם אחרי 40 כדורים ואז החיים שלי יהיו גהנום פי 6 ואנשים סביבי בכלל לא יעזבו אותי ואל יתנו לי חופש ויסתכלו עלי כאילו אני מצורעת ודפוקה. אבל אם הייתי יודעת שזה מוות ודאי אני חושבת שהייתי מנסה לעשות את זה. למרות שבאמת בפנים יש איזה שהוא קול שעדיין רוצה לחיות, אבל בצורה אחרת לגמרי. ואין, אני לא יכולה טיפול עכישו אני לא יכולה..אני עוד 3 חודשים מתגייסת ואני אצטרך לעדכן את הצבא בזה וזה יהרוס לי את הקריירה הצבאית ובכלל הסיבה הכי חשובה זה שאני רוצה אנה. אני רוצה רזון. אני רק לא מצליחה להשתלט על בולמוסים כי בשנתיים האחרונות אוכל זה התרופה היחידה שלי לכאב. ונמאס לי מזה כבר. למה לא יכולתי למצא לעצמי התמכרות אחרת, לעזעזאל?!! טוב אני לא יודעת מה להגיד.. תודה בכל מקרה, שהגבתן.. שיהיה לכן יום טוב ובהצלחה.
 

why23

New member
ולחיות עם ה"א זה לא חולשה בעינייך?

זה החולשה הכי גדולה שיש.. לבקש עזרה זה קשה אבל זה אפשרי וזה בשבילך.. לוותר על החיים זה הדרך הקלה... יש עולם מלא בחוץ ואני בטוחה עוד לא ראית חצי ממנו ואת כבר מוותרת עליו? למה?
 
יש...

הרבה דרכים לברוח מעצמך ולהרוס את עצמך ולהישאר לבד עם כל החרא. נדמה שכל הדרכים פרושות לפנייך ושאת רק בוחרת את דרך ההרס. למה ל לבחור אחרת? מה היה כלכך רע כשניסו לעזור לך?
 
שלום.

שאלו אותך את השאלות הנכונות... מה מפחיד בלבקש עזרה? למה דרך ההרס עדיפה בענייך על דרך ההבראה? אני רוצה להצטרף, ובעיקר להגיד ברוכה הבאה
לא "נחתת משום מקום" את מתארת תחושות שכולנו התמודדנו/מתמודדות איתן. לילה טוב
 
למעלה