d i n d i n i
New member
נראה לי שזה המשבר האחרון..../images/Emo7.gif
שלום למי שנכנס, אני רוצה להוריד משהו מהלב.. ואני יודעת שכאן זה המקום.. אני אתן רקע קצר, אנחנו בני 25 ביחד כבר שנתיים וחצי מהן בילינו וגרנו ביחד שנה וחצי בארה"ב, חזרנו לפני חודש ארצה. השנה הראשונה שלנו הייתה חלומית, הוא היה מאוהב וראו את זה , אני הייתי הבסט המושלמת .. בשנה הראשונה יצא לנו להיפרד , יש לו בעיה עם מחוייבות, אני בטוחה שכל הנשים יאמרו שזה קורה לכולם וכנראה זה נכון אבל משהו מונע ממנו להיות יציב בתוך מערכת יחסים, כמובן שהוא התחרט וחזרנו. כשטסנו לחו"ל היינו שוב במשבר, המעבר הלבד והביחד לגמרי.. ומשם ראינו עוד עליות וירידות, כשעברנו לגור לבד כשחיפשנו עבודות וכ', נפרדנו שם פעם אחת אחרי כמעט 10 חודשים, עזבתי את הדירה לחודש ולא יכולנו אחד בלי השני וחזרנו. השיא היה שלושה חודשים לפני החזרה לארץ, עברנו מדינות ועבודות והמצב בנינו היה בכי רע, משהו שם נשבר לא הייתה קירבה אינטימית כמעט בכלל, והיה קשה מנשוא, בסופו של דבר החלטתי בלב כבד לסיים את הזוגיות הזאת לתת לו לחזור ארצה כפי שרצה ואני אשאר, הוא היה המום מההחלטה שלי, הוא לא האמין שאני "מוותרת " עליו ככה אחרי שהוא בא אחרי לארה"ב ואפילו לאוויתר נסע אחרי למדינות נוספות, (אצלו זאת הייתה הקרבה כי הוא רצה לחזור לארץ) הוא חזר אני נשארתי, אבל הוא לא הניח לי הוא טילפן שלח אי מיילים ומה לא.. המצב לא היה לי שם פשוט והחלטתי לחזור לארץ ולנסות את מזלי ומזלינו פה. כל הדיבורים היו על לעבור לגור ביחד ולהתקדם, אני חיפשתי עבודה והוא בדיוק מצא, אני לא מוכנה להתפשר על סתם עבודה אז התהליך היה לא פשוט בכלל. בינתיים ישנו אצל ההורים בעיקר אצלו, כי אצלי לא היה אפשר ונכנסנו למעין שגרה של בית נרגילה לישון זהו! רציתי יותר, הוא ביקש להתחשב כי יש הוצאות על קטנוע חדש ביטוחים וכ' והוא רוצה לחסוך לקראת המעבר.. אני הרגשתי בשבועיים האחרונים שמשהו שם לא תקין בעליל, חשבו שאני ממציאה.. ואז לפתע פתאום הוא בא לי עם שיחה שאומרת אני לא רוצה שנעבור לגור ביחד הוא מרגיש שהזוגיות לא יציבה , שאנחנו אוהבים דברים שונים ואנחנו במקומות שונים היום. אמרתי לו שאני לא קונה את התירוץ הזה בכלל ואם הוא רוצה אז ניקח את ההחלטה הזאת עד הסוף, הוא אמר שלא שאין לו תשובה חד משמעית כי בכל שאר הפעמים הוא התחרט שנפרדנו.. טוב אז הנה בשעה טובה הגענו לסוף, אמרתי לו שאני רוצה לחשוב על דברים ולא לפעול מתוך אימפולסיביות, גרמתי לו להבין שזה כנראה הסוף.. הוא עוד אפילו התנצל שהוא כזה לא יציב והוא יודע שזה עקב אכילס שלי (נראה לי שזה היה רמז ל"שחררי אותי") אז זהו הנה אני כאן במרחק של יום מפקיעת פסק הזמן וכואבת ומתוסכלת לא רוצה לסיים אבל לא רואה שום אופצייה אחרת מי שלוקח כזאת ריזיקה ומתאבד על הקשר צריך לדעת שיש לזה תוצאות, אפילו הרסניות.. אני רוצה להסתכל קדימה והוא בוחר להסתכל רק אחורה.. אני מעריכה את עצמי יותר מלתת לבחור את ההרגשה שאני ברירת מחדל, אני יודעת מה אני שווה וגם הוא.. אני מקווה שאני אצא מזה במהירות כי אהבה היא לא הכל בזוגיות תודה למי שקרא ומי שהצליח להבין משהו אני אשמח לתגובה..
שלום למי שנכנס, אני רוצה להוריד משהו מהלב.. ואני יודעת שכאן זה המקום.. אני אתן רקע קצר, אנחנו בני 25 ביחד כבר שנתיים וחצי מהן בילינו וגרנו ביחד שנה וחצי בארה"ב, חזרנו לפני חודש ארצה. השנה הראשונה שלנו הייתה חלומית, הוא היה מאוהב וראו את זה , אני הייתי הבסט המושלמת .. בשנה הראשונה יצא לנו להיפרד , יש לו בעיה עם מחוייבות, אני בטוחה שכל הנשים יאמרו שזה קורה לכולם וכנראה זה נכון אבל משהו מונע ממנו להיות יציב בתוך מערכת יחסים, כמובן שהוא התחרט וחזרנו. כשטסנו לחו"ל היינו שוב במשבר, המעבר הלבד והביחד לגמרי.. ומשם ראינו עוד עליות וירידות, כשעברנו לגור לבד כשחיפשנו עבודות וכ', נפרדנו שם פעם אחת אחרי כמעט 10 חודשים, עזבתי את הדירה לחודש ולא יכולנו אחד בלי השני וחזרנו. השיא היה שלושה חודשים לפני החזרה לארץ, עברנו מדינות ועבודות והמצב בנינו היה בכי רע, משהו שם נשבר לא הייתה קירבה אינטימית כמעט בכלל, והיה קשה מנשוא, בסופו של דבר החלטתי בלב כבד לסיים את הזוגיות הזאת לתת לו לחזור ארצה כפי שרצה ואני אשאר, הוא היה המום מההחלטה שלי, הוא לא האמין שאני "מוותרת " עליו ככה אחרי שהוא בא אחרי לארה"ב ואפילו לאוויתר נסע אחרי למדינות נוספות, (אצלו זאת הייתה הקרבה כי הוא רצה לחזור לארץ) הוא חזר אני נשארתי, אבל הוא לא הניח לי הוא טילפן שלח אי מיילים ומה לא.. המצב לא היה לי שם פשוט והחלטתי לחזור לארץ ולנסות את מזלי ומזלינו פה. כל הדיבורים היו על לעבור לגור ביחד ולהתקדם, אני חיפשתי עבודה והוא בדיוק מצא, אני לא מוכנה להתפשר על סתם עבודה אז התהליך היה לא פשוט בכלל. בינתיים ישנו אצל ההורים בעיקר אצלו, כי אצלי לא היה אפשר ונכנסנו למעין שגרה של בית נרגילה לישון זהו! רציתי יותר, הוא ביקש להתחשב כי יש הוצאות על קטנוע חדש ביטוחים וכ' והוא רוצה לחסוך לקראת המעבר.. אני הרגשתי בשבועיים האחרונים שמשהו שם לא תקין בעליל, חשבו שאני ממציאה.. ואז לפתע פתאום הוא בא לי עם שיחה שאומרת אני לא רוצה שנעבור לגור ביחד הוא מרגיש שהזוגיות לא יציבה , שאנחנו אוהבים דברים שונים ואנחנו במקומות שונים היום. אמרתי לו שאני לא קונה את התירוץ הזה בכלל ואם הוא רוצה אז ניקח את ההחלטה הזאת עד הסוף, הוא אמר שלא שאין לו תשובה חד משמעית כי בכל שאר הפעמים הוא התחרט שנפרדנו.. טוב אז הנה בשעה טובה הגענו לסוף, אמרתי לו שאני רוצה לחשוב על דברים ולא לפעול מתוך אימפולסיביות, גרמתי לו להבין שזה כנראה הסוף.. הוא עוד אפילו התנצל שהוא כזה לא יציב והוא יודע שזה עקב אכילס שלי (נראה לי שזה היה רמז ל"שחררי אותי") אז זהו הנה אני כאן במרחק של יום מפקיעת פסק הזמן וכואבת ומתוסכלת לא רוצה לסיים אבל לא רואה שום אופצייה אחרת מי שלוקח כזאת ריזיקה ומתאבד על הקשר צריך לדעת שיש לזה תוצאות, אפילו הרסניות.. אני רוצה להסתכל קדימה והוא בוחר להסתכל רק אחורה.. אני מעריכה את עצמי יותר מלתת לבחור את ההרגשה שאני ברירת מחדל, אני יודעת מה אני שווה וגם הוא.. אני מקווה שאני אצא מזה במהירות כי אהבה היא לא הכל בזוגיות תודה למי שקרא ומי שהצליח להבין משהו אני אשמח לתגובה..
