נראה לי שאני צריכה קצת עידוד

אור יום

New member
נראה לי שאני צריכה קצת עידוד

עברו כבר 5 שבועות מאז הלידה. ואני חייבת לומר שלא קל לי. אף אחד לא אמר שזה יהיה פקניק. ממד הזמן קצת הלך לו לאיבוד, יתכן שזה קשור לסדרי השינה החדשים.. הלידה עברה יחסית בסדר ואני אומרת תודה שעברתי את זה בשלום. אך איך לומר אני סוחבת איתי טחורים מאז שלא ממש עוברים. ולמעשה זו הסיבה שאני לא ישנה כעת למרות שהגוזל שלי ישן..הכאבים.. מסביב התחושה שלי שאני צריכה "לשדר לעולם" שהכל בסדר. וזה מה שעשיתי ודיי בהצלחה יש לומר, אבל למען האמת דיי קשה לי. אני לא בדיכאון, וגם אני מודה לאל על הילד הנהדר שזכיתי בו. אבל לא קל לי. מעבר לזה התגלו לי התנהגויות של אנשים קרובים שלא ציפיתי להם, למשל אנשים שבאו לבקר אתנו בבית החולים ולא הביאו איתם דבר (מכרים וחברים) אפילו שוקולד או כרטיס ברכה. וזאת למרות שכשהן ילדו אנחנו כיבדנו אותם הן בביקור והן במתנה או באירוע שעשו. רק מציינת שילדתי בן וערכתנו לו ברית אצל רופא כך שלא עשינו אירוע והתכנון הוא לערוך מסיבה לחברים, אני מניחה שזה יהיה בקרוב. יש לי סבתא שגם אכזבה אותי, יש לה חי נכדים, ואיך לומר אני הנכדה היחידה שדורשת בשלומה, מתעניינת מבקרת אותה, דואגת לה גם מבחינת הטיפול בכל מה שנוגע לחשבון הבנק שלה, ולטיפול מול הרשויות, מה שהילדים שלה לא עושים ולצערי הרב גיליתי שהיא אישה קמצנית. עד כה כיבדתי אותה בשל היותה סבתא שלי ואישה מבוגרת, והרגשתי שהיא זקוקה לעזרתי, אך שוב ציפיתי ממנה לאיזו מתנה אך לא ראיתי דבר. אז אולי אני מתחשבנת יותר מידי עם אנשים ואולי אני לא צריכה לעשות את זה אבל מה לעשות שזה מרגיז. כי כנראה ציפיתי..ומותר לצפות לא? רק להדגיש היו אנשים שתמכו ועזרו מעבר למה שציפינו וזה היה כל כך משמח ועדיין, כי אני חושבת שבעיקר בילד ראשון, התמיכה הזו חשובה. אז שחררתי קצת, זה כל כך נחמד שיש מקום שאפשר לעשות את זה. לילה טוב
 

אדר שלי

New member
קודם כל מזל טוב!

החיים משתנים מקצה לקצה, נכון? אני חושבת שזה העיקר, כי ההסתכלות על החיים משתנה ופתאום דברים שהיו נראים לנו ככה נראים אחרת. אני מאוד מזדהה איתך בנושא של שידור לסביבה של "הכל בסדר", גם אם זה לא תמיד ככה (איפה בעלך בעניין הזה?). אצלי מאוד עזר שיכולתי בסוף היום לשפוך את הלב לבן הזוג שלי ולאחותי וידעתי שהם יקבלו אותי כמו שאני, עם הקיטורים והקשיים. אז נראה לי שאת חייבת מישהו כזה לדבר איתו, לשפוך, לבכות, לקטר, להתפנק אצלו - זה מה שבסופו של דבר מפרק את האנרגיה הזאת, כי לא טוב להשאיר אותה בפנים, בעיקר כאשר מטפלים בתינוק, שמרגיש כל פסיק ממצב הרוח שלנו. הדבר השני, איתו אני פחות מזדהה הוא העלבון מהקרובים אלייך בגלל היחס שלהם. לא נתקלתי בתופעה כזאת אצלי, אבל אולי אנשים מגדירים "תמיכה" בצורה אחרת ממך? (איכשהו הרגשתי שאת מייחסת חשיבות גדולה למתנות, או שלא הבנתי נכון?) לא יודעת. תנסי לזהות את מחוות התמיכה שלהם, אולי תמצאי ואם לא, עם האנשים החשובים לך ראוי לדבר על זה. מאחלת לך התאוששות מהירה (בעניין הטחורים אין לי תובנות) והרבה אושר!
 
בוקר טוב אור יום, מקווה שישנת טוב

קודם כל, לטחורים, עשי אמבטיה עם זוטה (צמח תבלין) ויש משחה מצוינת בשם הממליס - בירושלים אני יכולה להגיד לך איפה לקנות, במקומות אחרים פחות. אני קוראת את דברייך ומרגישה בעיקר את סערת הרגשות וההורמונים שלאחר הלידה וחושבת שאת צריכה לתת לעצמך קצת זמן להירגע לפני שאת מתחילה לצבור תסכולים על חברים ומתחילה בכל מיני התחשבנויות, בעיקר שאת מציינת שאתם הולכים לעשות אירוע לחברים ואולי חלק מהם לא הביאו מתנות כי הם מחכים לאירוע? עברו בסך הכול חמישה שבועות מאז הלידה. חמישה שבועות זה כלום זמן - עוד לא סיימת את זמן "משכב הלידה" ומעבר לשם זה זמן לעכל את השינוי הגדול שעבר עלייך. זמן להכיר את תינוקך. זמן להרפא (מהכאבים הפיזיים והנפשיים הקשורים ללידה למרות שאת מציינת שהלידה עברה בסדר יחסית). זמן להתחיל להיות משפחה. בעיניי זה בהחלט לא זמן להתחשבנויות וייתכן שההתחשבנויות האלה הן המקום שאליו בחרת לנתב את הקשיים שלך בצורה לא מודעת ולכן אני מנסה לומר לך שתנסי לשים בצד את ההתחשבנויות האלה, עוד מוקדם מדי (אם כל כך חשוב לך מי נותן ומה ולמי נתת ולא קיבלת חכי לאירוע)ולדעתי מיותר בכלל. מזל טוב ותתחילי להנות מהתינוק ומהחיים החדשים.
 

mummy

New member
קצת עידוד משלי

אני יכולה לספר לך שהחודשים שאחרי הלידה היו קשים לי מאד, למרות שלכאורה הכל בעצם היה בסדר. לא היה קושי "אוביקטיבי" (חלילה), לא היו בעיות רפואיות או אחרות. ועדין זה זכור לי ממש בתור כאוס. זוועה. קשה קשה קשה. נדמה לי ששישה שבועות אחרי היה שיפור משמעותי - ובמובן הזה, את ממש קרובה לשם. כל יום שעובר משפר את זה. וזה מה שחשוב לזכור. לעבור כל יום ביומו, ולא לחשוב יותר מדי רחוק או קדימה. בתוך כל זה, אני מאמינה שתוכלי מאד להקל על עצמך אם תצליחי להבין שאת ממש לא צריכה לשדר לעולם תחושה של "הכל בסדר". לדעתי לפחות. אין שום צורך לעבוד על המסכה הזו. מה זה משנה כרגע מה העולם חושב? ואם לא הכל בסדר, וקשה לך, למה צריך להסתיר את זה בכלל? זה צורך המון אנרגיה שכרגע עדיף להשקיע אותה באפיקים אחרים. אבל אני יודעת שזה לא כל כך פשוט, וזה לא שחור ולבן, ויש המון גורמים בעניין הזה. חושב שתזכרי בכל זאת, שלהמון נשים זו תקופה לא קלה, ומאד בצדק לדעתי לפחות... תחזיקי מעמד, ותזכרי תמיד שכאן לפחות תוכלי למצוא הרבה כאלו שיבינו אותך, בלי שום סייגים.
 

isidora

New member
../images/Emo24.gifשל הזדהות

השבועות הראשונים שלאחר הלידה הם לא פשוטים, בלשון המעטה. גם אצלי לא היו קשיים "אובייקטיביים" מלבד הבעסה, העייפות, החולשה, הכאבים והתחושה הכללית של "איך זה שאחרי שעברתי תאונה עם רכבת עוד מצפים ממני לטפל במישהו נוסף
" היה קשה. עד עכשיו לא פתרתי עם עצמי את כל מה שעברתי אז וכשאני חושבת על התקופה ההיא כל הגוף כאילו מתכווץ ומרגיש אותה מחדש
אין לי הרבה מה להוסיף על קודמותי החכמות רק שזה עובר, ובקרוב (בערך 6 שבועות) שזה הופך להיות הרבה יותר נעים, מהנה, מספק, נפלא ונהדר יותר מכל מה שעשיתי לפני כן בחיים שלי. זה לא שזה מפסיק להיות קשה אלא שהקושי מפנה מקום לכל שאר הדברים והופך שולי יותר את מוזמנת תמיד לשחרר כאן קיטור ואם תספרי לנו מאיזה אזור בארץ את נספר לך מי מאיתנו גרה בקרבתך... ושוב
גדול של הזדהות
 
קודם כל - המון מזל טוב!

כאחת שחוותה את זה פעמיים, אני יכולה להגיד לך שזה עובר. התקופה הראשונה הכי-הכי קשה, בעיקר כי לא ישנים ובמקרה שלך כי הגוף עדיין כואב, וזה משפיע מאוד על מצב הרוח. דווקא במצב כזה את מצפה, או לפחות שמה בזכוכית מגדלת את הסביבה שלך - מה היא עושה למענך, מה נותנים לך/עוזרים לך? ואת מאוכזבת שדברים לא קורים לפי רצונך. מציעה לך להרפות מהדברים האלו, הם הכי פחות חשובים כרגע. תתמקדי בעצמך ובתינוק. תנוחי כמה שאת יכולה, צאי קצת החוצה לטיולים (עם עגלה או לבד, סתם כדי לנשום קצת אויר ולהחליף אנרגיות). ככל שהזמן יעבור ותכנסו לשיגרה מבורכת, ובעיקר תשנו בלילה הדברים יראו אחרת לגמרי. לכל אחד זה לוקח פרק זמן אחר. יש כאלה שזה 6 שבועות, 3 חודשים - כל אחד והקצב שלו. המסר העיקרי שאני רוצה להעביר לך הוא שהכי חשוב כרגע שתשמרי על עצמך ועל התינוק ותניחי לכל השאר, אח"כ תטפלי בבעיות מהסוג הזה, אם הן עדיין יהיה מהותיות בעינייך. שילך בקלות!!
 

אור יום

New member
תודה לכולכן על התגובות והתמיכה

זה מחמם את הלב...וגם מכניס דברים קצת לפרופורציה.. השינויים שעברנו בחודש האחרון גדולים. עברנו הכוונה למשפחה הפרטית . כל אחד עבר ועובר שינויים. ובעלי- בן זוגי , אומנם לא הזכרתי זאת קודם, מהוה מקור תמיכה גדול, הן ברמה המעשית והן ברמה של השיחה. גם אחותי עוזרת לי המון אנחנו בסהכ חברות מאוד מאוד טובות. התחלתי לצאת קצת עם ירדן לטיול יומי של כ 3/4 שעה וזה טוב לשנינו, האויר הציפורים בתקופה הזו יש ימים יפים... ומה שלא פחות חשוב הפסקתי לשדר לעולם שהכל "מושלם", ואני באמת מקבלת עידוד מחברות, במיוחד כאלו שיש להן כבר ילדים אומרות ומחזקות שזו תקופה והיא עוברת. וזה מעודד, לגבי ההתחשבונויות שתיארתי קודם שהפריעו לי, יתכן שזה באמת לא הזמן לעסוק בזה, לא יודעת אם יש בכלל זמן מתאים... אז כמו שאמרתי בהתחלה תודה רבה לכל אחת ואחת מכן!!!
 
למעלה