נקודת מבט אחרת - תודה על מה שאין

dnxtep

New member
נקודת מבט אחרת - תודה על מה שאין

מאמנים רבים שאני מכיר ממליצים להודות על מה שיש. להודות על ההישגים שכבר יש לנו, על הרכוש שיש לנו, על הצחושות הטובות שלנו. הסיבה העיקרית היא לראות את מה שיש על מנת ליצור מציאות של הצלחה עבורינו. בנוסף, רובנו מקבלים את ההצלחות שלנו כמובן מאליו אבל משקיעים המון אנרגיה בחוסר ההצלחה שלנו. חלקנו אף קוראים להם כישלון. אני מודה גם על אותם דברים שאין לי. חלק מהדברים טוב שין לי (אין לי מחלות קשות, אין לי אויבים...) אך אני עושה זאת על מנת לאפשר לעצמי לקבל את העובדה שאין לי את אלו בחיים, כיוון שרק הקבלה תאפשר לי לעשות שינוי שם. האם אתם מודים על מה שיש לכם? מה התחושה שנוצרת אצלכם כאשר אתם מודים? האם קיימים דברים שאין לכם ואתם מודים עליהם? מה התחושה שם? אשמח לשמוע את שיש לכם לספר,
 

תלתלית3

New member
הסיפור יפה רק טובה שעה אחת קודם

לעיתים אנו מוצאים עצמנו ב"מאוחר מידי".
 

תלתלית3

New member
גם כשאתה מודה על מה שאין לך

כדאי שהמשפט יהיה חיובי "תודה שאני בריא". "תודה שיש לי חברים ואוהבים". לא בדרך השלילה כי אז אנו מרחיקים את ההודיה מאיתנו. בודאי שאנו מודים על הקיים ומברכים. התחושה טובה ומוערכת. כשהופכים את המשפט לחיובי תמיד ההרגשה יותר חיובית. "תודה שיש לי כסף המספיק לי" (במקום תודה שאין לי חובות).
 

koach

New member
העין הטובה והעין הרעה...

בזוהר מובאת שאלה מאוד מרתקת על החושים, ושאלת האיזון הבחירי בין הטוב והרע שאנו "מכניסים" לחיינו. ובמרכזה השאלה מדוע נבראו לאדם ב' אזניים, עיניים, נחירים ורק פה אחד?! אוזניים- על מה אני שם את הדגש בשמיעה שלי, על הצד החיובי או השלילי? האם אני נוטה לשמוע את את מה שמחליש ומפחית אותי / אחרים?! האם אני קשוב למה שמעצים ומחזק אותי / אחרים?! עיניים - על מה אני שם את הדגש בראיה שלי, על הצד החיובי או השלילי? האם אני נוטה לראות את הצדדים היפים של המציאות / באחרים?! האם העיניים שלי תרות אחרי פגמים וחסרונות?! באיזה עין אני מסתכל על החיים בעין אופטימית או פסימית?! אף - איזה ריחות / אוירה מעוררים אותי?! האם אני ער לאוירה חיובית?! לריח הטוב של החיים?! איזה "ריחות" נפשיים מעורר בי את הגועל?! התובנה הנפלאה שמרבית האנשים משתמשים בד"כ בקו השמאלי של החושים. אנו נוטים יותר לראות את הכשלונות, מטים אוזן לשמועות ולרכילויות עסיסיות, מתבסמים בכשלונות של הזולת, ונוטים להריח את מה שלא בסדר... הפה האחד לשון המאזניים המתווך לנו ולאחרים את המציאות. מה אתה מספר לעצמך / לאחרים על מה שאתה רואה / שומע / מריח. אפשר להודות רק על מה שיש. על מה שעמלתי והגעתי אליו. אך גם על המובן מאליו - הבריאות, המשפחה, החברים, הכישורים והיכולות. על זה אמרו חז"ל איזהו עשיר - מיהו העשיר האמתי זה השמח בחלקו, חלקו שלו ולא של אחרים. לגבי שאלת האין = צריך לעורר את הרצון כדי למלא את החסר בעבודה פנימית, שקודם מכירה בחסרון, בוחנת את ההתאמה שלו לעולמי הפנימי (זה שייך לי?!) ורק אחר כך פועלת למילוי שלו בעולמי.
 
למעלה