אובספסיכית
New member
נקודה למחשבה
איך זה שיש המוני המוני אנשים, שעולים על מדרכות עם רגל שמאל ושום דבר רע לא קורה להם? איך זה שיש המוני המוני אנשים, שלא שוטפים ידיים שעות ע"ג שעות ובכ"ז ידיהם נקיות מספיק ע"פ שיקול דעתם הבריא? מפליא, אה? איך זה שיש המוני המוני אנשים, שלא קורה להם כלום, כשהם לא בודקים שוב ושוב אם שכחו או לא שכחו את התנור בבית דלוק? ואיך זה שאותם אנשים חופשיים לגמרי מכל הריטואלים המעצבנים האלו שלכאורה באים כדי להסיר חרדה מליבנו ובעצם רק מעצימים אותה עוד יותר? סוג של "נסיגה" (משטחי חיינו אולי), מעין "רוח גבית לחרדה".. איך אותם אנשים, אשר לא סובלים כמוכם וכמוני מOCD, ממשיכים לחיות בלי להגיד חמסה וכו' על כל מילה שנייה שלהם? בלי לדפוק על השולחן מאות פעמים ולהרוס את פרקי האצבעות? זה הרי לא מסתדר לי, שהם בסדר גם בלי כל זה, לעומתנו.. שהם שורדים גם בלי מאות ואלפי הטקסים האלו, שלכאורה, עוזרים לנו לשרוד. אז אולי הם לא באמת עוזרים לנו לשרוד? ואם כך, אולי לא באמת אנחנו מחוייבים לבצע אותם? סתם נקודה למחשבה.
איך זה שיש המוני המוני אנשים, שעולים על מדרכות עם רגל שמאל ושום דבר רע לא קורה להם? איך זה שיש המוני המוני אנשים, שלא שוטפים ידיים שעות ע"ג שעות ובכ"ז ידיהם נקיות מספיק ע"פ שיקול דעתם הבריא? מפליא, אה? איך זה שיש המוני המוני אנשים, שלא קורה להם כלום, כשהם לא בודקים שוב ושוב אם שכחו או לא שכחו את התנור בבית דלוק? ואיך זה שאותם אנשים חופשיים לגמרי מכל הריטואלים המעצבנים האלו שלכאורה באים כדי להסיר חרדה מליבנו ובעצם רק מעצימים אותה עוד יותר? סוג של "נסיגה" (משטחי חיינו אולי), מעין "רוח גבית לחרדה".. איך אותם אנשים, אשר לא סובלים כמוכם וכמוני מOCD, ממשיכים לחיות בלי להגיד חמסה וכו' על כל מילה שנייה שלהם? בלי לדפוק על השולחן מאות פעמים ולהרוס את פרקי האצבעות? זה הרי לא מסתדר לי, שהם בסדר גם בלי כל זה, לעומתנו.. שהם שורדים גם בלי מאות ואלפי הטקסים האלו, שלכאורה, עוזרים לנו לשרוד. אז אולי הם לא באמת עוזרים לנו לשרוד? ואם כך, אולי לא באמת אנחנו מחוייבים לבצע אותם? סתם נקודה למחשבה.