נקודה למחשבה- בין היש לאידאה
אני כותב בקיצור נמרץ(אין לי כוח לפרט יתר על המידה) לאחרונה קראתי את ספרו(\מחקרו)של פרופסור דוד אוחנה "התשוקה הפרומטאית"(המשל המפורסם מן המיתולוגיה- פרומטאוס המשתחר מכבליו- כמו האדם המשתחר לחופש המחשבה) מטרת הספר היא להבהיר את ההבדל(האפור\מטושטש משהו) בין המודרנה\מודרניות( מה שמצוי- התודעה האנושית המעצבת את העולם במו ידיה- ברוח השעבוד, ברוח החירות)לבין הנאורות(הנחות היסוד אוניברסאליות ברוח הערכיות,השיויון,החירות,הצדק המוסר וכדומה).האדם ייצג מרידה(מפיכטה ושלינג ועד קאמי) בכוחות שמעליו ושאף תמיד להיות יצור חופשי,אחד ויחיד המכונן את העולם(מרידה בטראנסצדנטליות- אלוהים ואלים למשל). חוד האיזמל היה: הביקורתיות(קאנט כתב רבות על הכוח התבונתי הזה).הביקורת המולידה גילגולים שונים של השקפות שאלו מעצבים את חייו של האדם.את עולמו האימפירי(שם בחוץ חומר ביד היוצר).מתוך המודרנה הזו צמחו גם גילגולי מחשבה שחורים משחור כדוגמת הטוטאליטריזם,הקומוניזם,הנאציזם.תבונה בה האור והחושך מתמזגים.המסקנה הגדולה מכול זה: שהאש שפרומטאוס הביא האירה אך גם שרפה- התבונה(בצורה הטוטאליטרית הנאציסטית וכו')שבאה מהאדם גם יכולה להרוס את עולמו כמו שיכולה להאיר אותו. לשון אחר: כמה שמולידה היא אור(טכנולוגיה,ביקורתיות,רעיונות חדשים,קידמה,מדע וכו'- מודרנה) כך היא מביאה גם את החושך(דיאלקטיקה בהתגלמותה). רוצה אני לומר: יש אנשים שחושבים שהחיים מתנהלים על פי מה שכתוב בספר.זו הנאורות- רק שהחיים חזקים מכול ספר שהוא, מכול תיאוריה שהיא(פסיכלוגית,פילוסופית,מדעית וכו') ובין מה שראוי(נאורות- צדק חירות שיוויון...) למצוי יש הבדל גדול. בחיים אין ספקות.לחיים זרימה משלהם. עולם האידיות של אפלטון מסביר את זה טוב.
אני כותב בקיצור נמרץ(אין לי כוח לפרט יתר על המידה) לאחרונה קראתי את ספרו(\מחקרו)של פרופסור דוד אוחנה "התשוקה הפרומטאית"(המשל המפורסם מן המיתולוגיה- פרומטאוס המשתחר מכבליו- כמו האדם המשתחר לחופש המחשבה) מטרת הספר היא להבהיר את ההבדל(האפור\מטושטש משהו) בין המודרנה\מודרניות( מה שמצוי- התודעה האנושית המעצבת את העולם במו ידיה- ברוח השעבוד, ברוח החירות)לבין הנאורות(הנחות היסוד אוניברסאליות ברוח הערכיות,השיויון,החירות,הצדק המוסר וכדומה).האדם ייצג מרידה(מפיכטה ושלינג ועד קאמי) בכוחות שמעליו ושאף תמיד להיות יצור חופשי,אחד ויחיד המכונן את העולם(מרידה בטראנסצדנטליות- אלוהים ואלים למשל). חוד האיזמל היה: הביקורתיות(קאנט כתב רבות על הכוח התבונתי הזה).הביקורת המולידה גילגולים שונים של השקפות שאלו מעצבים את חייו של האדם.את עולמו האימפירי(שם בחוץ חומר ביד היוצר).מתוך המודרנה הזו צמחו גם גילגולי מחשבה שחורים משחור כדוגמת הטוטאליטריזם,הקומוניזם,הנאציזם.תבונה בה האור והחושך מתמזגים.המסקנה הגדולה מכול זה: שהאש שפרומטאוס הביא האירה אך גם שרפה- התבונה(בצורה הטוטאליטרית הנאציסטית וכו')שבאה מהאדם גם יכולה להרוס את עולמו כמו שיכולה להאיר אותו. לשון אחר: כמה שמולידה היא אור(טכנולוגיה,ביקורתיות,רעיונות חדשים,קידמה,מדע וכו'- מודרנה) כך היא מביאה גם את החושך(דיאלקטיקה בהתגלמותה). רוצה אני לומר: יש אנשים שחושבים שהחיים מתנהלים על פי מה שכתוב בספר.זו הנאורות- רק שהחיים חזקים מכול ספר שהוא, מכול תיאוריה שהיא(פסיכלוגית,פילוסופית,מדעית וכו') ובין מה שראוי(נאורות- צדק חירות שיוויון...) למצוי יש הבדל גדול. בחיים אין ספקות.לחיים זרימה משלהם. עולם האידיות של אפלטון מסביר את זה טוב.