נצעד!! (לאחר תיקון הטעות ..)
יום אחד, הופיע פתח קטן בגולם. אדם ישב והביט כמה שעות על הפרפר איך הוא מתאמץ לדחוף את גופו דרך אותו פתח קטן.לפתע, הפרפר הפסיק להתקדם. נראה היה שהוא התקדם ככל יכולתו ואינו יכול יותר.אז האדם החליט לעזור לפרפר הוא לקח זוג מספריים ופתח את הגולם. הפרפר יצא בקלות. אבל גופו היה מנוון והכנפיים שלו מכווצות. האיש המשיך להתבונן, בציפייה שכל רגע כנפיו של הפרפר יפתחו, יגדלו וייפרסו - ובכך יתמכו ויעצבו את גוף הפרפר.אבל זה לא קרה! למעשה, הפרפר בילה את שארית חייו בזחילה עם גוף מנוון וכנפיים מכווצות. הוא אף פעם לא הצליח לעוף. האיש בחסדו וטוב לבו לא הבין שהגולם הדחוס ומאבק הפרפר לצאת ממנו, הם היו דרך האלוהים לדחוף נוזלים מגוף הפרפר לתוך כנפיו כדי שיוכל לעוף אחרי שייצא לחופשי מן הגולם. לפעמים, מאבקים הם בדיוק הדבר הנחוץ בחיינו. אם האלוהים היה מאפשר לנו לעבור את חיינו ללא מכשולים, זה היה גורם לנו נכות. לא היינו חזקים כמו שיכולנו להיות. לא היינו יכולים לעולם לעוף. בקשנו כוח… ואלוקים נתן לנו קשיים לחשלנו. בקשנו חכמה… ואלוקים נתן לנו בעיות לפתור. בקשנו שפע… ואלוקים נתן לנו מוח וכוח לעבוד. בקשנו אומץ … ואלוקים נתן לנו מכשולים להתגבר עליהם. בקשנו אהבה … ואלוקים נתן לנו אנשים עם בעיות לעזור להם. בקשנו טובות … ואלוקים נתן לנו הזדמנויות. “לא קבלנו שום דבר ממה שבקשנו… אבל קבלנו כל הנחוץ לנו.” בפרט.. שארבעה אוצרות נתנו לו לאדם כח הרצון, כח הסבל, הכבוד והגאווה. כח הרצון , המכוון אל המטרה. כח הסבל , המאפשר לשאת קשיים בדרך אל המטרה. הכבוד והגאווה , מסייעים לשמור על צלם אנוש גם בתנאים קשים בדרך אל המטרה. כל דרך חיים מורכבת מהרבה צעדים, יש כל כך הרבה מה לראות. נכון, יש גם סלעים פה ושם המכאיבים עד דמעות, צריך להרים את הרגליים קצת יותר גבוה ולהמשיך לצעוד... להמשיך!! קשה, כואב, סורט, פוצע, הדמעות זולגות, אבל את הלב אי אפשר לקחת, את מה שהבן אדם שום מילה או משפט, פרצוף או מכשול לא יכול לפנימות שלל האדם, לאמת שבו!! ולהרגיש נחיתות או פגיעה? שום אדם לא יכול לתת הרגשה זו מבלי ההסכמה של האדם עצמו... לא חבל להסכים לכזה דבר??? נאמין במה שאנחנו, נאמין באבא שלנו, נרים ידיים ורגליים ופשוט נצעד בגאון ובעוז רוח, בגאווה בנצחון, נצחון העמל, המלחמה!! נלחם ונהיה מאושרים!! ב-ה-צ-ל-ח-ה לכולם/ן!!!
יום אחד, הופיע פתח קטן בגולם. אדם ישב והביט כמה שעות על הפרפר איך הוא מתאמץ לדחוף את גופו דרך אותו פתח קטן.לפתע, הפרפר הפסיק להתקדם. נראה היה שהוא התקדם ככל יכולתו ואינו יכול יותר.אז האדם החליט לעזור לפרפר הוא לקח זוג מספריים ופתח את הגולם. הפרפר יצא בקלות. אבל גופו היה מנוון והכנפיים שלו מכווצות. האיש המשיך להתבונן, בציפייה שכל רגע כנפיו של הפרפר יפתחו, יגדלו וייפרסו - ובכך יתמכו ויעצבו את גוף הפרפר.אבל זה לא קרה! למעשה, הפרפר בילה את שארית חייו בזחילה עם גוף מנוון וכנפיים מכווצות. הוא אף פעם לא הצליח לעוף. האיש בחסדו וטוב לבו לא הבין שהגולם הדחוס ומאבק הפרפר לצאת ממנו, הם היו דרך האלוהים לדחוף נוזלים מגוף הפרפר לתוך כנפיו כדי שיוכל לעוף אחרי שייצא לחופשי מן הגולם. לפעמים, מאבקים הם בדיוק הדבר הנחוץ בחיינו. אם האלוהים היה מאפשר לנו לעבור את חיינו ללא מכשולים, זה היה גורם לנו נכות. לא היינו חזקים כמו שיכולנו להיות. לא היינו יכולים לעולם לעוף. בקשנו כוח… ואלוקים נתן לנו קשיים לחשלנו. בקשנו חכמה… ואלוקים נתן לנו בעיות לפתור. בקשנו שפע… ואלוקים נתן לנו מוח וכוח לעבוד. בקשנו אומץ … ואלוקים נתן לנו מכשולים להתגבר עליהם. בקשנו אהבה … ואלוקים נתן לנו אנשים עם בעיות לעזור להם. בקשנו טובות … ואלוקים נתן לנו הזדמנויות. “לא קבלנו שום דבר ממה שבקשנו… אבל קבלנו כל הנחוץ לנו.” בפרט.. שארבעה אוצרות נתנו לו לאדם כח הרצון, כח הסבל, הכבוד והגאווה. כח הרצון , המכוון אל המטרה. כח הסבל , המאפשר לשאת קשיים בדרך אל המטרה. הכבוד והגאווה , מסייעים לשמור על צלם אנוש גם בתנאים קשים בדרך אל המטרה. כל דרך חיים מורכבת מהרבה צעדים, יש כל כך הרבה מה לראות. נכון, יש גם סלעים פה ושם המכאיבים עד דמעות, צריך להרים את הרגליים קצת יותר גבוה ולהמשיך לצעוד... להמשיך!! קשה, כואב, סורט, פוצע, הדמעות זולגות, אבל את הלב אי אפשר לקחת, את מה שהבן אדם שום מילה או משפט, פרצוף או מכשול לא יכול לפנימות שלל האדם, לאמת שבו!! ולהרגיש נחיתות או פגיעה? שום אדם לא יכול לתת הרגשה זו מבלי ההסכמה של האדם עצמו... לא חבל להסכים לכזה דבר??? נאמין במה שאנחנו, נאמין באבא שלנו, נרים ידיים ורגליים ופשוט נצעד בגאון ובעוז רוח, בגאווה בנצחון, נצחון העמל, המלחמה!! נלחם ונהיה מאושרים!! ב-ה-צ-ל-ח-ה לכולם/ן!!!
