לילוש הקטנה
New member
נפרדנו
לא כואב לי כל כך.. כואב, אבל לא הרבה.. אני יחסית בסדר גמור.. אני משערת שלא כואב לי כי אני צודקת בכל מילה שאמרתי, בכל הרגשה שלי, בכל דבר אני צודקת, והוא יודע והוא מודה בזה, אבל למרות שאני צודקת הוא לא עושה כלום עם הקשר שלנו ועדיין מבולבל, ודי, נתתי לו את החופש שלו כמה שהוא צריך, משכתי יום ועוד יום, ויתרתי, כאבתי לבד, רק בשביל שירגיש עם עצמו יותר טוב ויהיה איתי. שלושה ימים הוא לא דיבר איתי. לא התקשר לא כלום.. ואני הודעתי לו שאם הוא רוצה חופש הוא יקבל אותו עוד הסוף. אני לא מתכוונת להתקשר או להיות בקשר בכלל.. רק שיקח את החופש המזדיין שלו וישחרר ממני קצת.. גם ככה לא טוב לי ככה. התקשרתי אליו אחרי השלושה ימים. בלי שלום מה שלומך, פשוט אמרתי: אתה לא מתכוון לעשות כלום עם הקשר שלנו? אז הוא אמר: אני כן.. פתחתי בנאום של קריז: שמע, הפסקה, סבבה.. אין לי בעיה.. אבל זה כבר נמשך שבועיים, ומתוכם שלושה ימים לא דיברת איתי בכלל.. כאילו אני אוויר, כמה עוד אפשר למשוך את ההפסקה הזו? אני לא מתכוונת להיות חברה של מישהו שרק בהפסקה איתי. אם אתה לא מתכוון לעשות משהו עם ההפסקה הזו, אני אצטרך לעשות צעדים שאני לא רוצה לעשות אבל כנראה שאין לי ברירה. הוא הבין את הרמז. אבל לא ביצע את הצעדים שרציתי שיעשה. אתמול זה היה השיא.. לא יכולתי יותר אז 25 דקות של שיחה אני רק מדברת ומסבירה לו שזה לא בסדר איך שהוא מתנהג אלי, ומזו ההפסקה הטיפשית הזו. תארו לכם סיטואציה: אני חברה של מישהו, שלא אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותו ולוקח הפסקה כדי להרגיש יותר ואז הוא יוכל להעניק לי את מה שאני מעניקה לו. אחלה רעיון זה נשמע נכון? אני רוצה שהוא יעניק לי את כל האהבה בעולם כמו שאני נותנת לו, וכשאני מאוהבת, אני מאוהבת עד הסוף, אין לי גבול לאהבה שאני מסוגלת להעניק. זה לא כזה טוב כמו שזה נשמע.. זה הפך לרע.. זה עכשיו נשמע לי יותר כמו: חבר שלי לא אוהב אותי ממש, אז הוא צריך הפסקה להתגעגע ולהרגיש אלי. כל פעם שירד לו קצת ממני הוא יצטרך הפסקה? לא לא לא מותק, לא מתאים לי בכלל, שמעת?! זה מובן שבקשר הרגש לא נשאר תמיד אותו הדבר, הוא עולה ויורד, וצריך לפעמים הפסקות, אבל לא מתן.. הבנתי שמתן הוא כזה: כשטוב לו איתי הוא נבהל ובורח, אבל כשרע לו ואני משחקת בו הוא חוזר אלי ונשאר איתי.. רק כשרע לו אז טוב לו. מוזר משהו? כן... מוזר.. לכו תבינו.. אז הנה, עכשיו אני רעה! נפרדתי ממנו, היה קשה להגיד לו שזה נגמר בצורה כזו בוטה, אז אמרתי את זה בעדינות, שאני מעדיפה שזה מה שיהיה עכשיו עד שהוא באמת ידע שהוא אוהב אותי ועד אז.. נראה מה יהיה.. מוזר לי להיות רווקה שוב. אבל בלב אני עדיין שלו.. נאמנה לו. עד עכשיו לא בכיתי. אבל עכשיו אני קצת פורקת מתחים וכאבים..
לא כואב לי כל כך.. כואב, אבל לא הרבה.. אני יחסית בסדר גמור.. אני משערת שלא כואב לי כי אני צודקת בכל מילה שאמרתי, בכל הרגשה שלי, בכל דבר אני צודקת, והוא יודע והוא מודה בזה, אבל למרות שאני צודקת הוא לא עושה כלום עם הקשר שלנו ועדיין מבולבל, ודי, נתתי לו את החופש שלו כמה שהוא צריך, משכתי יום ועוד יום, ויתרתי, כאבתי לבד, רק בשביל שירגיש עם עצמו יותר טוב ויהיה איתי. שלושה ימים הוא לא דיבר איתי. לא התקשר לא כלום.. ואני הודעתי לו שאם הוא רוצה חופש הוא יקבל אותו עוד הסוף. אני לא מתכוונת להתקשר או להיות בקשר בכלל.. רק שיקח את החופש המזדיין שלו וישחרר ממני קצת.. גם ככה לא טוב לי ככה. התקשרתי אליו אחרי השלושה ימים. בלי שלום מה שלומך, פשוט אמרתי: אתה לא מתכוון לעשות כלום עם הקשר שלנו? אז הוא אמר: אני כן.. פתחתי בנאום של קריז: שמע, הפסקה, סבבה.. אין לי בעיה.. אבל זה כבר נמשך שבועיים, ומתוכם שלושה ימים לא דיברת איתי בכלל.. כאילו אני אוויר, כמה עוד אפשר למשוך את ההפסקה הזו? אני לא מתכוונת להיות חברה של מישהו שרק בהפסקה איתי. אם אתה לא מתכוון לעשות משהו עם ההפסקה הזו, אני אצטרך לעשות צעדים שאני לא רוצה לעשות אבל כנראה שאין לי ברירה. הוא הבין את הרמז. אבל לא ביצע את הצעדים שרציתי שיעשה. אתמול זה היה השיא.. לא יכולתי יותר אז 25 דקות של שיחה אני רק מדברת ומסבירה לו שזה לא בסדר איך שהוא מתנהג אלי, ומזו ההפסקה הטיפשית הזו. תארו לכם סיטואציה: אני חברה של מישהו, שלא אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותו ולוקח הפסקה כדי להרגיש יותר ואז הוא יוכל להעניק לי את מה שאני מעניקה לו. אחלה רעיון זה נשמע נכון? אני רוצה שהוא יעניק לי את כל האהבה בעולם כמו שאני נותנת לו, וכשאני מאוהבת, אני מאוהבת עד הסוף, אין לי גבול לאהבה שאני מסוגלת להעניק. זה לא כזה טוב כמו שזה נשמע.. זה הפך לרע.. זה עכשיו נשמע לי יותר כמו: חבר שלי לא אוהב אותי ממש, אז הוא צריך הפסקה להתגעגע ולהרגיש אלי. כל פעם שירד לו קצת ממני הוא יצטרך הפסקה? לא לא לא מותק, לא מתאים לי בכלל, שמעת?! זה מובן שבקשר הרגש לא נשאר תמיד אותו הדבר, הוא עולה ויורד, וצריך לפעמים הפסקות, אבל לא מתן.. הבנתי שמתן הוא כזה: כשטוב לו איתי הוא נבהל ובורח, אבל כשרע לו ואני משחקת בו הוא חוזר אלי ונשאר איתי.. רק כשרע לו אז טוב לו. מוזר משהו? כן... מוזר.. לכו תבינו.. אז הנה, עכשיו אני רעה! נפרדתי ממנו, היה קשה להגיד לו שזה נגמר בצורה כזו בוטה, אז אמרתי את זה בעדינות, שאני מעדיפה שזה מה שיהיה עכשיו עד שהוא באמת ידע שהוא אוהב אותי ועד אז.. נראה מה יהיה.. מוזר לי להיות רווקה שוב. אבל בלב אני עדיין שלו.. נאמנה לו. עד עכשיו לא בכיתי. אבל עכשיו אני קצת פורקת מתחים וכאבים..