נו, שוין (בהגייה מרכז-אירופית)
קודם כל, תשובה לחיים: השיברייה הארץ-ישראלית היא אחד מהפריטים הפחות ידועים בעולם האספנות, "סליפר" בשפה שלנו. לא מופיע כמעט כלל בספרות העולמית, אצלנו זה משהו די שגרתי כי "לכולם היה" כשהיו ילדים. הפריט מעניין ולא מקבל את הכבוד המגיע לו, זו סכין אתנית ייחודית לאזורנו, קיימת רק בארץ-ישראל, בירדן ובסיני. טרם נעשה מחקר רציני בתחום, פנו אלי בהצעה לכתוב מחקר משותף, יש לי אינטרס אבל אין י פנאי כרגע. השיבריה היא כלי נשק, נשק של כבוד ולא סכין עבודה בשום אופן! הידית שלה מחייבת אחיזה מיוחדת ולא תמיד נוחה ליד הבלתי מיומנת. מאד מיוחדת בגיאומטריה של הלהב , שכפוף פעמיים בשתי זוויות. ככל הנראה לכל אזור במרחב היתה דוגמה קצת שונה משלו, אני מכיר כל מיני סוגים שונים- מה ששונה זה צורת הידית. חומרי העבודה בד"כ מאיכות ממוצעת ומטה, זה מה שהיה. מייצרים עד היום, בעיקר בירדן. יש להבים חתומים, לפעמים עם חתימות מסולסלות ולפעמים גם עם שנת ייצור, ובמפתיע שנה נוצרית בספרות הודיות (בערבית). * התחלתי לאסוף נשק בכלל (ולא רק סכינים) בגיל שש (כן, 6), כשקיבלתי במתנה אולר שוויצרי. למה דווקא? אני בא ממשפחה שהנשק זורם בה בטבעיות כמה דורות והיו כל מיני פריטים במשפחה המורחבת שעשו את דרכם אלי. כילד זה משך אותי בגלל הסכנה וריח ההרפתקה, אח"כ בגלל ההיסטוריה והאמנות. * מאז הלימודים לתואר ראשון שאפתי למזג את האיסוף עם העיסוק והמקצוע וכיום יש בהחלט יותר מנקודת השקה אחת, זה הפך ממש למקצוע, גם ברמה האקדמית. ב"אתנוארכיאולוגיה" יש הרבה נשק וכלי עבודה. * א.נ.ק.ה: עמותה רשומה ומוכרת ע"י השלטונות שקיימת יותר מעשרים שנה. ההתחלה הייתה צנועה, חמישה אנשים שהתכנסו בסלון הפרטי, כיום יש כמאה וחמישים חברים רשומים, לפי מספר רץ מתקרבים למאתיים וחמישים (חלק נשרו, חלק הלכו לעולמם). העמותה מתכנסת למפגשים מהשורה כחמש פעמים בשנה, בכל מפגש יש בזאר מכירות, אוכל, הרצאות פנימיות ושל מרצים-אורחים, תצוגת פריטים מיוחדים ולפעמים מכירות פומביות סמליות, בשביל האקשן. לפעמים עושים פעילות חיצונית נוספת, כמו ביקור מאורגן במוזיאון או בזאר פתוח לקהל הרחב (יהיה בסוף יולי, אני אעלה הזמנה פתוחה כאן). פעם בשנה וחצי בערך מביאים מרצה-אורח, מומחה עולמי מחו"ל, בעל-שם בתחומו. לחבר עמותה מותר לייבא נשק קר עתיק לצרכי אספנות, לרוב ללא בעיות מיוחדות, בהצגת תעודה בעת שחרור הפריט מהמכס. אני חבר משנת 88' ואז הייתי חייל בסדיר וצעיר החברים. מוטי שלנו, גם הוא חבר.
