נפלה בחלקי הזכות להחזיק פורש קיימןS ל 10 ימים
מזמן לא כתבתי פה חוות דעת על רכב כזה או אחר שיצא לי לבלות איתו, לא כי לא היו, פשוט לא יצא, תירוצים לא חסר אבל זה כן היה חסר לי, אז הנה אני חוזר
כן כן, לא נכנס לאיך למה וכמה אבל קיבלתי מפתח לפורש קיימןS לכ 10 ימים. כמובן שפולני שכמוני ישר אמר "אבל למה אוטומטית ?" נו טוב, נסתדר, סיננתי לעצמי בשקט. את המפרט היבש אתם יכולים למצוא פה: http://www.porsche.com/usa/models/cayman/cayman-s/featuresandspecs/ (וספציפית, שנה על הכביש ו 18000 ק"מ) לאוטו כזה אתה לא ניגש (פיזית) כלאחר יד, דמינו לכם את אשת חלומותיכם הולכת ברחוב מולכם, כבר כשאתה רואה אותה מרחוק הלב מתחיל לדפוק, אתה מתקרב ולא בטוח שעליך היא מסתכלת, אתה פתאום שם לב שכל החיים אתה רואה בנות (מכוניות), חלקן אפילו מושכות, אבל זאת, כאילו קורצה מחומר אחר, ואז היא מחייכת אליך ואומרת לך בוא נשב לקפה, אתה לא מאמין שזה קורא לך. אתם הולכים לבית הקפה הקרוב וכמובן שאתה פותח לה את הדלק כמו ג'נטלמן כדי שתכנס לפניך אבל כל מה שאתה באמת רוצה זה מבט חטוף על הישבן הזה, שכל החיים אתה חולם עליו, יושב איתה לקפה ולא מפסיק לבהות, ללטף אותה בעיניים. המקבילה שלי למכוניות בתחום הזה (ה-ל-ו תתעוררו, אנחנו בפורום רכב, כן ?) זה לשטוף את הרכב, ולא - לא בבית זונות האאא סליחה בשטיפת מכוניות, אלה לבד, בבית, עם סמרטוט ודלי, להרגיש כל קו, להרגיש את הפרופורציות, לגלות איך פיסלו את היצירה הזו, אז ישבנו לקפה, האאאא שוב סליחה, שטפתי אותה. והיא מדהימה. אתם בטח כבר רוצים לקרוא על התכלס, האם היא נותנת או לא, טוב טוב בואו נתחיל, ולא מהסוף, תתאפקו. אחרי הקפה היא לוחשת לך באוזן, בוא נעלה אלי, אתה כל כך רוצה את זה אבל פתאום אתה מתחיל לחשוש, מתחילה תחושה של חרדת ביצוע, פיק בירכיים, הרי אני אדם פשוט, מה לי ולכבוד הזה ? אתה מתחיל לגמגם שטויות, להראות דביל, אבל אתה יודע שלא יהיה לך עוד צאנס כזה בחיים - לא אומרים לא. בנסיעה הראשונה איתה (הלו, תתעוררו, פורום רכב, בפעם השניה...) הכל מרגיש שונה, החושים מתחדדים, אתה מנסה לשים לב לכל מה שקורה, מנסה לא להחמיץ כלום מהחוויה, אתה מסיים נסיעה עם דופק בשמיים, ואז כשאתה בעצם חושב על זה, כל טויוטה ליסינג שפגשתם, בעצם עקפה אתכם, ולא הפוך, רגע מה קורה פה ? זה בדיוק מה שקורה פה, חרדת ביצוע, הכל מרגיש מאיים, הישיבה נמוכה וקו החלונות גבוה, המנוע יושב לך בדיוק מאחורי האוזן וכל לחיצה מנגנת לך ויברציות לתוך הגב וסימפוניה לתוך האוזן, היא צועקת אני שווה את זה אבל תזהר ממני, אני עוד אנשוך, אז אתה נזהר, אתה נוהג בה כאילו הרגע קיבלת רישיון נהיגה, אתה יודע שזה לא סטוץ, ושיש לכם 10 ימים ביחד. עוברים כמה ימים, וכמה מאות בודדות של ק"מ, אתה מתחיל להרגיש משוחרר, מגלה אותה...ואותך. בנסיעות לעבודה אתה שם לב ש90% מהאנשים שלא זזים לך כשאתה מגיע מאחורה עם סתם רכב פתאום זזים אוטומטית לימין כשאתה נכנס לטווח הראי שלהם, בפקקים נשלפים טלפונים דור 4.75 כדי לצלם לחברים (" תראו תראו, גם הוא עומד בפקקים כמונו...") ורק בנות לא מחייכות אליך, אתה כבר תפוס, הן מרגישות מאוימות על ידי האוטו הזה... אתה מגלה שכפתורי מערכת השמע הם מהדפוקים שיצא לך להיפגש בהם (זו המערכת קול הבסיסית בסדרה של פורש), התפעול שלה בלי להוריד מבט הוא מהפחות טובים שיש, שבקרת האקלים סובלת מאותן תופעות, אין מספר כמו במערכת נרמאלית, זה עובד עם קוים קטנים קטנים ואתה צריך לנחש אם כמות הקוים שיש עכשיו זה מה שהיה לך נעים פעם שעברה. אבל בראש ניצב תכנון דבילי של סימון ההילוכים, 5 מספרים קטנים וצפופים, ליד כל אחד לד שנדלק כשההילוך מתאים, לא ניתן לקריאה בשום מצב, מה עבר לכם בראש ? לכל מזדה 3 יש 7 segment פשוט שמראה את ההילוך בצורה טובה יותר, לא ציפיתי ברכב שכולו צועק ספורט לתכנון לקוי דווקא בנושא זה. אבל אלה זוטות, זה כמו להתלונן על נערת חלומותיך שהיא ניראת לא במיטבה ב 5 דקות הראשונות של הבוקר. אני מרשה לעצמי ללחוץ על דוושת התאוצה כבר עד הסוף לפעמים, אני מגלה שלמנוע הזה יש צליל ממכר מעל 4000 סלד, הוא צועק לך מאחור "הנה אני שואב את כל העולם שולתתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!1111111", שהמשיכה הממכרת שלו לא מפסיקה גם במהירויות שהן, הםםםםם, בואו לא נכנס לזה. האוטו נוקשה אבל לא מעניש, ז"א אתה מרגיש כל קמט ובור בכביש (ולא חסר כאלה פה לצערנו) אבל התחושה שונה מ STI שגם היא חייבת לדווח על כל דבר קטן, הרגשה של "אני קשיחה אבל אני (ואתה) נעמוד בזה" אני מגלה שמערכת בקרת היציבות עושה עבודתה נאמנה ויושבת על המשמר חזק וטוב שכך, היא מתחילה להרגיש כמו, כמו, הםםם, אנחנו בעיני בנות לא ? כמו לעשות אהבה כשכל אמצעי המניעה עומדים לרשותך, היא על גלולות, אתה עם קונדום ובכלל מה שאתם עושים זה משחק מקדים, היא מדליקה אותך ואתה מרגיש יחסית בטוח. ואז מגיעה יום שבת, נוסעים לעשות את סדום ערד, הלב שוב דופק, התרגלת לחיות איתה ביום יום כבר, לנסוע לעבודה וחזרה, אולי ללחוץ בסיבוב בכניסה לשכונה אבל הלו, אלה משחקים של כיתה י, סדום ערד זה הדבר האמיתי, זה הטינניני שעליו חלמת כל החיים. פה אני אתחיל מהסוף, עם נינגה יפנית אני עושה את הקטע הזה מהר יותר, נקודה. אני מרגיש שבא פה אבל......אבל - לא הרבה יותר, ועם פחות הנאה, הנינגות הן הבחורות היפות של הכיתה, הן נראות לך "ה"דבר עד שאתה מגלה שאתה כולה בכיתה של 40 איש, נכון, להיות איתן זה משהו שיחסית קל לעשות, אתה נמצא בשטח שלהן הרבה זמן, אתה מכיר אותן ואת השיגעונות שלהן, הן בתמורה נותנות לך הרגשה של מליון דולר, ואז אתה הולך ברחוב בין מליון אנשים, ורואה את האחת ממיליון... לא ציפית שזה יהיה איתה כל כך קל, נכון ? זה לא היה קל, הקיימן שולפת ציפורנים בכביש הזה, ושוב החושים שלי מתחדדים, אני שם לב שההגה סופר רגיש, משקלו מעולה ואין לו שטח מת באמצע, יותר מפעם אחת מצאתי את עצמי מסובב אותו קצת יותר מידי כאילו היה הגה יפני... לסיבוב צריך להיכנס כמו בספר, אם נכנסת מהר מידי, תקבל תת היגוי, תנסה להאט ותגלה שאפילו הורדה של הרגל מהגז (שלא לדבר על בלימה) תעיר את הישבן הזה, כנ"ל אם נכנסת לאט מידי, חזרה בלי רגש לגז והישבן אומר לך, התגעגעת ? ל-א לא התגעגעתי ! פשוט לא פיתחתי עדין את הרגש הנכון, מזל שכל אמצעי המניעה עדין לרשותי... ואז זה מגיע, אתה אומר לה, מותק, את על גלולת, בשביל מה צריך קונדום. אתה לוחץ על כפתור שנקרא "ספורט" (חבילה בתשלום), כפתור שבכל אוטו אחר מושך את ההילוכים קצת יותר, מוריד אותם טיפה קודם, אולי, אם זו גרמניה טובה, מחדד את התגובה של דוושת הגז. מה לזה ולקיימן, הקימן לוקחת את זה הרבה יותר ברצינות, לחיצה על הכפתור הזה עושה את כל הדברים הנ"ל אבל זה חלק מהסיפור, בנוסף בקרת האחיזה אומרת לך, נראה אותך עכשיו גיבור, אני אכנס רק כשבאמת תהיה דביל כדי למנוע ספין אבל לא לפני, תיבת ההילוכים מעבירה הילוכים באלימות מצד אחד במהירות רבה יותר מצד שני, אני חושב (לא מוכח אבל לפחות היתה לי הרגשה כזו) שממיר המומנט ננעל כמה שיותר מהר במצב הזה. מזל שהיא עדין על גלולות... זה רכב שמראה לך כמה אתה לא יודע לנהוג עדין, כמה יש לך עדין ללמוד על דיוק ושליטה, GIVE ME MORE !!!!!!!!!!1111111 (שולתתתתתתתתתתתתת) (סוף חלק 1 מ 2)
מזמן לא כתבתי פה חוות דעת על רכב כזה או אחר שיצא לי לבלות איתו, לא כי לא היו, פשוט לא יצא, תירוצים לא חסר אבל זה כן היה חסר לי, אז הנה אני חוזר
