נפלאות האלצהיימר

[ענתי44]

לא רע למי שלפני בחינת הבגרות../images/Emo3.gif

אני הלכתי ישר למקור

 

[ענתי44]

אני מחכה שתכירי את אמא שלי../images/Emo24.gif

את יודעת יקירתי, אני קוראת אותך וחוזרת אחורה בזמן אל הימים האלה שכולם נטשו.... אז נכון וזה כואב. ומאז.... חלק מאלו שברחו שבו והפכו חלק בלתי נפרד מחיינו היום כי לא נזפנו על שעזבו את "המשמר" וברחו אלא קיבלנו בחיוך ובזרועות פתוחות. ויותר מזה האלצהיימר זימן לי חברים חדשים נפלאים ומטיבים- כמוך!!!!! וחברים נוספים מהפורום או ממקומות אחרים. כן אני מאמינה ששילוב החולים במרכזי יום, בבית, בחברה היא כמו המלח לסלט. היא שנותנת להם את הטעם לחיים. ואפילו משמרת את יכולתם. בעיניי מרכז יום הוא האקסלון לנשמת האלצהיימרי. ואני גם מאמינה בלנסות להשאיר את יקירנו בסביבתו הטבעית עד כמה שניתן ( לא בכל מחיר ולא על חשבון הבריאות המשפחתית ) אז מה גרם לשינוי באמא? השינויים בכדורים שזומבבו אותה, החיים בבית ובמרכז היום, האהבה הרבה שאני ומשפחתי הרעפנו עליה, אישיותה שהצליחה לסדוק את המעטה האלצהיימרי או אולי התפילות היום יומיות של נתנאל???????????.. לא יודעת וגם לא משלהה עצמי שאמא לא חולת אלצהיימר או שההדרדרות לא תגיע לעולם. למדתי לחיות יום יום בנפרד. למצות כל יום בפני עצמו. ליהנות כל יום מחדש עם הצלילות היחסית ושיתוף הפעולה והיכולת מילולית של אמא ומתמודדת עם הקשיים כל יום בנפרד. שבוע טוב ובשורות טובות

 

[יענקלה מגבעתיים]

הכי חשוב: האהבה. השאר בא מאליו. אם אין אהבה

זה עדיין לא סוף העולם. אפשר בדיעה מיושבת להגיע למסקנות הנכונות לגבי עזרה בבית, מרכז יום, בית אבות. אבל אין מאושרים מהאוהבים והנאהבים!!!

 

[ענתי44]

אמן

לו ידעתי להעלות שירים הייתי מקדישה לך איזה שיר אהבה יפה אז במקום אשלח חיבוק

 

[יענקלה מגבעתיים]

../images/Emo23.gif

 

[אפס שתיים]

זה בדיוק מה שקרה לי הערב

אמא דיברה איתי כמו תמיד, כלומר - בעבר. אבל בכל זאת, די מהר הבנתי שזה לא זה...

 

[יענקלה מגבעתיים]

הממזרים שלנו מתחזים לאלף../images/Emo13.gif

 

[zs1957]

ככה זה באלצהיימר

יום אסאל יום באסל. תהני מהימים הטובים ותתגברי על הימים הקשים.