שרית102030
New member
נס החנוכה שלנו ../images/Emo138.gif../images/Emo13.gif
רק לפני זמן לא מאוד ארוך, אם היו אומרים לי שאצטרך להערך לשהות של כמה ימים מחוץ לבית, הייתי אומרת לעצמי "אוי וי ווי" הייתי אורזת חצי בית ומקווה לטוב... השבוע כמעט ולא היינו בבית. בסוף השבוע הראשון של החג נסענו לצפון. בשבת היה גשום ולא ממש מתאים לטיולים, נסענו בספונטניות למסעדת מרינדו שם טיפלו בנו כיד המלך. למחרת הלכתי עם הבנות להסתובב בשוק הכרמל. בתיק היה סנדויץ אבל כשהצליאקית התחילה להשמיע קולות של רעב עברנו ליד מסעדת מגנדה בכרם. נזכרתי שראיתי את השם שלה כידידותית לצליאקים. נכנסתי ושאלתי. הם ישר ידעו על מה מדובר, טיגנו לצליאקית צ'יפס טרי במחבת והכינו לה שיפוד, היה נורא טעים וההרגשה של להגיע למקום בלי שום תיכנון מוקדם היתה נהדרת. נסענו לאילת לארבעה ימים עם קבוצת הטיולים שלנו. ארבעה ימים של טיולים ופתאום הצליאקית החליטה שהיא לא אוהבת יותר את הפיתות והלחם, את הלחמניות של גרין לייט לא הצלחתי למצוא - אין סנדויצים. במלון שישנו בו הבטיחו להכין לה ארוחת בוקר. בארוחת הבוקר הסתבר שאין דובים ואין יער, את תערובת הפנקייק שהבאתי רצו להכין על המשטח שמכינים את הפנקיקים הרגילים, לא היה להם שום דבר אחר להציע לה חוץ ממעדן חלב שאותו היא לא אהבה. ביום הראשון היא אכלה את הקורנפלקס שהבאתי לה והסתכלה על הצלחות של כולם, ביום השני ביקשתי מחבת והכנתי לה את הפנקיק בחדר. ביום השלישי הכנתי לה צלחת עם פנקייק עם שוקולד, קוראסון של גרין לייט, מאפינס של בן עמי וכולם הסתכלו על הצלחת שלה בקינאה. בערבים אכלנו בג'ירף שהיו מאוד נחמדים ומודעים ובשיפודי הבוסתן שם היתה בעיית שמן והשף לא אישר להכין לנו צ'יפס. לאחר בקשה נוספת הם החליפו את כל השמן בצ'יפסריה (20 ליטר) רק לכבודנו. כל הכבוד להם. איזה כייף להגיע למקומות עם מודעות בלי שצריך להסביר הכל מההתחלה. בערב השלישי הלכנו למסעדת פסטות מצויידים בקופסאות, בעל המקום היה מלא ברצון טוב, חימם את האוכל והגיע כמה פעמים לשאול את הנסיכה מה שלומה, בסוף היא קיבלה הפתעה. אתם בטח שואלים את עצמכם איפה כאן הנס? סתם חוויות מחופשת חנוכה... אז זהו שבכל השבוע הזה המלא במלכודות גלוטן למיניהן לא נשמעה אפילו פעם אחת התלונה הכל כך שכיחה בביתנו "כואבת לי הבטן"... טיילנו במקומות מקסימים, הצליאקית הלכה במסלולים למטיבי לכת כמו גדולה, ירדה בסולמות, טיפסה על הרים ועברה את כל המכשולים כמו כולם. סירבה בקלילות לכיבודים אסורים, חילקה מהכיבודים שלה ונהנתה מכל רגע.. סוף סוף אני יכולה להזדהות באמת עם המשפט של אמא של הבנים, יש לי ילדה בריאת צליאק!
רק לפני זמן לא מאוד ארוך, אם היו אומרים לי שאצטרך להערך לשהות של כמה ימים מחוץ לבית, הייתי אומרת לעצמי "אוי וי ווי" הייתי אורזת חצי בית ומקווה לטוב... השבוע כמעט ולא היינו בבית. בסוף השבוע הראשון של החג נסענו לצפון. בשבת היה גשום ולא ממש מתאים לטיולים, נסענו בספונטניות למסעדת מרינדו שם טיפלו בנו כיד המלך. למחרת הלכתי עם הבנות להסתובב בשוק הכרמל. בתיק היה סנדויץ אבל כשהצליאקית התחילה להשמיע קולות של רעב עברנו ליד מסעדת מגנדה בכרם. נזכרתי שראיתי את השם שלה כידידותית לצליאקים. נכנסתי ושאלתי. הם ישר ידעו על מה מדובר, טיגנו לצליאקית צ'יפס טרי במחבת והכינו לה שיפוד, היה נורא טעים וההרגשה של להגיע למקום בלי שום תיכנון מוקדם היתה נהדרת. נסענו לאילת לארבעה ימים עם קבוצת הטיולים שלנו. ארבעה ימים של טיולים ופתאום הצליאקית החליטה שהיא לא אוהבת יותר את הפיתות והלחם, את הלחמניות של גרין לייט לא הצלחתי למצוא - אין סנדויצים. במלון שישנו בו הבטיחו להכין לה ארוחת בוקר. בארוחת הבוקר הסתבר שאין דובים ואין יער, את תערובת הפנקייק שהבאתי רצו להכין על המשטח שמכינים את הפנקיקים הרגילים, לא היה להם שום דבר אחר להציע לה חוץ ממעדן חלב שאותו היא לא אהבה. ביום הראשון היא אכלה את הקורנפלקס שהבאתי לה והסתכלה על הצלחות של כולם, ביום השני ביקשתי מחבת והכנתי לה את הפנקיק בחדר. ביום השלישי הכנתי לה צלחת עם פנקייק עם שוקולד, קוראסון של גרין לייט, מאפינס של בן עמי וכולם הסתכלו על הצלחת שלה בקינאה. בערבים אכלנו בג'ירף שהיו מאוד נחמדים ומודעים ובשיפודי הבוסתן שם היתה בעיית שמן והשף לא אישר להכין לנו צ'יפס. לאחר בקשה נוספת הם החליפו את כל השמן בצ'יפסריה (20 ליטר) רק לכבודנו. כל הכבוד להם. איזה כייף להגיע למקומות עם מודעות בלי שצריך להסביר הכל מההתחלה. בערב השלישי הלכנו למסעדת פסטות מצויידים בקופסאות, בעל המקום היה מלא ברצון טוב, חימם את האוכל והגיע כמה פעמים לשאול את הנסיכה מה שלומה, בסוף היא קיבלה הפתעה. אתם בטח שואלים את עצמכם איפה כאן הנס? סתם חוויות מחופשת חנוכה... אז זהו שבכל השבוע הזה המלא במלכודות גלוטן למיניהן לא נשמעה אפילו פעם אחת התלונה הכל כך שכיחה בביתנו "כואבת לי הבטן"... טיילנו במקומות מקסימים, הצליאקית הלכה במסלולים למטיבי לכת כמו גדולה, ירדה בסולמות, טיפסה על הרים ועברה את כל המכשולים כמו כולם. סירבה בקלילות לכיבודים אסורים, חילקה מהכיבודים שלה ונהנתה מכל רגע.. סוף סוף אני יכולה להזדהות באמת עם המשפט של אמא של הבנים, יש לי ילדה בריאת צליאק!
