נמאס לי כבר מהחיים האלה

[המדדה לאיטו]

נמאס לי כבר מהחיים האלה

שלום לכולכם. לא יודע למה אני נכנס לפורום הזה. אני ממש לא במצב של רצון להתאבד. אני סתם במצב מדוכדך כזה. אתם יודעים, שבוע אני מרגיש כאילו הכל בסדר. כאילו שהעתיד צופה רק נפלאות. ואז מגיעים הזמנים שבהם אין לי כוח אפילו לקום מהמיטה בבוקר. ימים שכל היום אני מסתובב עם הרגשת מועקה, לב דופק בחוזקה, בטן מתהפכת, כל זה בלי שום סיבה רצינית. רק מסתכל בטלוויזויה מעביר זמן על המחשב. מתחמק משיחות של חברים. סתם עוד אחד מהזמנים האלה. כל הזמן אני חושב על זה שכולם טובים ממני בהכל. שכולם מעצבנים, ההורים החברים. כל הזמן אני נזכר בזה שאני בן 19 עוד מעט ועדיין אף פעם אפילו לא התנשקתי עם בחורה, להגיד שלא היתה לי מעולם חברה זה מיותר. אולי בגלל שאני כמעט אף פעם לא מתחיל עם בחורות. או אולי בגלל שאני ממש מפחד מכל בחורה שנראית מושכת בעיני. אני בקושי יודע איך לדבר עם אנשים, וכשאני מדבר איתם אני תמיד מרגיש את זה שהם ממש לא מעויינים לשמוע את מה שיש לי להגיד. ת`אמת אין לי מושג מה אני בעצם רוצה להגיד כאן, אבל אם מישהו יכול לייעץ לי איך לצאת מהמצב הנאחס הזה של דיכאון סתמי שתוקף בלי שום סיבה, אני אשמח מאוד.

 

[לא חיה בכלל]

הלוואי שהייתה לי תשובה חד משמעית

לפעמים אני מביטה בחיים האלה, וצוחקת לבלבול שלי ולאיבוד השליטה. אין פתרון אחד, כי אם מישהו היה ממציא אותו, הוא היה מתאבד מזמן רק מהמחשבה על כך שאין כל אתגר כאן. אין פתרון חד משמעי, וחלק מהקסם של החיים פה הוא האתגר של לחיות איתם, נשמע מובן מאליו, לחיות עם החיים, אבל זה לא מובן מאליו, והחכם ביותר הוא זה שחווה את המוות בחייו,נפשית, כמובן, והצליח לא לוותר, להביט למעלה מעל ההרים והבניינים שסוגרים עליו, ולמצוא את כוח הרצון להעפיל אל פסגתם. לא אתן לך עצות שאני עצמי אינני מיישמת, ולכן רק אומר לך שהפתרון מצוי בך, ויש לך את כל הסיכויים לצאת מזה, אל תוותר, כי הוויתור מוביל למקומות אותם אינך מסוגל לדמיין, והרי רק כשלמטה מוצאים את האמת. למעלה הכל מסנוור וחסר אכפתיות. אז תנצל את ההזדמנות ואת הדיכאון כדי לגלות את האמיתות הכי כואבות על עצמך, ולהשלים איתן כמו גם להתמודד איתן. אבל באמת, תביט עמוק פנימה, כי כאן למטה הכל יותר ברור. יותר מכאיב אבל גם יותר ברור, לכן מי שעוד לא איבד את הרצון להיעזר יכול לעלות למעלה, לגעת בשמיים, לנהל חיים נורמליים.. חמי רודנר כתב פעם שיר שאני אקדיש לך... גלגל את החלום למה אתה כל כך עצוב, עכשיו זה כמעט חודשיים קשה לא להיות מודאג ממך, לאהוב אותך שבעתיים אהבה בעולם מבולבל שכזה, לא ברור בשביל מה אבל יש את זה ואם תרצה לדבר על זה תדע שאני כאן תתעורר, זה בסדר, גלגל את החלום מה שיש זה אנחנו, אנחנו אוהבים אותך אתה לא מסוג האנשים שנפתח בקלות, ששמח אין לי שום בעייה עם זה שעכשיו אתה בורח אבל אם תחזור תזכור שאני תמיד נמצא במקום שלי נמשיך מאיפה שהפסקנו עכשיו לגלגל את החלום תתעורר, זה בסדר, גלגל את החלום מה שיש זה אנחנו אנחנו אוהבים אותך. כולנו פוחדים מאנשים. אפילו אני, שנחשבת מתלהמת, התלהמות של פחדנים, נביחת השוטה, פוחדת ללכת ברחוב כי יסתכלו עליי, פוחדת לפתוח בשיחה, באינטראקט האנושי הכי פשוט. מקווה שתוכל לפחות כאן לפתוח את עצמך, כי אנחנו כאן כדי לשמוע ולהשמיע.

 

[המדדה לאיטו]

תגובה ללא חיה בכלל

תודה על התגובה, היא היתה קצת הרבה יותר מהירה ממה שציפיתי. אני רגיל לחכות בפורומים תקופה לא מבוטלת של ימים על מנת לקבל תשובה. בכל מקרה, את מדברת על זה שרק כאשר נמצאים בתחתית יכולים ללמוד להתגבר על הבעיות כי רק אז מבינים מה האמיתי ומה סתם הרגשה מזוייפת. את יודעת מה, מסכים איתך לגמרי. כשאני חושב על זה, רק כשהגעתי לכיתה יוד וממש שקעתי לתחתית, הייתי ממש בוכה רק בגלל הרגשה חרא. הייתי מפחד לצאת החוצה מהכיתה בהפסקות. מפחד מאנשים שמסתכלים לכיוון שלי. מפחד פחות או יותר מהכל. ורק אז תפשתי שהפחד שלי הוא פשוט סתמי ואין לו כל בסיס. מאז ועד היום אני עשיתי דרך ארוכה. אבל עדיין יש לי כל הזמן את ההרגשה הזאת שאני מהממוצע ומטה בכל אספקט אפשרי בחיים שלי. זה לא שאני לא מתחיל עם בחורות, זה שאני פשוט גרוע בזה. זה לא שאני לא מדבר עם אנשים, זה פשוא שכשאני עושה את זה הם משתעממים למוות. אני פשוט לא יודע איך לשנות את ההרגשה הזאת של הבינוניות של החוסר תקווה להשתפרות, כי איך אפשר ללמוד את הדברים האלה?

 

[לא חיה בכלל]

לצערי

אי אפשר ללמוד.. לי גם בעלי המקצוע לא עזרו, וכמו שאמרתי לך אני לא יכולה לתת לך תשובות ממקום מושבי מתחת לרצפה, אבל אני יכולה להגיד לך שאם תחקור את עצמך, שאם באמת תתמודד עם כל המבוך שמשתולל אצלך, תאהב את עצמך יותר, תגלה דברים שאתה אוהב, ואז תביט במראה כאילו בפעם הראשונה, כשאתה משלים עם עצמך יותר..כשאתה מכיר את עצמך באמת, לא רק בשטחי ובגשמי. זו העצה היחידה שיש לי.

 

[רחל-נשמה]

ברוך הבא לפורום-הפורום פתוח לכל

בעיה, לא רק למי שרוצה להתאבד, גם אני לא רוצה להתאבד, אבל קשה לי כמו לאחרים, והכתיבה בפורום, והתמיכה של החברים ושל סהר-תמיכה, התחושה שאתה לא לבד במצוקות, השיתוף עם אחרים יכול לעזור לך. אז מקבלת אותך בחיבוק אלינו לפורום. תזכור אתה לא לבד-אנחנו כאן איתך-תכתוב מה שאתה מרגיש בלי צורך להתנצל, בלי לחפש פתרונות קלים, תשפוך הכל מליבך ולאט לאט תתחזק ודברים עם המון תמיכה ואהבה יראו אחרת.

 

[סהר-תמיכה]

ברוך הבא לפורום

ולסהר בכלל... לא, אתה לא חייב להעלות איומי התאבדות כדי לכתוב כאן. אנחנו מנסים ליצור כאן מעין חדר בטחון לבוא אליו כשכואב. וגם כשאנחנו סתם רוצים לראות מה שלום אותם אנשים שאנחנו מכירים כאן וכותבים יום יום. מקום כמעט לא וירטואלי. אז אתה מוזמן. אתה מתאר מצב של הרבה כאב. אני רוצה להגיד לך, למרות הדעה שהובעה כאן למטה, שטיפול מקצועי יכול מאוד לעזור. אבל - טיפול מתאים. זה אומר להשקיע מאמץ ולעבוד קשה, זה אומר לרצות להשתנות. אני מצרפת למטה קישור לכמה מכונים. מקווה שבאחד מהם תמצא תשובה. יש פתרונות ורבים נעזרו בהם. ההבדל בין ייאוש לתקווה הוא מה אתה עושה עם הנסיבות של חייך. הנה משוה שאיש אחד אמר: Life is like a game of cards. The hand that is dealt you represents determinism; the way you play it is free will. - Jawaharial Nehru (1889-1964) זה אומר שמה שקובע זה מה אתה עושה עם מה שקיבלת. כמה אתה משקיע בלמצוא דרכים לחיות * טוב * בתוך מה שקיבלת.