נכון שמגיע לי פיצוי על סוף השבוע?
אז לקחתי את אמא שלי ויצאנו למסע רגלי בתל אביב, התחלנו בדרך יפו והמשכנו באלנבי ובנחלת בנימין. היה מדהים. עברו כבר כארבע-חמש שנים מאז עזבתי את תל אביב וטיילתי שם לאחרונה. כשגרתי באזור, הייתי מסתובבת שם המון, להנאתי. יש משהו מאוד מיוחד וכייפי בללכת באווירה השונה כל כך מאווירת הקניונים הממוזגים והשגרתיים בהם אני בדרך כלל מסתובבת וקונה היום. אז כמובן שידינו התמלאו בשקיות עמוסות, וכוחותינו נחלשו. עצירה ראשונה הייתה בדרך יפו פינת פיג'וטו, שם בצד הכביש יש דוכן להכנת מיצים טבעיים מגזר או תפוז ב-5 ₪ לחצי ליטר. כמובן שמיד לקחנו שתי כוסות חצי גזר וחצי תפוז. אני נדהמתי מהמחיר הנמוך, בפרט שבמקומות בהם אני קונה את המיצים האלה לוקחים יותר מפי שניים (לפחות 12 ₪ לכוס בגודל הזה) ולהפתעתי גיליתי מאוחר יותר שכל אלנבי מלאה בדוכנים המוכרים מיצים אלו באותו המחיר. איזה כיף. המשכנו במסענו בעודנו עוצרות מידי פעם להביט בחלונות הראווה ולפעמים להיכנס ולצאת עם שקיות נוספות. הגענו לרחוב נחלת בנימין, שכידוע ביום יום אין בה שום דבר מיוחד, והתחלנו ללכת לאורך הרחוב. אחת המסעדות שחלפנו על פניה תפסה את עיננו- ואני כמובן ניגשתי לבדוק- וגיליתי שמדובר בתהל, מסעדה שהוזכרה לא אחת על גבי הפורום, ועד כמה שזכרתי הוזכרה לטובה. הלוח בחוץ הציע מגוון ארוחות עסקיות לצהריים- ואנו נכנסנו, למרות שלא היינו כל כך רעבות- והתיישבנו באחד השולחנות הצדדיים, לאחר שווידאנו שאף אחד בסביבה אינו מעשן. בתוך המסעדה גילינו אופציות נוספות ומגוונות לארוחות- החל מארוחות בשרים ועד לארוחות קלות למי שמחפש משהו טעים לנשנש. אנו בחרנו בעסקית קלה (32 ₪) הכוללת שתיה, לחם עם מטבלי הבית ובחירה מבין מרק/קרפצ'יו חציל/סלט, ובעסקית החדשה שלהם הנקראתPICA PICA בה ניתן לבחור ארבעה טאפסים מתוך רשימה ושני אנטיפסטי במחיר של 49 ₪. בזמן ההמתנה למנות התרשמנו מהעיצוב היפה של המסעדה הכולל בר ושולחנות ישיבה בקומה הראשונה וספות נוחות בקומה השנייה. השירותים בקומה השנייה גם נבדקו והתגלו כנקיים ונעימים. יופי. הטאפסים החלנו להגיע וכללו – כפי שבחרנו- סיגרים ממולאים גבינת עיזים, חציל ממולא, קרפצ'יו בקר וקציצת פרסה שהגיעה אחרונה. הקרפצי'ו חצילים שהוזמן בעסקית הקלה הגיע אף הוא, ובנוסף- אנטיפסטי בטטות עם קצח וכרובית בלימון. אנו עדיין לא אכלנו כיוון שחיכינו ללחם שלצערנו התעכב, אך כשהגיע הסתבר שהיה למה לחכות כיוון שמדובר על לחם טעים עם גרעיני חמניה שנאפה במקום כשלצידו חמאה, מטבל פלפלים, סלסה וממרח קטניות עם בייקון. התחלנו לאכול ומה אומר לכם- המנות היו מוצלחות מאוד וגרמו לנו להנאה רבה. קרפצ'יו החצילים והסיגרים במילוי גבינת עיזים היו לטעמי המנות המוצלחות ביותר, ואימי הסכימה איתי בכך. המנה הפחות טובה, לעומת זאת, הייתה קציצת הפרסה, שהוגשה באופן לא מקורי על אנטיפסטי בטטה (בנוסף לאנטיפסטי הבטטה שקיבלנו בצד) והייתה תפלה לחלוטין. אמנם היא הוגשה ברוטב טחינה עליה, שבהחלט הוסיף לה, אך עקב עובייה חלקים רבים בה היו חסרי טעם לחלוטין. חבל, אבל לא נתנו לזה להרוס לנו את הארוחה כיוון ששאר המנות בהחלט פיצו עליה ובהחלט יגרמו לנו לחזור לשם שוב ולנסות מנות נוספות. את הקינוח תכננו להשאיר לאייסברג, לכן הזמנו חשבון. החשבון עמד על סך של 91 ₪ (32 ₪ עסקית קלה, 49 ש"ח pica pica ו- 10 ₪ כוס סודה)- סביר ביותר, בפרט שיצאנו מלאות מהארוחה ונהנינו ממנה מאוד. המשכנו בדרכנו, אך כיוון שהתעכבנו עוד בדרך, גילינו לפתע שזמננו אזל ונאלצנו לוותר על אייסברג. לא נורא, נסתפק כרגע באלדו שיש לנו בבית ואת אייסברג נדגום בפעם אחרת. חזרנו הביתה שמחות ומאושרות, עמוסות חוויות ושקיות וממתינות לבילוי המשותף הבא שלנו. ומי שחושב שבכך תמו החגיגות שלי, מוזמן לפגוש אותי הערב בבראסרי!
תהל- לאונג' בר- נחלת בנימין 30 תל אביב. שירות סימפטי ונעים. יש גישה לנכים למסעדה אך לא לשירותים שבקומה השניה.
אז לקחתי את אמא שלי ויצאנו למסע רגלי בתל אביב, התחלנו בדרך יפו והמשכנו באלנבי ובנחלת בנימין. היה מדהים. עברו כבר כארבע-חמש שנים מאז עזבתי את תל אביב וטיילתי שם לאחרונה. כשגרתי באזור, הייתי מסתובבת שם המון, להנאתי. יש משהו מאוד מיוחד וכייפי בללכת באווירה השונה כל כך מאווירת הקניונים הממוזגים והשגרתיים בהם אני בדרך כלל מסתובבת וקונה היום. אז כמובן שידינו התמלאו בשקיות עמוסות, וכוחותינו נחלשו. עצירה ראשונה הייתה בדרך יפו פינת פיג'וטו, שם בצד הכביש יש דוכן להכנת מיצים טבעיים מגזר או תפוז ב-5 ₪ לחצי ליטר. כמובן שמיד לקחנו שתי כוסות חצי גזר וחצי תפוז. אני נדהמתי מהמחיר הנמוך, בפרט שבמקומות בהם אני קונה את המיצים האלה לוקחים יותר מפי שניים (לפחות 12 ₪ לכוס בגודל הזה) ולהפתעתי גיליתי מאוחר יותר שכל אלנבי מלאה בדוכנים המוכרים מיצים אלו באותו המחיר. איזה כיף. המשכנו במסענו בעודנו עוצרות מידי פעם להביט בחלונות הראווה ולפעמים להיכנס ולצאת עם שקיות נוספות. הגענו לרחוב נחלת בנימין, שכידוע ביום יום אין בה שום דבר מיוחד, והתחלנו ללכת לאורך הרחוב. אחת המסעדות שחלפנו על פניה תפסה את עיננו- ואני כמובן ניגשתי לבדוק- וגיליתי שמדובר בתהל, מסעדה שהוזכרה לא אחת על גבי הפורום, ועד כמה שזכרתי הוזכרה לטובה. הלוח בחוץ הציע מגוון ארוחות עסקיות לצהריים- ואנו נכנסנו, למרות שלא היינו כל כך רעבות- והתיישבנו באחד השולחנות הצדדיים, לאחר שווידאנו שאף אחד בסביבה אינו מעשן. בתוך המסעדה גילינו אופציות נוספות ומגוונות לארוחות- החל מארוחות בשרים ועד לארוחות קלות למי שמחפש משהו טעים לנשנש. אנו בחרנו בעסקית קלה (32 ₪) הכוללת שתיה, לחם עם מטבלי הבית ובחירה מבין מרק/קרפצ'יו חציל/סלט, ובעסקית החדשה שלהם הנקראתPICA PICA בה ניתן לבחור ארבעה טאפסים מתוך רשימה ושני אנטיפסטי במחיר של 49 ₪. בזמן ההמתנה למנות התרשמנו מהעיצוב היפה של המסעדה הכולל בר ושולחנות ישיבה בקומה הראשונה וספות נוחות בקומה השנייה. השירותים בקומה השנייה גם נבדקו והתגלו כנקיים ונעימים. יופי. הטאפסים החלנו להגיע וכללו – כפי שבחרנו- סיגרים ממולאים גבינת עיזים, חציל ממולא, קרפצ'יו בקר וקציצת פרסה שהגיעה אחרונה. הקרפצי'ו חצילים שהוזמן בעסקית הקלה הגיע אף הוא, ובנוסף- אנטיפסטי בטטות עם קצח וכרובית בלימון. אנו עדיין לא אכלנו כיוון שחיכינו ללחם שלצערנו התעכב, אך כשהגיע הסתבר שהיה למה לחכות כיוון שמדובר על לחם טעים עם גרעיני חמניה שנאפה במקום כשלצידו חמאה, מטבל פלפלים, סלסה וממרח קטניות עם בייקון. התחלנו לאכול ומה אומר לכם- המנות היו מוצלחות מאוד וגרמו לנו להנאה רבה. קרפצ'יו החצילים והסיגרים במילוי גבינת עיזים היו לטעמי המנות המוצלחות ביותר, ואימי הסכימה איתי בכך. המנה הפחות טובה, לעומת זאת, הייתה קציצת הפרסה, שהוגשה באופן לא מקורי על אנטיפסטי בטטה (בנוסף לאנטיפסטי הבטטה שקיבלנו בצד) והייתה תפלה לחלוטין. אמנם היא הוגשה ברוטב טחינה עליה, שבהחלט הוסיף לה, אך עקב עובייה חלקים רבים בה היו חסרי טעם לחלוטין. חבל, אבל לא נתנו לזה להרוס לנו את הארוחה כיוון ששאר המנות בהחלט פיצו עליה ובהחלט יגרמו לנו לחזור לשם שוב ולנסות מנות נוספות. את הקינוח תכננו להשאיר לאייסברג, לכן הזמנו חשבון. החשבון עמד על סך של 91 ₪ (32 ₪ עסקית קלה, 49 ש"ח pica pica ו- 10 ₪ כוס סודה)- סביר ביותר, בפרט שיצאנו מלאות מהארוחה ונהנינו ממנה מאוד. המשכנו בדרכנו, אך כיוון שהתעכבנו עוד בדרך, גילינו לפתע שזמננו אזל ונאלצנו לוותר על אייסברג. לא נורא, נסתפק כרגע באלדו שיש לנו בבית ואת אייסברג נדגום בפעם אחרת. חזרנו הביתה שמחות ומאושרות, עמוסות חוויות ושקיות וממתינות לבילוי המשותף הבא שלנו. ומי שחושב שבכך תמו החגיגות שלי, מוזמן לפגוש אותי הערב בבראסרי!