ניק בדוי לרגע - מבקשת את דעתכן הכנה

[פ י ל ד ל פ י ה]

הריקוד העדין עם הסובל מדיכאון

אני עונה לך מאינטואיציה, וקצת גם מנסיון. עם כל מה שאת יודעת על דיכאון, את התחושה עצמה אי אפשר לתאר. וגם הצרכים מהסביבה יכולים להשתנות, מיום ליום, משעה לשעה. האדם המדוכא, רוצה להיות איתך, ואחרי דקה להסתגר עם עצמו, ממש ככה,כהרף עין. אני מסכימה עם שלי, תתני מה שאת מסוגלת, לא מילימטר יותר. לפעמים יש תחושה, שאתה נשאב לתוך הדיכאון של האחר, מבלי יכולת לשלוט בכך, וזו בדיוק הנקודה בה צריך ל-ה-ר-פ-ו-ת ולשחחר לתקופה מסויימת. כי אם תישאבי לדיכאון שלה, תתעייפי, ולא תוכלי יותר להיות לעזר. שמרי על עצמך, ושמרי גם עליה, בכך שתהיי קשובה לרצונותיה וצרכיה, אך גם בכך, שתדעי מתי לשחרר, ולו רק לזמן מה...

 

[ניק בדוי לשנייה]

תודה רבה לכולן!!!! אני מאד אשמח

לעוד תגובות - זה מאד חשוב לי.

 

[dana nama]

במסגרת הלימודים שלי אני נמצאת בבי"ח

פסיכיאטרי ובין היתר אני מטפלת באנשים שסובלים מדיכאון ואני מבינה את ההרגשה שלך של להישאב פנימה ואולי גם להרים ידיים כי הסבל הוא באמת קשה וכל הכבוד לך שהחזקת מעמד עד עכשיו .. משיחות עם מטופלים אני יכולה להגיד לך שזה בסדר גם לשתף אותם בדברים הטובים שקורים לך, הם יכולים להכיל את זה .. אם את צריכה קצת מרחק ממנה תקחי לך את הזמן כדי שבפעם הבאה שתיפגשי איתה יהיה לך את הכוח באמת להיות שם בשבילה

 

[ניק בדוי לשנייה]

לשלי לפילי ולכל אלו שאמרו שאסור לי

"להיסחף" איתה לתוך הדיכאון - אני לא נסחפת אני יודעת להציב גבולות פשוט לפעמים אני באמת לא יודעת אם אני באמת מעיקה עליה יותר מדי, האם לחכות שהצעד יבוא ממנה. לדוגמה עכשיו - לא התקשרתי אליה כבר שבועיים ולא דיברנו וזה מאד עצוב לי. אני אתקשר אבל אני באמת חוששת שאולי זה סתם מכביד עליה.

 

[פומפיה]

תשמעי, זה שהיא לא יוזמת, זה שהיא

פסיבית, זה שהיא לא רוצה לקיים מפגשים חברתיים - זה חלק מהמחלה. אבל תמיכה רגשית, שכוללת הבנה של המצב, הקשבה, אמפתיה... מאוד חשובה. נשמע שאת חברה נגישה ורגישה, ואני בטוחה שהקשר איתה כרוך בסבלנות רבה והמון נתינה..., ושהוא מקל עליה ומעניק לה הרבה מאוד. אני, במקומך, הייתי ממשיכה להיות שם בשבילה - פשוט תעבירי בכנות את הנכונות שלך להושיט יד, תתני תחושה שגם אם היא לא מאפשרת לך להתקרב כעת, הדלת פתוחה להזדמנות אחרת. לה הרבה יותר קל להתייאש ולהרפות, אל תאפשרי לה..

 

[פ י ל ד ל פ י ה]

יקירתי- בגלל זה קראתי לזה

ריקוד עדין. לא סתם בחרתי בדימוי של של ריקוד, שמצריך איזון עדין, בינך ובינה. תתקרבי יותר מדי-את עלולה להבלע תתרחקי יותר מדי- את עלולה לאבד אותה בדרך. זה לא פשוט בכלל, וקשה לי להסביר לך במילים איך לעשות את זה. אם את מרגישה שאת זקוקה להתנתקות הזו- מבחינתי זה אומר שתעשי את זה. כל העניין הוא לנסות להיות קשובה לה, אך גם להיות קשובה לעצמך, וזה, צריך להעשות באופן מקביל. אני יודעת שזה לא קל בכלל, ואולי הדברים שאני אומרת הם קצת מעורפלים, ואין בדיוק "מדריך למשתמש" בחיים הללו, וגם ביחסים עם הזולת. אני אישית, ממליצה לך להתחבר לאינטואיציה שלך- כי הבטן אף פעם לא משקרת... בהצלחה רבה