ניק בדוי לשנייה
New member
ניק בדוי לרגע - מבקשת את דעתכן הכנה
יש לי חברה טובה שנמצאת במצב של דיכאון קליני קשה כבר כ 16 שנים. (אני עצמי חברה שלה 9 שנים). בשנתיים האחרונות המצב הוחרף ולפני שנה כאשר היא כבר לא יכלה להתמודד עם הסימפטומים הפיסיים (כאבי ראש, סחרחורות, נטייה להתעלפות חוסר יכולת לישון וחולשה) בנוסף להתנהגויות הכפיתיות שלה (הפרעות אכילה, o.c.d, פרפקציוניזם מטורף בלימודים ובכלל) ולדיכאון, היא אושפזה באשפוז יום פסיכיאטרי. היא נשואה ולצורך האשפוז היא עברה לגור עם אמה במקום קרוב למקום האשפוז (הבית שלה ושל בעלה רחוק ממקום האשפוז והוא לומד ועובד שם - הם נפגשים פעמיים באמצע השבוע וכל סופ"ש והקשר ביניהם אמיץ). מאז ומתמיד היא היתה מסוגרת יותר - פחות חברה של "להיפגש כל יום" "ולקשקש" ויותר חברת אמת - שתהיה שם תמיד בשבילי אם אצטרך אותה - בן אדם אינטיליגנטי ורגיש שתמיד יתן לי עצות חכמות ורגישות גם אם נדבר פעם בכמה חודשים.העניין הוא שכיוון שמצבה הדרדר היא החלה לסנן טלפונים ולהרחיק ממנה את כל האנשים הקרובים אליה.כל שאר החברים שלה כבר התייאשו ממנה (גם חברות שהיו חברות ותיקות ממני). אני ממשיכה ומתעקשת ומתקשרת, לפעמים היא עונה ולפעמים לא. כשהיא עונה ואניע משוחחת איתה על כך שלפעמים לא נעים לי ואני מרגישה שאני מטרידה אותה היא אומרת שזה בכלל לא נכון ושהיא כבמצב ממש מממש חרא, ושהיא מאד מאד שמחה שאני מתקשרת . אפילו קבענו להיפגש מספר פעמים (מקום המצאה הנוכחי אצל אמה קרוב אלי) אך היא תמיד ביטלה כיוון שלא הרגישה טוב. אני יודעת שהיא לא "סתם אומרת" אני יודעת שמאד מאד קשה לה ושהיא כל היום במיטה והיא גם אמרה לי לא פעם ולא פעמיים שקשה לה לדבר איתי על כמה שהעולם חרא לדעתה בעוד אני מתעתדת להביא בקרוב ילד לעולם הזה. היא גם אמרה לא אחת שהיא ממש לא מאשימה אותי כי היא מבינה שזה נורא קשה להיות בקשר עם אדם שהוא פסימי כל הזמןונמצא במצב מלנכולי סטטי. אבל אני יודעת שהיא מאוכזבת מחברות אחרות של שנים שכבר הפסיקו להתקשר. האמת? כבר הרמתי ידיים ואני מרגישה נורא על זה. היא במצב ממש ממש רע, אני ממש דואגת לה היא בן אדם כל כך עדין ולוקחת נורא ללב את כל הרוע שבעולם היא טוענת שהיא "לא מתאימה לעולם הזה" ו"שהיא לא רוצה להיות פה" מצד שני גם לי יש חיים משלי ואני לא יודעת איך לנהוג ומרגישה חסרת אונים. מצטערת על האורך. מה אתן אומרות? מה הייתן עושות?
יש לי חברה טובה שנמצאת במצב של דיכאון קליני קשה כבר כ 16 שנים. (אני עצמי חברה שלה 9 שנים). בשנתיים האחרונות המצב הוחרף ולפני שנה כאשר היא כבר לא יכלה להתמודד עם הסימפטומים הפיסיים (כאבי ראש, סחרחורות, נטייה להתעלפות חוסר יכולת לישון וחולשה) בנוסף להתנהגויות הכפיתיות שלה (הפרעות אכילה, o.c.d, פרפקציוניזם מטורף בלימודים ובכלל) ולדיכאון, היא אושפזה באשפוז יום פסיכיאטרי. היא נשואה ולצורך האשפוז היא עברה לגור עם אמה במקום קרוב למקום האשפוז (הבית שלה ושל בעלה רחוק ממקום האשפוז והוא לומד ועובד שם - הם נפגשים פעמיים באמצע השבוע וכל סופ"ש והקשר ביניהם אמיץ). מאז ומתמיד היא היתה מסוגרת יותר - פחות חברה של "להיפגש כל יום" "ולקשקש" ויותר חברת אמת - שתהיה שם תמיד בשבילי אם אצטרך אותה - בן אדם אינטיליגנטי ורגיש שתמיד יתן לי עצות חכמות ורגישות גם אם נדבר פעם בכמה חודשים.העניין הוא שכיוון שמצבה הדרדר היא החלה לסנן טלפונים ולהרחיק ממנה את כל האנשים הקרובים אליה.כל שאר החברים שלה כבר התייאשו ממנה (גם חברות שהיו חברות ותיקות ממני). אני ממשיכה ומתעקשת ומתקשרת, לפעמים היא עונה ולפעמים לא. כשהיא עונה ואניע משוחחת איתה על כך שלפעמים לא נעים לי ואני מרגישה שאני מטרידה אותה היא אומרת שזה בכלל לא נכון ושהיא כבמצב ממש מממש חרא, ושהיא מאד מאד שמחה שאני מתקשרת . אפילו קבענו להיפגש מספר פעמים (מקום המצאה הנוכחי אצל אמה קרוב אלי) אך היא תמיד ביטלה כיוון שלא הרגישה טוב. אני יודעת שהיא לא "סתם אומרת" אני יודעת שמאד מאד קשה לה ושהיא כל היום במיטה והיא גם אמרה לי לא פעם ולא פעמיים שקשה לה לדבר איתי על כמה שהעולם חרא לדעתה בעוד אני מתעתדת להביא בקרוב ילד לעולם הזה. היא גם אמרה לא אחת שהיא ממש לא מאשימה אותי כי היא מבינה שזה נורא קשה להיות בקשר עם אדם שהוא פסימי כל הזמןונמצא במצב מלנכולי סטטי. אבל אני יודעת שהיא מאוכזבת מחברות אחרות של שנים שכבר הפסיקו להתקשר. האמת? כבר הרמתי ידיים ואני מרגישה נורא על זה. היא במצב ממש ממש רע, אני ממש דואגת לה היא בן אדם כל כך עדין ולוקחת נורא ללב את כל הרוע שבעולם היא טוענת שהיא "לא מתאימה לעולם הזה" ו"שהיא לא רוצה להיות פה" מצד שני גם לי יש חיים משלי ואני לא יודעת איך לנהוג ומרגישה חסרת אונים. מצטערת על האורך. מה אתן אומרות? מה הייתן עושות?
