לקליגרפיה: ספר עם סימניות קטנות
הוא דיי בעייתי... למתרגלים קליגרפיה עם מכחול ודיו... ואת זה אני אומר מניסיון של לומד ומלמד... אתם צריכים לראות את העיניים העגולות מרוב הערצה של אנשים שרוצים לכתוב מילים כמו "סערה" או "אביב" (שלמזלי אני מכיר אותן...), ואני אומר: "אה, זה arashi to haru", פותח ספר קאנג'י יפני שהאינדקס שלו בהיראגאנה בלבד, מוצא את הסימניות לפי הצליל שלהן ואת מספרי העמודים של הסימניות שהם ב*ספרות יפניות*, הולך לעמודים בתוך הספר ומראה להם את הסימניות המבוקשות.... בשבילם זה כמו להוציא תמנון מן השרוול....
אם לסכם את הבעיות של הספרים הקיימים שהצדיקו השקעה בכתיבת חוברת הסימניות שלי: 1) בכיתת הקליגרפיה אי אפשר לפתוח מחשב לכולם כדי לחפש סימנית ולהראות את דרך הכתיבה שלה (הגם שה-SOD של ג'ים ברין מראה כתיבת סימניות רק בפורמט בסיסי), 2) במילונים דו-לשוניים הסימניות בפונטים סטנדרטיים שלא מתאימים לקליגרפיה וגם בהם אין סדר הכתיבה של קווי הסימניות , 3) בספרי הקאנג'י שיש לי - אין אינדקס באנגלית (ובטח שלא בעברית...) וכדי למצוא סימנית מבוקשת אני צריך ללכת למילון, למצוא את הסימנית, ואז ללכת לספר קאנג'י ולמצוא שם איך צריך לכתוב אותה נכון. ברור שאם בקיאים ביפנית (ואני עדיין לא...), אז אפשר לדלג על המילון ולפתוח ישר את ספר הקאנג'י. בחוברת שלי יש אינדקס בעברית ובאנגלית, כך שאפשר למצוא בקלות כל סימנית שקיימת בחוברת , 4) בחוברת שלי - הסימניות מסודרות לא לפי סדר א-אי-או-אה-או, אלא לפי דרגת הקושי של כתיבת הסימניות - מן הסימניות הקלות והפשוטות עד לסימניות האחרונות והמסובכות של אותה רמה (קיו) . כי ברור שאי אפשר להפיל על מתחיל לכתוב נכון 気 או 花 , לפני שיידע לכתוב נכון את הסימניות 三 או 十. מרמת קיו 8 ואילך - כל הסימניות כבר פחות או יותר מסובכות, אז אני מסדר את הסימניות לפי הדימיון של צורת הקווים. 5) אולי אני אוציא לאור את החוברת כספר, ואהיה מליונר ....