היי
היא מנקה, זה מה שמפחד אותך? אני חושבת שאחד הדברים הכי קשים באוסידי זה התחושה של המוגבלות, שיש דברים שאי-אפשר לעשות, שזה מפחיד מידי. והתחושה ששברים הופכים טמאים, מטמאים אחד את השני, את נשארת כלואה בתוך הפחד שלך, לא יכולה לגעת בכלום, לא יכולה לצאת מהחדר, לא יכולה הגלל שהפחד על-כך חזק. נורא נורא מכעיס מה שאמא שלך אמרה, זה שהיא לא רואה כמה את סובלת. עושה להרגיש נורא לבד. אני מבינה למה קשה כל-כך לחשוב אפילו על לדבר עם ההורים במצב כזה, זה כאילו שלא משנה מה תגידי זה לא יעזור. עדי, אני יודעת כמה את סובלת, כמה קשה לך. אני חושבת שזה כל-כך כדאי שתלכי לטיפול, את לא צריכה להמשיך ככה בתוך הסיוט הזה. תקחי תרופה במינון מתאים, תלכי לטיפול, כדי שלא תצטרכי להרגיש את הכאב והפחד האיומים האלה כל הזמן, כדי שלא תצטרכי לברוח, ולהסתגר ולהיות מוגבלת במה שאת יכולה לעשות.