ניו דיל / הרב יובל שרלו (מעריב)

ניו דיל / הרב יובל שרלו (מעריב)

הרכבת הממשלה החדשה על בסיס הדיון בדבר טיב ההסדר עם הפלשתינים מחטיאה את המשמעות העמוקה של תוצאות הבחירות. הציבור ביטא היטב את האמת, כי דווקא בשאלות החוץ והביטחון אין הבדל משמעותי מעשי בין שמאל לימין, כיוון שאנו לא השחקנים היחידים על המגרש, ואפילו השאלה הכלכלית והחברתית תלויה בנו מעט מאוד, והיא מושפעת יותר ממצב הביטחון והמציאות בשווקים הבינלאומיים. ברם, שתי סוגיות עיקריות כן תלויות רק בנו, והן החשובות ביותר בעיני הציבור, ומלמדות על הצורך ב"ניו דיל" פנימי בשני תחומים. התחום הראשון הוא יחסי דת ומדינה. הסטטוס-קוו הקודם קרס, והכרחי לדון באופיה היהודי של מדינת ישראל. הצד החילוני חייב לתבוע מעצמו סוף סוף להתחיל ולהגדיר למה הוא מתכוון באומרו מדינה יהודית, ואיזה ביטוי הוא רוצה לתת למינוח זה בספר החוקים ובשדה הציבורי. עד היום אין אפילו מסמך אחד הרכבת הממשלה החדשה על בסיס הדיון בדבר טיב ההסדר עם הפלשתינים מחטיאה את המשמעות העמוקה של תוצאות הבחירות. הציבור ביטא היטב את האמת, כי דווקא בשאלות החוץ והביטחון אין הבדל משמעותי מעשי בין שמאל לימין, כיוון שאנו לא השחקנים היחידים על המגרש, ואפילו השאלה הכלכלית והחברתית תלויה בנו מעט מאוד, והיא מושפעת יותר ממצב הביטחון והמציאות בשווקים הבינלאומיים. ברם, שתי סוגיות עיקריות כן תלויות רק בנו, והן החשובות ביותר בעיני הציבור, ומלמדות על הצורך ב"ניו דיל" פנימי בשני תחומים. התחום הראשון הוא יחסי דת ומדינה. הסטטוס-קוו הקודם קרס, והכרחי לדון באופיה היהודי של מדינת ישראל. הצד החילוני חייב לתבוע מעצמו סוף סוף להתחיל ולהגדיר למה הוא מתכוון באומרו מדינה יהודית, ואיזה ביטוי הוא רוצה לתת למינוח זה בספר החוקים ובשדה הציבורי. עד היום אין אפילו מסמך אחד המגדיר את יהדותה החילונית של מדינת ישראל! הצד הדתי, ואת זה חייבת וראויה הציונות הדתית להוביל, חייב להכיר בכך כי גם למענה של תורת ישראל יש להגיע להסכמה בדבר המקום המצומצם של המדינה בחקיקה הדתית, ולהפנות את מאמציו לקרב את ישראל לאמ ונתם ברשות הרבים הפתוחה. שיתוף פעולה בין "שינוי" לבין המפד"ל, בין בתחומי מסגרת (משרד הדתות, המועצות הדתיות), ובין בתחומי התוכן, יכול להוריד קרע זה מסדר היום הפוליטי, ולהעבירו למקום בו הוא צריך להתרחש - השדה הציבורי. על הציונות הדתית לא להמשיך ולהיגרר במדיניות של "שב ואל תעשה" אלא להיות שותפה בהובלת הצעת מסגרת מוסכמת לביטוי זהותה היהודית של מדינת ישראל. התחום השני הוא שמירת החוק. אל השסעים בחברה הישראלית שבין עני ועשיר, מאמינים ושאינם, ממזרח וממערב, ובין ערבים ויהודים, נוסף שסע חדש, שאולי הוא מסוכן מכולם - בין שומרי החוק והנוהגים בדרך הראויה והישרה לנהוג, לבין אלה שאינם. חומרתו של שסע זה היא בעובדה שהוא קשור כמו השסעים האחרים בשאלות הקיום היסודיות ביותר הקשורות בצדק ובמוסר, אך הוא קשור גם לכללי ההתנהגות הציבורית, ובלעדיו תקרוס רקמת החיים המאורגנים. אי-שמירת החוק והדרך הראויה לנהוג, מסכנת את עצם נכונותנו הציבורית לקיים חיים משותפים והוגנים, ככל שישתכנע הציבור כי המערכת הציבורית מושחתת, כי אבירי שמירת החוק עושים מניפולציה של עמדתם והם סלקטיביים ומקפידים על שמירת חוקים שנראים בעיניהם בלבד (כגון חוק השבת וחוק נישואין וגירושין), כי ישנם גופים הרואים עצמם מעל החוק (כמו פעולות מסוימות של המתיישבים ביו"ש ופרקליטים במשרד המשפטים) - כן תגבר התמוטטות המעשית של קיומנו. מהותו של ה"ניו דיל" תהיה הסכמה לאומית להשבת החוק וההוגנות ליסוד החיים. נתבעת כאן התגייסות של המערכות הפוליטיות, שיטמיעו בתוכן את ההכרה שלא ניתן עוד להעצים את חוסר האמון של האזרחים בפוליטיקה, שהרי אין סכנה גדולה מאיבוד האמון; התגייסות של הרשות המחוקקת והמבצעת לניהול מדינה יהודית-דמוקרטית באופן חוקי והוגן; התגייסות של מערכות שמירת החוק והאכיפה, שישובו לאכוף את החוק הפשוט והיומיומי, כחלק מחובת יצירת אווירה ציבורית מחודשת; מערכת תקשורתית שתשיב לשיח הציבורי את השמירה הקפדנית על החוק והצדק; ובעיקר - אמנה אזרחית שמהותה הוא כיבוד כללי החיים הציבוריים. האוייב שמסביבנו מסיח לעתים את דעתנו מן הסכנה העצומה בפירוק שאנו מפרקים את עצמנו, ורק החייאה מחודשת של כללי החיים הציבוריים, כחלק ממהותה של מדינת ישראל, תאפשר לנו לנהל את הדיון הציבורי ואת החיים בנושאים החשובים באמת. המגדיר את יהדותה החילונית של מדינת ישראל! הצד הדתי, ואת זה חייבת וראויה הציונות הדתית להוביל, חייב להכיר בכך כי גם למענה של תורת ישראל יש להגיע להסכמה בדבר המקום המצומצם של המדינה בחקיקה הדתית, ולהפנות את מאמציו לקרב את ישראל לאמ ונתם ברשות הרבים הפתוחה. שיתוף פעולה בין "שינוי" לבין המפד"ל, בין בתחומי מסגרת (משרד הדתות, המועצות הדתיות), ובין בתחומי התוכן, יכול להוריד קרע זה מסדר היום הפוליטי, ולהעבירו למקום בו הוא צריך להתרחש - השדה הציבורי. על הציונות הדתית לא להמשיך ולהיגרר במדיניות של "שב ואל תעשה" אלא להיות שותפה בהובלת הצעת מסגרת מוסכמת לביטוי זהותה היהודית של מדינת ישראל. התחום השני הוא שמירת החוק. אל השסעים בחברה הישראלית שבין עני ועשיר, מאמינים ושאינם, ממזרח וממערב, ובין ערבים ויהודים, נוסף שסע חדש, שאולי הוא מסוכן מכולם - בין שומרי החוק והנוהגים בדרך הראויה והישרה לנהוג, לבין אלה שאינם. חומרתו של שסע זה היא בעובדה שהוא קשור כמו השסעים האחרים בשאלות הקיום היסודיות ביותר הקשורות בצדק ובמוסר, אך הוא קשור גם לכללי ההתנהגות הציבורית, ובלעדיו תקרוס רקמת החיים המאורגנים. אי-שמירת החוק והדרך הראויה לנהוג, מסכנת את עצם נכונותנו הציבורית לקיים חיים משותפים והוגנים, ככל שישתכנע הציבור כי המערכת הציבורית מושחתת, כי אבירי שמירת החוק עושים מניפולציה של עמדתם והם סלקטיביים ומקפידים על שמירת חוקים שנראים בעיניהם בלבד (כגון חוק השבת וחוק נישואין וגירושין), כי ישנם גופים הרואים עצמם מעל החוק (כמו פעולות מסוימות של המתיישבים ביו"ש ופרקליטים במשרד המשפטים) - כן תגבר ההתמוטטות המעשית של קיומנו. מהותו של ה"ניו דיל" תהיה הסכמה לאומית להשבת החוק וההוגנות ליסוד החיים. נתבעת כאן התגייסות של המערכות הפוליטיות, שיטמיעו בתוכן את ההכרה שלא ניתן עוד להעצים את חוסר האמון של האזרחים בפוליטיקה, שהרי אין סכנה גדולה מאיבוד האמון; התגייסות של הרשות המחוקקת והמבצעת לניהול מדינה יהודית-דמוקרטית באופן חוקי והוגן; התגייסות של מערכות שמירת החוק והאכיפה, שישובו לאכוף את החוק הפשוט והיומיומי, כחלק מחובת יצירת אווירה ציבורית מחודשת; מערכת תקשורתית שתשיב לשיח הציבורי את השמירה הקפדנית על החוק והצדק; ובעיקר - אמנה אזרחית שמהותה הוא כיבוד כללי החיים הציבוריים. האוייב שמסביבנו מסיח לעתים את דעתנו מן הסכנה העצומה בפירוק שאנו מפרקים את עצמנו, ורק החייאה מחודשת של כללי החיים הציבוריים, כחלק ממהותה של מדינת ישראל, תאפשר לנו לנהל את הדיון הציבורי ואת החיים בנושאים החשובים באמת.
 
למעלה