קראתי שתי רשומות
עם העצבות שסביבנו הזדהתי מאוד. לפני שבוע ישבתי באוטו וחיכיתי לתור במספרה, קראתי ספר ואפילו קניתי לי ארטיק להעביר את הזמן עד לתור שלי. ממש מולי, בפתח של דירה, ישב פועל ניקיון רחוב, שכנראה היה בהפסקה. הוא ישב על סמרטוט שהוא פרס על המדרגה, הפח והמטאטא היו מולו, ובמשך כחצי שעה פשוט ישב לו. הפער הגדול בין החיים שלי לשלו היה לי קשה לעיכול, ההרגשה שכמו שאני רואה עכשיו את חייו, כך הוא רואה את חיי - בחורה צעירה, יושבת ברכב חדש, אוכלת וקוראת. מה שעשית עם האשה שניגשה אלייך היה פשוט אמיץ ומדהים, כמובן שגם מפחיד, כי אני בטח הייתי מתחילה לפתח כל מיני תסריטי פרנויה. את גם עצרת את מהלך חייך כדי לעזור לה (שזה הרבה יותר קל מאשר לזרוק כסף ולהמשיך) וגם הבטחת שהכסף שאת נותנת לה משמש באמת לאוכל, ולא לסגריות, סמים, או לשלם לאיזה מפעיל קבצנים.