נוסעת קבועה של אגד - סיפור קצת שונה

מצב
הנושא נעול.
נוסעת קבועה של אגד - סיפור קצת שונה

נוסעת קבועה של אגד - סיפור קצת שונה
נוסעת בדן וגם באגד, הנסיעה של דן מהר נגמרת לי אבל הנסיעה של אגד נראית לי ארוכה ונעימה משפחתית ומגוננת יתכן שזה נובע מכל המצב של הפיגועים, אני בוחנת את הנהגים, מסתכלת וחושבת לעצמי על האומץ וכל מה שהם מקריבים עם העובדה שהם את החיים שלהם מסכנים, ואני עוד נוסעת באגד אזור כ"ס שם הפיגועים לא פוסחים. ואני, בבוקר, מה בעצם קורה איתי, אני יוצאת מהמקלחת נעמדת מול ארון הבגדים לוקחת את הבגד בו אראה טוב וארגיש נעים, נעמדת אל מול המראה מחליקה את השיער עם הפאן, מתאפרת קלות, בוחנת את עצמי שוב לפני היציאה ואז משהו נעתק ונעצר, דפיקות הלב מתחילות להגביר מהירותן, אני מסתכלת על הילדה שתיכף הולכת לבית הספר ומחשבות מתחילות לרוץ בראשי, מה יקרה אם חלילה יהיה פיגוע באוטובוס עליו אעלה היום? מי יטפל בילדה שלי? איך תסתדר בלעדי, אומרים לי שלא לחשוב על כך, אבל איך, שני פיגועים חלפו על פני מרחק הליכה - וזמן ההגעה שלי לעבודה מתעכב גם עקב התראות שגורמות לפקקי תנועה, ואז באותם רגעים כבר לא איכפת לי מה אני אלבש או אם הילדה תרגיז אותי הבוקר או אם לאו - הפחד מתעורר כל יום מחדש ואי אפשר שלא לחשוב על כך. למרות הכל - מחזקת אבל מכל הלב את הכוח הבטחון והאומץ של נהגי האוטובוסים. אלמונית
 
ועוד משהו שונה לגמרי ממה שכתבתי

נוסעת קבועה של אגד - סיפור קצת שונה
נוסעת בדן וגם באגד, הנסיעה של דן מהר נגמרת לי אבל הנסיעה של אגד נראית לי ארוכה ונעימה משפחתית ומגוננת יתכן שזה נובע מכל המצב של הפיגועים, אני בוחנת את הנהגים, מסתכלת וחושבת לעצמי על האומץ וכל מה שהם מקריבים עם העובדה שהם את החיים שלהם מסכנים, ואני עוד נוסעת באגד אזור כ"ס שם הפיגועים לא פוסחים. ואני, בבוקר, מה בעצם קורה איתי, אני יוצאת מהמקלחת נעמדת מול ארון הבגדים לוקחת את הבגד בו אראה טוב וארגיש נעים, נעמדת אל מול המראה מחליקה את השיער עם הפאן, מתאפרת קלות, בוחנת את עצמי שוב לפני היציאה ואז משהו נעתק ונעצר, דפיקות הלב מתחילות להגביר מהירותן, אני מסתכלת על הילדה שתיכף הולכת לבית הספר ומחשבות מתחילות לרוץ בראשי, מה יקרה אם חלילה יהיה פיגוע באוטובוס עליו אעלה היום? מי יטפל בילדה שלי? איך תסתדר בלעדי, אומרים לי שלא לחשוב על כך, אבל איך, שני פיגועים חלפו על פני מרחק הליכה - וזמן ההגעה שלי לעבודה מתעכב גם עקב התראות שגורמות לפקקי תנועה, ואז באותם רגעים כבר לא איכפת לי מה אני אלבש או אם הילדה תרגיז אותי הבוקר או אם לאו - הפחד מתעורר כל יום מחדש ואי אפשר שלא לחשוב על כך. למרות הכל - מחזקת אבל מכל הלב את הכוח הבטחון והאומץ של נהגי האוטובוסים. אלמונית
ועוד משהו שונה לגמרי ממה שכתבתי
לפני כשבוע חיכיתי בתחנת האוטובוס כרגיל בשעה היעודה ליציאת האוטובוס, היו לא מעט תלמידים - בוא נגיד כמעט מילאו את האוטובוס, תיארתי לעצמי שמדובר בסיור, אחרי שעלו, אז אני ועוד שאר הנוסעים הקבועים באים לעלות ואז הנהג אומר אני מצטער אני עושה את הנסיעה רק לילדים תצתרכו לחכות לאוטובוס הבא. לא ברור לי הענין הזה, היה עוד הרבה מקום, על האוטובוס בשני הכיוונים היה רשום מספר הקו, שוב סימן לא הראה שמדובר בהסעה פרטית והגרוע מכל בשעה 08:30 הוא אמור לצאת וכל הנוסעים הקבועים מחכים אבל הוא בשיא חוצפתו בלישום הסבר לא העלה אותנו, ואמר שהוא לוקח את התלמידים בלבד. אל תגידו תגישי תלונה - אין לי כוח לזה!
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה