יללא תביאי פונפון
אני חושב שעל גירושין להיות תהליך שבו נלקחת בחשבון
קודם כל טובת הילדים. מדאגה לנושא זה ניגזרות דינמיקות שונות שיש שלא כ"כ מבינים שהן קשורות לטובת הילדים כגון התקסחויות בין ההורים, שמכרסמות בנפש הילדים ומותירות בהן צלקות מגוונות ועמוקות. לכן אני עדיין לא אוהב את ההמשלה לזירת קרב (ובזירת קרב תמיד יש ניפגעים - מה לעשות, אני מנוסה בזירות קרב). אין זה בהכרח "קרב על עתידנו" כי אם פרידה מאלמנט מסויים גדול וחשוב
בעברנו ותכנון ובניה של עתיד חדש. בזירות קרב לא בונים אלא הורסים וזו כל מטרת הקרב - להרוס את האויב. בגירושין יש לעיתים אויב, איני טוען שלא, אך לעיתים גם אין. לעיתים זהו הליך בוגר, מכבד אף אם מכאיב ועצוב שבתומו נפרדים שני אנשים שהיו נורא קרובים לדרכם ודואגים ככל שניתן לצאצאיהם ועל כל אדם המתגרש לשאוף להגיע למצב הזה אם הוא חרד לגורל ילדיו ורווחתם. ועכשיו ... אני הולך לעשות פן, עשית לי חשק ...
