נהיה לי חושך בעיניים../images/Emo122.gif
אמא ביום חלש. חמש דקות אחרי שהאחות הלכה מאמא המטפלת ואני גילינו שיצאו לה בטוסיק גם טחורים וגם פצעי לחץ כמובן במאבק משותף שטפנו לה, מרחנו משחות, הלבשנו והורדנו מהמיטה. כשחזרתי אחר הצהרים אמא ישנה. כל אחר הצהריים והערב ניסיתי לפתות אותה לרדת מהמיטה ולהחליף טיטול. דבר אל העצים והאבנים.... ואז בערך ב-11 ומשהו בלילה הרחתי את הריח.... המיטה היתה רטובה כולה מפיפי. כל הגופיה שלה היתה ספוגה. הבאתי שוב קערת מים חמימים עם סבון של תינוקות, חיממתי מכנסי לילה וחשכו עיניי פצע לחץ אחד נהיה גדול ושחור זאת בנוסף לגדולים.... שטפתי, מרחתי את המשחה שהאחות נתנה. ואמא נאבקת איתי. מעדיפה להשאר במיטה רטובה ומצחינה. אחרי צעקות עד השמיים וחזרה הצלחתי להושיב אותה על הכסא, בזריזות להחליף מצעים, החלפתי את הגופיה הרטובה באחת נקיה וחמה, הבאתי קפה חם במידה הנכונה שהיא אוהבת ואחרי שהיא שתתה, ראיתי שיש לה כאבים אז נתתי לה משכך. ואז הסיוט הגדול לשכנע אותה לתת לי להרים אותה למיטה. שוב צעקות שלה וגם שלי. בכי שלה ושלי. ואחרי כמעט שעה היא הרפתה מהמאבק בי ונתנה לי להשכיב אותה ולכסות אותה. אני מחטטת מחטטת בתוכי, מחפשת כוחות, אנרגיה טובה ו.... חרב מעין הכוח שלי הפך לביצה טובענית. אני כל כך חוששת מפצעי הלחץ האלה, אני פונה לאלוהים של אריאלה ושואלת אותו, מילא גזרת על האישה המקסימה הזו, אחת מהמובחרות שבראת, שיטיון מוחי, מילא היית גוזר עליה כסא גלגלים ומצב פיזי סיעודי, אבל למה גם וגם? גם לייסר אותה בחולי הגוף ולא להעניק לה תעצומת הנפש, לעשות דליט על התובנה שלה שמקשה כל כך בטיפול. למה ריבונו של עולם? למה? ליבי יוצא אליה למה נגזר עליה לסבול?
אמא ביום חלש. חמש דקות אחרי שהאחות הלכה מאמא המטפלת ואני גילינו שיצאו לה בטוסיק גם טחורים וגם פצעי לחץ כמובן במאבק משותף שטפנו לה, מרחנו משחות, הלבשנו והורדנו מהמיטה. כשחזרתי אחר הצהרים אמא ישנה. כל אחר הצהריים והערב ניסיתי לפתות אותה לרדת מהמיטה ולהחליף טיטול. דבר אל העצים והאבנים.... ואז בערך ב-11 ומשהו בלילה הרחתי את הריח.... המיטה היתה רטובה כולה מפיפי. כל הגופיה שלה היתה ספוגה. הבאתי שוב קערת מים חמימים עם סבון של תינוקות, חיממתי מכנסי לילה וחשכו עיניי פצע לחץ אחד נהיה גדול ושחור זאת בנוסף לגדולים.... שטפתי, מרחתי את המשחה שהאחות נתנה. ואמא נאבקת איתי. מעדיפה להשאר במיטה רטובה ומצחינה. אחרי צעקות עד השמיים וחזרה הצלחתי להושיב אותה על הכסא, בזריזות להחליף מצעים, החלפתי את הגופיה הרטובה באחת נקיה וחמה, הבאתי קפה חם במידה הנכונה שהיא אוהבת ואחרי שהיא שתתה, ראיתי שיש לה כאבים אז נתתי לה משכך. ואז הסיוט הגדול לשכנע אותה לתת לי להרים אותה למיטה. שוב צעקות שלה וגם שלי. בכי שלה ושלי. ואחרי כמעט שעה היא הרפתה מהמאבק בי ונתנה לי להשכיב אותה ולכסות אותה. אני מחטטת מחטטת בתוכי, מחפשת כוחות, אנרגיה טובה ו.... חרב מעין הכוח שלי הפך לביצה טובענית. אני כל כך חוששת מפצעי הלחץ האלה, אני פונה לאלוהים של אריאלה ושואלת אותו, מילא גזרת על האישה המקסימה הזו, אחת מהמובחרות שבראת, שיטיון מוחי, מילא היית גוזר עליה כסא גלגלים ומצב פיזי סיעודי, אבל למה גם וגם? גם לייסר אותה בחולי הגוף ולא להעניק לה תעצומת הנפש, לעשות דליט על התובנה שלה שמקשה כל כך בטיפול. למה ריבונו של עולם? למה? ליבי יוצא אליה למה נגזר עליה לסבול?