בעבר ביקשתי את עצת הפורום בקשר לנהיגה בישראל ומה ספציפי לנהיגה בארץ. עכשיו, אחרי המרחק שכיסיתי - ממצפה רמון לראש הניקרה, הכינרת וים המלח - הנה מסקנותיי.
ארבעה טיפים חיוניים לנהג זר בארץ:
1: נתיבים נעלמים תוך 200 מטר מהשלט ! מסוכן ביותר.
בחו"ל נהוג מרחק אזהרה של עד קילומטר ושילוט כל 200 מטר בקירוב כאשר נתיב עומד להיעלם בכביש מהיר.
2: בצמתים רבים יש שני נתיבים שמאלה.
זה קורה בעיקר אם יש פנייה חשובה ויכול לתקל נהג שלא מכיר את האזור ומתמקם על הנתיב השמאלי ביותר. במקרים כמו עלייה לכביש מהיר או פנייה משולבת שמאלה ואחר-כך ימינה צריך להתמקם בנתיב השני משמאל.
3: אין דרך מוסכמת לראות נדיבות לנהג אחר.
אכן הזהרתם אותי מהעובדה הזו, אבל זה טיפ חשוב. איך אפשר להיות במצבים שצריך לתת לנהג שלימינכם להשתלב מהרמפה או בפקק מבלי שתהיה לכם דרך ידועה לומר לו שאתם נותנים לו לעבור? הייתי הנהג משמאל ומאחורי הנהג המשתלב בכמה וכמה מצבים כאלו. בפקק סימנתי ביד פתוחה לשלום על השמשה הקדמית, אבל דבר כזה לא עובד בהשתלבות מרמפה לפניכם כשאתם צריכים לצאת ברמפה הבאה על אותו הנתיב.
4: בכבישים המהירים אף אחד לא נוהג במהירות החוקית, ולא בחוקית +10.
למעט מספר מצומצם של כבישים כחולים המהירות המותרת בארץ היא 90, אבל נסעו בהם ב 110 ומעלה. היו קטעי עבודה עם נתיבים זמניים צרים בסימון כתום ושלטי 70 שנסעו בהם ב 100.
אעלה בהמשך פוסט נוסף בשירשור על הבדלים מינוריים יותר, אבל לדעתי אלו הנקודות העיקריות שצריך למסור.
ספירת מלאי הנהיגה שלי עלתה ל 5 מדינות ו 2 טריטוריות, 2 מדינות בצד שמאל, 3 מדינות ו 2 טריטוריות בצד ימין.
החוויה האישית שלי, כי אחרי שביקשתי את עצתכם אני אשתף.
לפני ששכרתי את הרכב ביקשתי ממארחיי (שאינם נוהגים) לברר לי על חניה. לבניין הקודם שלהם לביקור שנדחה בשנתיים היה הסכם עם חניון שלידו. הם מסרו לי שלדירה שלהם יש מקום חנייה מתחת לבניין, אך לא ציינו אותו במדוייק על תצלום כפי שביקשתי. טסתי לארץ בקונקשן אז בין הטיסות אישרו לי שהם דיברו עם השכנים בבניין כדי לוודא שהמקום פנוי. הנחיתה היתה אחרי חצות וההגעה תוכננה לשעת בוקר מוקדמת אז זה לא מצב שיכלתי לרדת למטה להזיז את הרכב במקרה של טעות.
בנחיתה ואחרי הפרוצדורה של הקורונה התברר שהשכרת הרכב עדיין לא חזרה לטרמינל 3. הייתי צריך לקחת שאטל שהגיע כמעט עד השכרת הרכב ואז ללכת איזה חצי קילומטר. הפרוצדורה של ההשכרה היתה בסדר אבל לא הכי הבנתי את האימובילייזר. מסתבר שקודם מכניסים את הקוד ורק אחר כך המנוע פועל.
הרכב היה סוזוקי קרוסאובר נוראי שהחלפתי למחרת. גב המושב היה חסר אולי 5 מעלות כדי לעלות לזווית שבה אני יושב בעת הנהיגה. נהגתי בלמעלה מ 30 מכוניות בחיי ובכולן יכלתי להביא את המושב לזווית שלי חוץ מהרכב הזה. היה גם כפתור ששיגע אותי לחלוטין - מין כפתור שמזכיר איפה פעם היה המפתח. אני מסוגל לנהוג עם מפתח (כפי שהיה בכל רכב לפני הטסלה) או בלי מפתח (בטסלה) אבל לא ברכב עם כפתור שכל תפקידו להזכיר לכם שפעם היו שמים שם מפתח. בהגעה לרעננה לא היה לי מושג שצריך ללחוץ עליו כדי לכבות את האוטו. בטסלה P מטפל בכל הפרוצדורות האלו.
בפוסטים לפני הנסיעה אמרתי שצפיתי בכמה יוטיובים של נהיגה בכבישים הראשיים כדי לצבור יתרון ביתייות. זה השתלם ובענק. בליל ההגעה התכוונתי להסתמך על הסים הספרדי למידע ולהחליף אותו בסים ישראלי ביום למחרת. את הסים הבריטי השארתי בסמארטפון ולכן אם הייתי מפעיל אותו הייתי משלם איזה מנוי יומי כל יום. יתכן שבמקום Si הייתי צריך לסמס מילה אחרת בספרדית, בכל מקרה זה לא עבד או איתחל בין טרמינל 3 לאזור השכרת הרכב. חשבתי שאסע עם המפה פתוחה, אבל מחוץ למצב ניווט המסך נכבה אחרי דקה. בעבר הטענתי מראש איזו מדינה אחרת שהתכוונתי לנהוג בה לפני השגת סים מקומי אבל לא חשבתי שאצטרך לעשות זאת בארץ. יצאתי מנתב"ג בכניסה המשנית ללא GPS בנהיגה הראשונה שלי בארץ.
בצומת אל-על (?) השלט המטופש על אי התנועה כיוון לתל אביב אחרי שכבר הייתי בנתיב לנסוע קדימה. עברתי שלטים למקומות עם שמות כמו כפר טרומן ובני עטורת שידעתי שהם ממזרח לנתב"ג אז עשיתי פרסה ובכניסה לאיזה מושב וחזרתי בכיוון שהגעתי ממנו. בפעם השניה הייתי בנתיב ימינה לפני אי ההפתעות.
ידעתי שהמסלול הוא 1 - 4 - 531 / אחוזה ומספר רחובות מקומיים חד סיטריים. עליתי קודם על כביש 1 ואז על גהה, ידעתי מראש שיהיה צומת מרומזר במורשה הודות ליוטיוב של גהה. ב 3 בבוקר הכביש היה ריק ונעים לנהיגה, היו לי כמה הזדמנויות לחזור לנהוג בו בשעות אחרות מסביון. לקראת המחלף המגלומני של רעננה דרום (כיכר מערכתית במפלס ביניים היתה חוסכת הרבה מקום) החלטתי שאקח את 531 מימין כמו שאני רגיל בנהיגה בצד ימין ולא את אחוזה משמאל בצומת רעננה, דבר שקצת זר לי כי באזורי בספרד יש בעיקר מחלפים וכיכרות. היה שלט על שתי יציאות מאד קרובות, הראדונה לכפ"ס והשניה לרעננה, הצלחתי לפסוח על הראשונה ולרדת בשניה ששילבה אותי בכביש 531. דקה או שתיים בכביש וכבר היתה היציאה של שדרות בן גוריון, מאותו הנתיב שנכנסתי ממנו (תיכנון של מחלפים צמודים מדי). ירדתי ברעננה בן גוריון והמשכתי עד לכיכר של אחד מרחובות הרוחב המקבילים לאחוזה. פניתי לרחוב וממנו לא יצאתי בפנייה הנכונה לבית מארחיי אלא לפנייה ברחוב חד סיטרי שהביא אותי לאחוזה, שם הייתי מריך לעשות פניית פרסה לרחוב חד סיטרי אחר ממנו הגעתי סוף סוף ליעדי. בימינו להגיע למקום חדש ללא GPS בארץ שמעולם לא נהגתם בה זה הישג. עצרתי מול החניה בצד של הבניין שנאמר לי, היו שם 4 מקומות, 3 רכבים ונראה שהדיירים עשו לי טובה ופינו לאורח שבא מרחוק את המקום הרחב שבין עמודיו אין מקום לשני רכבים. עליתי למעלה לדירת מארחיי, היה שלט ברוכים הבאים עם שמי ומפתח במקום שסוכם עליו, ב 4 בבוקר א 2 שעון בריטניה הלכתי לישון שמח בהצלחת הניווט שלי.
בבוקר התעוררתי לסדרת סיכסוכי חנייה עם השכנים. יצאתי לאחוזה לקנות סים מקומי ואי אילו דברים. חזרתי לראות ג'ים חוסם לי את האוטו. במזל היה שם נהג והוא אמר לי שזו החנייה שלו ושהוא כמעט הזמין לי גרר. היתה חנייה פנויה בין עמודי הבניין, שמארחי אמרו שאחת החניות שם שלהם והשניה לא, אז העברתי את הרכב לשם. בערב דפיקה על הדלת - שכנה שאמרה שאני חונה בחנייה שלה. ביקשתי שתדבר עם מארחיי כשיחזרו מהסידורים שלהם. חצי הבטחתי לה לזוז כשהחניה שלי תסודר אבל ללא תו מקומי זה היה עולה לי יותר למצוא חנייה ללילה. מסתבר שיש איזו מכונית שאיש לא יודע עליה יותר מדי שמנצלת את החנייה הריקה של מארחיי. במזל הנהג היה שם ולמרות שלא ביררנו בדיוק למה הרכב חונה דווקא שם הסברתי שאני בארץ על רכב שכור למען מארחיי תושבי הבניין לתקופת הפסח. הרכב לא חסם לי את החניה לכל תקופת הביקור, ויכוח רענני על גבול הנימוס שהביא לתוצאה המיוחלת. מארחיי טענו שלא היה להם מושג על החונה המסתורי אך השכנה שחונה שם אמרה שזה כך כבר זמן רב.
ביום הראשון בארץ דיברתי עם חברת ההשכרה והחלפתי את הרכב ברכב של היונדאי עם מושב נורמאלי. הייתי צריך לנהוג בסוזוקי מרעננה עד פתח תקווה דרך הצומת שמתחת ל"מחלף" מורשה. זה לא היה קל עם מושב שלא תמך לי בגב. האיש של חברת ההשכרה ניסה להבין מה לא טוב לי בגב המושב וניסה להראות שהגב אכן עולה לזווית שלי - אבל אמרתי לו שזה לא ננעל בזווית כזו והוא ראה זאת בעצמו. כשהתיישבתי בהיונדאי המושב ננעל בדיוק בזווית שלי והיה מאד נוח. באיזה שלב של להסביר מדוע הסוזוקי לא מתאימה אמרתי לו שנהגתי בכ 30 מכוניות ובכולן חוץ מזו יכלתי לשבת בזווית שלי. בשלב מסויים הראיתי גם את האפליקציה של הטסלה. כשהוא מסר לי את המפתח של ההיונדאי והתלהבתי שזה מפתח הוא קצת לא הבין את ההתלהבות כי הרי בטסלה אין מפתח. הסברתי לו שהכפתור "כאילו מפתח" בסוזוקי היה מבלבל בעוד שאת המפתחות המתקפלים האלו אני מכיר משורה ארוכה של מכוניות שכורות (ועוד ידניות) בספרד.
אחרי ההגעה הסוערת כל השאר היה נוח יחסית, למרות שאולי פעם- פעמיים הפעלתי את הפנגו מאוחר או הפסקתי אותו מאוחר. למרות ההבדלים הנהיגה עצמה לא היתה קשה מדי אחרי שמתרגלים לשוני. את השבוע הראשון עשיתי בעיקר במרכז ולכן יכלתי לתזמן הץאת התידלוק הראשון לאחר הורדת המחירים. את הטיולים הארוכים ברחבי הארץ עשינו בפסח עצמו עם כל המוני עם ישראל בפקקים - אילוץ שנבע מההרכב המשפחתי של מארחיי.
