נגמר הקול, לפני שהתחיל
חוויות מההופעה של דני רובס במרתף 10, 19.5.06, חיפה (חיפה, עיר עם עתיד). ____________________________________________________ חששנו שיהיה תור (והיה) אז יצאנו מוקדם. הגענו כ"כ מוקדם, שעוד הספקנו לשמוע קצת בלאנס מבפנים, ורובס אחד צרוד מתמיד. הוא חימם את הקול, אבל זה היה נשמע כמו נסיון לחמם מנוע ישן ביום מושלג... לא ממש מצליח להתניע. תוך כדי חימום הספקתי לשמוע את רובס מזמרר קצת מתוך Kathy's Song (מה שהמס אותי לכדי שלולית דביקה) ובטבעיות עובר ל-Leaves That Are Green
. לו רק הייתי מפיקה, הייתי מריצה את רובס למופע "שירים שדני אוהב במיוחד", אין לי ספק שזה היה יוצא מוצלח ביותר (ואני לא אומרת את זה רק כי אנחנו חולקים טעם מוזיקלי משותף. אני אומרת את זה בעיקר כי אנחנו חולקים טעם מוזיקלי משותף...
). לא רק אנחנו הגענו מוקדם, כמות מכובדת של אנשים הגיעו זמן מה אחרינו, ויצרו תור מרשים. הפעם לא ראיתי אנשים שנשארו בחוץ, אבל המרתף היה מלא מפה לפה (או יותר נכון, ממם לפה) וכבר בשעה 22:00 הוא היה מרוצף בקהל אוהדים חם ונלהב. חשבתי לעצמי שזו תהיה הזדמנות פז להתחיל הופעה ישראלית בזמן, והוכחה שאפשר לחנך את הקהל הישראלי (קצת מכות חשמל והכל מסתדר בסוף). ההופעה החלה באיחור קליל של כמה דקות (כ"כ זניח שאם זה היה הקמלוט, כבר היו טוענים שההופעה התחילה לפני הזמן). רובס עלה לבמה והתנצל על הצרידות. סלחנו מייד, ואיך אפשר שלא? הערב הדגים דני את האימרה "ההופעה חייבת להימשך". חולה, עם כאב גרון, צרוד כפי שמעולם לא שמעתי אותו, עלה רובס לבמה ונתן מעצמו 110%. דבק במטרה ולא דופק חשבון לגרון, סיפר דני את כל הסיפורים והבדיחות, צעק בכל המקומות הנכונים, ושר כאילו אין מחר (מחר יש, אבל קול בטח לא יהיה). הוא פתח ב"הכי קרוב שאתה מגיע" (איזה כיף! בדמיוני השלמתי את כלי הנשיפה מהעיבוד המופלא של מתי
) והמשיך כמיטב המסורת ב"פנים ושמות". בעודו נותן לקהל לשיר את הפזמון כמנהגו מימים ימימה, קלט דני את הפוטנציאל הטמון במשוואה "שיר מוכר = קהל שר = זמר צרוד שר פחות" וזו היתה רק תחילתה של שירה בציבור מופלאה שהפכה למוטיב חוזר בהופעה (לא כולל "בום לה-לה", שאגב, שבר הערב שיא בזמן האי-דעיכה). בהמשך לא נפקד מקומם של "בדרך אל האושר", "כוחו של המשורר (או עניין של אושר)" ובאופן לא מסורתי היו הפעם יותר שירים מתוך האלבום הנ"ל, בפרט כאלה שרובס דווקא לא מרבה לבצע - "סיאנס", "הם לא ילמדו אף פעם" (וכמובן "איך הוא שר" ואנחנו עוד נגיע אליו). המשכנו עם "לא נרדמת תל אביב", "אחת מהבוהמה", "היא התיישבה ליד פסנתר" (אבל לשם שינוי לא פיצחנו גרעינים
). לפני ההפסקה (כן, היתה הפסקה! בהופעה של רובס! קטני השלפוחית ומכורי הניקוטין הצביעו בעד איתי) הספיק רובס לשתף את הקהל בגירסה המקוצרת של "אני בא הבית מהלילה". דני החליט להחליף ברגע האחרון את "נוסעת בעקבות האהבה" ב"הרגע האחרון", לשמחתי הגדולה (שיר נפלא לטעמי) אם כי גיליתי שדני שר את השיר בסולם קצת מבאס עבורי (כלומר, לא היה לי נוח לשיר, מה שלא כ"כ מפתיע למען האמת). עוד דברים שאותי תמיד משמחים, הם שירים מתוך "בגוף ראשון". רובס ביצע את "ציפורים כהות עפות לאט מעל העיר" ובאופן ספונטי (לבקשת גיא) את "כל מה שיש לנו יחד" (ביצוע מקוצר, גם בשל מצב הגרון וגם כיוון שרובס לא ממש זכר את המילים, למרות שניסיתי לעזור, באמת. בסוף ההופעה עדכנתי את רובס שעבור מקרים כאלה בדיוק יש שירונט באינטרנט הסלולרי עם מילים ל-כ-ל שיריו...
). כשהגיע תורה של אילאיל תמיר לעלות לבמה הם שרו יחד את "מכתב קטן", "אני מדבר" ובמקום "פעמון מצלצל" (אני ממש לא משוכנעת שזה שם השיר) או She's leaving home שהם לרוב מבצעים יחד, הפעם רובס הפתיע עם שיר רך ומקסים שנדיר לשמוע אותו מבצע בהופעה - "בואי" מתוך "מסגרות". אני לא בטוחה, אבל נדמה לי שזו היתה הפעם הראשונה שזכיתי לשמוע את "בואי" בהופעה, וודאי שבדואט. השיר השתלב בצרידות של רובס, שרק הלכה והחמירה לאורך כל הערב. "תשים לי עוד חרחור במוניטור" הוא ביקש מאיתי.
בשלב מסויים רובס החל להתבדח על כך שעכשיו הוא מבין זמרים שעשו מהצרידות קריירה. לחלל האויר נזרקו שמות - גידי גוב, אדם, רוד סטיוארט... (אני אחראית לאחרון). אם הזכרתי אמנים בינלאומיים, לצערי הפעם ויתר רובס על שירים נבחרים שכתבו לו לנון ומקרטני (קצת התבאסתי, בעיקר כי לא הצלחתי להגיע להופעת הביטלס ביום רביעי), אבל כן שר שיר של פול סימון (ההוא שכתב לו שירים לבלאנס) שהשפיע עליו ב"הכי קרוב שאתה מגיע" - Slip slidin' away. חוצמזה היה גם שיר אי-לקיחת-האחריות "זה לא אני" (וזו לא אשמתי שלא מצאתי איך לקשר אותו טוב יותר לפסקה). לא היה "יהיה טוב" (של ברוזה) וטוב היה (שלא היה). לקראת סיום קינח רובס ב"אל תעזבי אותי עכשיו" המצויין, "רכבות 68-80-88" הבלתי נמנע, וכמובן "איך הוא שר" (ממש בקושי, אז טוב שהקהל שולט במילים) שזכה לסיפור מקדים חדש (במקום סיפור בית הכנסת והגיטרה הראשונה של דני). אני לא אגלה לכם מה, אבל היה משעשע ביותר (וללא ספק מרענן עבור הותיקים). כשכבר היינו בטוחים שאין מצב ל"מחר הוא יחזור" רובס חזר להדרן, וכאילו אין מחר שר עם כל מיתרי הקול שעוד נותרו לו, וכיוון שכלי אחד לא הספיק הפעם, נעזר רובס בגיטרה חלק מהזמן (לשם שינוי) כדי לתת לשיר את העוצמה הראויה (אני אהבתי מאד את השילוב של הגיטרה, אני חייבת לציין). לסיכום: היתה הופעה מעניינת ושונה מהרגיל, ללא ספק. ככה זה הופעה של רובס - אפילו תחשוב שכבר ראית ושמעת הכל, אתה תמיד עשוי למצוא את עצמך מופתע. אני לא הופתעתי מההשקעה של רובס בקהל והרצון לתת מעצמו את המקסימום לאנשים שבאו לשמוע אותו - ככה הוא אוהב. לכן גם לא הופתעתי מהאהבה שהקהל הרעיף בחזרה. הערב היה ללא ספק קהל אוהד וחם ששיתף פעולה בכל מחווה, צחק, התרגש וזרם עם הזמר לאורך הנהר (התחלקנו במדרון ואכלנו מאותו מסטינג). "ולסיום: האהבה שאתה מקבל שווה לאהבה שאתה מעניק." נ.ב. בהופעה נכחה גם חברת הפורום כרמל ואף נצפתה מתרגמת את אחד השירים לשפת הסימנים. רובס אמר שיש לה יום הולדת, אז מזל טוב מותק!
חוויות מההופעה של דני רובס במרתף 10, 19.5.06, חיפה (חיפה, עיר עם עתיד). ____________________________________________________ חששנו שיהיה תור (והיה) אז יצאנו מוקדם. הגענו כ"כ מוקדם, שעוד הספקנו לשמוע קצת בלאנס מבפנים, ורובס אחד צרוד מתמיד. הוא חימם את הקול, אבל זה היה נשמע כמו נסיון לחמם מנוע ישן ביום מושלג... לא ממש מצליח להתניע. תוך כדי חימום הספקתי לשמוע את רובס מזמרר קצת מתוך Kathy's Song (מה שהמס אותי לכדי שלולית דביקה) ובטבעיות עובר ל-Leaves That Are Green
