מ-ז-ו-ע-ז-ע-ת! מה הייתם עושים?

  • פותח הנושא kby
  • פורסם בתאריך

kby

New member
מ-ז-ו-ע-ז-ע-ת! מה הייתם עושים?

חנות בירושלים. בקופה עומדת אמא ומשלמת. אחריה תור של עוד חמש אמהות ובקצהו העגלה של הראשונה, עם ילד, וילדה כבת שנתיים צווחת עד לב השמיים "מאמה". האמא בקופה כאמור, מתעלמת, אפילו לא מחייכת אל הילדה או משהו. הילדה מרוחה בנזלת על כל הפרצוף, כולל כזאת שמלפני כמה שעות... מזל שאמיצה אחרת בתור שלפה ביסקוויט, כך שאני שלפתי טישו וניגבתי את הילדה, ליטפנו את ראשה עד שנרגעה. האמא סיימה לשלם אחרי דקות ארוכות. ניגשה, לקחה את העגלה ויצאה כאילו כלום... אני מזועזעת. כואבת. הצרחות של הילדה מהדהדות. ההרגשה הכי נוראית בעולם של חוסר אונים מוחלט. מה הייתם עושים? (לפחות חוכמה בדיעבד...)
 
לא הייתי עושה כלום. זה באמת מזעזע

אבל אני מעדיפה לא להתערב כשאני עדה למקרים כאלה. ונגיד והיית מעירה לאמא, את חושבת שהיא היתה עושה משהו כדי לשנות את המצב
רוב הסיכויים שהיא היתה מתעלמת או מבקשת ממך לא להתערב.
 

kby

New member
להגיד לך מה?

היה לי חשק להרים את הילדה על הידיים ולברוח. ממש ככה הרגשתי. איך אפשר לשמוע את הילדה שלך בוכה ככה ולהתעלם? צורחת ממש- לא משהו שנשמע כמו פינוק או סתם הצקה אלא ממש זעקות שבר הכי נוראיות שיש. בצירוף עם הלכלוך על הפנים של הילדה אני פשוט מדמיינת כל הזמן את ההזנחה הכי גרועה שיש וזה כואב מבפנים שילד צריך לגדול ככה. מה שכן- אחרי שהאמא יצאה אמרתי תודה לגברת שנתנה את הביסקוויט... למרות שהיא נראתה לי באותו חוסר אונים שלי.
 
אל תביני אותי לא נכון - התיאור

שתיארת היה קשה, אבל מצד שני - מה יכולת לעשות
לא מדובר כאן בהקטנת ראש או בטמינת הראש בחול, אבל לפעמים עדיף לא להתערב. אני לא מצדיקה את האמא הזאת שנתנה לילדה לצרוח בעגלה ולהיות מוזנחת. ונניח שהיית מעירה לאמא הזאת, זה היה משנה במשהו את המצב
 

נ ס ע

New member
תני לי רגע להציג את הצד השני

אתמול עדי היה בלתי נסבל. נסענו שעה לבקר את ההורים של מס' 2 (סיבה טובה להקיא, לפי דעתי לפחות). כל הדרך שאגות. הוא הראה לנו מאיפה משתין ה
כשהוא צורח - מהאף. גועל נפש ברמות בינלאומיות. וכן, בדקתי את הכסא. לא השתנה בו כלום. כל הדרך הביתה, אותו סיפור. ואיך שיוצאים מהאוטו, חזר הילד לקדמותו, מתוק כתמיד. רק שני ההורים, שערותיהם סומרות. היום בבוקר. אני מנסה לצאת מהבית. תיק של גן, תיק של עבודה, תיק עם שטויות אחה"צ לגינה, חבילת ענק של טיטולים ושקית עם אוכל בשבילי. עדי דורש על הידים. איפה יש לי מקום על הידים בשביל ילד ששוקל 13 ק"ג
הנחתי את הדברים, הזמנתי מעלית, הבאתי הילד, הגיעה המעלית, הכנסתי את הילד, הורדתי מהידים והסירנה מתחילה לעבוד. התעלמתי. הכנסתי את הדברים ואחרי נכנס ילד מהקומה שלנו. מה שהוא חשב עלי, בטח דומה למה שאת חושבת על האמא הזו מהקופה. ואני? אני רק רציתי להעלם. שנגיע כבר לאוטו ויהיה שקט. מסקנה ? אל תשפטי.
 

kby

New member
אבל לא התעלמת ממנו, נכון?

ואני מרשה לעצמי להניח שלא הייתה מרוחה לו נזלת מאז אתמול על הפנים... לא יכולה לדמיין אמא אחת שאני מכירה שהייתה מגיבה בכזאת אדישות. ילד בוכה- בהחלט קורה. אבל אומרים מילה, זורקים מבט, נותנים משהו ביד... לעמוד כמה מטרים משם ולהתעלם לגמרי? אני בטוחה במאה אחוז שאף אחד שאני מכירה לא נמצא בצד השני של סיטואציה כזאת בדיוק...
 

נ ס ע

New member
התעלמתי ממנו כמו שלא התעלמתי

ממנו בחיים שלו. והנזלת? שניה קודם ניגבתי ועכשיו היה מרוח עד האוזניים ומתחת לסנטר. לא יכולתי לשמוע אותו יותר. רק אחרי שהוא והתיקים היו באוטו מצאתי את הטישו שלי. דקה ושלושים הילד לא נוגב ונראה כאילו שחה בדלי של נזלת. מצד שני, בקופה זה עוד לא קרה לי
 

מירי,

New member
אני יודעת על מה את מדברת....

בן כבר גדול יותר... אבל אני בהחלט יכולה למצוא את עצמי בסיטואציות האלה...הרבה פעמים כשהוא נכנס לפינות הללו הוא לא ייתן לי להתקרב אליו וייראה בערך כמו בתאורים של קרן, אבל אם פתאום יבוא אדם זר וינגב לו את האף פתאום החיוכים ועוד ייתן לו ביסקויט פתאום החיוכים הכי מתוקים שלו יופיעו - ותאמינו לי שלבן יש חיוך מתוק...
 

נ ס ע

New member
ממש ככה !

אם משהו היה מנסה לגעת בעדי, הוא ישר היה נדבק אלי, עם הנזלת והכל. ממשיך לצרוח, אבל בין הרגליים שלי. כבר אמרתי שהוא בן שנה ועשרה?
 
קרן

הרבה פעמים לאיה מרוחה נזלת ואני לא מנגב לה. למה? כי מרוב ניגובים האף שלה מתחיל להפצע!! אז שתהיה מרוחה. שתמרח על הבגדים שלה ושלי. לא אסטטי- אבל לא פוגע. אז הנזלת זו באמת לא דרך לשפוט. הצעקות זה הדבר האמיתי נכון? וכתבתי לה למטה איך איה צורחת כאילו מי יודע מה עושים לה כאשר אנו מרדימים אותה. ובטונים שונים לגמרי. הכלבה שלי בוכה כל יום כשאנחנו הולכים לעבודה (היא התרגלה אבל אחרי השנה האחרונה שכחה שוב) עד ששכן בבית הקודם חשב להתלונן אצלנו לצער בעלי חיים. זה שהיא הגיע משם ולכן חרדת הנטישה שלה זה דבר אחד, אבל הוא לא יכול לדעת את זה, נכון? זה נראה (ונשמע) שונה לחלוטין. זה שהיא הכלבה האושרת ביותר במזרח התיכון זה דבר אחר....
 

kby

New member
ההשוואה מאוד מדברת אלי...

גם לנו היה שכן עם כלבות שבכו איימים כל פעם שהוא יצא מהבית... רק ששם ידעתי שהן מטופלות היטב ופשוט שונאות להשאר לבד. מנסה להרגע עם כל מה שאמרתם, אבל איכשהו זה נראה לי שונה...
 
יש לי רעיון לניגוב אף שלא פוצע

גם אצלי הייתי מנגבת אפים של בנותיי כמעט עד זוב דם. וגם לעצמי, שאני אלרגית כמעט לכל דבר ובכל עונה פעמים רבות התייבש לי האף מניגובים ונהיו לי פצעים. אז מצאתי שיטה נעימה יותר לניגוב האף - מגבונים לחים. נעים יותר למנוגב וגם למנגב ומשאיר את האף נקי ולא כואב.
 

kby

New member
בעיקר אלא המיוחדים לאף שהם נטולי

אלכוהול אז הם גם לא שורפים... או בברז עם מים! וכשהאף נהיה מיובש כזה אותה משחה של הטוסיק ממש עוזרת (אורה קרם)...
 
משתמש

וחוץ מזה שאני נראה מגוחך בעיני עצמי, אין לזה שום אפקט. אם מנגבים בעדינות, גם נייר טואלט רב שיכבתי מצויין. אם מנגבים כמו שמנגבים בגן- גם אלוהים לא ישאיר את האף לא פצוע...
 

נ ס ע

New member
תני לי רגע להציג את הצד השני

אתמול עדי היה בלתי נסבל. נסענו שעה לבקר את ההורים של מס' 2 (סיבה טובה להקיא, לפי דעתי לפחות). כל הדרך שאגות. הוא הראה לנו מאיפה משתין ה
כשהוא צורח - מהאף. גועל נפש ברמות בינלאומיות. וכן, בדקתי את הכסא. לא השתנה בו כלום. כל הדרך הביתה, אותו סיפור. ואיך שיוצאים מהאוטו, חזר הילד לקדמותו, מתוק כתמיד. רק שני ההורים, שערותיהם סומרות. היום בבוקר. אני מנסה לצאת מהבית. תיק של גן, תיק של עבודה, תיק עם שטויות אחה"צ לגינה, חבילת ענק של טיטולים ושקית עם אוכל בשבילי. עדי דורש על הידים. איפה יש לי מקום על הידים בשביל ילד ששוקל 13 ק"ג
הנחתי את הדברים, הזמנתי מעלית, הבאתי הילד, הגיעה המעלית, הכנסתי את הילד, הורדתי מהידים והסירנה מתחילה לעבוד. התעלמתי. הכנסתי את הדברים ואחרי נכנס ילד מהקומה שלנו. מה שהוא חשב עלי, בטח דומה למה שאת חושבת על האמא הזו מהקופה. ואני? אני רק רציתי להעלם. שנגיע כבר לאוטו ויהיה שקט. מסקנה ? אל תשפטי.
 

Shellylove

New member
מזדעזעת כמוך!

אחת הסיבות שאני לא מתלהבת מגינות ציבוריות, היא כי כמעט תמיד אני נתקלת בהתנהגויות הוריות שמעצבנות אותי ואני, כמובן, לא יכולה לעשות/להגיד כלום.
 
אני משתדלת לא לשפוט

זה נשמע מזעזע כמו שאת מתארת את זה, אבל מה את יודעת על הרקע. פעם ילד משתטח על המדרכה וצורח נראה לי כמו הורים מתעללים והיום אני יודעת שזה ממש לא ככה. חוץ מלהרגיע באופן רגעי כמו שעשית את לא יכולה לשנות שם כלום. ולגבי הנזלת, מה לעשות שילדים שונאים שמנקים להם כל רגע, וכשהם מנוזלים זה בטונות, ובקיץ זה מתיבש מיד ונראה שזה שם כבר כמה שעות. אז בגלל שלך מפריע לראות את זה האמא צריכה לנגב כל שניה? אני לא מנסה להצדיק את האמא או לבקר אותך, רק ממליצה לא לשפוט לפי דקה אחת שיוצא לך להתבונן במישהו.
 

kby

New member
אז הנה אני אגיד לך מה...

(ואני מרגישה שאני לא מצליחה להעביר את ההרגשה הנוראית שלי אליכן, זה לא היה סתם מקרה של ילד שלא נראה לו באותה שניה מה שאמא שלו רצתה, כבר ראיתי כמה ילדים בוכים בחיי...) כשניגבתי לה את האף, לא רק שהיא לא התנגדה, אלא הביטו בי שתי עיניים גדולות ויפות עם המבט הכי צמא למגע שיש... היא ממש הושיטה לי את הפנים שאנגב אותה... פשוט נראתה לי הכי צמאה בעולם ליחס!
 
למעלה