מתפלספת על אכזבה

[יונה לבנה 1]

אוקיי

רק מילה אחת ,מעולם לא אמרתי את המשפט המגעיל -"אמרתי לך",כל השאר בחירה שלך.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

יונתי מתוקתי../images/Emo25.gif

לא אמרתי שאמרת את המשפט המגעיל "אמרתי לך", רק בגלל שאני פוחדת לשמוע אותו, אני לא "אבכה" לאחר מעשה... ואני אוהבת אותך מאוד. מקווה שאת יודעת את זה. (בעצם אני בטוחה שאת יודעת את זה)

 

[עוד קרן אור]

די קשה לי כל השירשור הזה.

לא בגלל הדיון על האכזבה. את התאוריות השונות על הנמכת ציפיות כדי להנמיך את האכזבות אני מכירה ואני חושבת שדרכי ההתמודדות של רוב האנשים הן וריאציה על הנושא הזה. אני מכל מקום לא מכירה דרך להנמיך ציפיות לאפס ואם אני מתאכזבת מדברים, זה חלק מהחיים. מה שקשה לי זה הדיון הצדדי שהתפתח על חברות ומהותה. אין לי ספק שיש מערכות יחסים בין אנשים שבנויות על צורך הדדי ואין לי ספק שכאשר נעשה למישהו רע במערכת יחסים מסוימת, הוא בהחלט צריך לצאת ממנה. אבל מכאן ועד הגדרת החברות כמערכת של אינטרסים הדדיים, רחוקה הדרך. אני חברה של מישהו/י בגלל שאני חשה כלפיו משהו, בגלל שכיף לי לדבר איתו, אני מצליחה להבין את מה שמניע אותו ונוח לי לדבר איתו. לפעמים חברות מתפתחת מתוך רצון לעזור למישהו, אבל לא כל מי שאני רוצה לעזור לו, אני גם חברה שלו. לפעמים חברות מתפתחת מתוך חוש הומור משותף, מתוך סמיכות גאוגרפית, מתוך הרבה דברים - אבל בסופו של דבר, כדי שהדבר הזה יהיה "חברות" ולא סתם איזו מערכת יחסים "פרווה", חייב להיות רגש. ובעקבות הרגש הזה, יש גם הרבה מאד דברים שאני מוכנה לקבל מחבר או מחברה, שלא הייתי מוכנה לקבל מסתם אחד. דברים שאני סולחת עליהם, דברים שאני מוכנה לקבל בהבנה למרות שהם לא טבעיים לי, ועוד כהנה וכהנה. עניין הדדיות האינטרסים וההתחשבנות הנלווית מאד לא מדבר אלי. עובדה שיש לי חברות שאני מדברת איתן לעתים רחוקות, בגלל נסיבות כל מיני, ואנחנו בכל זאת חברות - ואנשים שאני מדברת איתם יום יום, ויש לי איתם זהויות אינטרסים אלו ואחרים, והם לא חברים שלי. אני יודעת שאני לא ממש ברורה בעניין הזה, אבל למרות שאולי זה לא אופייני לי, רציתי להגיד שחברות זה לא דבר שאפשר לנתח, כמו שאהבה זה לא דבר שאפשר לנתח. ובהקשר אחר לגמרי, האהבה הטובה ביותר היא זו שבה בני הזוג הם גם חברים טובים. אין מתכון טוב מזה. שבת שלום!

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

קרן, חותמת על כל מילת זהב שלך../images/Emo45.gif

לא יכולתי להגיד את זה טוב יותר. אמרתי כבר קודם את דבריי בשרשור הזה, אבל את הוספת והדגשת ואני מסכימה איתך לגמרי. חזקי ואמצי, יקירתי. ושבת שלום לך, שחר

 

[יונה לבנה 1]

היי קרן,בוקר אור

לפני הכל אני רוצה לחדד שכמו כל דבר בחיים לא חייבים להסכים איתו ואין צורך שיהיה לך או לאחר קשה,אנחנו רק אומרים את דעתנו. אני אתייחס לחלק הצדדי בדיון והוא האינטרסים ההדדיים,הצרכים בבחירת בן זוג. קרן,אני מאד מתחברת לתיאוריה של פרוייד ומשם אני לוקחת את הדברים שנראים לי מתאימים,תורת המעמקים כפי שאת יודעת מדברת בין היתר על בחירה גם מתוך הלא מודע,כן בחירה של בן זוג או חבר ,גם שכנה או ידיד. עיקרו של דבר הוא,שאת בן הזוג בוחר אמנם האדם עצמו,אבל למעשה הבחירה נעשית ע"י חלק מהוויתו שאין הוא מודע לו,ובכך בוחר לו בן זוג המתאים לצרכים המסויימים והלא מודעים שלו.רוב האנשים אינם יודעים זאת ומתנהגים כאילו בחרו בצורה הגיונית ושקולה,ולכן לדעתם ילך הכל טוב והגיוני. נכון שאנו נישאים מתוך אהבה ומצפים למימוש שאיפות רומנטיות בנישואים,אך הבחירה באה מתוך צורך לרפא את בני זוגינו. מילה על הבחירה עלא מודעת בבחירה שלנו את בן זוגינו הנעשית ע"י הלא מודע אנו מחפשים מישהו שדרכו נהיה שלמים ושפצעי ילדותנו ירפאו,לשם כך נושא עימו תת המודע זכרון מפורט של בן זוג מתאים,ומקווים שבני זוגינו ימלאו את החללים הפסיכולוגיים שהותירו אחריהם הורינו הבלתי מושלמים, ואז אנחנו מתאהבים באדם שיש לו גם התכונות החיוביות וגם השליליות של ההורים הלא מושלמים שלנו. אנו חפצים לקבל מה שלא קיבלנו בילדותינו מאדם הדומה לאנשים שלא סיפקו את צרכינו. קרן,על קצה המזלג,אני בטוחה שתתני לזה מקום למחשבה.

 

[יונה לבנה 1]

עלא- הלא מודעת

 

[azaria]

והאבולוציה???

זה נשמע מתכון בדוק לשימור והעצמת הדפקטים. אנחנו מחפשים ומוצאים מישהו דפוק כמו ההורים שלנו ואז מקימים איתו בית בשביל ילדינו. הם יראו אותנו הדפוקים וילכו לחפש בני זוג עם אותם דפקטים. וכך הלאה והלאה. זוגות עם חסרונות אמורים לא לאהיות מוצלחים כל כך. להיפרד לפני סוף דרכם. לא להעמיד הרבה צאצאים. או בקיצור, לגמור את הקריירה של השרשרת האבולוציונית שהם הקצה שלה. האבולוציה, שהיא "ניסוי ותהיה" אחד גדול, מתפזרת לכל מיני כיוונים ורק המוצלחים (מכל מיני בחינות) הם המחזיקים מעמד וזוכים להקים עוד ועוד דורות שממשיכים להתפתח מהם. בעוד ענפים חלשלושים ודלי תכונות מוצלחות, נשברים ונושרים או סתם קמלים להם. האנשים האומללים שתיארת, אלא שמחפשים בני זוג עם מגרעותיהם של הוריהם, מבטיחים לעצמם כמעט בוודאות שהם הולכים לכיוון ללא מוצא דארוויניסטי. הם מכחידים את עצמם. דווקא אלה המחפשים בני זוג טובים יותר מהוריהם, הם המשפרים והמתקדמים.

 

[יונה לבנה 1]

עזריה כתבתי מחפשים גם

תכונות חיוביות וגם שליליות. לדעתי רק מודעות יכולה לשפר את הבחירה ולהביא לחיי זוגיות יותר טובה. עזריה ,למרבה העירוניה לא כך צריכים להיות פני הדברים,אפשר לשנות את מוסד הנישואים גם ברמה האישית וגם ברמה החברתית ולהופכו למוסד בעל עוצמה שישנה את פני החברה.הנישואים הרומנטיים המודרנים שהופיעו במהלך ההתפתחות האנושית הם תרומה רבת ערך לנפש האדם יש בהם פוטנציאל מיוחד במינו לריפוי פצעי הילדות ולהגברת צמיחתנו הרוחנית.אנחנו נתפסנו לרעיון שעלינו לפרק את נישואינו כדי לצמוח ולהשתנות,אבל אפשר לשנות גם מתוך המערכת . לפעמים נדמה שאם נפרק מערכת קשה נמצא את האושר באחרת ,ואז אנחנו בוחרים שוב ללא מודעות מישהו שונה לחלוטין אך מגלים ששוב זה לא מציאה גדולה.הדפוסים נשארים אותם דפוסים ולמרות שהשותף אחר אנחנו מוצאים את עצמנו כמעט באותו המקום. אם נעשה עבודת מודעות ונגלה את דפוסי ההתנהגות שלנו את פצעי הילדות נבחר ממקום של מודעות שבן זוגנו אינו הרופא שלנו וכו" יש סיכוי גדול יותר להצליח. אכן יש גישות שונות ותיאוריות רבות,וגם אם אין הסכמה הדיון מאד מענין. ועל כך תודה.

 

[azaria]

רוצה שאכין לך טבלה באקסל?

שם תוכלי לרכז את התכונות הנדרשות, התכונות הקיימות, דירוג החשיבות של כל תכונה ביחס לאחרות, ויהיה מקום להזין את האינפורמציה על כל אחד מן המועמדים הפוטנציאליים ואז בשורה התחתונה יחושב אוטומטית הציון שלהם. זה יקל על האנושות לבחור את בני הזוג הנכונים לפי הנוסחאות האלה. טוב, עכשיו תירגום מצינית לעברית: מה שאת מתארת הוא מאוד סכמתי וקר ומחושב. קשה לי לחשוב שכך הדברים עובדים. הרי קולנו מכירים את התחושה הזו של הקליק. כאשר נופל האסימון ש "זהו זה". זה לא כתוצאה מחיפושים ומציאת האדם ימתאים לדרישות מוגדרות מראש. ומה שהכי מוזר זה שאני הקר והמחושב יוצא להגנת כבודה של הרומנטיקה והאהבה והכימיה הבין אישית.

 

[יונה לבנה 1]

צר לי שהדברים כל כך קרים

צר לי שאתה מתייחס באופן ציני. תת המודע אכן עובד כמו תוכנת אקסל....... אני רואה שאתה מתחיל להבין. אין לי ויכוח עם תחושת הקליק,אך כשאנחנו מנסים לברר מה היה הגורם לקליק ,אנחנו נמצא שישנם דברים בעומק שהקליקו אותנו. עזריה אני חייבת לציין שלא קיבלתי את הרושם שאתה אדם קר,מהיכן זה יצא לך?

 

[azaria]

סליחה על הציניות. גם כזה אני.

אני כל מיני דברים. קר, ציני, מחושב, רומנטי, רגשני, חם ואוהב, ועוד כל מייני דברים וכמובן גם ההפך מהם. בקיצור, אני בן אדם. ולגבי האקסל... בסופו של דבר אפשר למפות את כל העולם לאקסלים ולנוסחאות ולכללים. אבל רמת המורכבות וכמות המשתנים כל כך גדולה שזה בלתי אפשרי. המחשב הכי חזק ומשוכלל שקיים כיום לא מסוגל לעשות דברים שכל תינוק עושה כבר מרגעי החיים הראשונים שלו. (כמובן שיש דברים בהם מחשבים עולים על מוח האדם, אבל הם בודדים ומוגבלים לתחום צר מאוד) בקיצור, האקסל שהצעתי לעולם לא יוכל להגיע לתוצאה האמיתית שבן אדם חי היה מגיע אליה. לאקסל יהיו קליקים שונים מאשר לאדם. וזאת בגלל אין ספור פרמטרים בחייו ובאופיו של האדם המסויים. איך אפשר להכניס לאקסל למשל את העובדה שבכיתה ג' היה איתך ילד מעצבן ושבגלל זה כל האנשים בעלי אותו שם כמוהו מאבדים כמה נקודות בחישובי הקליק? וזה רק פרט אחד קטן בחייו של אדם אחד...

 

[azaria]

ובדיחה רלוונטית שנזכרתי בה

אחד נכנס למספרה עם תפוח אדמה קפוא על ראשו. שואל אותו הספר, מה יש לך בראש? עונה האיש: זה לא בראש. זה בטטה קרה! רמז למי שלא מתגלגל על הרצפה או לפחות מחייך... תאמרו את המשפט האחרון הקול רם.

 

[עלמה 3]

ווי ווי עזריה

טוב כבר הבנתי שאתה פסימי ועכשיו גם הבנתי שהעמדות שלך בדר"כ אקסטרמיות... אבל לא חשוב , זה אתה ובהחלט בן אדם. התת מודע או הבטטה קרה כמו שאתה קורה לזה היא אקסיומה. מליוני אנשים אהבו את הסרט " אי טי" , כאשר רבים כך כך מפגינים רגשות כה עמוקים ופירשו את הסרט שעורר נימים חבויים בנפשנו. היה שם קטע או תמונה אחת שנגעה במיוחד לתת מודע הקולקטיבי שלנו. כש- אי. טי. הנעזב לוחש, " הביתה אליוט , הביתה !!! מלותיו נוגעות בגעגוענו העמוקים ביותר, מיליונים מכל גיל ומכל תרבות בכו. אני בכתי משום שעדין ואני מאמינה שבעוד הרבה נפשות קיים עדין בבפנוכו הילד/ה שבי ואני חושבת שבכל אחד מאיתנו קיימת (או היתה קיימת לפחות )מידת ריקנות, למרות מאמצים בלתי נלאים להשיב ולרצות את הילדות או הילד/ה הפנימי. אני בטוחה שכל אדם עובר בחייו מסע נפש, השבת הילד במסע מעוררת לרבים מאיתנו שמחה, גילוי , ביטחון והצפה של מקרים שחבויים בנו ולא חשוב גם אם אנו נמצאים במקום של הצלחה וגם הצלחנו להשיג את מטרותינו ולהגשים חלומותינו, יש גם כאלה שמתכחשים בכלל. וגם כשאנו מגיעים למקום שהשתוקקנו בכל מאודנו, גם יש אכזבות קלות בדרך. וכל מקרה בהרבה מקרים בחיינו גם כבני 90, יוצא לנו לצאת למסע אפל, שמחזיר אותנו לילדות וגורם לנו לחיטוט בתת מודע או הבטטה הקרה.

 

[azaria]

פסימי מלאכותית. בבסיס אופטימי.

הפסימיות מולבשת מלאכותית מסביב לאופטימיות שהיא הטבעית והבסיסית אצלי. ההלבשה נועדה להגן על האופטימיות הנאיבית מפני אכזבות. האכזבות נבלמות בשכבת המגן הפסימית במין אמירת "ידעתי שהכל יידפק. הנה גם זה נהרס, כמו שאמרתי תמיד". אבל ברוב המקרים אין לחנטריש ההוא את הנחת לקשקש ככה. לרוב יוצא בסדר ואז זה מגיע פנימה אל האופטימיסט שבי שמתמוגג לו מנחת. כי הרי רק חדשות טובות הוא מקבל כל הזמן. אבל לגבי האסטמיות... אני די מסכים איתך. אני נטוה להיות די קיצוני בדותי. או שזה כן או שזה לא נכון. לגמרי. האפורים לא כל כך שייכים לתחום הדיעות אצלי. בתמונות שחור לוון יש גווני אפור. לא בשאלה פשוטה של נכון או לא נכון. זה די קיצוני. כי לא כל העולם יכול להיכנס למסגרת של נכון או לא נכון. אבל זו די המסגרת היחידה שאני מסתכל דרכה. ולגבי הילד שבתוכנו... לי אין ילד בתוכי. אני עדיין הילד ההוא. אין לי מבוגר "מבחוץ", חוץ אולי מן המראה והמילימטר הראשון של קליפת ההתנהגות. (רולן, בואי נשנה את שם הפורום ל "מורכבות ושיחות נפש" ? ... )

 

[doבי]

עזריה - המקור לחתימה?

כמי שלאחרונה קורא הכתוב בפורום זכויות ומוגבלים, חתימה של מר ברנדן, היא כזו. התוסף של ה"לייט" - זו אכן הברקה שלך. מברוק! יש לזה שני מובנים- 1. דיסק-לקטי-מאחר 2.דיסלקט-קל. ההומור - יפה לבריאות. אז קח- חיוך רחב חיבוק חזק מילה טובה שום הון שבעולם לא ישווה לזה, doבי, החבר המורכב -החד משפחתי בעליל, שאצלו זה הגיל, וגם התרגיל...

 

[עוד קרן אור]

בדבר אחד אני מסכימה לגמרי...

שאנחנו לא מסכימות בעניין הזה. אני לא מאמינה שאנחנו בוחרים את בני-זוגינו, ידידנו, שכנינו מתוך איזה צורך של התת-מודע. פשוט לא הגיוני בעיני, בעיקר מכיוון שאני מכירה יותר מדי מקרים שבהם התחברתי עם מישהו ב"קליק" הזה שעזריה דבר עליו, בלי לדעת עליו שום דבר מלבד מראה, סגנון דיבור - וקשה לי מאד לקבל שתת המודע שלי מילא צ'יק-צ'ק טבלת אקסל ובחר את הקליק הזה. מה לעשות. אבל מכיוון שבאופן כללי יש הרבה מאד בתאוריות של פרויד שלחלוטין לא מדבר אלי ואני לגמרי לא מקבלת, לא מפתיע שאנחנו לא מסכימות אם את כן מחסידיו. ובהחלט אני נותנת לכל הדברים שנאמרו מקום למחשבה, ומודה לך שאמרת אותם.

 

[*יערית]

שחר יקרה

ראשית וקודם כל שמחה לראות אותך שוב ביננו

, אמרתי ואומר שוב... ביום שתחליטי שאת שם עבור עצמך קודם כל...לא תחכנה לך אכזבות, לא תהיי כלי שביר ,מבפנים תרגישי טוב עם עצמך, מהמקום שלך...לא ממקום של רצון לאחוז בכמה שיותר ידיים אוחזות בנפש...מהמקום שהנפש שלך חזקה איתה ויודעת איפה טוב לה לשהות. אמרתי ליונצ'וק...לומדים..כל החיים לומדים , מתאכזבים{וזה לדעתי החלק היפה של החיים}כואבים וצומחים..לא צומחים באותו כיוון..אלא משנים כיוון, מדברים על מה שמצפים,בקול רם שקול העולם ואחותו ישמעו אני כאן בשביל עצמי קודם כל זה לכשעצמו ייתן לך נקודת זכות ואך מגן בתת מודע באופן מידי. אני בכלל מובנת?

 

[עלמה 3]

יעריקה את מובנת מאד ../images/Emo24.gif

כתבת יפה מאד

דו'ז פ'ואה (12) (בסרפתית)

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

יעריתוש, את מובנת בהחלט../images/Emo25.gif

 

[*יערית]

איך דו'ז פו'אה?../images/Emo10.gif

כמה שגיאות כתיב..כמה בילבול... כנראה שלא עוברים עלי ימים רגועים וזה מתבטא בכתיבה שלי

נעביבשקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק וואחשתיניק הווי הווי