לא התאפקתי וקראתי את השרשור שלך
למרות שהבטחתי להתנזר מתפוז כמה ימים, שלחו לי מייל וגם התקשרו להגיד לי שפתחו לי שרשור בפורום אחר שבו פעם הייתי חברה אהובה ואהודה, זוכרים את ההודעה הכואבת ששלחתי פעם על הסיפור הזה? בקיצור, קראו לי שם לחזור הביתה... ונעניתי, לא יכולתי שלא. אני זקוקה למה שהתכנים בפורום ההוא מספקים לי מבחינת הראש והנפש. בכל מקרה, כשנכנסתי לשם, נכנסתי גם לכאן, איך לא, וראיתי מה שכתבת יונה. ואני חייבת לציין שאני מתחברת לנושא מאוד כי אני למודת אכזבות. התאכזבתי קשות מאמא שלי. כל חיי. אני גם מאוכזבת ממנה מאוד היום אבל פחות עסוקה בזה מפעם. התאכזבתי מבני זוג. התאכזבתי מחברות שהרגשתי ש"בגדו" בי ובמה שהחברוּת שלנו הייתה בשביל שתינו. התאכזבתי ממעסיקים שעבדתי אצלם ולא העריכו אותי לפעמים מספיק. התאכזבתי הרבה. פעם, זה היה אוכל אותי. היום - זה גם אוכל אותי אבל יש תחומים שהתפייסתי איתם יותר, כמו למשל, הנושא של אמא שלי שפעם אכל אותי מבפנים והיום הרבה הרבה פחות. למה אני מתאכזבת? באופן אישי? כי יש לי ציפיות מיחסים הדדיים. בכל מעגל בחיים יש יחסים של הדדיות, כי אנחנו חיים בחברה. בזוג, במעגל חברתי, תעסוקתי, שכנים בבניין ועוד. אם היינו חיים על הירח, כנראה שלא היינו מתאכזבים. שם חיים לבד. אבל... אני מאוד לא אוהבת את המילה קורבנוּת ומסכנוּת בהקשר הזה. בעיניי, שימוש במילים האלה, כשמתארים אדם כאוב ומאוכזב, זה סוג של יומרנות, התנשאות וזלזול ברגשות של אחר. עלמה, לא ייתכן שלא נפגעת עד כאב פיזי ממש, בלב, מאנשים בחייך, והתאכזבת מהם ושחית בחרא הזה של הכאב, עד שהתאוששת. האם היית קורבן? קורבן של האכזבה שלך? מה פתאום? היית אדם כאוב שהרגיש נבגד, הרגיש רע, הרגיש לא מתוגמל רגשית, פגוע. ובצדק!! להפוך את עצמך עבד לקורבנוּת ולמסכנוּת בגלל שכואב לך, זו התכחשות לרגשות, בעיניי. זה קהות של הרגשות. וזה רע. לדעתי זו חוסר התמודדות עם הכאב האישי שלנו ועם הרגשות שלנו. צריך לדעת לקבל את עצמנו כמו שאנחנו. אנשים עם לב ונשמה ורגש. וזה מה שטוב בכל זה. שאנחנו בני אדם. קיבלנו מתנה גדולה כשנולדנו, כשאנו לעולם, וזו המתנה של הרגשות שלנו. נולדנו עם לב, עם נשמה, עם רגש, עם אהבה וטוב יהיה להפיק מהם את מקסימום התועלת שהם יכולים לתת. ברע ובטוב. זהו. גמרתי לנאום. אוהבת אתכם ...ולא מאוכזבת מכם. שחר.
